כוח סוס: טיול ברומניה הכפרית
רומניה הכפרית, הנמצאת במרחק לא רב מבוקרשט הבירה, מציעה נופים של פעם: סוס ועגלה, שדות מלוא העין, בתים קטנים וגדרות עץ, כפריים, מגל וחרמש וצוענים בצד הדרך. חבל ארץ שהוא הזדמנות פז לצלמים
על אף התמורות שטלטלו את אירופה במאה ה-20, רומניה שבדרום-מזרח היבשת פותחת לנו דלת – שנדמה שכבר נסגרה בעולם המודרני – לחיי הכפר הבסיסיים ולפרנסה הדלה מעבודת האדמה. ואולם, תחילה יש לעבור דרך עיר הבירה. כשנוחתים בבוקרשט מיד מרגישים כמו בערים גדולות אחרות באירופה, בשל הבניינים הגבוהים, הלבוש העכשווי של התושבים, הגנים העירוניים והמולת העיר. קשה לדמיין שבמרחק קטן מחוץ לעיר החיים שונים כל כך. כדי לא להשאיר מקום רב מדי לדמיון שכרנו – אשתי ואני – מכונית קטנה וירדנו מהכביש המעגלי המקיף את הכרך הגדול. פנינו צפונה, ומפלוישטי (Ploiești) המשכנו בכיוון צפון-מערב לעבר סינאיה (Sinaia) ובראשוב (Braşov). תחילה נסענו בחבל ארץ מישורי עם שדות נרחבים וכמה יישובים כפריים משובצים ביניהם, אך לאט לאט השתנה הנוף בדרכנו אל ההרים.
רומניה סבלה לאורך ההיסטוריה מכיבושים חוזרים ונשנים של אימפריות ומעצמות. לפני הספירה חיו באזור שבטים דאקיים, שהתאגדו לאחר הספירה לכוח שאיים על האימפריה הרומית. ההתנגשות הייתה בלתי נמנעת, והרומאים כבשו את הממלכה הדאקית והפכו אותה לפרובינציה רומית .בימי הביניים קמו ברומניה נסיכויות שונות, בהן נסיכות טרנסילבניה שהייתה נתונה במאה ה-18 לשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית. במאה ה-19 גם העות'מאנים והרוסים שלחו ידיהם אל הארץ היפה הזאת, והמאה ה-20 הביאה עמה שתי מלחמות עולם, טלטלות פוליטיות ואת שלטונו הרודני של צ'אושסקו. העם הרומני דוכא עד שהתנער מהדיקטטור בשנת 1989. מאז ידעה המדינה שנים טובות יותר וטובות פחות, אך אלה השפיעו בעיקר על היישוב העירוני. הקידמה אמנם נגעה ביושבי הכפר אך לעתים נדמה כי הכפריים מסרבים לאמצה.
חיי כפר שלווים
בסביבות רזנוב (Râșnov), כשנסענו בכביש הראשי, ראינו עגלה רתומה לשני סוסים, עמוסה לעייפה בערמת עלים ירוקים שנקטפו זה עתה בשדות. העגלון ישב גבוה במרומי הערמה, נהג במיומנות בסוסים וירד לדרך משובשת שהובילה לכפר הסמוך. על הכבישים המהירים תנועת המכוניות דלילה יחסית, וכשעולים על הכבישים הצדדיים מכונית הופכת למחזה נדיר. העגלון הבא שהגיע מולנו הופתע מהמפגש ובחן אותנו בעניין כאילו תהה אם איבדנו את הדרך. גם אנחנו בחנו אותו ואת עגלתו מקרוב. העגלה הייתה מאוד פונקציונלית – עשויה ברזל ועץ גס. אף היצול שאליו היו רתומים הסוסים לא היה אלא ענף מוארך שקליפתו הוסרה. ארבעת הגלגלים נלקחו ממכונית ישנה וגם בהם ניכר שעברו את מירב הקילומטרז' מאחורי כוח סוס.
