הילרי והבית הלבן: 7 סיבות מדוע העולם זקוק למנהיגה אישה
המסע של הילרי קלינטון לנשיאות ארצות הברית גרם לכולנו לדמיין איך ייראה העולם אם ימומש הפוטנציאל ולראשונה תעמוד אישה בראש המעצמה החזקה. המהפך, קווים לדמותו
מערכת הבחירות הנוכחית לנשיאות ארצות הברית הייתה סוג של חזון פמיניסטי שהתגשם. ספק אם היה אי פעם קמפיין שהקול הנשי לקח בו חלק כל כך מרכזי ושהמתמודדים ביטאו בו את ההבדלים בגישות באופן כה חריף – כשהגבר הישן, דונלד טראמפ, נלחם בשיניו מול מי שמזמן כבר אינה בתפקיד הרעיה – הילרי קלינטון.
בעת כתיבת שורות אלה, בסוף אוקטובר, ייתכן שקלינטון עומדת להצטרף ל־19 הנשים המנהיגות כיום מדינות ברחבי העולם. אמנם מספר זה מהווה פחות מ־10 אחוז מכלל ההנהגה העולמית – אבל הצטרפותה אליו היא מהפכה של ממש. עיון בתולדות חייה מלמד כי זו כנראה הייתה השאיפה שלה מהרגע הראשון. הילרי רודהם נולדה לפני 69 שנה בשיקגו לאימא עקרת בית ולאבא שהיה בעליו של מפעל טקסטיל. בבית הספר היסודי עמדה בראש ועדות ובקולג' ולסלי היוקרתי לנשים שבו למדה כיהנה כנשיאת מועצת התלמידים. בשלב זה עוד הייתה פעילה במפלגה הרפובליקנית, אך לקראת סיום לימודיה חל מפנה בדעותיה והיא עברה למפלגה הדמוקרטית. לאחר סיום התואר הראשון החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת ייל והתמחתה בזכויות ילדים. שם גם פגשה את ביל קלינטון.
אחרי שנישאו עברו בני הזוג לארקנסו, להשיק את הקריירה הפוליטית שלו. ב־1978 נבחר ביל למושל והילרי עמדה לצדו במקביל להמשך עבודתה המשפטית וללידת בתם היחידה צ'לסי ב־1980. ביל נבחר לכהונה נוספת ב־1990, ושנתיים לאחר מכן הפך למועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות. הוא נבחר לתפקיד ב־1992 וכיהן בו במשך שתי קדנציות. קלינטון מתחה את גבולות מושג ה"גברת הראשונה" והייתה אשת הנשיא הפעילה והמשכילה ביותר שאמריקה הכירה.
ב־2000 הגיע זמנה לעבור לקדמת הבמה. היא נבחרה לסנאטורית מטעם מדינת ניו יורק. ב־2008 התמודדה על מועמדות המפלגה הדמוקרטית לנשיאות והפסידה לברק אובמה. היא הסכימה לשרת לצדו כמזכירת המדינה, תפקיד שביצעה במשך ארבע שנים. ביוני השנה ניצחה את ברני סנדרס בבחירות למועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, מה שהוביל אותה למירוץ האחרון והחשוב ביותר בחייה – ההתמודדות על תפקיד הנשיאה.
רגע האמת הולך ומתקרב, ועם כל ההתרגשות האוחזת בנו – זה לא הזמן לעשות לקלינטון הנחות. שאלות רבות עולות כיום – מה נשאר מלוחמת הזכויות של הסיקסטיז? איזה פמיניזם קלינטון מייצגת, ומה היא מתכננת לעשות למען נשים? האם היא באמת מביאה משהו שהעולם עדיין לא מכיר?
ניהול נשי
אימהוּת כמקפצה מקצועית?
