שומרים על היהלום

הסון קואן מו היא אומנות הלחימה של הזן

6 באוגוסט 2006

88 שיתופים | 132 צפיות

משמעות השם

השם המקורי של אומנות הלחימה הקוריאנית סון קואן מו (Sun-Kwan-Moo) כולל את המונח קוּם-גאנג-סַנג: יהלום טהור. יהלום הוא ביטוי סמלי שכוונתו היא לב, היהלום עליו אנו אמורים להשגיח. זהו הלך המחשבה הפילוסופי של השיטה שנועדה ככלי לשמירה על המרכז, הליבה. סון היא ההגייה הקוריאנית למילה זֵן. ניתן לתרגם את השם כאומנות הלחימה של הזן (Zen martial art).

מקורות הסון קואן מו

ניצן משורר, ראש עמותת הסון קואן מו הישראלית, מסביר: "במשך כ-50 שנה, עד אחרי מלחמת העולם השנייה, עם תום הכיבוש היפני, נאסר על הקוריאנים לעסוק בסממנים תרבותיים מקומיים. כתוצאה מכך האינפורמציה לגבי אומנויות לחימה וזן בודהיזם קצת התפזרה, עד שאמן לחימה שהפך לנזיר בשם יאנג אִיק התחיל לאסוף את הידע הקיים עם שחרור קוריאה, והקים מחדש מסורת של אומנויות לחימה קוריאניות וזן בודהיסטיות. יאנג איק אסף את הידע במנזר בּוֹם-אוֹ, כשהיה בשנות ה-30 לחייו. כיום הוא כבן 90 שנה".

לפי המסורת הקוריאנית, לוחם מתבקש להפוך לנזיר בשלב מסוים מכיוון שמטרתה העיקרית של אומנות הלחימה היא הגעה להארה: בשלבים המתקדמים של האימון ישנו פחות דגש על עבודה פיזית ויותר מדיטציה והתכנסות לקראת רבדים רוחניים יותר, כך ששלב הנזירות הוא הגיוני.