כפרים רבים נמצאים בסמוך לדרכים הבין-עירוניות והכפריים מכניסי אורחים. אל תוותרו על ביקור מדי פעם באחד הכפרים שנראים לכם מעניינים. בדרך כלל הכניסה אליהם משובשת אך עבירה בהחלט. מהרחוב הראשי המוביל למרכז הכפר יוצאות הסתעפויות לחלקי הכפר האחרים, לריכוזי בתים ולשדות קטנים. סעו לאט ואל תדרסו תרנגולות משוטטות. מדי פעם מתארגנת קבוצה של פועלים שקופצים על עגלה ויוצאים לשטח. נשים מבוגרות משוחחות ביניהן. אימהות מטופלות בילדים תולות כביסה וכשהקטנים נרדמים הן יוצאות לגינה הביתית כדי לטפח את גידולי הצנון, העגבנייה והסלק. תושבים אחרים עסוקים בתיקון גדר או בצביעת קיר ושלווה של חיי שגרה שורה בכול. החיים אינם קלים וכל אחד צריך לעבוד כדי לפרנס את עצמו ואת משפחתו. הכפריים הרומנים עובדים שעות ארוכות ללא ציוד חדיש. טרקטורים הם מחזה נדיר הכפר בכפרים, והכוחות המניעים את החקלאות ההכרחית הם כוח אדם, כוח שור, כוח סוס ובעיקר כוח הרצון.
רומניה שלאחר השלטון הקומוניסטי מנסה לשפר את מצב האזרחים כמידת יכולתה. כך למשל, עלתה במדינה שאלת המעבר למטבע האירו, אך הרומנים החליטו להישאר באופן זמני עם המטבע שלהם, הלאו הרומני (המסומן כ-RON), בין היתר בשל הקושי של אנשי הפריפריה והכפרים לצלוח את נטישת המטבע המוכר. עם זאת, המעבר לאירו מתוכנן לשנת 2019, 12 שנה לאחר הצטרפות רומניה לאיחוד.
הדור הצעיר בכפרים, לפחות חלקו, נשאר בסביבה ולומד את מלאכות היומיום היישר מההורים. אין לו שום בעיה לרשת את מחרשת העץ ששירתה גם את הסב והוא מוכן להמשיך בתלם שנוצר לפני מאות שנים. מובן מאליו שלא כל הכפריים הם כאלה. בכפרים הסמוכים לערים יש איטראקציה רבה בין האוכלוסיות; הקידמה נוכחת, טרקטורים וכלים חקלאיים חדישים נצפים תדיר ורבים מן החקלאים מוכרים את מרכולתם הטרייה בשוקי האיכרים בערים הגדולות כגון סיגישוארה (Sighişoara).
הצוענים של רומניה
בחבל טרנסילבניה, במשולש שבין בראשוב, סיגישוארה וסיביו (Sibiu), רואים מדי פעם על הכבישים חבורת אנשים על עגלה רתומה לסוס אחד או שניים, המקושטים בגדילים אדומים בצדי הראש. על העגלה יושבים כמה גברים הלבושים בשחור ולראשם מגבעת שחורה. מאחוריהם יושבות נשים בלבוש בשלל צבעי הקשת, ובדרך כלל נמצאים איתם גם כמה ילדים. החבורה עליזה וערנית, וכולם חוקרים את סביבתם כולל מכוניות חולפות. זוהי משפחה צוענית אופיינית שנעה בדרכים כיאה לעם של נוודים. שפתם – הרומאני, למרות שמה, רחוקה מאוד מן הרומנית ומקורה ככל הנראה בהודו. כשעצרתי את האוטו בכביש מקומי כדי לצלם עגלה ועליה משפחה צוענית צעירה, עצר האב הצעיר את עגלתו מולי וכל בני המשפחה חייכו כאילו גילו אוצר. האם קפצה בגמישות מהעגלה וניגשה היישר אל חלון המכונית הפתוח. היא הכניסה את פלג גופה העליון לתוך האוטו, אספה חטיפים וסווטשירט שהיו מונחים במושב האחורי וחזרה לעגלה כדי לחלק אותם לילדיה, שהיו מרוגשים מהמחווה ההורית. העניין הסתיים בכך שהאם ומשפחתה התגלגלו לדרכם בעוד אנו ניצבים פעורי פה ושמשה.
על פי הערכות כשלושה אחוזים מאוכלוסיית רומניה (המונה כיום כ-22 מיליון איש) הם צוענים. כאן הם מחולקים לשתי קבוצות. הקבוצה הראשונה ענייה מאוד ונודדת על עגלתה המשמשת לה כבית, ובזאת מסתכם רכושה. בני קבוצה זו מתפרנסים מקיבוץ נדבות, מגניבה ומאיסוף גרוטאות.