גברים, ניהלתם את העולם עד כה באופן די כושל, בואו תנוחו קצת ותנו לנשים לעשות את העבודה – טענה מסוג זה נשמעת לא מעט בהקשר לבחירתה של קלינטון, ומייצגת כמיהה לסדר עולמי חדש ולדרך שונה לעשות דברים. אבל האם יש הוכחות כי נשים עושות דברים אחרת? העולם העסקי יכול לתת רמזים. במחקר שפורסם בשנת 2011 בכתב העת "הרווארד ביזנס ריוויו", התבקשו עובדים לדרג מנהלים ומנהלות שעבדו עמם. הנשים זכו להערכות גבוהות יותר מהגברים כמעט בכל תחום ובפרט בסעיפים כמו "בניית מערכות יחסים", "טיפוח אחרים" ו"הוגנות", המבטאים תכונות הנחשבות "נשיות".
"בסביבה גברית אנחנו נפגוש ערכים כמו אינדיבידואליזם והתמודדות עם בעיות לבד", אומרת ד"ר מירי רוזמרין, מרצה בתוכנית ללימודי מגדר באוניברסיטת בר אילן. "פתרון בעיות קבוצתי למשל, משויך לנשים יותר מלגברים. אם אשאל שותפים גברים לעבודה מהי לדעתם הדרך לפתור בעיה מסוימת, זה עלול לסמן אותי כחסרת החלטיות למרות שזו טכניקה לגיטימית. פוליטיקה היא סביבה גברית במהותה, עם רשתות חברתיות שמועילות לגברים. אישה שרוצה להתברג גבוה, צריכה לעבוד הרבה יותר קשה מגבר ולכן תהיה מוכשרת יותר. לכך אפשר להוסיף את הטיפול במשפחה שנופל עליה בדרך כלל, ואת המחשבה המתמדת איך לעשות הכל. זה יוצר אצל נשים הצטיינות במולטיטסקינג, תכונה שבסך הכל מגיעה מצורך".
"נשים הן בפירוש מנהלות יותר טובות", אומרת חנה רדו, משנה ליו"ר מקאן ומייסדת "סופרסונה", ארגון הפועל למען נוכחות נשית שוויונית בצומתי השפעה. "אני חושבת שזה קשור להיותנו אימהות, זה מראש מוריד מהאגו שלנו. ממה שראיתי, קלינטון פחות כוחנית ויודעת לעבוד בשיתוף פעולה. אני גם מאוד מתחברת להיותה אימא וסבתא גאה, וחושבת שזה משפיע על הדרך שבה היא חושבת. היא מדברת על המשפחה שלה בצורה שאצל גברים אנחנו פחות מרגישים. כשאני רואה תמונה של ביבי נתניהו עם הילדים שלו, אני רואה יורשים. כשאני רואה את הילרי קלינטון עם הבת והנכדה שלה, אני מרגישה משפחה". האם, אם כן, קלינטון הופכת את האימהוּת לתכונה ניהולית נחשקת? בהקשר זה, מעניין לציין שהתקשורת הגרמנית מיתגה את הקנצלרית אנגלה מרקל כ"אימא" בעקבות גישתה הליברלית יחסית כלפי פליטים – ולא בהכרח באופן מקטין או מזלזל.
העיתונאית והבלוגרית הפוליטית טל שניידר עוקבת אחרי קלינטון עוד מהפריימריז לראשות המפלגה הדמוקרטית ב־2008: "היא מאוד דידקטית ומפוקסת. לכל דבר היא באה מוכנה, לומדת את החומר, מקפידה על כל פרט ופרט. אלה תכונות שאפשר לייחס להיותה אישה. אין אצלנו מקום לטעויות".
"יסודיות מהסוג של הילרי קלינטון היא תכונה נשית", מסכים אלון פנקס, לשעבר קונסול ישראל בניו יורק, המכיר אישית את קלינטון. "גם הרצינות והקשיחות שלה נכללות בקטגוריה הזו. קשיחות זה לא להגיד 'אני גבר ולא בוכה' אלא היכולת לשלב בין אינטלקט לרגש בצורה שלא הופכת אחד לדומיננטי. לגברים יש נטייה לעשות את זה, לקלינטון לא".
