הצילום נמצא בפרטים הקטנים

צילום בעומק שדה רדוד מאפשר ליצור רקע מטושטש, שבדרך כלל מחמיא לצילומי פנים. את הצילום הזה של בחור מקהילת המוקן בדרום תאילנד צילמתי מקרוב ובצמצם פתוח. צילום: עודד וגנשטיין
צילום בעומק שדה רדוד מאפשר ליצור רקע מטושטש, שבדרך כלל מחמיא לצילומי פנים. את הצילום הזה של בחור מקהילת המוקן בדרום תאילנד צילמתי מקרוב ובצמצם פתוח. צילום: עודד וגנשטיין

איך מצלמים אנשים, למה כדאי ללון באזורים הכי תיירותיים, מהו הציוד הנכון לכם ומה כדאי לעשות כשמצלמים בשווקים. עודד וגנשטיין, שתיעד ל"מסע אחר" תרבויות מרתקות ברחבי העולם, חולק מהידע שלו כדי שתוכלו לחזור מהמסעות שלכם עם תמונות של פעם בחיים

88 שיתופים | 132 צפיות

יש משהו קסום בשילוב בין טיול למצלמה. המצלמה מאפשרת לנו לשמר זיכרונות ולשתף בהם חברים, משפחה ואפילו את העולם כולו. זו יכולת מדהימה. ואולם, המהירות והנגישות של הצילום הדיגיטלי הביאו עמן גם תופעת לוואי שלילית – אנחנו מוצפים בתמונות מכל עבר ולכן, בעידן שבו גם לבני השבטים האקזוטיים ביותר יש אייפון עם מצלמה, היכולת להפתיע או לחדש היא משימה בלתי אפשרית כמעט. אנחנו חוזרים ממסעותינו עם הררים של כרטיסי זיכרון, רק כדי לצפות בהם על המחשב ולהתאכזב מכך שכל אותם אלפי צילומים שלמענם התאמצנו אינם משקפים את החוויה שעברנו. אז מה בכל זאת אפשר לעשות? אפשר לצלם את סיפור המסע שלכם.

נהוג לכנות את הז'אנר שבו אני עוסק בשם "צילום גיאוגרפי" או "Travel Photography", אך אני לא כל כך שלם עם הגדרות אלה, כי הן למעשה גורסות שצילום מסוג זה צריך לעסוק במרחב גיאוגרפי או שאפשר ליצור אותו רק כשמטיילים במדינות אחרות ורחוקות. לכן, אני מכנה את מה שאני עושה "צילום תרבויות". אני מקווה שהטיפים שכתבתי כאן ישמשו אתכם בתיעוד תרבות אקזוטית ורחוקה מכאן, אך גם בתיעוד פסטיבל, שוק או סתם יום של חג בעיר השכנה. הטיפים נכתבו בלשון זכר, אבל בינינו, נשים מצלמות טוב יותר.

ניו דלהי. את הצילום הזה צילמתי כשאני עומד על הרציף והרכבת חולפת במהירות על פניי. שתי רכבות שחלפו קודם לכן אפשרו לי לתכנן את הקומפוזיציה ואת מהירות התריס הדרושות ללכידת הרכבת השלישית. צילום: עודד וגנשטיין
ניו דלהי. את הצילום הזה צילמתי כשאני עומד על הרציף והרכבת חולפת במהירות על פניי. שתי רכבות שחלפו קודם לכן אפשרו לי לתכנן את הקומפוזיציה ואת מהירות התריס הדרושות ללכידת הרכבת השלישית. צילום: עודד וגנשטיין

