ציריך למתקדמים

הכרך הגדול של שווייץ, הוא כבר מזמן לא רק העיר העתיקה והמותגים של באנהוף שטראסה. בשנים האחרונות ציריך משתחררת מהדימוי השווייצרי הסולידי והמאופק שלה ומציעה לתייר המזדמן אפשרויות חדשות. אחת מהן היא ציריך ווסט (Zurich West).

הרובע התעשייתי במערבה של העיר, בין נהר הלימט ומסילות הרכבת, היה עד לפני 15 שנים רובע עשן של בתי יציקה, מספנות ומפעלי סבון ובירה. כיום זוהי אחת השכונות המפתיעות ביותר, עם חיי לילה תוססים בסופי שבוע ותושבים שמכתיבים את אופייה באופן מעורר קנאה. יש בה תערובת משונה למדי, של לופטים משופצים, דירות פאר וחברות היי־טק, לצד שכונת מגורים זולה (דירת ארבעה חדרים וחצי עולה 1,800־2,000 פרנק בחודש) ושל חנויות מעצבים ומסעדות גורמה לצד מתחמי בילוי זרוקים, בלתי שווייצריים בעליל.

 

"השתנינו", אומרת אורסולה קזנובה, מדריכת תיירים מקומית. "בילדותי הכל היה מאופק ומחמיר מאוד. היום חיים כאן המון מהגרים, שאמנם אין להם זכות הצבעה אבל הם באים עם המסעדות והמסיבות שלהם ויש להם השפעה גדולה על החיים בשווייץ".

ה"ויאדוקט" – גשר מסילת הרכבת שנבנה ב־1894 – הוא אחד ממוקדי הפעילות המרכזיים של הרובע. בשנות ה־60 של המאה הקודמת השתלטו מהגרים איטלקים על החללים שמתחת לקשתות ופתחו שם דוכנים לממכר פירות וירקות לפועלי הרובע, שנחשב לאחד מאזורי המגורים הגרועים בעיר. לפני שנים אחדות עבר ה"ויאדוקט" מהפך שהעניק שדרוג נוסף לציריך ווסט. החללים שבין 36 הקשתות מתחת לגשר הפכו לשרשרת של חנויות מעצבים, וביניהם ה־Markthalle, שוק מקורה מפונפן שבו מציעים איכרים ויצרנים מקומיים מהסביבה את תוצרתם. ויש גם מסעדת שוק צמודה שמציעה ליהנות לאלתר מהתוצרת הטרייה.

צמוד ל"ויאדוקט" מתנשא אייקון אחר של הרובע. זוהי חנות הדגל של מותג התיקים פרייטאג (Freitag) ערמה של קונטיינרים חלודים בגובה 26 מ'. שני האחים פרייטאג עלו על הרעיון שהפך למכרה זהב בימים הסטודנטיאליים שלהם כתושבי הרובע. הם הפכו כיסויי משאיות, גלגלי אופניים וחגורות בטיחות לקולקציה של תיקים טרנדיים בעבודת יד מייד אין סוויצרלנד, 248 פרנק שווייצרי ליחידה.

השנה התרחבה הקולקציה עם תיקי מחשבים וכיסויי סמארפונים חדשים מתבקשים. למרגלות המגדל של פרייטאג אפשר לנפוש בקיץ ב"גן של גברת גרולד". זהו מתחם זרוק של ספסלי עץ, סככות, אדניות מאולתרות עם ירקות ותבלינים ותחושת ניצחון מלבב של תושבי הרובע. פרנסי העיר רצו להקים שם מתחם מגורים יוקרתי אבל התושבים אמרו לא ליוקרה וכן לדוכני בירה, נקניקיות ובגדי וינטג'.

ארוחת צהריים נעימה (וזולה יחסית) באווירה לא שגרתית מציעים בלזאל (les-halles) – מסעדה־בר־מעדנייה שלה דקורציה מגניבה של שוק פשפשים – מקום חמוד מרוהט בגיבוב רהיטים וחפצים ישנים, שמוכרים בו גם אופניים משומשים. כמו יזמים רבים ברובע, החלה לזאל את דרכה כחנות פירות וירקות פרטיזנית של אבי המשפחה, שמכרה לפועלי התעשייה המקומיים. עד שנות ה־90 נהגה המשטרה לסגור להם את העסק בכל שני וחמישי. בשנים האחרונות, עם התפתחות הרובע, הוכשר השרץ ולזאל הוא אחד השרצים היותר נחמדים בסביבה. מנת הדגל שלהם היא מולים, אבל אפשר לאכול שם ארוחת צהריים פשוטה וטובה (סלט גדול – 13 פרנק. פסטה וסלט קטן – 15 פרנק).