פנקס מספר כי קלינטון היא "אחד האנשים הכי אינטליגנטים שאני מכיר, יותר מבעלה ביל. מעולם בהיסטוריה של המועמדים לא בא מישהו מוכן כל כך מבחינת הרקורד וקורות החיים שלו. נכון, זה שהיא מוכנה לא אומר שהיא תהיה טובה אבל זה כן נותן לה הסתכלות מאוד מורכבת על המציאות. קלינטון יודעת שהחיים המדיניים והפוליטיים מורכבים, ושלגבש מדיניות זה עסק מורכב מאי פעם, במיוחד עם התקשורת והרשתות החברתיות כפי שהן פועלות היום. כששואלים אותה שאלה כמו 'מה תעשי בסוריה', היא תאמר שהתשובה מסובכת. יש אנשים שלא אוהבים לשמוע את זה. הם אוהבים לשמוע ססמאות כמו 'אני אעלה משכורות', 'אני אחסל את דאעש', אבל לא אכפת לה מזה. היא גם לא מפחדת לומר כשהיא לא יודעת משהו".
טוויסט מגדרי
מדיניות החוץ
כשמדברים על מדיניות החוץ של הילרי קלינטון ועל פעולותיה כמזכירת המדינה, מתייחסים בדרך כלל אל נושא הביטחון שבו קלינטון נתפסת כנצית יחסית לאובמה ויונה יחסית לטראמפ. אבל מדיניות חוץ היא לא רק ההסכם עם אירן והחיסול של בן לאדן. כשאת מייצגת מעצמה כמו ארצות הברית, מדיניות חוץ יכולה להשפיע על חייהן של נערות ונשים בכל העולם.
"קלינטון הייתה מאוד מעורבת במלחמה במגמות גלובליות מפחידות ומטרידות לגבי נשים", אומרת שניידר. "אחת מהן היא נושא הסחר בנשים, שנמצא בעלייה מפחידה, בעיקר במדינות כמו תאילנד ואפריקה. השנייה היא גישה של נשים סביב העולם להשכלה. קלינטון אחראית אישית להוצאת דו"חות משמעותיים בשני הנושאים האלה, וצריך לעקוב ולראות עד כמה היא תמשיך בכיוונים האלה".
הפוטנציאל, לדברי שניידר, משמעותי. "כנשיאה, היא תוכל לומר למדינה שאם היא לא תראה אחוז מסוים של נשים מקבלות השכלה שם, הסיוע השנתי שלהם מאמריקה יקוצץ. אלה שיחות שמתקיימות בחדרי חדרים ואנחנו לא בהכרח יודעים עליהן, אבל ההשפעה שלהן עצומה".
בשנת 2012 תמכה קלינטון בגלוי במלאלה יוספזאי, הנערה הפקיסטנית שנורתה בראשה בגיל 11 על ידי קיצונים דתיים משום שרצתה ללמוד בבית הספר. כל אלה הם המשך ישיר לעניין של קלינטון במעמד האישה מחוץ לגבולות ארצות הברית, כולל במדינות שבהן זכויות הנשים מוגבלות ביותר. האמירה המפורסמת שלה "זכויות נשים הן זכויות אדם", שנאמרה בכנס האו"ם לנשים בבייג'ינג ב־1995, עדיין זכורה כאחד הרגעים המכוננים במאבק הפמיניסטי הגלובלי.
תקציב עם מעוף
סוגיות פמיניסטיות כמדיניות פנים
"האישה הממוצעת באמריקה, שעובדת במשרה מלאה, הרוויחה ב־2014 79 אחוז ממה שהרוויח גבר. אבל אם נפרוט את זה, המספר הוא 60 אחוז עבור אישה אפרו־אמריקאית, ו־55 אחוז לאישה לטינית. בפעם האחרונה שבדקתי, אנחנו לא מקבלות הנחה על היותנו נשים. מצרכים עולים לנו אותו הדבר בסופרמרקט", אמרה הילרי קלינטון בפאנל בנושא הפער בשכר באפריל האחרון.
בעוד המתחרה שלה טראמפ טוען כי "נשים יקבלו שכר שווה על עבודה שווה", קלינטון מציגה עמדה אקטיבית ולוחמנית בנושא שוויון השכר, וביטוח הבריאות היה אחד הדגלים שנשאה לאורך הקריירה שלה, נושא שהחלה לקדם כגברת הראשונה ושִִכללה יחד עם אובמה בשנים האחרונות. היום קלינטון מדברת על חופשת לידה בתשלום, שלא קיימת בארצות הברית.
