לגדול עם אימא נרקיסיסטית: "הייתי מרעיבה את עצמי כדי לזכות ממנה במילה טובה"

הסופרת רויטל שירי־הורוביץ, מחברת הספר "את מדמיינת- לגדול עם אמא נרקסיסטית, מסע בין תובנות" | צילום: דנה ברנזון
הסופרת רויטל שירי־הורוביץ, מחברת הספר "את מדמיינת- לגדול עם אמא נרקסיסטית, מסע בין תובנות" | צילום: דנה ברנזון

בגיל 52 רויטל שירי-הורוביץ מודה בפה מלא: כן, גדלתי עם אימא נרקיסיסטית. ספרה החדש "את מדמיינת" נותן הצצה לחוויות הילדות הקשות ומסייע לכל אותן בנות שגם האימהות שלהן מתקשות להבין את הגבולות

88 שיתופים | 132 צפיות

 

הסופרת רויטל שירי־הורוביץ בטוחה שהשתיקה יותר קשה מהחשיפה. זו הסיבה שהספר שלה "את מדמיינת", מסע נפשי אישי, אמיץ וכואב של מי שגדלה לאימא נרקיסיסטית, הפך בסופו של דבר לנחלת הכלל. הצורך לפרוק את כובד הקשיים שחוותה לאורך השנים, הוא רק סיבה אחת מבחינתה להוצאת הספר. "הספר נכתב כדי לדבר על אימהות נרקיסיסטיות ועל בנות לאימהות כאלה ולעזור לאותן בנות להבין שהן בסדר, זה לא אתן – זה האימהות שלכן, ומה שאתן מרגישות וחוות לאורך השנים הוא אמיתי, אתן לא חריגות ואתן לא לבד".

רויטל שירי־הורוביץ | צילום: דנה ברנזון
רויטל שירי־הורוביץ | צילום: דנה ברנזון

עוד כתבות מעניינות
שני כהן על האימהות: "בסוף את מוצאת את עצמך אוספת מלפפון מהרצפה"
הסופרת נטעלי גבירץ במכתב מרגש לבנותיה התאומות
מנערה חרדית ללסבית תל אביבית: הסיפור הלא ייאמן של היידי מוזס

אימא במרכז העולם

וידוי אישי: כמי שגלדה לאם נפלאה, מעניקה ואוהבת, תהיתי ביני לביני אם הייתי מעיזה לתת פומביות לסיפור האישי שלי אילו אימי הייתה נרקיסיסטית? תשובתי המיידית הייתה חד משמעית: לא. אבל אז הגעתי להשקת הספר ובין הנוכחות היו נשים רבות שלא הכירו את הסופרת ובאו כדי לחזק אותה ואת עצמן ולהודות לה על המתנה שהעניקה להן. הספר, הן אמרו, הוא גם הסיפור הפרטי שלהן והוא סיפק להן הרבה תובנות. "יש דברים שצריך לדבר עליהם באופן גלוי ולא לטאטא מתחת לשטיח", אומרת שירי־הורוביץ. להשקה אגב, הגיע דוד שלה. בסופה הוא ניגש אליה ובנוכחות רבים אמר לה "אני מתנצל שלא הייתי שם בשבילך".

שירי־הורוביץ (52), נשואה ואם לארבעה, נולדה בחולון, הבכורה בין שלושה ילדים. לפני 20 שנה נסעה לסיאטל, ארה"ב, בעקבות עבודת בעלה, איש הייטק. הלב והגעגועים החזירו אותם לארץ שלוש פעמים במהלך השנים עד שקבעו לפי שעה את מקומם שם. "את מדמיינת" הוא ספרה השלישי אחרי "בת עירק", רומן היסטורי שזיכה אותה בפרס מטעם מורשת יהדות בבל, ו"להתראות בקרוב" שעוסק במהגרים החצויים בין עולמות – כולם תורגמו לאנגלית.

קים קרדשיאן ואימא קריס ג'נר | צילום: Gettyimages
קים קרדשיאן ואימא קריס ג'נר | צילום: Gettyimages

"את מדמיינת" הוא לא ספר פסיכולוגי, "אין לי הכשרה לזה", מבהירה שירי־הורוביץ, "אני מציגה את סיפורי האישי ומשתפת בתובנות שליקטתי לאורך שנים מהספרות המקצועית, ממאמרים בנושא וגם מהטיפולים שעברתי. הכלים שיש לי היום יחסכו לבנות כמוני שנים קשות ומתסכלות בדרך להחלמה".

