גומרות הולכות: סיכום שנת 2015
על מה דיברנו השנה בשורה הראשונה? איך קיצצנו עקבים, גידלנו שיער בבתי השחי והתמכרנו לפרובוקציות. 12 דברים שעניינו אותנו במיוחד בשנת 2015
מותו של הטרנד, תחייתה של המגמה
קניתן מכנסי סבנטיז לפני שנתיים? הם עדיין אופנתיים
2015 תיזכר כשנה שבה הטרנד הרגעי, שמתחיל בעונה מסוימת ומתחלף בזו שאחריה, הפך למגמה מתמשכת שמתפרשת על פני שנים. בגדי האוברסייז ואופנת שנות ה־70 למשל, הפכו לאופנתיים ב־2013 ונחשבים לסגנון עדכני מאז ועד היום. השינוי – הדלק של עולם האופנה – הופך לאיטי יותר, אולי בגלל שאנחנו כצרכנים כבר לא עומדים בקצב. לשמחתנו בגד שנקנה לפני שנתיים יהיה רלוונטי גם עכשיו.
למרות שעל פניו מדובר בעובדה חיובית, חזאית הטרנדים החשובה לי אדלקורט מצביעה על השלכות מטרידות: חוסר התחלופה של הטרנדים מעיד בעיניה על מותה של האופנה, כפי שהסבירה במניפסט "אנטי אופנה" שפרסמה במרץ. הטרנד היווה מכנה משותף לכל בתי האופנה שעיצבו לפיו, שהרי בסך הכל אנשים רוצים להיראות אותו דבר ולהרגיש חלק מקבוצה. ברגע שבתי האופנה הפסיקו לעצב לפי אותם רעיונות כלליים (טרנדים), לא נוצרו יותר טרנדים חדשים, וכך נקלענו ללופ סטטי של מכנסיים מתרחבים ורקמות רומניות.
לא מושלם זה המושלם החדש
כבר לא מסתירות סימני מתיחה או שיער בבית השחי
שאלת הגוף הנשי ואיך הוא "אמור" להיראות היא אמנם נצחית, אבל השנה התמקד הדיון במחאה ספציפית וסוערת שהתרחשה ברחבי הרשת, ועסקה בשיער גוף וסימני מתיחה. כמו רוב הסוגיות האידיאולוגיות שפורצות למיינסטרים בפתאומיות, גם לשתי אלה אחראיות שגרירות מהזן הסלבריטאי.
כוכבת "בנות" ג'מיימה קירק הופיעה על השטיח האדום עם שיער בית שחי מבצבץ, אבל הבלגן שעוררה היה רק הכנה לטררם האמיתי שהרעישה מלכת שיער בית השחי האמיתית של השנה – מיילי סיירוס, שהופיעה לכמה אירועים עם השיער העאלק מיותר, והמשיכה להתריס אחרי הביקורות שספגה, כשצבעה אותו לוורוד נאון. סיירוס הטילה זרקור על טרנד צביעת שיער בית השחי בצבעים בוהקים, שהפך את הבחירה האידאולוגית בשיער לאביזר אופנתי.
במקביל, נשים, ובעיקר אימהות גאות מרחבי העולם, העלו השנה לרשתות החברתיות תמונות שחושפות את סימני המתיחה שלהן – תופעה שכיחה שהפכה בעידן הריטוש מקור לבושה. השיימינג לא איחר לבוא, כפי שתוכל להעיד סינדי קרופורד, שתמונות לא מרוטשות שלה עם סימני מתיחה וצלוליט דלפו לאינטרנט.
כך הצטרפו הסלבס למאבק על חשיפת האמת של הגוף הנשי הבוגר. הדוגמנית כריסי טיגן שימחה את נשות העולם כשפירסמה בטוויטר תמונה של ירכיה וציינה כבדרך אגב שסימני המתיחה שלה אומרים היי, ודוגמנית הפלאס סייז רובין לואלי (חפשו אותה גם בעמ' 52) הצטרפה גם היא למחאה, עם תמונת אינסטגרם של גופה המלא חשוף לגמרי לאחר שילדה.