יוצרת סדרת הטלוויזיה "בנות" לנה דנהאם, אחת התומכות הקולניות ביותר של קלינטון, כתבה במאמר למגזין "טיים" על מחויבותה של קלינטון לשיפור חייהן של נשים אמריקאיות. חלק מרכזי במאמר של דנהאם הוקדש למה שמכונה בארצות הברית "תכנון משפחה", כלומר הפלות חוקיות וזמינותם של אמצעי מניעה, נושא בוער במיוחד בחברה האמריקאית. "בעוד הרפובליקנים מאושרים מניסיונותיהם לקצץ במימון תוכניות לתכנון משפחה, הילרי אומרת שתילחם להגדיל את התקציבים", כתבה דנהאם. בהמשך פירטה את מדיניותה של קלינטון לגבי פיקוח על החזקת נשק בבית, שנשים נפגעות ממנו יותר מאשר גברים. "הנושאים האלה הם עבודת החיים של הילרי קלינטון", סיכמה דנהאם, "והיא תוקפת אותם מכל כיוון אפשרי".
האפקט הפסיכולוגי
לראות זה להאמין
"את לא יכולה להיות מה שאת לא יכולה לראות" – את הביטוי הזה טבעה מארי וילסון, יוזמת "פרויקט הבית הלבן" המקדם ייצוג נשי בממשלה האמריקאית ובעולם העסקי. הארגון מקדיש חלק גדול ממשאביו לייצוג תקשורתי מתוך הבנה שבתוך מבול של דימויים נשיים מוחפצים, פסיביים וקורבניים, ילדות חייבות לראות גם את ההפך. ההשפעה של התקשורת על אמביציה של ילדות ונערות מוכחת במחקרים שונים. בסרט התיעודי עטור הפרסים "מיס רפרזנטיישן", מביאה ד"ר קרוליין הלדמן, מרצה למדע המדינה, את הנתון הבא: כששאלו ילדים וילדות בני 7 אם הם רוצים להיות נשיא ארצות הברית, אחוז דומה של בנים ובנות ענו בחיוב. כשחזרו אליהם בגיל 15 עם אותה השאלה, התגלה פער דרמטי בין המינים והשאפתנות של בנות צנחה. הסיבה, טוענת הלדמן, נעוצה בדימויים התקשורתיים שמקיפים את הבנות.
רדו מציבה את נושא ההזדהות עם מודלים נשיים חזקים במרכז הפעילות של ארגון "פרסונה". "הנראות של נשים בכל התחומים חשובה מאוד", היא אומרת. "אנחנו נלחמות שיהיו יותר נשים בפאנלים ומחרימות ועידות עסקים שלא כוללות נשים. מחקרים מרחבי העולם מראים בבירור שילדות מזדהות עם מי שהן רואות, ויש לזה השלכות מיידיות".
בחירתה של הילרי קלינטון לתפקיד נשיאת ארצות הברית עשויה אם כן להשפיע על הדור הצעיר בדומה להעצמה של השחורים אחרי בחירתו של ברק אובמה. "השחורים באמריקה היו באופוריה אחרי שאובמה נבחר", מזכירה שניידר. "היום יש מי שאומרים שבפועל הוא לא שיפר את מצב השחורים והגזענות עדיין חוגגת, אבל אי אפשר להתווכח עם האפקט התודעתי שיש לבחירה כזו".
היפוך תפקידים
זוגיות שעברה משבר נאמנות
הגישה של קלינטון לזוגיות שלה ושל ביל עוררה סערה מהרגע הראשון. "יכולתי להישאר בבית, לאפות עוגיות ולהכין תה, אבל החלטתי להמשיך בחיי המקצועיים, שהחלו לפני שבעלי היה בחיים הציבוריים", אמרה בריאיון ב־1992, ערב הבחירות לנשיאות ארצות הברית. היא התייחסה לקריירה שלה כעורכת דין, שאותה המשיכה גם כאשת מושל ארקנסו, באופן שביטא את השוויוניות בזוגיות שלהם ונתפס בשעתו כמתקדם באופן מיוחד. בתגובה לסערה שעוררו דבריה, שהתפרשו כזלזול בעקרות הבית, נוסדה תחרות שבה התבקשו נשות המועמדים לתת את מתכון העוגיות המנצח שלהן. "נושא העוגיות הגיע לסגירת מעגל משעשעת במערכת הבחירות האחרונה, כשביל נתן מתכון עוגיות לתקשורת, לצד מלניה טראמפ, כחלק ממסורת של 'נשות המועמדים'", מספרת שניידר.