מה הבנת על נרקיסיזם שלא הבנת קודם?
"כולנו קצת נרקיסיסטים באופן מסוים, לכולנו רצונות ומאוויים, אבל ברמה הקיצונית אימא נרקיסיסטית היא אימא שלא מבינה גבולות למשל, היכן היא נגמרת והבת שלה מתחילה. אימהות בעלות הפרעה נרקיסיסטית לא רואות את האחר, הן תמיד במרכז, העולם נועד לשרת את מטרותיהן וממילא הן לא יכולות לחוש אמפתיה. במקרה הפרטי שלי שום דבר לא היה רלוונטי אם הוא לא שירת את האינטרס של אימי. כשלא עשיתי מה שרצתה היא השליכה אותי ממנה ונהגה לומר לי 'לכי מפה, אני לא רוצה אותך', איימה לשלוח אותנו, הילדים, לבתי אומנה וגם אם היא לא התכוונה באמת, זה הפחיד אותנו. גם בשנים האחרונות אימי אמרה לי בשיחה 'אבל את שלי' ולמרות שעניתי 'אני לא שלך ולא של אף אחד, אני של עצמי', מבחינתה אני ישות אחת איתה".

איפה הקושי בלגדול עם אימא נרקיסיסטית?
"הנשיות המתפתחת שלי הפריעה לה, ד"ר לינדה מרטינז־לוי פרסמה מאמר על בנות לאימהות נרקיסיסטיות שמתייחס לדימוי הגוף שלהן. לדעתה הקנאה של האם בבת היא המוטיב המרכזי וזה מחריף ומורכב יותר כשהבת הופכת מילדה לאישה, האם מרגישה בתחרות עם בתה ומנסה לחבל בדימוי הנשי שלה בכל דרך אפשרית. כשהחל גיל ההתבגרות לא תאמתי את המודל שלה, היה לי חזה גדול מדי ושמעתי ממנה כל הזמן: 'אי אפשר עם הגוף הזה שלך', ניסיתי לכסות אותו בבגדים רחבים אבל היא אמרה שאני לבושה בסמרטוטים והמלחמות האלה על הבגדים לוו בהשפלות ועלבונות. גם כשהרעבתי את עצמי כדי להיראות חתיכה, אף פעם לא זכיתי ממנה למילה טובה, אז כדי לפצות את עצמי על הכאב הנפשי היו תקופות שאכלתי בלי הכרה. אם העזתי להגיד מילת ביקורת או להביע מורת רוח שמעתי תמיד את צמד המילים 'את מדמיינת'".

איך זה השפיע עלייך?
"מגיל צעיר ידעתי שאני צריכה לסמוך רק על עצמי ולשתף כמה שפחות בקשיים, עשיתי ככל העולה על רוחי ושילמתי מחיר בצורת מתח מתמשך ודימוי עצמי נמוך, אבל פיתחתי חוסן נפשי".

היכן היה אביך בכל הסיפור הזה?
"אבי היה איש שקט, נחמד, שהיו לו דעות רק בענייני פוליטיקה ובישול. אימי הייתה הדומיננטית והיא בחרה בו כי הוא סגד לה וחשב שהיא הדבר הכי מהמם שקרה לו. הוא נתן לה מקום ולא לקח לעצמו דבר, הוא לא הגן עלי, הוא אפילו לא ידע באיזו כיתה אני, מה מכאיב לי ומה מצחיק אותי, אלא רק מה אני אוהבת לאכול. הוא נפטר לפני עשור מסרטן הריאות אחרי שנים שהיה חולה".

האחים שלך סבלו כמוך?
"קשה לייצר קשר קרוב בין אחים במשפחה כמו שלנו. אימהות נרקיסיסטיות עושות הפרד ומשול כדי לשלוט. עם אחותי אין לי קשר לפחות שבע שנים והיא לא נותנת לי לראות את ילדיה, לפני חצי שנה הייתי אצל אמי והצלחתי לראות את בניו של אחי במקרה. את ילדיי היא רואה. עם אחי יש נתק כבר שנתיים על רקע כספי. כואב לי שאין בינינו קשר אבל אני גם מבינה שקשר בריא לא יצא מזה. לאמי יש קשר איתם, אבל גם הקשר שבין אחי לאחותי לא משהו".

את מוצאת אצל אימך גם נקודות אור?
"כן. היא אומנם לא חיבקה ונישקה אבל היא תמיד הייתה בבית ותמיד היה לנו אוכל חם. היא אישה עם שמחת חיים, עם חוש הומור, אישה אינטואיטיבית, אימפולסיבית שיכלה לקחת אותנו בלי שום תכנון לטיול ברכבת או לפיקניק. לא הייתה לי ילדות שחורה, לא הייתי מוכה פיזית, אבל כן חטפתי רגשית".