לפני שיוצאים למסע

הכנה מקדימה: ההבדל המהותי ביותר בין תייר שמצלם לצלם שמטייל הוא בהכנה. התייר מגיב, הצלם מצפה. התייר מופתע, הצלם מתכנן מראש. כן, בסין יש חומה גדולה, בתאילנד יש נזירים עם גלימות כתומות ובקובה נחזה בנשים זקנות שמעשנות סיגר. התמונות הללו הן רק חלק מזערי מתוך מנעד ויזואלי מדהים שהמדינות הללו יכולות להציע. אם כך, מדוע מרבית הצלמים חוזרים עם אותן תמונות שוב ושוב? הסיבה לכך היא שבפגישה ראשונה הכול נראה תמיד חדש ומרשים. אין ספק שנזירים בתאילנד או סיגרים בקובה הם חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית, אך דמיינו תייר שיחזור מישראל רק עם תמונות של פלאפל ושל חיילים בכותל. כדי להצליח לאתגר את הצופים המיומנים שלכם, יש להכין שיעורי בית ויזואליים. לכן, לפני הנסיעה, ערכו "טיול" קצר באינטרנט. נסו להבין מה יעד המסע שלכם יכול להציע מבחינה ויזואלית. תוכלו להכין רשימה ("שוטינג ליסט") של מקומות שתרצו לבקר בהם וגם להחליט על מקומות תיירותיים שעליהם תוכלו לוותר.

לבחור את מקום הלינה נכון: אבא שלי לימד אותי פעם שהדבר היקר ביותר בטיול הוא הזמן. אין כמו לצאת מדלת המלון אל תוך האקשן של הרחוב. ניסיון לחסוך כסף על ידי התאכסנות הרחק ממוקדי העניין יביא לבזבוז זמן וכסף בבוקר. לכן נסו להשיג "מקום טוב באמצע". כלל זה נכון אלא אם התרחקות ממוקדי העניין (למשל שינה באזור כפרי בפרוורי עיר) היא בדיוק מה שאתם מחפשים.

תיאום ציפיות: לעתים הצורך של אחד בצילומים מוביל לכעס ולתסכול בקרב שאר שותפיו למסע. הצלם מתעכב, מחליף עדשה ורוצה להספיק עוד קליק אחד לפני שהולכים. אז מה עושים? קודם כול תיאום ציפיות. שבו עם השותפים שלכם למסע ונסו להגדיר להם ולעצמכם עד כמה הצילום הולך לתפוס חלק בטיול הקרוב ואיך זה עומד להשפיע על ההתנהלות היומיומית של כולם. האם תרצו לבקש קצת זמן לעצמכם במהלך היום – זמן שיוקדש רק לצילומים? האם תרצו לבנות את לוח הזמנים באופן כזה שמתחשב בתאורה המשתנה לאורך היום? כמו כן, יש מקומות כמו שווקים, פסטיבלים וזירות של פעילות דתית אשר יכולים לעניין צלמים ולא צלמים כאחד. בכל מקרה, תכנון מוקדם הוא מילת המפתח שתבטיח תמונות מעניינות ותמנע ריבים וויכוחים.

אפשרות נוספת היא להצטרף למסע צילום ייעודי לחובבי צילום או לצאת למסע לבד. לכל אפשרות יתרונות וחסרונות משלה.

שלום היא מילה שימושית: שינון של כמה מילים בשפה המקומית יכול לחולל פלאים לצילום ולמסע שלכם. מילים כמו: "שלום", "תודה" וכמובן – "אפשר לצלם?" יעזרו לכם להתגבר על מחסום השפה ועל המבוכה הקבועה שמתלווה לצילום אנשים זרים. אל תתביישו לטעות. מניסיוני, המקומיים מעריכים מאוד את הניסיון שלנו כזרים להתנסות בחלק מהותי מתרבותם – השפה – וגם כשטועים (בתאילנדית למשל, יש חמישה פירושים שונים למילה "מאי") זה מצחיק את המקומיים ומשמש כ"שובר קרח" נהדר.

לבחור את הציוד נכון: "האם הציוד שלי מספיק?", "איזו עדשה טובה לצילום נופים?", "האם להיסחב עם חצובה?" –אלה רק חלק מהשאלות שאני נשאל באופן קבוע על ידי הסטודנטים שלי. בחירת ציוד הצילום לקראת מסע מלווה תמיד בדאגות שמא הציוד לא יספיק ולא יספק. אז הנה כמה המלצות זהב שיעזרו לכם לעבור את שלב בחירת הציוד בשלום.