עמידת הקרב הנמוכה של נזירי הסון קואן מו <br /> צילום: שרון בנטוב" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/980/980/sunkwamo1.jpg?1154887195" /> </p>
<div> עמידת הקרב הנמוכה של נזירי הסון קואן מו<br /> צילום: שרון בנטוב</div>
</p></div>
<h2> מאפיינים וייחודיות</h2>
<p> בבודהיזם הקוריאני ישנה חלוקה לזרמי עיסוק שונים: נזירי מדיטציה שמנסים להגיע להארה באמצעות ישיבת מדיטציה ומחשבה על שאלה מרכזית (קונג-אן בקוריאנית, קואן ביפנית); נזירים מלומדים השקועים בקריאה ובלימוד הסוטרות; ונזירים לוחמים. בשנת 1890 בוטלה שיטת הנזירות הלוחמת. למרות שנותרו פלוגות כאלה שסייעו בהגנה נגד הפלישות היפניות, הבודהיזם הקוריאני החליט שמדובר בפלג לוחמני מדי וסגר אותו. יאנג איק שימר שיטת נזירות המבוססת על שלושת הזרמים המרכזיים: הגעה להארה על ידי לימוד הסוטרות, מדיטציה ארוכה ותרגול אומנויות לחימה, או יוגה ותרגילי גמישות. צאצאי אותן פלוגות נזירים לוחמים היוו את השורש שעליו נשען יאנג איק.</p>
<p> כך הפך סגנון הסון קואן מו לאחת משיטות הזן בודהיזם הקוריאני להגעה להארה. כלומר, מדובר היה באומנות לחימה שנמסרה רק לנזירים, ורק נזירים בודדים במקדשים למדו אותה במשך כמעט 40 שנה, עד שבראשית שנות ה-90 של המאה ה-20, ביצעו שני נזירים ניסיון ראשוני (עקב הפתיחות של הבודהיזם לקראת אנשים חילוניים) להפיץ את הידע שלהם לקהל הרחב. אחד מהם היה ראש השיטה, ווֹן אוּק.</p>
<p> המייחד את הסון קואן מו הוא שראשי השיטה הם נזירים שרוב היום עוסקים במדיטציה וברוחניות, והמורים המלמדים הם בודהיסטים חילוניים. משורר, בעל עבר עשיר בטאקוונדו, רומז שאחת מהסיבות לכך שנטש אומנות לחימה זו לטובת הסון קואן מו היתה שראשי השיטה ההיא לא נתפסו בעיניו כאנשים טהורי מידות מספיק, בוודאי בהשוואה לאלה של הסון קואן מו. ובזמן שלא כל אמן לחימה מתייחס בכובד ראש למעלותיו הרוחניות של ראש השיטה – משורר מוצא שהדבר הכרחי.</p>
<h2> הפן הרוחני והפילוסופי</h2>
<p> כאומנות לחימה המשמשת נתיב להארה, משקפת סון קואן מו את עקרונות הזן בודהיזם. דוגמה מעודנת לכך היא שלתרגילי השיטה ניתנו שמות של פעולות יומיומיות, כגון שכיבה, עמידה, דיבור, דממה וכו'. משורר מבהיר כי בבחירה זו טמון המסר של הצורך להיות מרוכז ושלם עם עצמך בכל פעולה שאתה עושה, כל הזמן. כלומר, סון קואן מו אינה דוגלת בנתק בין ההתנהגות בזמן האימון וההתנהגות מחוצה לו, אלא בהמשכיות המשפיעה ומפעפעת מהאימון החוצה, אל החיים הפרטיים. גם בגלל הקשרים האישיים והחברתיים ומההבנה שכל פעולה שלך היא חלק מהאימון – ולהיפך. כדברי משורר: "לתרגילים שמות ארציים מאוד כשמבינים את השפה ואת ההשלכות. לכל תרגיל ישנו ציטוט מפילוסופיות בודהיסטיות. התוכן הארצי של שם התרגיל מזכיר פעולה יומיומית, כמו הליכה, וכך פעולה זו מזכירה את התרגיל ומשיבה את רמת הקשב של האימון".</p>
<p> אומנויות לחימה רבות שמות דגש תיאורטי על הליכות, נימוסים, קוד של כבוד וכו'. בטאקוונדו, שבו עסק משורר שנים רבות, נכתבו לדוגמה ספרים על חמישה עקרונות של נימוסים ויושר, אבל לא כל המורים הקפידו בעצמם למלא את עקרונותיהם הם. "השיטה עצמה אינה חשובה", מצהיר משורר. "היא כלי תיאורטי שאנשים משתמשים בו כדי להפיץ רעיונות, אבל זה לא אומר לי כלום. אני מאמין באנשים, לא בשיטה. בסון קואן מו מצאתי – ועודני מוצא – אנשים טובים".</p>
<p> מאפיין חשוב (שלא לומר יוצא דופן) נוסף הוא אווירת האימונים הנינוחה. "אחרי 20 שנה של אימונים נוקשים בקראטה וטאקוונדו, הוקסמתי מאווירה זו של רצינות-נינוחה עם שתיית תה ירוק, ללא גינוני טקס מרובים", אומר משורר. "גישה של סלחנות, ויחד עם זאת הגעה להישגים גבוהים מאוד. בסון קואן מו, בגלל אווירת הזן, אתה כמורה יכול לעשות כל דבר. התלמיד אף פעם לא יודע מה יהיה. כתוצאה מכך נשמרת אצלו מידה של ערנות לאורך השנים".</p>
<p> פן מעניין נוסף הוא בדגש, או בפרשנות, למונח "הגנה עצמית". סון קואן מו היא בהחלט שיטה שכזו, אך כדברי משורר, "היא פועלת קודם כל בדגש של הגנה על הלב, המרכז, מושב התודעה".</p>
<h2> תרומה לבריאות הגוף והנפש</h2>
<p> משורר טוען כי מבחינה פיזית השיטה עובדת על כל האספקטים של הגוף. זהו מוטיב מרכזי בסגנון זה. בדומה למוטיב הין והיאנג יש חלוקה קוריאנית של דוֹנג (פעיל) וג'וֹנג (סביל). משורר, כמורה, מקפיד להראות איך בכל תנועה יש אספקט פסיבי ודינמי. האימון נע כל הזמן בין הקטבים של רגוע ומתפרץ. זהו כלי נוח מאוד לוויסות מערכות הגוף. כשהאימון הופך מאומץ מדי גולשים לשלבים רגועים יותר, וכשהוא נהיה רפוי מדי עוברים להיבטים מתפרצים ואגרסיביים יותר. המתאמן הבודד, עם הגיל ההולך ועולה, משנה את וויסות תרגילי הדונג למינימום ומגביר למקסימום את תרגילי הג'ונג, וכך ניתן להתמיד בשיטה בכל גיל.</p>
<p> </p>
<div class=

"השיטה עובדת על כל האספקטים של הגוף"
צילום: שרון בנטוב

למי זה מתאים?

"השיטה מתאימה למי שמתאמן בה", מחייך משורר, ומבאר באמצעות הסיפור הבא: "התמזל מזלי לפגוש בשיטה הזאת ובמורה המיוחד, ולהגיע להיכל האימונים. יום אחד עמדתי על המרפסת עם המאסטר, ליד תחנת רכבת מרכזית והומה בסאול. אמרתי לו – איך זה שאף אחד לא נכנס למועדון שלך (שהיו בו 10-20 איש בלבד), במקום הסואן הזה? הרי יש מודעות גדולה לדברים האלה כאן. המאסטר אמר: 'זה הגורל של כל אחד. כל אחד רואה את מה שהוא בוחר לראות. הנה במורד הרחוב יש בתי זונות, אותם כולם רואים. כך הם חיינו: אתה רואה, מודע כמעט לכל דבר, יודע מה אסור, מה מותר, אבל דרך מחשבתך מובילה אותך בסופו של דבר לנקודה שאתה ראוי להיות בה'".