במהלך השנים הציבור החל להבין שהעוצמה של הקלינטונים כזוג היא הקלף האמיתי כאן. יש פה סוג של דיל לא מוכחש – קודם היו השנים שלו, אחר כך שלה. בעולם שבו נשים רבות מוצאות עצמן חזקות בחוץ אבל מוחלשות בבית – הפרגון ההדדי הזה הוא די נדיר. "אנחנו צריכות ללמד נשים צעירות ליצור לעצמן את המציאות שהן רוצות, גם בבחירת בן הזוג שלהן", אומרת רדו. "מי שתדמיין זוגיות שוויונית והדדית עם בן זוג שמכבד את מה שהיא רוצה, יש לה סיכוי גבוה יותר להשיג אותה. אני פוגשת הרבה נשים שמתעוררות בגיל 45 עניות, מדוכאות, בלי תקווה, ואני רוצה לתפוס אותן לפני כן, להשפיע עליהן בין גיל 30 ו־40, כשרבות מהן יולדות ילדים ופשוט נעלמות. מהבחינה הזו, הילרי וביל קלינטון מהווים מודל שחשוב לקדם".
אין ספק כי שוויון סופי בין בני הזוג יושג ביום שבו שניהם יוכלו להתהדר בטייטל "פרזידנט" בקורות החיים. אבל השותפות מגיעה עם מחיר, והוא, כידוע, מוצמד למעלליו המיניים של הבעל. כשהיא שותקת במהלך הקמפיין בנושא שמועות על הטרדות מיניות מצדו של קלינטון בעבר יש מי שהעניין צורם להם, וגם 20 שנה אחרי שהתפוצצה פרשת לווינסקי לא ברור אם התנהלותה של קלינטון במהלכה ביטאה פמיניזם או את ההפך הגמור ממנו.
כשהחלו החקירות בנוגע ליחסיו של ביל עם מוניקה לווינסקי, אז מתמחה בבית הלבן, היו שציפו שקלינטון תעזוב אותו, אך היא נשארה לצדו. "אני לא עומדת לצד בעלי כמו בשיר קאנטרי", היא אמרה אז בריאיון טלוויזיוני, כשהיא מזלזלת במופגן בערכים שתפסה כמיושנים, והבהירה שהיא נשארת עם ביל מבחירה חופשית, ולא כחלק מחובתה הנשית. בעיקר, היא לא תכננה לבצע התאבדות פוליטית ולוותר על הדרך שכבר סללה יחד עם הפרטנר. "זו התנהלות חכמה מאוד בעיניי", אומרת רוזמרין. "היא בעצם אמרה שהיא ממשיכה במסגרת שלה, בלי קשר למה שקורה מסביב. הרי אי נאמנות מינית הוא עניין נפוץ, וזה מגוחך לדבר על מוסד המשפחה או הזוגיות המודרנית כמבצר של נאמנות. לחשוף את הבחירה שלך להישאר בתוך מסגרת שמתאימה לך ועובדת בשבילך זהו מודל מעניין".
משחק של תדמיות
כוחנית או מצליחנית?
שריל סנדברג, סמנכ״לית פייסבוק, מקדישה בספרה "לפרוץ קדימה" פרק שלם וארוך לנושא האהדה. מתברר כי בעוד גברים מצליחים יכולים להימנע מעיסוק במבחני פופולריות, עבור נשים זה כמעט בלתי אפשרי. כינויים כמו "ביץ'", "אגרסיבית", "נוקשה" או התוספת החדשת מבית היוצר של טראמפ – Nasty woman, הם מנת חלקה של כמעט כל אישה מצליחה, וההתמודדות עם מה חושבים עלייך היא חלק גדול מתכנון המסע המקצועי. "שינוי של ממש יתרחש כשנשים חזקות לא יהיו כל כך חריגות", מסכמת סנדברג. "בלתי אפשרי לא לחבב מספר גדול כל כך של אנשים".