המלצת זהב מס' 1 – אל תיקחו אתכם הכול: האם באמת תזדקקו לפלאש בטיול חופים בתאילנד או לעדשת 50 מילימטר בטיול ספארי בטנזניה? תיק צילום שנשאר כל הזמן בחדר המלון מפאת משקלו הוא בדיוק כמו תיק צילום שנשכח בבית.

המלצת זהב מס' 2 – בחירת הציוד היא אישית: בחירת ציוד הצילום היא בחירה אישית. אין באמת "עדשת פורטרטים" או "עדשה לצילום נופים". הכול תלוי בסגנון שלכם, בכמה אתם רוצים או מסוגלים לסחוב וכמובן ביכולתכם הכלכלית. עדשה ורסטילית, כזו שתאפשר צילום מגוון רחב של נושאים (מנופים ועד ציפורים מרוחקות), תהיה בדרך כלל איכותית פחות מבחינה אופטית מעדשה קבועה (ללא האפשרות לעשות זום). כך, לצלם אחד האופטיקה והחדות יהיו הגורם המכריע והוא יעדיף לבחור בעדשה קבועה, בעוד לצלם אחר הנוחות והמשקל הקל יהיו גורמי המפתח. ככל שתקדימו להכיר את עצמכם ולהבין מה חשוב לכם ובמה אתם אוהבים להתמקד מבחינה צילומית, כך תצטמצם ההתלבטות שלכם בכל הנוגע לציוד הצילום.

המלצת זהב מס' 3התנסו בציוד לפני הנסיעה: הרבה אנשים טועים ומצטיידים בציוד צילום לפני הנסיעה לפני שהם מספיקים להתנסות בו. לכן במקום ליהנות במסע הם הופכים אותו לזמן התנסות ולמידה של הציוד החדש. אם קניתם ציוד צילום חדש לפני הנסיעה, התנסו בו לפחות כמה שבועות לפני המסע.

לואנג נאם תה, לאוס. צילום טוב עוסק ברגשות אוניברסליים. הבחירה לצלם מזווית עליונה והחיתוך המודע של הראש והכלב יוצרים את תחושת הבדידות שבסיטואציה. צילום: עודד וגנשטיין
לואנג נאם תה, לאוס. צילום טוב עוסק ברגשות אוניברסליים. הבחירה לצלם מזווית עליונה והחיתוך המודע של הראש והכלב יוצרים את תחושת הבדידות שבסיטואציה. צילום: עודד וגנשטיין

ביעד עצמו

עושים שוק: משוק איכרים קטן ברומא ועד שוק הבקר העצום של קרקול (Karakol) בקירגיזסטן, משוק הפשפשים העתיק בפריז ועד לשוק החמוצים התת-קרקעי של קיוטו ביפן – לדידי, שווקים הם גן עדן של ממש. הם צבעוניים, מגוונים, מאפשרים מגוון אדיר של אפשרויות צילום (אוכל, רחוב, פורטרטים וכו') ובעיקר מספקים הצצה אמיתית ואותנטית לתרבות כפי שהיא. אין ספק, השוק הוא המקום הראשון שבו אבחר לבקר מיד עם הגעתי למקום חדש.

טיילו לאט: העדיפו "טיול כוכב" על פני מסע חוצה מדינה, נסיעה ארוכה ברכבת על פני טיסה במטוס, חזרה לשוק שכבר פקדתם על פני ביקור בשוק חדש. בעוד התייר מנסה להספיק כמה שיותר ולדחוס המון בביקור אחד, הצלם מעדיף להתעמק במעט מקומות. כך הוא גם יכול ליצור קשרים עם המקומיים ולזמן לעצמו הזדמנויות צילום טובות יותר. טיפ זהב: יש הרבה מדינות בעולם שמאפשרות להחליף את לינת המלון בלינה בבתי המקומיים ("הום סטיי"). אופציה כזאת מאפשרת חוויה תרבותית וצילומית ממדרגה ראשונה.