רול מודל
פרועה, בוטה ולא עוצרת במיטה : איימי שומר היא האייקון החזק של השנה
לא חתיכה במיוחד, לא היפה של הכיתה, אבל קורעת מצחוק – הקומיקאית איימי שווימר הפכה למלכת מסיבות הסיום של שנת 2015. Inside Amy Schumer עלתה בערוץ הטלוויזיה האמריקאי קומדי סנטרל ב־2013, ומאז הצליחה להדביק את כולם בחיידק השומרי, שהפך השנה למגיפה ויראלית של ממש. היא מילאה את המיינסטרים בדאחקות פמיניסטיות נוקבות, מלאות מודעות עצמית, וייצרה ז׳אנר חלוצי של קומדיה נשית.
היא הפכה בהצלחה לפנים, הגוף והקול המייצג של הנשים הממוצעות, אלה שבדרך כלל לא מוצאות אף אחד שדומה להן על מסך הטלוויזיה. הגדולה האמיתית של שומר היא באופן המשעשע בו היא מבקרת תופעות מגדריות ואין אחת כזו שלא עברה השנה תחת לשונה המושחזת.
היא מצליחה להפנות זרקור לכל מה שחולה בחברה האנושית מבחינת היחס לנשים מבלי להתקרבן. השנה יצא גם סרט ראשון בכיכובה, וכעת היא כותבת סרט יחד עם ג'ניפר לורנס, בו הן ישחקו אחיות.
העובדה שאישה בעלת מראה ממוצע ואג'נדה פמיניסטית בלתי נלאית הצליחה לשבור את תקרת הזכוכית של הקומדיה האמריקאית – היא זו שהנחיתה אותה היישר לרשימת מאה האנשים המשפיעים ביותר בארה"ב של מגזין טיים לשנת 2015.
מותו של המעצב
מי בכלל רוצה להיות סלב?
זה לא סוד שב־20 השנה האחרונות מעצבי האופנה הגדולים הפכו להיות הכוכבים האמיתיים של תעשיית האופנה. הם מופיעים על שערי מגזינים שמקדישים להם ראיונות חטטניים; מסתודדים עם סלבס, ולמעשה הפרסונה שלהם הפכה להיות חשובה לא פחות מהכישרון לעצב. פעמים רבות בתי אופנה ממנים מעצבים גם על פי הפוטנציאל שלהם לשמש כסלבריטי. אבל התהילה ומיליוני עוקבים באינסטגרם גובים מחיר כבד. המעצבים נדרשים לעצב עד שמונה קולקציות בשנה, לפתח קונספטים לתצוגות, לפקח על השפה האמנותית של המותג ולשמש גם כפרזנטורים. רבים פשוט אינם עומדים בעומס.
אמנם לא נמסרה לכך סיבה רשמית, אבל רבים מאמינים שהלחץ הוא זה שגרם למעצב רף סימונס, שעמד בראש בית דיור, לפרוש אחרי שלוש שנים בתפקיד. על פניו, לא היו סימנים מקדימים לעזיבה. הוא נהנה מאהדה תקשורתית ובית האופנה רשם עלייה דרמטית במכירות. אבל לפי שיחות עם עיתונאים שונים לפני הפרישה, נראה שהיה לו הכל מלבד מספיק זמן לבצע את העבודה טוב לפי ראות עיניו. "כשעושים שש תצוגות בשנה, אין זמן לתהליך המלא", צוטט באתר ביזנס אוף פאשן. גם אלבר אלבז, המעצב הישראלי המצליח, עזב במפתיע, אחרי 14 שנה כמעצב הראשי של לנווין. אמנם יש שטוענים כי הוא עזב על רקע חילוקי דעות מקצועיים עם הבעלים, אך בשנה האחרונה דיבר מספר פעמים על תובענותה של מערכת האופנה.
מה יקרה עם מעצבי האופנה? זוהי בוודאי שאלת המפתח לשנת 2016, במיוחד כאשר מתחילות להיווצר בשטח אלטרנטיבות מסקרנות, שמטרתן להחליף את המעצב הכוכב, שמתקשה לעמוד בנטל. למשל זוגות של מעצבים, או קולקטיבים המבוססים על עבודה משותפת. אם שיתוף עובד ברשת החברתית, למה שזה לא יעבוד בארון הבגדים?
