איזה סרט

אם יש מצבים מפחידים אפשר לדבר עליהם | צלם: shutterstock
אם יש מצבים מפחידים אפשר לדבר עליהם | צלם: shutterstock

רוב הילדים אוהבים לצפות בסרטים, אך יש גם כאלה שממש מפחדים מהם. ממה נובע הפחד ואיך נעזור לילד להתמודד אתו? סוף טוב, הכל טוב

88 שיתופים | 132 צפיות

בדיוק כשחשבנו שהילדים כבר גדולים מספיק כדי ליהנות מסרט קולנוע, הם דווקא מפחדים. יש ילדים המבקשים לצאת באמצע הסרט לשירותים או ללכת הביתה, ויש הצולחים אותו עד הסוף אבל העלילה והדמויות ממשיכים ללוות אותם גם הרבה אחרי שהמסך יורד, במחשבות ובחלומות.
"מבחינה קוגניטיבית, לילדים בתחילת בית הספר היסודי יש כבר חשיבה הגיונית ולוגית והם יכולים לומר משפטים כגון 'זה רק סרט', אבל יש להם עדיין שרידים של השלב הקוגניטיבי הקודם שבו הדמיון והמציאות מתערבבים זה בזה – דבר שיכול להוביל לחשיבה בלתי הגיונית. למען האמת, ברמה מסוימת, סרטים עושים את זה לכולנו", מסבירה ד"ר גלי דה מרקס, פסיכולוגית קלינית מומחית מהמכללה האקדמית לחינוך גורדון.

תוכן העניינים

כשבודקים את התכנים שבהם עוסקים סרטי ילדים, מגלים שברובם יש התמודדות עם קושי מסוים, כגון: אובדן ("במבי", "מלך האריות"), הליכה לאיבוד או חטיפה ("נמו", "ריו"), קנאה ("פלונטר"), יחסים בין הורים לילדים ("אמיצה"), וכמעט תמיד יש התמודדות של טובים מול רעים. "פעמים רבות הפחד מתעורר כחלק מההתפתחות הטבעית של הילד. הפחד מופיע כשהילד מבין שהעולם הוא מקום שיש בו גם אנשים רעים, כשהוא מתחיל להיות עצמאי יותר ואולי חושש שלא יוכל להגן על עצמו במצבים מסוימים", מסבירה יערה גונן הלפרין, מנחת הורים ומשפחות.

"סביב גיל שש ילדים מתחילים להתעסק בנושא המוות, וההבנה שכל אחד מת בסופו של דבר ושמי שמת לא חוזר – עלולה להפחיד אותם. ילדים מפחדים שמוות או משהו רע יקרה להם, להורים שלהם או לקרובים שלהם, ומכיוון שאין להם עדיין מספיק ניסיון חיים – הם חוששים שיישארו לבד ושלא יוכלו להתמודד".

"כמעט בכל סרט יש דילמות", מוסיפה ד"ר דה מרקס. "הסרטים מגרים את הפחדים שלנו ולכן גם כמבוגרים אנחנו אוהבים לצפות בהם. דונלד ויניקוט, פסיכיאטר הילדים הידוע, אמר שכדי שעולם הפנטזיה ייחווה כמשחק הוא צריך להפעיל אותנו רגשית, כלומר לגרום לנו לטייל ב'אזור הדמדומים' ולפגוש את השדים הפנימיים שלנו. כשאנחנו נמצאים בין מציאות פנימית לחיצונית אנחנו יכולים לעבד תכנים רגשיים שמעסיקים אותנו, אבל אסור להציף אותם, מכיוון שהפנטזיה תהיה קרובה ומאיימת".

גונן הלפרין וד"ר דה מרקס מדגישות שבמקרים רבים הפחד מסרטים אינו קשור כלל לתוכן הסרט, אלא לחוויה הקולנועית של חושך וסאונד חזק. איך יודעים? שמים לב אם הילד מסכים לצפות בסרטים בבית אבל לא בקולנוע, וגם שואלים אותו "מה הפחיד אותך בסרט?".

ארגז הכלים

"הנטייה לפחד אמנם מורכבת מהחוויות שהילד חווה בחייו, אבל היום ידוע מחקרית שאנחנו מגיעים לעולם עם רמות שונות של נטייה לחרדתיות", אומרת ד"ר דה מרקס ומוסיפה שהכלים שהילד רכש כדי להתמודד עם מצבים מאיימים ישפיעו אף הם על רמת החרדה.

אילו כלים אפשר לתת לילד להתמודדות עם פחד מסרטים?

ד"ר דה מרקס: "נתחיל מזה שלא מכריחים. אם ילד מוצף בפחד – אין סיבה להכריח. עם זאת, אם הוא לא ילך לסרטים נשאיר את הפחד, ובעצם נסכים שסרטים הם משהו מפחיד מאוד".

אז מה עושים?