אור הוא הכול: לנו הצלמים, "אור" הוא חומר הגלם. נסו לבנות את סדר היום שלכם תוך התחשבות בו. קומו מוקדם, אל תבזבזו את "אור הזהב" של אחרי זריחה על שינה. אם אתם נוסעים עם אנשים נוספים, זה בדיוק הזמן המושלם לצאת אל הרחוב ולצלם לבד, בשקט ובקצב שלכם (לכן המלצתי לבחור במקום לינה שהוא במרכז האקשן, גם אם יקר יותר). את שעות הצהריים, שבהן האור קשה על פי רוב ובעל ניגודיות גבוהה, הקדישו לפעילות בחללים פנימיים (ביקור בבתי המקומיים, במוזיאון, במפעל או בשוק מקורה). לקראת שעת שקיעה, צאו שוב אל הרחוב. תוכלו לנסות להגיע למקום גבוה (כמו נקודת תצפית) כדי לתעד את האורות המשתנים לקראת החשכה. רק אל תשכחו להביא עמכם חצובה לצורך צילומי הלילה. אגב, יום מעונן, כזה שידכדך את התייר הממוצע, הוא חגיגה אמיתית לצלם. יום מעונן מעניק אור מרוכך כל שעות היום.

צלמו את המקומיים אבל לא בגניבה: אין דבר שמצליח לשדרג טיול יותר מקשירת קשרים עם המקומיים ומתיעוד שלהם. צלמים רבים מעדיפים להימנע מצילום המקומיים או מסתפקים בצילום מרחוק ובהיחבא, מתוך חשש ופחד, ומתרצים את הצילום מרחוק ברצון לתפוס צילום אותנטי. כפי שלא הייתם רוצים שיצלמו אתכם (או את בן משפחה שלכם) בהיחבא, כך אל תנהגו באחר. גשו, אמרו שלום בשפה המקומית, לחצו את היד ובקשו לצלם. מה עם האותנטיות והספונטניות של התמונה? אדם שמודע למצלמה מגיב בדרך כלל בפוזה מעושה, ולכן אחרי שאמרתם שלום ונתתם כבוד מתחילה העבודה האמיתית שלכם והיא לגרום למצולם להרגיש בנוח – עד שתהפכו ל"שקופים". תופתעו לגלות כמה מהר זה קורה. צילום של סוחר בשוק, שמודע למצלמה לאחר שביקשתם את אישורו, יהפוך למיוחד ברגע שייכנס לקוח לחנות או שהוא יקבל שיחת טלפון בנייד. צילום של אישה מבוגרת בכפר יהפוך לחגיגה אמיתית ברגע שתראו לה כמה יפה יצאה תמונתה. כשמצלמים אדם מרחוק – רואים רק את הבגדים, אבל כשמתקרבים, נותנים כבוד ומשוחחים, עם מספיק רגישות, אפשר לצלם גם את סיפורו של האדם שמול העדשה.

מצאו פיקסר: "פיקסר" הוא למעשה מדריך מקומי, שיכול לעזור להגיע למקומות המעניינים והאותנטיים ביותר ביעד – אלו שמחוץ לשביל התיירים השחוק. מדריך טוב יוכל לעזור לכם "לשבור את הקרח" עם המקומיים, להתמקח עבורכם בשוק ולהזהיר אתכם מאזורים מסוכנים שלא כדאי להיכנס אליהם. איך מוצאים פיקסר? צרו קשר עם סוכנות טיולים מקומית. אם תצליחו להשיג מדריך שהוא גם צלם חובב, הרי זה נפלא.

 

טוקיו. "האם מותר לחתוך ככה ראש של מצולם?" בוודאי, אם זה מדגיש את העיניים. צילום עודד וגנשטיין
טוקיו. "האם מותר לחתוך ככה ראש של מצולם?" בוודאי, אם זה מדגיש את העיניים. צילום עודד וגנשטיין


טיפים לצילום אנשים

הבהירו כוונות: לא משנה היכן בעולם, בניו יורק או בטיבט, אדם שעדשה מכוונת אליו יבקש לדעת מדוע. אם השפה מאפשרת זאת, פרגנו לאדם והסבירו לו מדוע בחרתם לצלם אותו. לסוחר השוק אפשר להחמיא על הסחורה היפה ולבחורה הצעירה – על הכובע הייחודי שלה. אם יש מחסום שפה, הראו למצולמים את תמונתם על גבי מסך המצלמה. זה יבהיר להם שכוונותיכם טובות ושאתם תתאמצו מאוד לצלם אותם כך שיצאו טוב גם בעיניהם.