הוא היא
המיינסטרים מחבק את הטרנסג'נדר
סקר מדובר שפורסם השנה בבריטניה קבע שמחצית בני הנוער הבריטיים מגדירים את עצמם חד מיניים. העובדה המסקרנת הזו יחד עם אישור הנישואים החד מיניים בארה"ב היו רק ההרמה להנחתה האמיתית שספג השנה המיינסטרים ההטרוסקסואלי בסוגיית המגדר. קייטלין ג'נר (לשעבר ברוס ג'נר) שהופיעה במלוא תפארתה, מלאת ביטחון עצמי ונוטפת נשיות על השער של "וניטי פייר", הפילה את האסימון.
כנראה שהצפייה בג'נר המיוסר על מסך הטלוויזיה במשך כל כך הרבה עונות של הקרדשיאנס יחד עם דמות אב המשפחה הפטריארכי בסדרה המצוינת "טרנספרנט" – גרמה למיינסטרים סוף סוף להבין מה זה אומר לחיות בגוף ובזהות שאתה מרגיש שאינם שלך. לפתע טרנסג'נדרים הפכו לקבוצה שקל יותר למיינסטרים לקבל.
טרור נשי
שוויון מגדרי בחזית שלא ציפינו לה
בימים שאחרי גל הפיגועים בפריז, הגיע הזמן להעניק תשומת לב לתופעת הטרור הנשי שהרימה ראש השנה. מעל 10 מקרים של נשים טרוריסטיות סוקרו בהרחבה בעולם רק בחודשיים האחרונים וגרמו לנו לתהות האם לרוע יש צד פמיניסטי. "בגלל דאע"ש והמדיה החברתית יותר ויותר נשים צעירות מעוניינות להפר נורמות חברתיות ולשבור את כללי המשחק הפטריארכליים", אמרה מומחית הטרור ד"ר ענת הוכברג בריאיון לגליון נובמבר של "את". "נערה בת 15 שמיידה אבנים עשויה מאותו החומר של נערה בת 15 שעובדת בסטארבקס, מעשנת ויוצאת עם בנים. זה התרגום שלה למרד ולתחושה שהיא שווה ויכולה בדיוק כמו בנים בני גילה".
הנורמליזציה של המרד
ספטומים וקעקועים זמניים כובשים כל חלקה טובה
לא הייתה כמעט אחת שלא התהדרה השנה בקעקוע זמני או ספטום לאף, כך שנראה שהייתה זו שנת הנורמליזציה של האדג'. ריקרדו טישי מג׳יבנשי פתח במגמה, כשלפני שנתיים הציג על המסלול דוגמנים בפירסינג מוגזם, ובשבוע האופנה בפריז במרץ האחרון הציג דוגמניות שפניהן כוסו תכשיטים מלוא החופן. כצפוי, המראה האפל זלג אל מחוץ למסלול. הספטום – פירסינג המנקב את מחיצת האף ומשתלשל מטה מהנחיריים, אומץ על ידי מובילות דעת קהל כריהאנה וקנדל ג'נר וכך התמוסס הקשר האסוציאטיבי בין ספטום לפאנק. קישוטי גוף הפכו רלוונטים לכולם, בין היתר הודות לקיומם של עגילי דמה וקעקועים זמניים. אין חוקים, הכל מותר, אין מחויבות ומותר להתחרט – והרי מתכון לטרנד שסוחף אחריו את ההמון.
![איור: Grigoris Kampouridis, ע"פ ג'יבנשי](https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/media/2015/11/sizes/Greta-Varlese-by-Grigoris-Kampouridis-2_P_wo_500_430.jpg "איור: Grigoris Kampouridis, ע"פ ג'יבנשי")
ללא עקב
מחאת הנעליים השטוחות ערערה את עקרונות הסטייל
מיני־השערורייה שהתרחשה בפסטיבל קאן האחרון, בה נשים ללא נעלי עקב גבוה לא הורשו להיכנס להקרנות סרטים, עוררה שוב את הדיון בקוד הלבוש המיושן, המגביל והלא בריא של נעלי העקב. בשבועות שלאחר הפסטיבל הופיעו שחקניות ודוגמניות לאירועים מעונבים שונים בנעליים שטוחות, ובארץ מחו דיילות אל על כנגד נעלי העקב שהן נדרשות לנעול בטיסה. כמובן שאפשר להתייחס לסוגייה מהיבט אופנתי בלבד, אבל אי אפשר להתעלם גם מההיבט המגדרי. הירידה מהעקבים מורדת בנשיות מוגבלת ובמיניות הקלאסית. גם אם סניקרס או נעלי בובה היו טרנדיים עד כה, על השטיח האדום ובכלל באירועי ערב, לא נהוג היה ללכת על שטוח. אירועי השנה האחרונה הזכירו לכולם שאנחנו יכולות לבחור מה בא לנו: לשבור את הגב ערב שלם בשביל האפקט המהמם או לוותר בשם הנוחות.