גונן הלפרין: "אפשר לדבר על החוויה ועל ההנאה שבצפייה בסרטים, ולנסות לראות סרטים ביחד בבית, ואם יש מצבים מפחידים – לדבר עליהם. אפשר לשאול את הילד מה לדעתו הרגיש הגיבור, כיצד הוא התגבר, אילו כוחות היו לו ומה עזר לו – המטרה היא למצוא דמיון או קשר לפחדים יומיומיים בחיי הילד, שעימם הוא הצליח להתמודד. חשוב להתייחס ברצינות לפחד של הילד, ולא לזלזל ולומר לו 'אין לך מה לפחד, זה רק סרט', מכיוון שהילד מודאג שמשהו עלול לקרות לו או להוריו, ומשליך את הסרט על המציאות שלו".

"חשוב ליישם את החוויה כדי לעזור לילד לומר מה הפחיד אותו", מוסיפה ד"ר דה מרקס. "אפשר לומר משפט כגון 'אני מבין שמשהו הפחיד אותך', ואם הפחד קשור לעלילה – לעזור לילד לעשות את ההפרדה בין הסרט למציאות. אפשר לחשוב ביחד עם הילד כיצד להגביר את חוויית הביטחון וההתמודדות".

אירוע מהסרטים

מה עושים כשהילד מוזמן למסיבה שבה עומדים לצפות בסרט?

גונן הלפרין: "לא חייבים לוותר על המסיבה. אפשר לבדוק עם ההורה המארח מהו הסרט שאמור להיות מוקרן – לצפות בסרט מראש עם הילד בבית ולתת לו כלים להתמודד עם קטעים מפחידים".
ד"ר דה מרקס: "עדיף להיחשף בפעם הראשונה לתכנים מפחידים כשההורים נמצאים ליד הילד, ולא עם חברות או חברים, שאולי לא יקבלו את הפחד שלו. ככל שהילד יצפה יותר פעמים בסצנה מפחידה, כך הוא יפחד פחות. אפשר גם לומר לילד שכשיש סצנה מפחידה שקשה לו להתמודד איתה, הוא יכול ללכת לשירותים או לגשת למטבח לשתות. אפשר גם ללמד את הילד לחשוב מחשבות שמנתקות אותו רגשית מהסצנה, למשל, איך גיבורת 'אמיצה' מסרקת כל בוקר את התלתלים שלה".

אם הילד עדיין חושש לצפות בסרט עם חבריו, גונן הלפרין מציעה שהוא ישתתף רק בחלק מהמסיבה, ובכל מקרה חשוב לא לגרום לו להישאר בניגוד לרצונו. "ברוב המקרים, ההתפתחות הטבעית של הילד, והקבלה, ההבנה ומציאת הדרכים להתמודדות בשיתוף ההורה – מסייעות לכך שהילד מתגבר על פחדיו, מוצא את הכוחות הפנימיים והפחד חולף", היא אומרת. "אם הפחד הופך לחרדה, משתלט על השגרה ומונע מהילד להיפגש עם חברים או להשתתף בפעילויות מסוימות – כדאי לפנות לייעוץ".

בתכל'ס

אוכלים סרטים – פחד מסרטים אצל ילדים

איזה סרט: פחד מסרטים יכול להתבטא כשילד מבקש (בשיא המתח) לצאת לשירותים או לעזוב את אולם הקולנוע וללכת הביתה. יש ילדים שיכולים לצפות בכל הסרט, ובתום הצפייה להמשיך לחוות אותו ("אני לא מצליח להפסיק לחשוב על…", "אני מפחד לישון כי חלמתי על…" וכדומה).
בין מציאות לדמיון: אמנם ילדים בגיל הזה כבר מפתחים חשיבה לוגית, אבל עדיין עולם הדמיון והמציאות אינם מופרדים אצלם לחלוטין ולכן סרטים יכולים להציף אותם בפחדים.
מעוררים חרדות: התכנים של סרטי הילדים עוסקים בדילמות ובפחדים שעימם הילדים מתמודדים, ולכן עלולים לעורר חרדות בנושאים כגון: יחסים במשפחה, קנאה, אובדן, מוות, הליכה לאיבוד, חטיפה, כוחות על, רעים מול טובים וכדומה.
חושך בעיניים: לעתים הפחד מסרטים אינו קשור כלל לעלילה, אלא לחוויה הקולנועית עצמה (אולם חשוך וסאונד חזק).
מתמודדים יחד: לא מכריחים את הילד לצפות בסרט. אפשר לשוחח עימו ולבדוק מה גורם לו לפחד, מה היה מאיים בסצנה או בדמות, לחשוב איתו על מקרים שבהם הוא התמודד עם פחדים, ובהמשך לצפות איתו בסרט (אפשר גם בבית), להיות שם בשבילו ולסייע לו לרכוש כלים להתמודדות עם הפחד.