שלחו את התמונה: צילום הוא יחסים של "קח-תן" ולא רק של "קח-קח". לכן, אם אפשר נסו לשלוח את התמונה למצולם, הוא יעריך את זה מאוד. תהיה לו מזכרת מכם ובעיקר תבססו כך קשרי אמון בין המצולמים לצלמים שיבואו אחריכם. השווקים מלאים כיום במדפסות קטנות שמאפשרות הדפסה מיידית של התמונות בשטח, בדיוק כמו בעידן הפולרואיד.

ברומא התנהג כרומאי: יש מקומות כמו קובה, הודו או אפילו ישראל, שבהם אנשים ישמחו להצטלם ואף יבקשו זאת. לעומת זאת, יש מקומות כמו מרוקו, חלקים נוספים מאפריקה ושטחי שבטים בדרום מזרח אסיה שבהם צילום מקומיים, ללא אישור ומרחוק, עלול לגרום לבעיות רציניות. בשלב ההכנה המקדימה, בררו כיצד המקומיים מגיבים למצלמה (בדגש על הנשים). מניסיוני (והייתי בכמה וכמה מקומות מסוכנים ובעייתיים בעולמנו), עם חיוך, לחיצת יד והכרת תודה, הדבר הכי גרוע הוא שתקבלו "לא" מנומס.

לשוחד יש השפעות שליליות: יש מצולמים מקצוענים, אלה המבקשים כסף בתמורה לכל צילום. אני לא חושב שצילום מסוג זה מעניין או מאתגר, אך איני מבקר צלמים שמבקשים לתת כסף למצולם מעניין בתמורה לתמונה. הרי זו עבודתו. עם זאת, כשאתם נותנים שוקולד לילד חמוד שצילמתם בשוק בהודו, מה שאתם למעשה עושים זה להרוס לו את השיניים. בכלל, חלוקה של "מתנות" (עטים, אלכוהול, ממתקים, סיגריות) במקום שלא מורגל לכך, מעוררת למעשה יצר של קבצנות בקרב המקומיים, שמקשרים את התייר לאפשרות להשיג "מתנות". מקומות רבים בעולם אינם מאפשרים כיום לצלמים לצלם ללא אותו שוחד שהמקומיים התרגלו לקבל. שבו עם המצולם שלכם לכוס תה, האזינו לסיפורו, שלחו לו את התמונה למזכרת הביתה – מתנות כאלה עדיפות על שוקולד בהרבה. אפשרות נוספת: אם אתם רוצים לתרום לאוכלוסייה המקומית, אפשר לעשות זאת דרך גופי סיוע מקומיים – ספרים צבעוניים לילדים, תרופות שאין לכם צורך בהן ואפילו מגבונים לחים יוכלו לעזור מאוד.

 

אוש, קירגיזסטאן. לאחר שקניתי תפוח מהדוכן שלה, שמחה הסוחרת להצטלם. צילום: עודד וגנשטיין
אוש, קירגיזסטאן. לאחר שקניתי תפוח מהדוכן שלה, שמחה הסוחרת להצטלם. צילום: עודד וגנשטיין

טיפים לצילום בשוק

בררו פרטים: יש שווקים שפתוחים כל יום ויש כאלה שנערכים רק פעם בשבוע (בדרך כלל בסופי שבוע). בררו את שעות הפתיחה ואת הימים כדי לנצל את הזמן באופן מיטבי.

קנו משהו: אם אתם רוצים להבטיח תמונה טובה של סוחר, קנו ממנו משהו! הסוחרים שם כדי להתפרנס ואם תקנו משהו סמלי, תקבלו בתמורה חיוך והסכמה לתמונה כמעט בוודאות.

הגיעו מוקדם: הגיעו לשוק מיד עם פתיחתו באור ראשון. כך תיהנו מ"שעות הזהב" של הבוקר המוקדם ומהשקט שלפני גדודי התיירים.

