אמאל'ה! אני אבא!
שלושה אבות מדברים על החוויה האבהית
היום, כשדניאל שלי בן שבע, זה מצחיק לומר שאני אבא בן שלוש, אבל זה נכון. ארבע השנים הראשונות לחייו, אלה שעיצבו את אישיותו, דרכי חשיבתו והתנהגותו, היו אבודות מבחינתנו. כן, חיתלתי אותו, האכלתי אותו, אפילו שיחקתי איתו, אבל בעיקר כעסתי עליו. כעסתי עליו מפני שהוא גזל ממני את החלום להיות עיתונאי נחשב.פעם הייתי משוכנע שרק רווקים מושבעים יכולים להגיע לפסגת הקריירה והילד הזה, דני, הוא מכשלה בדרך אליה. ככל שהחיתול שלו הפך להיות רטוב יותר, החלום הרטוב שלי התייבש. בדמיוני ראיתי איך אני מגיע עם תיק העבודות שלי לרשת גדולה של עיתונים ובשער עוצר אותי שומר ובודק את תעודת הזהות שלי. רגע, נשוי? נשוי עם ילד? מ-צ-ט-ע-ר! נתקשר אליך כשיהיה משהו רלוונטי במחלקת "פוטנציאל מבוזבז".
כעסתי עליו, על הילד עם העיניים הכי עמוקות בעולם, שבזמן שאני מכין לו בקבוק, הייתי למעשה צריך לסקר את המלחמה באוזבקיסטן. במקום לגלות איזה מוקש מסתתר בחיתול שלו הייתי צריך לגלות מה מסריח במפלגת צומת.
לא הבנתי שאני אבא. לא חשבתי על אבהות. התעסקתי כל כך בחלום שלי, שלא היה לי זמן וסבלנות לאישה עם הילד שבאה לגור אצלי…
בין הבירה לטלוויזיה
יש נקודות בחיים, שבהן אתה מתעלם משלטים ונוהג לפי הבטן. כך אני, בצומת הכי קריטית בחיי, כשבצד ימין כתוב ראיונות בטלוויזיה – לקחתי דווקא שמאלה לילד, חיתול ומלך של שבת בגן ורדה. אולי זה היה במודע, מתוך סוג של מנגנון הרס עצמי ואולי פשוט הצרחות שלו בלבלו אותי וגרמו לי לטעות בפנייה.
כך עברו להן "השנים הפוריות של חיי". בינתיים נולדה גם לילוש המתוקה. לקח לי זמן להבין שהילדים האלה הם לא נטל, אלא נכס. הם האושר שלי. לאט לאט הבנתי שהריח המקסים ביותר מגיע מתוך החיתולים שלהם, והצרחות שלהם הם המוזיקה הערבה ביותר לאוזניי, כי הן העירו אותי מהחלום הטיפשי על הקריירה. הבנתי שהחלום שלי הוא לא לקבל פרס, כי קיבלתי כבר שניים.
לכל אחד מאיתנו יש אבא ובשלב כלשהו רוב הגברים הופכים בעצמם לאבות. אבל איכשהו המעבר הזה בא לנו תמיד בהפתעה. לנשים יש את הווסת שמזכירה להן מדי חודש את פוטנציאל האמהות שנטע בהן הטבע. אצלנו, עד שהילד לא אומר 'אבא', אנחנו מתעלמים באלגנטיות מהשינויים – בדירה, בבטן ובחשבון הבנק.
אילוסטרציה: PHOTOS ASAP
אבא מספר 1: עובר בקושי
"לפי התוצאות, לא נראה לי שגם היום אני מצליח כל כך", אומר שלמה שרף, לשעבר מאמן נבחרת ישראל, עם ותק של יותר מ-30 שנות אבהות. "לפני שהתחתנתי, דמיינתי את כל הקטע האבהי אחרת לגמרי. קודם כל, לא חשבתי שזה יהיה כל כך תובעני. שנית, חשבתי שזה יהיה יותר מתגמל ושעם השנים תהיה פרופורציה בין הנתינה לקבלה. היום, אחרי 30 שנה, אני יודע שכדי להצליח כאבא אתה צריך גם הרבה סבלנות ונכונות להקרבה אישית, גם חזית אחידה עם אשתך והכי חשוב – שיתוף פעולה עם הילדים. בלי הנכונות שלהם להקשיב וללמוד – גם האבא הכי טוב ייכשל. זה כמו השחקן הכי טוב – בלי קהל".
