מחוץ למטבח: יעדי הטיול המועדפים בעולם על השף אבי לוי

שף אבי לוי | צילום: שרית גופן
שף אבי לוי | צילום: שרית גופן

איזה מקום הותיר בו את הרושם העז ביותר, היכן חשב שמתכוונים לחטוף אותו ולאן הוא חולם להגיע? השף אבי לוי מספר על מקומות החופש כשהוא לוקח פסק זמן מהסרוויס

88 שיתופים | 132 צפיות

 

איך אתה בוחר את יעדי הנסיעות שלך?

אני בדרך כלל בוחר את יעדי הנסיעות שלי על פי החוויה שאני מחפש באותו זמן. אני בוחר יעדים שבהם אני נהנה מטיול וגם מלמידה כמו למשל ירידי מזון ואירועי קולינריה ונוהג לתכנן את היעד זמן רב לפני הטיסה. אני פחות ספונטני בעניין הזה כי הנסיעה בדרך כלל תהיה קשורה בעבודה ובלימודים.

איזה מקום הותיר בך את הרושם העמוק ביותר?

הייתי בהשתלמות מדהימה באקס פרובנס (Aix-en-Provence), והמקום ללא ספק הותיר בי רושם עז. הכל שקט מאוד, ירוק מאוד – מאות דונמים ירוקים מצד אחד של הכביש ואילו מהצד השני נוף הרים עוצר נשימה שמחייב אותך לעצור להביט. האווירה שם מאוד נעימה ורגועה – בלי לחץ. ההשתלמות הייתה בתוך בית ענק עם מטבח גדול מאוד שממוקם בלב היער באמצע שום מקום אבל עם נוף מרהיב מסביב ועם שטחים נרחבים לגידול עשבי תיבול. הטבע והשקט גורמים לך לריכוז מקסימלי וההרגשה היא שאף אחד ושום דבר לא יכולים להפריע לך.

איזו חוויה הכי זכורה לך?

כשהייתי במרוקו קיבלתי חוות דעת טובה מאוד על מסעדה שממוקמת ליד הכיכר המרכזית במרקש. לקחתי מונית וביקשתי להגיע אל המסעדה. אני לא דובר מרוקאית או ערבית אבל אמרתי לנהג את שמה של המסעדה והוא החל בנסיעה, עבר את הכיכר המרכזית במרקש ונכנס אל תוך העיר העתיקה, לתוך סמטאות צרות כל כך שהיה נדמה שרכבים כלל לא אמורים להיכנס לשם. בשלב הזה כבר התחלתי לפחד ואפילו לחשוב שאולי חוטפים אותי. החלטתי להיות מוכן לגרוע מכל עם יד על ידית הדלת, לכל מקרה. פתאום הנהג התחיל לנסוע מהר יותר וכשהייתי בטוח כבר שמשהו לא טוב קורה הוא עצר בחריקת בלמים ושני אנשים לבושים בגלביה ובתרבוש לבן פתחו לי את דלת המונית ואמרו לי "מרחבא ביכום" – ברוך הבא בעברית – והכניסו אותי דרך דלת ענקית למסעדה הכי יפה שביקרתי בה מעולם, אבל ללא ספק במיקום הזוי לחלוטין.

מה אתה אוהב בנסיעות?

אני אוהב לטייל ברגל במרכזי ערים שאני לא כל כך מכיר, לגלות דברים ומקומות שרק כשהולכים ברחובות הקטנים והצדדיים מגלים. בביקור שלי בקזבלנקה במרוקו טיילתי בסמטאות השוק עד שהגעתי למקום שלא הייתה בו נפש חיה – לא תיירים ולא קונים. פתאום הרחתי ריח טיגון של סרדינים. הלכתי בעקבות הריח וגיליתי בתוך כניסה של בניין מגורים, סבתא מאמא בת יותר מ־80 שמטגנת כנראה לאנשים שמכירים את המקום מאכל מרוקאי שנקרא "מזוזין" – סרדינים ממולאים באריסה פיקנטית. פעמים רבות אכלתי את המנה הזו. ביקשתי לטעום וכמובן סידרו לי מיד צלחת ובה חמישה סרדינים ממולאים ושלוש פרוסות של לחם לבן טרי. אלה היו ה"מזוזין" הטעימים ביותר שטעמתי בחיי.

לאן אתה חולם להגיע?

אני חולם להגיע לאזור שבו אהיה מנותק לגמרי מקשר לעולם. מקום שיש בו חוף ים כחול וחול לבן – אי של שקט שבו אוכל לבלות זמן לא מוגדר כשמסביבי המון ירקות ודגים. אני רוצה לדוג את ארוחת הצהרים שלי, לקטוף ירקות טריים לכל ארוחה ולבשל לעצמי. מקומות כמו הפיליפינים או תאילנד שבהם אוכל למצוא את השקט ואת הזמן לחשוב על כל דבר מבלי רעשים מיותרים או הפרעות.

לאן היית רוצה לחזור?

הייתי מאוד רוצה לחזור למקום שכבר אי אפשר לחזור אליו לצערי. בינואר 2001 הייתי בניו יורק עם אבא שלי. החלום שלי מגיל קטן היה לעלות על בניין התאומים שהייתי רואה כל הזמן בסרטים. הלכנו לאתר עם חבר של אבא שלי שחי שם והבניין נסגר לאותו היום. הרגשתי החמצה של ממש והייתי צריך לחזור לישראל. החלטתי לנסוע שוב לבד למנהטן ושוב הגעתי באיחור קל של כמה דקות וכבר סגרו את הסיור בבניין. היה שם שומר מאוד נחמד והסברתי לו כמה זה חשוב לי ושאם אני לא עולה לתצפית של הבניין אני אולי לא אהיה פה שוב לעולם. לתדהמתי הוא אמר לי 'בוא איתי' והעלה אותי לסיור פרטי בקומה האחרונה. אני לא אשכח את הנוף המרהיב שנגלה אליי ואת התחושה שהגשמתי את החלום. הפיגוע קרה שמונה חודשים אחרי הביקור שלי.

_________

אבי לוי, שף, זוכה מאסטר שף, בעלים של מסעדות "המוציא" ו"בית הכוון" בירושלים ו"צ'יריפום" בתל אביב. הוציא לאחרונה ספר מתכונים: "אבי לוי – טעמים של בית" (הוצאת כתר).

פורסם במגזין אטמוספירה