הקבוצה השנייה התיישבה בכפרים ומתפרנסת מסחר בבהמות, מאמנויות השירה והנגינה ומחרשות ברזל. על אותו כביש, בקרבת הכפר ביירטן (Biertan), נתקלנו בבוקרו של יום חמישי בשוק בהמות צועני. השארנו את המכונית נעולה ויצאנו לשוטט. לא זכינו להתייחסות מיוחדת. כל הנוכחים היו עסוקים במיקוח וברכישת פרות וסוסים. סוס שהחליף ידיים נקשר מאחורי עגלה, עגל הועמס על העגלה וכך הלאה. בפאתי המתחם ניצבו יזמים, שהביאו מנגל וסיפקו נתחי בשר על האש לכל רעב בעל מעות. רוב הבהמות שנקנות על ידי הצוענים משמשות לבשר ולצורכי תעבורה.
רומניה היא ללא ספק ארץ יפהפייה מבחינה נופית, אך גם יישוביה מרתקים ויש בה שפע של אתרים מעניינים. מדי פעם מומלץ לעזוב את הדרכים הראשיות ולהיכנס לכביש משני לכיוון הרפתקני שמבטיח עניין מיוחד. כך יצא שהחלטנו באקראי לחקור מעט את כביש A106 שמדרום לסיביו. הכביש מטפס לעבר הרי הפארק הלאומי סינדרל ((Parcul Natural Cindrel. שם, מעבר לאתרי הסקי, כשמעמיקים לתוך ההרים, פוגשים את רועי הכבשים החיים באזור למשך תקופות ארוכות, רועים את עדריהם ונודדים מבקתת קש אחת לשנייה. על ההרים קר כמעט תמיד. הרועים שתקנים מטבעם, רגילים בחיי בדידות ועטופים בשכבות רבות. רוב הזמן הם בשטח ורק לקראת ערב הם שבים לקרבת הכביש, שלידו ממוקמות הבקתות והמכלאות. ברומניה, כביש מתפתל בהרים הוא תמיד אפשרות להרפתקה.
מידע מעשי
רכב: כדאי לשכור אוטו כבר בארץ ולאסוף אותו בשדה התעופה בבוקרשט, בפרט אם נוסעים בחודשים יולי-אוגוסט העמוסים.
לינה: יש לשריין באינטרנט מקומות לינה לפני היציאה, בהתאם למסלול שנבחר, כדי למנוע קשיים ותסכול בטיול עצמו.
נהיגה: הכבישים הבין-עירוניים ברומניה באיכות טובה, אך רבים מהם דו-מסלוליים. יש להיזהר ממשאיות ובעיקר מעגלות אטיות הרתומות לסוסים ולשוורים, בייחוד בשעות בין הערביים; הן אינן מצוידות במחזירי אור או בצופרים. מומלץ להצטייד במפה מלבד הג'י-פי-אס לצורך התמצאות כללית.
עונה: אם יש באפשרותכם לערוך את הטיול מאמצע מאי עד יוני או בחודשים ספטמבר-אוקטובר, מה טוב. האתרים נפתחים. באביב יש פריחה ובסתיו שלכת .
יהדות: ברומניה יש קהילה יהודית, וההיסטוריה שלה בערים הגדולות כמו בוקרשט ובראשוב עשירה. מומלץ בכל לב לבקר בבתי הכנסת. הביקור מרגש ומלמד.
צילום: לפי ניסיוני, הכפריים מסכימים להצטלם, אבל אם יש התנגדות לצילום – כבדו זאת. כדאי להביא לטיול עדשה ארוכת מוקד שתאפשר צילום ממרחק. כמו כן, כדאי להצטייד בכרטיסי זיכרון נוספים. אין להשיגם באזורים הכפריים. אל תשאירו ציוד צילום גלוי לעין, בייחוד כששמשות המכונית פתוחות. כשאתם עוצרים לצלם בצדי הדרכים, יש לשים לב שחניתם בצורה בטוחה.
אתר אינטרנט מומלץ להכנת הטיול: romaniantourism.com
איציק מרום הוא כתב וצלם בנושאי טבע, סביבה ומסעות. כתבותיו וצילומיו מתפרסמים בארץ ובעולם.