כך תפסיקי לריב עם חמותך

האגדה מספרת על כלה שהסתדרה עם חמותה. אפילו כשהבן־בעל מת הן נשארו בסטיז, יצאו לטרקים בחו״ל, שוחחו אל תוך הלילה, כל החבילה. טוב, אולי לא אגדה, יותר מגילת רות. הדת היהודית כל כך נפעמה והוקירה את הקשר הלא סביר הזה, שהיא העניקה לרות את הפרס האולטימטיבי: אולי שמעתן על הנין שלה, אחד – דוד, מלך ישראל.

האם זאת הפעם האחרונה שכלה וחמותה הסתדרו? הקלישאה החבוטה הזאת לא מפסיקה לפרנס בדיחות, קומדיות מצבים ושלל פרסומות למוצרי ניקיון. אבל עמודי פייסבוק כמו "חמותי ואני", ופוסטים בוטים שנכתבים שם כמו "האם יש כאן מישהי ששחטה בסוף את חמותה? איך זה מרגיש? כי אני מתחילה לחשוב על זה ברצינות", גורמים לנו לתהות אם נידונו לשנוא את האישה שהולידה את בן הזוג שאותו אנחנו אוהבות.

איך תפסיקי להתאכזב מבן הזוג?
איך תדעי אם את צריכה טיפול פסיכולוגי?

"אלו לא רק הנשים, גם החמים לפעמים עושים טרור", ממהרת להרגיע ד"ר גלית לזר, מנהלת "איזונים", מכון ארצי לטיפול אישי, זוגי ומשפחתי. לזר מצביעה דווקא על גורם אחר, לשיטתה, היחסים הטעונים מתרחשים כשתהליכי ההיפרדות של בן או בת הזוג ממשפחת המוצא לא מבשילים. "הרבה פעמים יש חשש מצד הילד להיפרד מההורים ולהפוך ליישות עצמאית", אומרת לזר. "הבעיה לא מתחילה בזוגיות, אבל היא מתעצמת. כשיש חיבור תלותי עם ההורה, הילד לא מסוגל להסתכל עליו בעיניים ביקורתיות ולראות את ההיבטים התוקפניים שלו. העניין הופך לבעיה זוגית כשהילד מזדהה עם ההורים ומצדד בהם".

ומאיפה נובעת התוקפנות של ההורה?

"אלה הורים שנשארו במקום נרקיסיסטי. הטוב או הרגש האישי שלהם תלוי בילד כי אין נפרדות, 'אני רואה את עצמי, אם לי טוב אז גם לו טוב, ואם לי רע אז הוא גרם לכך והוא ייענש'. אלא שעל פי התפיסה הזאת, בני הזוג אחראים לשינוי ולהיפרדות ולכן הם אלה שנענשים. גילויי תוקפנות – עקיצות, בדיחות, השוואות, מניפולציות רגשיות – מופנים כלפי בת הזוג אך למעשה, התוקפנות מופנית כלפי הבן, הם לא מכבדים אותו כי הם לא מכבדים את הבחירה שלו בבת הזוג. הם לא רואים בו יחידה נפרדת ולכן מרשים לעצמם להתנהג בתוקפנות".

אז חוץ מפוסט זועם בפייסבוק, איך מגיבים?

"אלה הן צורות של תוקפנות וצריך לדבר עליהן בגלוי. יחסים טובים מביאים אושר. אבל גם אם הוא לא קיים עדיין צריך לטפח יחסים של כבוד הדדי ולייצר מקום של נפרדות, של דעות שונות ושל צרכים שונים".

ומה חלקו של בן הזוג במערך הזה?

״בן הזוג צריך לא לאפשר תוקפנות של ההורה, לא לעמוד לצידו אלא לעמוד לצד בת הזוג, בין אם הוא עבר תהליך של היפרדות ובין אם לא. גם אם אתם כזוג לא מסכימים, אתם צריכים לעמוד באותו צד. החגים הם הזדמנות נהדרת לפתור את הבעיות עם ההורים שלו. תתחילו בלדבר".

כך תשרדו את ארוחת החג

1. תאמו ציפיות מראש עם בן הזוג: תבינו מה מתוכנן למפגשים המשפחתיים, מהו משך הבילוי בחיק המשפחה ומה הם הגבולות.

2. אל תאפשרו ביטויי תוקפנות: מניפולציות רגשיות, ביקורת, עקיצות, השוואות ושאר מרעין בישין צריכים לקבל טיפול וגיבוי מיידי משני השותפים בקשר.

3. דברו עם ההורה הפוגע: כשמדברים נפתח מרחב שמאפשר דיאלוג ואמפתיה. אפשר להסכים לא להסכים ועדיין לדרוש כבוד הדדי ולהעניק אותו.

4. קחו אוויר: לא כל אמירה פוגענית נאמרת במתכוון. לפעמים תוקפנות מצביעה יותר על הקושי והמתח של הצד הפוגע מאשר על הרצון לפגוע.

5. השקיעו במתנה קטנה: הראו תשומת לב לחמות או לחם עימם היחסים טעונים עם מתנה אישית, מתוך כוונה לבסס יחסים טובים יותר במיוחד ברוח החג. רק לא את קקטוס "כיסא החותנת", קצת טאקט.