ציוד מומלץ: לשוק בדרך כלל מומלצת עדשה רחבה (מתחת ל-50 מילימטר) ואפשר גם עדשת מאקרו לצילומי תקריב (של תבלינים או אוכל) שהיא תוספת נחמדה.

טיפים לצילומים אורבניים בלילה

התמקמו במקום גבוה: התמקמו במקום גבוה, נקודת תצפית או סתם גבעה. העיקר שתתאפשר לכם גישה למקום שבו יש תנועה רבה, במיוחד תנועת מכוניות.

השתמשו בחשיפה ארוכה: על ידי האטת מהירות התריס של המצלמה (בצילום ידני) תוכלו להתגבר על החשכה וליצור מריחות אור מיוחדות שיתנו תחושה של "תנועה" לצילום הלילי שלכם.

השתמשו בטיימר הפנימי: למצלמה יש טיימר פנימי, שמאפשר לה לצלם לבד (כזה שמשתמשים בו כשעושים תמונה קבוצתית שכוללת גם את הצלם). השתמשו בו בצילומי הלילה, כדי למנוע מהמצלמה לרעוד לאחר שלחצתם על המחשף (גם כבל שחרור או שלט יכולים להיות פתרון לכך).

כבו את מייצב התמונה: לחלק מהמצלמות או העדשות יש מייצב תמונה, רכיב שבא למנוע או להפחית את השפעת רעידות היד במצבים של צילום בתאורה נמוכה. אם אתם משתמשים בחצובה (או בכל מעמד אחר לצורך העניין), כבו את מייצב התמונה כדי למנוע ממנו לרעוד בחיפוש אחר תנועות היד שלכם.

 

בעזרת קומפוזיציה אלכסונית ומאוזנת, צבעים משלימים ותאורה רכה, ניסיתי להעביר את תחושת האסתטיקה והשקט של אזור כפרי ביפן. צילום: עודד וגנשטיין
בעזרת קומפוזיציה אלכסונית ומאוזנת, צבעים משלימים ותאורה רכה, ניסיתי להעביר את תחושת האסתטיקה והשקט של אזור כפרי ביפן. צילום: עודד וגנשטיין

טיפים לצילומי נוף

כוונו שעון מעורר: כשמדובר בצילום נוף תזמון הוא הכול. נוף נתון יכול להיראות משעמם וחד-גוני בצהרי היום ומרהיב בעת זריחה או שקיעה למשל. לעתים, שניות בודדות יכולות לעשות את ההבדל: הר שמציץ מבעד לעננים או קרן אור שמאירה את השביל. אם החלטתם שהשעה הטובה ביותר לצלם את נקודת הנוף היא בזריחה, המשמעות היא להיות שם בזריחה, מה שיצריך מכם לצאת מחדר המלון הרבה לפניה. צילום הוא לא עניין לעצלנים.

פילטרים מומלצים: פילטר הוא מסנן, פיסת זכוכית המורכבת על גבי העדשה ולה השפעות שונות על התמונה הסופית. שני פילטרים האהובים עליי במיוחד בצילום נוף:

פילטר מקטב (פולורייזר): תפקידו של פילטר מקטב הוא לאפשר לכם לשלוט בהחזרי אור (השתקפויות) ממשטחים שונים: מים, שמים, ערפילי בוקר, שלג ועוד. הוא גם נותן צבע יפה ועמוק לשמים כחולים.

פילטר (Neutral Density ,ND): פילטר ND מאפשר להקטין את כמות האור הנכנסת לעדשה מבלי לפגוע בצבע. הדבר מאפשר ליצור חשיפות ארוכות (מים זורמים ונמרחים, מכוניות נוסעות על הכביש והופכות לשובל של אור) גם כשאור חזק יחסית. לחלופין, הוא מאפשר להתמודד עם מצב תאורה מורכב: שמש שוקעת ובהירה בחלק עליון של התמונה, מול ים כהה בחלקה התחתון, באמצעות פילטר ND מדורג (Grad).

עודד וגנשטיין – צלם תרבויות, סמנכ"ל פוטוטבע, מסעות צילום בעולם