שיימינג גוף
נשים נגד נשים
הניסיונות להציג סגנונות שונים של הגוף הנשי במקום מודל יופי אחד, כנראה היו אנרכיסטים מדי, והתוצאה הייתה שיימינג גוף שהשתולל לכל עבר, דווקא מצד נשים. בארץ מיכל צפיר חטפה ביקורת על כך שהיא בונה קריירה מעלבונות שהיא מטיחה כלפי הגוף הישן שלה ובכך נכנסת בשמנמנולות, כשמהעבר השני נורה לעברה שיימינג על הרזון העכשווי שלה. בחו״ל הדוגמנית ג'יג'י חדיד, ספגה ביקורת על כך שהיא מלאה מדי ואפילו לינה דנהאם שצברה לגיטמיות על גוף מלא, הפסיקה לנהל את חשבון הטוויטר שלה בעצמה, אחרי שהעלתה תמונה בלנז׳רי וחטפה ערימה של הודעות נאצה ברשתות החברתיות.
לא מפתיע שחיצי הביקורת נורים דווקא מנשים. זה לא מרוע ולא מקנאה, פשוט אחרי שטיפת מוח יומיומית כל מה שנותר הוא ההבנה שאף גוף נשי אינו טוב מספיק. הניסיון להרחיב את מנעד מודל היופי העלים אותו כליל, ובמקום להישאר עם המון נשים יפות, נותרנו עם המון נשים פגומות. אולי ב־2016 נהיה טובות יותר לעצמנו.
הדיבור
הדיון הפמיניסטי השתלט על הרשת
קשה לסכם את שנת 2015 מבלי להתייחס לתקרית המפורסמת באלנבי 40, שהצליחה להוציא לרגע את המדינה כולה מהדיונים במתווה הגז או פיגועים ולהעניק תשומת לב לנושא שדורש תיקון מוסרי, ואולי אף חוקי. החשיבה המחודשת על מהי הסכמה לאקט מיני נידונה בשנתיים האחרונות גם בארה"ב, הנשיא אובמה מעודד את מוסכמת "כן זה כן" במקום "לא זה לא", בכל הנוגע לדיוני משמעת בנושא תקיפות מיניות בקולג'ים, בהם מעשי התקיפה המינית מגיעים למספרים שמרעידים סטטיסטיקות. במקביל, צצות עוד ועוד קורבנות שנפלו לידיו של ביל קוסבי, קומיקאי חביב שהעולם גדל על ברכיו, מה שמצליח לגעת גם במי שעד כה היה מתנער מדיונים באונס.
אצלנו, חברת הכנסת מרב מיכאלי הגישה הצעת חוק שמטרתה להפסיק להפנות את האצבע המאשימה וחובת ההוכחה לעבר הקורבן, במקום לתוקף. הצעת החוק, אם תתקבל, יכולה סוף סוף לסנכרן בין המוסר לחוק, שכן היא עוסקת פחות בהסכמה ויותר באופן בו מתבצע האקט המיני, ובשאלה האם נעשה שימוש בגופו של אחר. בשורה התחתונה, אפשר לומר שהאונס ושאלת ההסכמה הפכו השנה מסוגיות שמטרידות בעיקר נשים (ואפילו לא את כולן) לנחלת הכלל.
״בעשרת החודשים הראשונים של שנת 2015 נרשמו 70 אלף פוסטים המעלים למודעות הציבורית תופעות כגון סקסיזם, הטרדות מיניות, החפצת נשים, מיזוגניה ושוביניזם", מסביר רביב טל, מנכ"ל חברת VIGO לניתוחי רשת. "מדובר בעלייה של כמעט פי 6 משנת 2014, בה מרבית השיח הפמיניסטי התמקד בנשים המובילות במגזר העסקי, כמו מנכ"ליות בנקים. השנה השיח נסוב סביב אירועים, שהמכנה המשותף לכולם הוא היחס לנשים.