בדומה, גם קלינטון לא סובלת מעודף פופולריות. העיתונאי פיטר ד. הארט מ"הוול סטריט ג'ורנל" אפילו הרחיק לכת וכתב כי "בהיסטוריה של סקרי דעת הקהל לא היה מועמד דמוקרטי לנשיאות שזכה לפחות נקודות בתחום האהדה האישית, האמון או היכולת להתחבב". גם מי שמצביעים לקלינטון לא עושים זאת בהתלהבות, על פי הסקרים, ורחוקים מלהעניק לה חיבוק המוני כמו זה שברק אובמה זכה לו. ״לקטע המגדרי יש כאן תפקיד גדול״, מסביר פנקס. ״זהו פחד מאישה. לקלינטון יקראו ביץ' במקום שבו לגבר היו מתייחסים כאל מנצל הזדמנויות".
"בכל הסטטיסטיקות של חוסר הפופולריות של הילרי קלינטון הקבוצה שהכי בולטת ביחס השלילי כלפיה היא של גברים לבנים", מוסיפה רוזמרין. "אלו אנשים שנמצאים בעמדת כוח ומפחדים לאבד אותה. אי אפשר לחשוב על אישה חזקה שזוכה לאהבת הציבור כמו אובמה או ג'סטין טרודו, ראש ממשלת קנדה, שכולם נשפכים ממנו. טרודו יכול להצטלם עם גורי פנדה ולא לצאת אינפנטיל אלא חמוד. תארי לך את הילרי מצטלמת עם גורי פנדה. היא מיד תיתפס כחלשה".
לקלינטון יש בעיה גם עם נשים בנות פחות מ־30. לא משנה כמה תמונות סלפי עם קים קרדשיאן היא צילמה וכמה מאמרים באתר של לנה דנהאם שיבחו אותה – היא לא הצליחה להתרומם אצל בנות דור ה־Y. "אלה נשים שלוקחות את הפמיניזם של קלינטון כמובן מאליו", מסבירה שניידר. "הפמיניזם שלה נתפס כפמיניזם של סבתות, מיושן, לא רלוונטי. הן פשוט לא מבינות את כל מה שאישה בגילה של קלינטון עשתה בשבילן, כדי שלהן יהיו את החיים החופשיים שהן חיות. הן רוצות משהו נקי יותר והן תופסות אותה כמושחתת, מבלי להבין שכדי להגיע לאן שהגיעה, היא לא יכלה להיות מושלמת".
פנקס מזכיר כי קלינטון התמודדה עם מסע הכפשות לא פשוט לאורך הקמפיין. "ראינו את זה כבר בדיון שנפתח סביב ההתמוטטות שלה, כביכול, בתחילת המירוץ. הרי מה קרה? אישה שעובדת יותר קשה מכל הגברים שמבקרים אותה, עובדת 18 שעות ביום על אנטיביוטיקה חזקה, מתעקשת לצאת לאירוע, ומאבדת את ההכרה ל־20 דקות. הרי ברור שגבר שהיה עובד חצי ממנה וסובל מחצי מהתופעות, היה מאשפז את עצמו מיד ואף אחד לא היה אומר על זה כלום. אבל ראית את היחס הלא הגון כלפיה אישית – מיד חשבו שהיא מסתירה משהו".
מילייה פורץ דרך
הבטחה בהנהגה העולמית?
ואולי נשים שעומדות בראש מדינות פשוט לא צריכות להשקיע אנרגיה בניסיון לנצח במלחמות פופולריות. גולדה מאיר ומרגרט תאצ'ר מעולם לא ניסו להיחשב נשים נחמדות, וגם בעידן הנוכחי נדמה כי נשים עסוקות בעשייה יותר מאשר בתדמית. אנגלה מרקל, קנצלרית גרמניה, עברה הרבה תלאות ומבחנים עד שהגיעה ליציבות בדעת הקהל. תרזה מיי, ראשת ממשלת בריטניה החדשה, עסוקה מדי במדינה שאחרי הברקזיט ולא חשה צורך להסביר, למשל, מדוע החליטה לא להביא לעולם ילדים. המשולש הזה – קלינטון, מרקל ומיי – נושא הבטחה חסרת תקדים לשלוש נשים בחוד החנית. האם הן יצליחו לעבוד יחד? "לקלינטון יש רקורד עשיר של עבודה עם נשים. היא הולכת עם אותה קבוצה של נשים במשך שנים רבות, יש לה נשות צוות בכירות מאוד וזה יכול להיות רמז לבאות", אומרת שניידר.
