בוקר, קדימה בוקר

פעם, לפני שהבאנו ילדים לעולם, ידענו היטב אם אנחנו אנשים של בוקר או אנשים של לילה. אנשי הבוקר ידעו שהם מתחילים את היום עם שיר על השפתיים, ערניים מייד. אנשי הלילה ידעו שלא משנה מה הם יעשו, למוח שלהם לוקח זמן רב יותר להתעורר, והם יהיו במיטבם רק לקראת הצהריים. מאז שאנחנו הורים, האבחנה הזו כבר לא כל-כך משנה: יום או לילה, כולנו נדרשים לתפקד כמו סמל מבצעים, מייד ברגע שאנחנו מתעוררים.

אז איך עושים את זה? איך מתחילים את המרוץ הראשון של היום עם בוא השחר? איך מביאים את המשפחה מוכנה ורחוצת פנים אל דלת היציאה, בזמן, רצוי עם מצב רוח טוב, ומתחילים את היום ברגל ימין?

"לבוקר יש מטרה: שכולנו נצא בזמן לדרכנו, ורצוי ברוח טובה", אומרת הדר קוגל, מנחת הורים ומדריכה בכירה במכון אדלר. "הורים רבים אומרים שהם מוכנים לעשות הכל כדי שתהיה אווירה נעימה בבוקר, אבל זו בעצם יכולה להיות מלכודת. כי יוצא שהורים יעשו הכל על-מנת שיהיה נעים, והדבר יכול להוביל בדיוק למצב ההפוך, של אי נעימות, כי אלמנט העצמאות חסר. במילים אחרות, הורים עושים הכל, והילדים אינם שותפים בתהליך. אבל הכי חשוב להבין שהבוקר חייב להיות יעיל. צריך לעשות את כל מה שצריך כדי להגיע מוכנים ובזמן לעבודה, לבית הספר ולגן. שירה, ריקודים, אווירה נעימה – כל אלה לא חייבים להיות בבוקר. מה שכן צריך זה יעילות".

על אחריות ועצמאות

דרך אחת להגיע ליעילות היא לעבוד איך שנוח לנו. אצל ליאת, 40, אמא לשני בנים (8, 4) היעילות מושגת כשהיא 'עובדת לבד'. "כשהיה רק ילד אחד, הייתי מכינה אותו לגן וזו לא היתה בעיה. כשהשני נולד, ההכנה של הילד הגדול לגן עברה לבעלי, ואני הייתי עם התינוק, שדרש הנקה ארוכה בבוקר. זה תמיד היה בלחץ, ואני לא אוהבת לחץ, ולכן העדפתי לקום עם שניהם ולקחת את הילד לגן. אני חושבת שהכי חשוב בבוקר זה להתעורר לפני הילדים, לסיים את כל מה שצריך להכין כשהם ישנים, ורק לאחר מכן להעיר אותם. אם אני צריכה לתפקד כשהם ערים, הכל לוקח לי הרבה יותר זמן והרבה פחות בכיף. אז אני מעירה אותם בשעה שבע ורבע, כשהכל כבר מוכן, ומה שנשאר להם זה להתלבש. הם קמים, שותים שוקו ומתלבשים, ואנחנו יוצאים מהבית".

אבל מה קורה כשבשם היעילות, אנחנו לא מאפשרים לילדים לגלות עצמאות? קוגל מאמינה שדווקא מתן עצמאות בבוקר יכול לסייע לנו לנהל את השעה הזו באופן הנכון והיעיל. "עצמאות פירושה שכל אחד מהילדים עושה מה שהוא יכול לעשות למען עצמו", היא אומרת. "זוהי עשייה חשובה, כי כשילד עושה המשמעות היא שהוא אינו נמצא ב'אנטי'. הוא פעיל, אינו נכנס למצב של התנהגות מפריעה, יצירתי ואקטיבי".

כלומר, יש גם השפעה עקיפה על האווירה בבית?
"נכון. עצמאות חשובה למען הרוח הטובה. חשוב לאפשר כמה שיותר עצמאות לכל אחד מבני המשפחה, ולא לשכוח שזהו גם צומת שמכין את הילדים שלנו לחיים".