הבולטים בינהם היו אלנבי 40 (18 אלף פוסטים), פרשיית גולדסטאר (3,000 פוסטים), מאי פתאל (2,000), וקמפיין אגאדיר (4,000). בכל פעם שעולה התבטאות או התנהגות בעייתית נגד נשים, במרחב הציבורי או הווירטואלי, היא מיד נענית בשיח שמוקיע את התופעה וקורא להפגנות וחרם נגד הגופים העומדים מאחוריה. קיומם של אירועים אלה מגביר מחודש לחודש את השיח הקורא לשוויון ולהעצמת המין הנשי".
70,000 שיחות ברשת עסקו בשיח פמיניסטי, פי 6 מ־2014
33% מהגברים השתמשו בהערות פוגעניות כלפי נשים
18,000 פוסטים עסקו באלנבי 40
4,000 פוסטים עסקו בפרסומת של אגאדיר
המסלול סופג הכל
לא הדוגמניות שהתרגלתם לראות
אחרי שבמשך שנים הציגו מודל יופי מנותק מהעולם שמתנהל מחוץ לאוהל שבוע האופנה, השנה אזרו קודקודי תעשיית האופנה אומץ והסתכלו למציאות בעיניים. לצד נבחרת הדוגמניות הנכונה של הרגע, שחרכה כל חלקת מסלול אפשרית (שהגרעין הקשה שלה מורכב מקנדל ג'נר, ג'יג'י חדיד וג'ורדן דאן), נראתה על המסלול ועל דפי המגזינים גם השתקפות של "החיים עצמם". אם בשנה שעברה הדוגמנית הקנדית וויני הארלו, שבשל מחלת הוויטליגו עורה מכוסה כתמים, צברה תאוצה וכיכבה בשלל הפקות נוצצות – השנה זו הפכה כבר למגמה של ממש: דוגמניות המידות הגדולות אשלי גרהאם ורובין לואלי הופיעו בגיליון בגדי הים המסורתי של "ספורטס אילוסטרייטד" והצעידו צעד נוסף קדימה את חזון "הנשים האמיתיות"; וסוכנות הדוגמניות הבריטית מילק החתימה את טס הולידיי (המכונה טס מונסטר), שמשקלה 117 ק"ג, על חוזה קבוע.
מדליין סטיוארט והשחקנית ג'יימי ברואר, שתיהן לוקות בתסמונת דאון, נראו על מסלולי שבועות האופנה; ולורן ווסר, דוגמנית קטועת רגל כיכבה בהפקות אופנה במגזינים הגדולים.
לקינוח – בתי אופנה כסלין, דולצ'ה וגבאנה וסן לורן בחרו ללהק פרזנטוריות שחצו את גיל 70, ובזאת הביאו לשיאה את הפצת ניחוח האישה הבוגרת באוויר תעשיית האופנה. אפשר, כמובן, לטעון כי מדובר בניסיון ציני לחדש ולגוון, הטומן בחובו ניצול של האחר שעלול, בחלק מהמקרים, להפוך מושא ללעג.
מכל מקום, קשה להתעלם מכך שבאופנה כמו באופנה, תוחלת החיים של מגמות אינה ארוכה. גם אם שבירת מוסכמות ופריצת מסגרות נחשבו השנה לטרנד לוהט, סביר להניח שבקרוב מאוד הן יפנו את מקומן לדבר הבא. והדבר הבא, ככל הנראה, יהיה פרק נוסף בכיכובן של קנדל, ג'יג'י וג'ורדן – הפעם ללא הופעות אורח.
כולנו ילדים
ספרי צביעה השתלטו על שעות הפנאי
לא ברור אם זה סוג של תרפיה ותגובת נגד להשתלטות הסמארטפונים על חיינו ועל התודעה, או נוסטלגיה לתמימות ילדותית, אבל איש לא צפה שספר הצביעה למבוגרים "הגן הסודי" יתחיל טרנד כל כך מסיבי. מאז, לא נדיר לראות מבוגרים עם עפרונות צבעוניים שוקדים לא לצאת מהקווים בפומבי.