"באופן כללי מתאימה השיטה לאנשים המעוניינים לשפר את עצמם", מוסיף משורר. "אין צורך להיות גמיש או חזק במיוחד. רצוי להיות אדם שמעוניין לתרום לקבוצה, ולקבל את מה שיש לקבוצה להציע. השיטה לא בונה את האדם, לעיתים ההיפך הוא הנכון. התלמיד, מבחינתו, אמור לקבל כלי שיאפשר לו לחוות אושר בכל פעולה בחייו. בסך הכל, אנשים נהנים הרבה יותר ממה שהם עושים בכל דבר, באמצעות הסון קואן מו. הצטיינות פיזית של חלק מהאנשים היא לא הדבר הדומיננטי, אלא היכולת הכוללת להפיק תועלת מהחיים באמצעות אימון פשוט של כמה תנועות ובעיטות שקוריאני המציא לפני 90 שנה…", אומר משורר בחיוך.

השימוש בכלי נשק

סון קואן מו שואבת השראה מכלי נשק אקזוטי שמקורו בהודו. מדובר בכלי משחית אימתני בעל שלושה-חמישה להבים בכל צד, שאיבד עם הזמן את תפקידו בשדה הקרב והפך לכלי טקסי במקדשים המסמל לוחמה בעצלות ובאגו של העצמי. בקוריאנית הוא מכונה קוּם-גַאם-ג'וֹ – "מוט היהלום". יש להבהיר שמוט היהלום מהווה סימבול למלחמה באגו ובעצלות, ואינו כלי נשק שנעשה בו שימוש אמיתי, מכיוון שסון קואן מו היא אומנות יד ריקה ואין בה דגש על שימוש בכלי נשק.

מצב השיטה בארץ ובעולם

"זו אולי השיטה הנדירה ביותר בעולם", אומר משורר. "אנחנו כרגע דור רביעי של מורים. בארץ ישנו המועדון היחידי בעולם מחוץ לקוריאה, ובקוריאה עצמה ישנו מספר מצומצם של מועדונים אזרחיים, וישנו רק מנזר זן קוריאני אחד שבו מתקיימת השיטה". המועדון של משורר מתקיים באזורים שונים בארץ, כמו יער בן שמן. כרגע הוא מתנהל באולם התרבות של נווה מונוסון, ומונה כ-20 מתאמנים – ביניהם יאיר ניצני, יוצא להקת ת'יסלם.

סיפורו של משורר

משורר בן 41, נשוי לקוריאנית, ובעל דרגת דאן 5 בטאקוונדו (אך הוא מגדיר זאת כלא רלוונטי). לפני מספר שנים כתב ספר בשם Martial Reflections"" שבו הוא פורש את סיפור חייו והתקדמותו בתחום אומנויות הלחימה.

"התחלתי ללמוד קראטה שוטו קאן בגיל 11", הוא מספר. "אחרי הצבא רציתי להמשיך את מסלול אומנויות הלחימה ונמשכתי לקוריאני שלימד באוניברסיטה שיטה בשם טאקוונדו. ב-1988 נסעתי לבדוק את הנושא מקרוב, במטרה להפוך לאמן הלחימה הטוב ביותר שיש. בשלב מסוים חשתי שמשהו חסר בטאקוונדו, ויצאתי למסע בעקבות שורשי אומנות הלחימה. התאהבתי במקום ותוך כדי חיים שם, התמזל מזלי לבקר ביום אימונים במקדש בּוֹם-אוֹ, מקדש זן בודהיזם של אמני לחימה מהבודדים הקיימים בקוריאה. המשכתי ללמוד טאקוונדו עד שנפתח המועדון החילוני הראשון של הסון קואן מו ב-1993, ומאז אני עוסק בשיטה זו".

מסר אישי

את המסר האישי שלו מביע משורר דרך ציטוט דבריו של סאק ג'אק סה, אמן לחימה בן זמננו, שאמר: "שיטות גדולות וארגונים ענקיים יעשו הכל כדי להגיע אליך, ואילו שיטות קטנות מקוות שאולי תמצא אתה אותן…".

המצולמים הם ניצן משורר ראש עמותת הסון-קואן-מו הישראלית, נגה-לי משורר – המורה הראשית של המועדון, וירון גיסין – תלמיד בכיר ומורה בשיטה

בריאות

שומרים על היהלום

משמעות השם

מקורות הסון קואן מו

למי זה מתאים?

השימוש בכלי נשק

מצב השיטה בארץ ובעולם

סיפורו של משורר

מסר אישי

ערוצי תוכן

מיוחדים

שירות לקוחות

יובל סיגלר תקשורת בע״מ