"את תרזה מיי אנחנו עדיין לא מכירים, אז קשה לומר מה יהיה שם", אומר פנקס. "לגבי מרקל – זה יכול להיות מעניין. אני חושב שהיא וקלינטון יסתדרו מצוין. יש ביניהן הרבה נקודות דמיון". רדו מלאת תקווה לגבי המשולש האפשרי: "מניסיוני, כל אישה שנכנסת לעשייה עם השפעה, זה אף פעם לא לבד. הקסם קורה כשנשים עובדות ביחד, וסליחה אם זה ישמע מיסטי – אבל אני חושבת שזה יקרה גם הפעם. אנחנו, הנשים, מביאות משהו אחר לעולם. כשנותנים לנו כוח – אנחנו באמת יכולות לעשות הכל".
חתיכת לגו
אדר ריכטר מנתחת את ההחלטה להלביש את הילרי בכל צבעי הקשת
במדינה שבה החזות היא מהות הכל ושחקני קולנוע נבחרים להוביל אומה שמאמינה שהחיים הם סרט, אחד האתגרים של הילרי קלינטון הוא גם להוכיח שהיא נראית כמו מישהי שמתאימה לתפקיד.
אבל קלינטון, שלא ניחנה בחוש אופנתי טבעי המאפשר לה להתחרות במלתחה העשירה ובאוסף הנעליים המהמם של הקולגה הבריטית תרזה מיי, נאלצה לקבוע באופן מלאכותי את הרושם האופנתי שהיא מעוניינת להותיר על הבוחר: להתבלט אבל לא מדי, להיות מוחרגת מהכלל אבל לא להיבלע בהמון, לשדר נשיות אבל בכל זאת להוכיח הפעם שהיא זו שתלבש את המכנסיים בבית הלבן.
כדי למצוא את הדרך, שכרה קלינטון את יועצת הלבוש כריסטינה שאק, שסייעה גם למישל אובמה לבנות את המלתחה. אחרי שב־2008 הדגישה את הצד הקשוח של קלינטון, בעיקר באמצעות ז'קט ומכנסיים בגוונים סולידיים לרוב, כעת נעשה ניסיון להביא את הצד החם, שיצליח להבליט את קלינטון בלי להגחיך אותה או לגרום לה להיראות מחופשת. וכך שמרה שאק על הקו האופנתי הכללי והלבישה את קלינטון בחוכמה בחליפות מכנסיים – בעיקר של המותגים האמריקאיים רלף לורן וג'ורג'ו ארמאני – אבל הקפידה להפתיע בצבעים עזים (קולור בלוק). הרפובליקנים נוהגים לגחך ולומר שזו חתיכת לגו שלא מתאימה לשום דבר, אבל הלוק דווקא משדר משהו שיכול להתאים לכל בוחר: למי שמחפשים חוצפה ורעננות וגם לאלו המעדיפים דודה שמרנית.
בקו ההיסטוריה: בדרך לשנות את העולם?
תחנות בחייה
1947 נולדה בשיקגו לאב פועל טקסטיל ולאם עקרת בית
1970 למדה משפטים בייל, שם הכירה את ביל קלינטון
1975 נישאה לקלינטון ועברה איתו לארקנסו בעקבות משרתו
1980 נולדה בתה צ׳לסי. קלינטון המשיכה בקריירה משפטית
1992 הפכה לגברת הראשונה והציגה מודל חדש של מעורבות נשית חזקה
2000 נבחרה לסנאט והפכה לאשת הנשיא הראשונה בהיסטוריה האמריקאית שנבחרה לתפקיד ציבורי
2008 הפסידה לברק אובמה במאבק לראשות המפלגה הדמוקרטית והתמנתה למזכירת המדינה
2016 מתמודדת על נשיאות ארצות הברית