 

מסעדת לה סאל (La Salle) היא האיטלקייה הסטייליסטית של ציריך ווסט. היא ממוקמת ב־Schiffbau, מבנה מרשים ועצום ממדים שהיה בעבר מספנה וכיום הוא מרכז בילויים יפהפה. בולט בו העיצוב המוצלח שידע לשמר את עברו של המבנה עם הפונקציות המודרניות שלו. שנדליר הקריסטלים הנוצץ של לה סאל משתלשל ממסילות המתכת החלודות של המספנה ההיא שהושארו על כנן. פרט למסעדה, שוכנים בו גם תיאטרון Schauspielhaus Zurich, וקלאב Moods, מועדון מומלץ שמציג רפרטואר מגוון לקהל רב גילי, ממופעי ג'אז ופאנק ועד מוזיקה אלקטרונית ודרום אמריקאית. על גג ה"מספנה" נמצא ה־Nietturm-Bar – בר בצורת קופסת זכוכית, שמשקיף על כל הרובע.

בציריך ווסט יש גם כמה חללי אמנות מעניינים. שניים מהבולטים שבהם הם גלריה פלוקס (Flux) – גם הוא הנגר ענק שצמוד לשיפבאו, ומוזיאון מיגרוס, (בחסות רשת המזון הגדולה בשווייץ), הממוקמים ברחוב Limmatstrasse 270. בשניהם תמצאו לרוב תערוכות יוצאות דופן שאינן מגיעות לחללי התצוגה הממוסדים, בדגש על אג'נדה חברתית. במוזיאון מיגרוס, השוכן במבנה שהיה בעבר מבשלת הבירה לוונבראו, הציגו בקיץ את המיצב המטלטל של האמנית המקסיקנית תרזה מרגולס. המיצג כלל חלונות ראווה אמיתיים שהובאו מעיירת תעשיית הסמים חוארז, ועליהם מודעות החיפוש אחר נשים שנעלמו בעיירה, ועדיין ממשיכות להיעלם שם בתדירות של עשר לשבוע. בפלוקס הציגו בקיץ את "בנות הטרקוטה", תערוכתה המדהימה של פרון נורי, שהציגה 108 פסלים של ילדות סיניות בגודל טבעי, שהזכירו את פסלי הטרקוטה המפורסמים של חיילי הקיסר בשיאן, במחאה על מדיניותה של סין האוסרת הולדת יותר מילד אחד ויצרה את התופעה של הפלות עוברי בנות.

 

עוד חלל תעשייתי מעניין שהפך את עורו הוא Puls 5. המבנה עצום הממדים שהיה בעבר בית יציקה הפך למתחם של חנויות ומסעדות ומעליו הטכנו פארק, שמאכלס את הסטארטאפיסטים של ציריך. בקצה החלל העצום כדאי לעצור במסעדה־מעדנייה Gnusserei, שבה תנורי היציקה המקוריים וקורות מתכת שחורות הם חלק מהעיצוב. הקורות מרכיבות את מדפי היינות, ובחלונות קטנים שנקרעו בקירות בוהק אור אדום כמחווה ללהבות בית היציקה ההוא. התפריט כולל כמה מנות יוצאות דופן – בין "המיוחדים" של הבית: שטובריאן זברה פילה – 62.5 פרנק שווייצרי או סטייק באפאלו. מומלץ: מרק דלעת־מנגו.

בשעות היום במהלך השבוע ציריך ווסט שייך בעיקר לתושביו – למתגוררים בו ולהמון ההייטקיסטים הצעירים שממלאים את המסעדות ואת בתי הקפה שלו. בסופי השבוע הוא שוקק מבלים, בעיקר צעירים. בכל מקרה, אחרי השיט באגם או בנהר הלימט, הטיול בעיר העתיקה והקניות בבתי הכלבו של באנהוף שטראסה – ציריך ווסט הוא התחנה הבאה שלכם.

 

להזמנת מקום:

 

מתוך גיליון דצמבר 2014 של אטמוספירה