הלב של סיאם
טיול מצפון לבנגקוק בבירתה הקדומה של תאילנד, אחת הערים הקדושות ביבשת אסיה, שעתיקותיה זכו לתואר אתר מורשת עולמית של אונסק"ו. מסע מופלא לעבר
כדי לקבל את מה שמכונה בפי אנשי הקולנוע "שוט מכונן" (Establishing shot) – שוט שמטרתו להציג את מכלול הדמויות וזירת הפעולה של הסצנה – התחלתי את יום הטיול שלי באיותהאיה (Ayutthaya) בביקור במוזיאון לתולדות העיר. איותהאיה הייתה בירתה של סיאם, כיום תאילנד, במשך 417 שנה, עד לפלישת הבורמזים ב-1767. במדרגות המובילות למוזיאון (Ayutthaya Historical Study Centre), שהוא גם מרכז מידע לתיירים, הצטופפה חבורת ילדות. ברגע שעיניהן נחו עליי, הן התקרבו בצחקוקים והגישו לי מסמכים בתאילנדית. לא הבנתי מילה, והן התחילו להסביר באנגלית רצוצה שהן מגייסות כסף לתחרות הריצה השנתית שנערכת בעיר. תיירת חייכנית מאנגליה, ששוהה בתאילנד למטרות התנדבות, עזרה בתיווך. בסופו של הסבר תלת-לשוני (כולל שפת גוף) נפרדתי ממאה בהט ובתמורה קיבלתי שפע של צחקוקים והמון תודות במילים ובמחוות "ואי" (הצמדת שתי הידיים לפני החזה). נכנסתי למוזיאון הזעיר.
העתיקות: שריד לעבר מפואר
המוזיאון מכניס את הבאים בשעריו לאווירה הנכונה לטיול בעיר עם עבר מפואר. אחרי הביקור בו הצטיידתי במפות וצעדתי כמה דקות צפונה כדי לראות את העתיקות (Wat Ratchaburana) שנותרו מעברה המפואר של עיר הבירה הקדומה, ששירתה 33 מלכים מכמה שושלות. המבנים, או מה שנותר מהם, בנויים מאבן אדמדמה בסגנון המקדשים באנגקור ואט (Angkor Wat) בקמבודיה ובמקומות נוספים בתאילנד, והם אף הוכרזו כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו ב-1991. מדובר במתחם נרחב עם מגוון סטופות (מקדשים בודהיסטיים), ארמונות, בתי מידות, פסלים, רחבות להתכנסות וכל מה שאחת הערים המשגשגות במאות ה-18-14 הייתה צריכה.
המקדש: רוח הקודש והחול
ממערב לעתיקות ניצב מקדש מונגקון בופיט (Mongkhon Bophit Vihan Phra) ובו פסל ארד של בודהא המתנשא לגובה של 17 מטר, יושב בישיבה מזרחית ועל פניו הבעת שלווה. הצצה חטופה ממחישה היטב את האמונה המקומית – שילוב של קודש וחול, דרך הביניים, מציאת האיזון, בדומה לעקרונות שהתווה בודהא למאמיניו. לפני שנכנסתי לרחבת הכניסה וחלצתי נעליים, נזכרתי במה שראיתי בבנגקוק.
בפינת מרכז קניות מפואר ניצב מקדש קטן תחת כיפת השמים, שהיה עמוס במתפללים בשעת בוקר מוקדמת. פסל בודהא בעל ארבע פנים ניצב במרכזו, בין קטורת ופרחים מפוזרים. רקדניות מסורתיות חוללו סביבו והעוברים ושבים הפסיקו לרגע את מרוץ החיים, נשאו תפילה, הניחו פרחים והקטירו קטורת. המקדש כלל לא היה אמור להיות במקום, אבל בוני מרכז הקניות חשו שהקארמה השלילית מלווה אותם – הבנייה התעכבה, קרו כמה אסונות בהקמה, היזמים פשטו רגל ושאר צרות פקדו אותם. הם החליטו להקים את המקדש כדי לשנות את המזל הרע, וכך היה: מאז בנייתו הקופות רושמות במרץ ובודהא נראה מרוצה. זוהי מהות הבודהיזם – דרך האמצע. כך גם חשתי כשנכנסתי לרחבת המקדש וראיתי את עשרות המתפללים נושאים תפילה.