האם אין סתירה בין עצמאות ליעילות?
"לאו דווקא. המשמעות של עצמאות היא לקיחת אחריות", משיבה קוגל. "למשל, ילד צריך לדעת שקודם כל הוא צריך להיות מוכן, ורק לאחר מכן הוא יוכל לשחק. במקרה אחר, פעוט בן שנתיים יכול לנעול לבד את הסנדלים שלו באמצעות הסקוצ'ים. משמעות נוספת של עצמאות היא שותפות, כלומר הבנה שאנו כמשפחה נמצאים בתהליך משותף של התארגנות ושיש לנו מטרה משותפת".

חלי, 31, אם לארבעה ילדים (12, 11, 9, 5) עוברת את רוב הבקרים לבדה עם הילדים, היות ובעלה עובד במשמרות ולא תמיד נמצא בבית. "כשהוא כן נמצא בבית הוא אחראי על הבוקר, אבל כשהוא בעבודה, הבקרים באחריותי וזה לא פשוט, כי אני טיפוס שמתקשה מאוד להתעורר ולתפקד בבוקר", היא אומרת. "איך אני מתארגנת? אני מתחילה להתעורר כבר בשש, אבל קמה סופית בשש וחצי. לאחר מכן אני מעירה את הבן הגדול, שמתעורר בקלות. הוא מתחיל להעיר את האחים שלו, ואני ממשיכה להתארגן עד שכולם קמים".

"בעיקרון, הילדים הגדולים יותר מתארגנים לבד – הם אחראים להתלבש, לאכול ולהכין את הכריכים בעצמם. באותו הזמן אני מכינה את הקטנה לגן. הגדולים גם יודעים שהם צריכים להיות אחראיים לצאת בזמן, אחרת הם יאחרו את האוטובוס ויצטרכו ללכת ברגל ולאחר לשיעור. הם בהחלט עומדים יפה באחריות הזו".

אין כמו חצי שעה של שקט. קומו לפני הילדים והתארגנו לבד

גבולות של בוקר

קוגל סבורה שבחתירה אחר אווירה נעימה בשעות הבוקר, ובמילים אחרות: בשאיפה להתחיל את היום ברגל ימין, הורים מדלגים על הצבת גבולות ועל ערכים חיוניים חשובים. אבל לעיתים קרובות הם ישיגו בדיוק ההפך. "הורים שחוששים שהבוקר יתחיל רע נמנעים מלהעמיד גבולות, ואם ילדים קולטים שזו המטרה, הם עלולים לבחור במטרת נגד", מתארת קוגל. "כך, אם אין להם משהו אחר לעשות, הם יכולים להחליט לקלקל את האווירה בבוקר רק כדי לבדוק את כוחם".

אז מה עושים?
"אני מציעה להכין מראש סדרי עדיפויות, כמו שמכינים מראש את הבגדים או את הכריך", משיבה קוגל. "רצוי פשוט לשבת ולחשוב מהן הפעולות שההתארגנות בבוקר מצריכה, ולראות האם יש פעולות שאפשר לוותר עליהן. אני יודעת שיש משפחות שבהן הילדים מתקלחים בבוקר, ובעיניי זה נראה מסובך מאוד 'להעמיד מקלחות' בבוקר בנוסף על שאר הדברים שיש לעשות. אבל כל משפחה צריכה לשבת ולחשוב מהן הפעילויות שלה ועל מה היא לא מוכנה לוותר. את הפעולות האלה חשוב מאוד להבהיר לילדים, כדי שיידעו מה מצופה מהם ומה הולך לקרות מייד לאחר שקמים".

יעל, 36, אם לשלושה (8, 4.5, שנתיים), מספרת: "כשהילדה הגדולה הייתה בערך בת ארבע, הכנו לה רשימה של פעולות, שבה היה כתוב מה עושים בכל בוקר: קמים, מתלבשים, מצחצחים שיניים, מסתרקים, נועלים נעליים. ליד כל משפט הוספנו איור. היא ידעה שבכל בוקר היא צריכה לעבור את כל הרשימה לפני שהיא מתיישבת עם הבובה או עם הספר".