הספר "את מדמיינת- לגדול עם אמא נרקסיסטית, מסע בין תובנות" של רויטל שירי־הורוביץ
הספר "את מדמיינת- לגדול עם אמא נרקסיסטית, מסע בין תובנות" של רויטל שירי־הורוביץ

החיים על הרצף

הפרעת אישיות נרקיסיסטית בדרך כלל עוברת בתורשה ואימה של שירי־הורוביץ הייתה גם היא בת לאימא נרקיסיסטית.
חששת שזה ידבק גם בך?
"כן. זה תמיד הפחיד אותי ואולי לכן עברתי לקיצוניות השנייה. בני הבכור אמר לי שגוננתי עליו ועטפתי אותו ולא נתתי לו להתמודד לבד. כל הזמן ניסיתי לרצות ולהיות יותר טובה: האימא הכי מסורה, אישה מהממת, חברה הכי הכי וזה מתיש מאוד. עם השנים לימדתי את עצמי לעשות דברים אחרת ולנסות למצוא את שביל הזהב. נרקיסיזם הוא רצף, ולמרות ששברתי אותו זה עדיין מפחיד אותי".

ניתן לרפא את ההפרעה?
"כן. אבל נרקיסיסטים קיצוניים ממילא יסרבו לטיפול ואם ילכו זה רק כדי להראות שהבנות שלהן או מי שמולם – מטורפים. הם חיים בעולם מושלם ויודעים בוודאות שהם הכי הכי מהממים, מוכשרים ומקסימים וכולם מסביב צריכים ריפוי. אין אצלם תקווה לריפוי אלא אם הם באמת ירצו שינוי".

היום את חיה עם עצמך בשלום?
"כן. ההתעמקות שלי בנושא, הטיפולים שעברתי והתמיכה מהמשפחה ומאנשים מסביב שאוהבים אותי ללא תנאים, עזרו לי מאוד. התמיכה של בעלי אמנון מרגשת אותי כל יום מחדש. כשכתבתי את הספר והראיתי לו קטעים, שאלתי אותו: 'זה היה באמת כל כך נורא'? והוא ענה לי 'מה שכתבת עוד פחות נורא מהדברים שסיפרת לי'. אני חושבת שלעולם יתקיים בי מאבק פנימי אבל השינוי הגדול הוא שאני מקבלת את עצמי כמו שאני. כשמדובר במשקל אני היום מבינה ששום עלייה או ירידה לא יעשו אותי יותר או פחות מאושרת אלא בריאה פחות או יותר. לגבי כל השאר אני חוזרת על מנטרה קבועה שגם בחלוף השנים לא ברורה לי מאליה: 'אני טובה ואני ראויה לאהבה'".

איך הקשר ביניכן היום?
"ביקרתי אותה לפני שחזרתי לחו"ל אבל היו לי שלושה תנאים לביקור. שהיא או האחים שלי לא יעשו מהומות בזמן השקת הספר, שלא תעשה מהומות בטקס השנתי לחלוקת מלגות לדוקטורנטים מצטיינים על שם דוד שלי שהיה משורר ובו נאמתי ואני אחראית על חלוקת המלגות. ותנאי שלישי: שלא תעשה הצגות והופעות כשאני מגיעה, אחרת אני מיד קמה ועוזבת. אני יודעת שלא היה לה קל לעמוד בכל התנאים. הביקור היה סביר. היא שאלה שאלות הזויות כמו אם אני בכלל אוהבת אותה והזכירה לי שהייתה האימא הכי טובה שהיא מכירה וציינה את העובדה שהיינו החברות הכי טובות בעולם. זה אגב משפט המפתח שלי לילדי: אני לא חברה שלהם, אני אימא שלהם. כאב לי הלב עליה, אבל גם עלי, הרי בסופו של דבר גדלתי עם אימא שלא הייתה אימא".

היא קראה את הספר?
"לא שאני יודעת".

ואם היא תקרא, איך היא תגיב אליו?
בשתי מילים "את מדמיינת".

כך תדעי שאימא שלך נרקיסיסטית

1. היא לא אמפטית כלפייך.

2. איך גבולות ברורים בין אימך לבינך: כל מה ששייך לך – שייך לה והיא יכולה לומר לך מה שתרצה ומתי שתרצה.

3. כמות השקרים והמניפולציות עוברת כל גבול ואת מתקשה למצוא את האמת בתוך ערימה של שקרים.

4. אימך מנסה להיות המרכז בכל מקום ולא משנה המחיר שאת משלמת או שאחרים משלמים.

5.  התשובות של אימך לכל תלונה שלך: "את מדמיינת".