כדאי לשוטט בתוך המקדש, לבחון את הבודהא המפואר, להריח את הקטורת ולראות את המאמינים כורעים ברך ומתפללים. מסביב לבודהא הענקי ניצבים פסלים שונים של בודהא מתקופות שונות ובמיני סגנונות. הכניסה חינם והחוויה הרוחנית גם כן.
השוק: נשנושים אקזוטיים
בצמוד למקדש ולעתיקות משתרע שוק מקומי חביב ואותנטי, ובו שפע דוכנים. אפשר למצוא בשוק מגוון חפצים ומאכלים: מתיקים, כלי בית, בגדים וצעצועים ועד פנקייקים שנעשים במקום, דברי מתיקה, חטיפים מוזרים בשקיות, פירות אקזוטיים, מיצים ועוד. במהלך שיטוט בין הדוכנים באחד השווקים היותר זולים שבהם נתקלתי בתאילנד, רכשתי ארנקים מקושטים, כובע, כמה חטיפים ותה קר עם ג'ינג'ר.
צ'או סאם פראיה: הכל אודות בודהא
חזרתי על עקבותיי דרומה, וממש מול המוזיאון לתולדות העיר ניצב המוזיאון ההיסטורי צ'או סאם פראיה (Chao Sam Phraya Museum) הטובל בגן מטופח. גם בכניסה למוזיאון, כמו בכל מקום שבו יש פסלי בודהא, חלצתי את נעליי ונהניתי מלפסוע על הרצפה הקרירה ביום חם ולח. במוזיאון יש אלפי פריטים וצלמיות של בודהא שנמצאו בחפירות – צלמיות אבן, כסף וזהב, דלתות מגולפות עם דמותו של בודהא, פסלים, ציורים, כתבים, תכשיטים ועוד. מדובר בשתי קומות עם שלל ממצאים ארכיאולוגיים שבהם מונצחת דמותו של בודהא. בחלל הצמוד יש גם תצוגת כלי קרמיקה עתיקים בעלי חשיבות ארכיאולוגית.
ארמון הקיץ: מסורתי לצד מערבי
העם התאילנדי רוחש כבוד רב למלך ולמשפחת המלוכה. בעיניהם, המלך נחשב חצי אל ואסור בתכלית האיסור לעלוב בו. כמעט בכל בית ובטח במוסדות ציבוריים וגם סתם בצדי הדרכים מתנוססות תמונות של המלך הוותיק בעולם. ניבטות מהן פניו של המלך בן ה-87 כפי שנראה בצעירותו. לפי השמועות המלך פומיפון חי בבית חולים מפאת מצבו הבריאותי הרעוע. כך או כך, זה זמן רב שהמלך אינו נראה כמעט בציבור. מכאן אפשר להסיק שגם את ארמון הקיץ המפואר שלו באנג פה אין (Bang Pa In), שמשלב עיצוב תאי מסורתי עם עיצוב מערבי לחלוטין (ויקטוריאני, איטלקי וצרפתי, בין היתר), הוא לא פקד כבר שנים. ואולם, כדי לא לדבר סרה במלך, המדריכה מסבירה בחיוך ובאמונה שלמה שהמלך נוהג לבקר מדי פעם במקום בשעות הלילה, כדי לא להטריח את המאבטחים.
שטח הארמון (הכניסה בלבוש צנוע – כתפיים מכוסות ומכנסיים ארוכים) מזכיר ארמונות באירופה, עם מדשאות מטופחות, ערוגות פרחים רעננים, אגמים מלאכותיים, מזרקות בסגנון יווני ורומי ועוד. פנים המבנה, לפחות החדרים הפתוחים לביקור, נראה כאילו נלקח היישר מצרפת של לואי ה-14, על פיתוחי הרוקוקו ושלל שכיות החמדה.
היום הנפלא הסתיים בשיט נינוח בן שעה בנהר צ'או פראיה (Chao Phraya), שמשני עבריו ניצבים בתים על כלונסאות. חיים בזרם.
יוליה פריליק-ניב – עיתונאית ועורכת
טיפ לדרך
במסגרת עידוד תיירות קהילתית (CBT, Community Based Tourism), הדוגלת בקשר בלתי אמצעי בין המטייל לאוכלוסייה המקומית, מציעות חברות רבות לחוות את מרחביה של תאילנד וכמובן גם את של איותהאיה. חברת טיולי האופניים Nutty's adventures מציעה טיול באורך כ-25 קילומטר ממרכז איותהאיה לארמון המלך דרך אזורים כפריים ועוד שלל מסלולים ברחבי תאילנד.
להזמנת מקום בבית מלון