מאיזה גיל התחיל וירוס האבהות להיות פעיל במערכת שלך?
"תלוי מה אתה מכנה פעיל. אני חושב שקלטתי את כללי המשחק כשהילד הראשון היה בן חמש. אחר כך, עם הילדה, זה כבר פחות או יותר זרם באופן טבעי".
איזה ציון אתה נותן לעצמך כאבא?
"עובר בקושי".
במה נכשלת?
"לא התעקשתי מספיק עם הבן והבת. הורות היא עסק מעייף. לכל ילד אתה צריך מנוע של אלף כוחות סוס כדי לעבור עוד יום".
מה הלקח הכי חשוב שהפקת מהניסיון שלך באבהות?
"הצבת גבולות. צריך להיות מאוד החלטי וצריך גם כוח ליישם את ההחלטות. לכן אני חושב היום שהכי טוב שרק אדם אחד יעסוק בחינוך הילדים והכי טוב שזו תהיה האמא, כי יש לה יותר סבלנות".
אז מה יהיה האבא?
"מודל לחיקוי".
אבא מספר 2: טוב מאוד
לעומת שלמה, נתן סמסנוביץ, עם וותק של 23 שנה באבהות, מחובר כל כך לאבהות שהוא פותח בהכרזה מדהימה: "הבנתי שאני אבא מהר יותר משאשתי הבינה שהיא אמא".
מה הסוד שלך?
"נתינה. מי שמתעסק רק בקבלה לא יצליח בהורות. לפחות בשנים הראשונות אתה חייב להפנים שאתה זה שנותן, בלי לצפות לתמורה מיידית".
על מה ויתרת למען התפקיד?
"הפסקתי לצאת לטיולים, כי לצאת עם תינוקת זה מסובך. באופן טבעי יכולתי להקדיש פחות זמן לקריירה, חברים ותחביבים. אבל אני לא רואה את הוויתורים שלי כהקרבה, אלא ככורח המציאות".
איזה ציון אתה נותן לעצמך כאבא?
"8.5 עד 9".
יכול להיות שאתה כל כך מאושר בגלל שיש לך רק ילדה אחת?
"אני לא חושב. נכון שמהרגע שנוסף עוד אדם למשפחה אז הכוח והכסף מתחלק ליותר אנשים, אבל ללב אין גבול לנתינה".
אבא מספר 3: מצטיין
ומה לגבי הדור הצעיר? האם בקצב החיים המודרני יש בכלל מקום לאבהות?
שלומי בן חור, אב לשלושה ילדים (4 ,8 ,ו-11), אומר ש"הקושי של אבות צעירים להתחבר לאבהות נובע מחוסר בשלות של המערכת הזוגית. לכן חשוב לא למהר להביא ילדים. כדאי לצאת, לבלות, להתבסס לפחות שלוש שנים כזוג נשוי לפני שהופכים להורים. אשתי ואני עשינו חיים משוגעים, התחברנו כזוג, דיברנו הרבה על חינוך. החל מאיך אנחנו רואים את גידול הילדים ועד לאיזה שם ניתן לילד. לכן גם התחברתי מהר מאוד לאבהות".
לא היו בעיות?
"בטח שכן. בעיות כלכליות, בעיות בשינה, בעיות בעבודה. אבל בזכות הקשר הטוב עם אשתי, היה לשנינו יותר קל. כבר בגיל שלושה חודשים נשארתי לבד עם הילד כשאשתי נסעה לסוף שבוע עם חברה. וגם היום, עם שלושה ילדים, אין לי שום בעיה שתיסע, אפילו לשבועיים. אני נשאר בכיף עם הילדים".