וזה עבד?
"בסך הכל כן, למרות שלא חסרים קיטורים. עם הזמן הרשימה נעלמה, אבל היא כבר בראש של כולנו. היום כשהילדה מתעכבת על משהו שלא שייך, אנחנו מזכירים לה את השלב בו היא אמורה להיות. אז היא מקטרת, אבל עושה. המסר הזה, שקודם צריך לסיים חובות ורק לאחר מכן לעבור לדברים אחרים, בהחלט עבר".

את הפעולות החשובות קוגל ממליצה להבהיר לילדים הצעירים גם דרך מעשה. "אם ילד אינו מצחצח שיניים, אנחנו נצחצח אותן עבורו כי כך נבהיר לו שאנחנו לא מוותרים על הפעולה. ובכלל, בבוקר לא כדאי להרבות ביותר מדי מלל, כדי שלא נסתכן בכך שנהפוך להיות מין רעש רקע שלא ממש מקשיבים לו. לגבי האווירה, אני בהחלט יכולה להגיד שאצל הורים מאורגנים ויעילים, שמציבים גבולות ברורים, תהיה אווירה נעימה דווקא משום שהיא אינה מהווה מטרה בפני עצמה".

"בארגון מראש אפשר וצריך לשתף, כדי שלא ייווצר מצב שבו הילד מורגל לכך שהכל 'מוגש לו על מגש'"

שם המשחק: שיתוף

הורים רבים מעדיפים להכין כמה שיותר דברים מראש, בערב לפני. חלי מספרת שאם היא לא תכין לילדיה את הבגדים מראש, הבת הגדולה שלה תרוקן בבוקר את כל הארון עד שתחליט מה ללבוש לבית הספר. ליאת מעדיפה להכין את כל התיקים לבד, לפני שהילדים קמים, כי איתם היא לא מתפקדת באותה היעילות. אבל נשאלת השאלה איך מאפשרים שיתוף פעולה בבוקר, כשכל מה שעומד לנגד עינינו הוא תקתוקו של השעון?

קוגל סבורה שעלינו, כהורים, מוטלת האחריות לחנך לשיתוף פעולה כבר מגיל צעיר. "אפילו עם תינוק קטן אפשר וצריך ללמד שיתוף", היא אומרת. "אפשר להביא לתינוק את הבקבוק שלו דקה אחת מאוחר יותר, להסביר לו שכולם עסוקים ולהודות לו על כך שהמתין כל-כך יפה. על הדרך נקנה לו גם את תחילת היכולת לדחות סיפוקים, וזה חשוב".

אבל עד כמה בכלל אפשר לשתף פעולה בזמן המצומצם הזה של הבוקר?
"אני חושבת שארגון מראש הוא אכן חשוב. אין ספק שהרבה יותר קל למי שמתארגן מראש, מאשר למי שמשאיר את הכל לרבע שעה. אבל גם בארגון מראש אפשר וצריך לשתף, כדי שלא ייווצר מצב שבו הילד מורגל לכך שהכל 'מוגש לו על מגש'. אם אנחנו רוצים שהילדים שלנו יהיו שותפים למטרה, הם צריכים להיות שותפים גם בתהליך. אני לא מציעה דרך לחיים קלים, אלא דרך של חינוך. בערב, כשמתארגנים, שתפו את הילד כמה שרק ניתן, ותנו לו גם לבחור, במסגרת האפשרית, מה ואיך לארגן ליום המחרת".

דוד, 37, בן זוגה של יעל, טוען כי ארגון זו מילת המפתח. "הכי חשוב בבוקר שהכל יהיה מאורגן מראש, ועוד יותר חשוב שזה יהיה בסדר פעולות קבוע. אני מתעורר כל בוקר בשש, מוציא את הכלב, מתקלח, מתלבש, ובשעה שש וחצי אני מעיר את אשתי. מהרגע הזה אנחנו מתחלקים: היא עם הקטן ואני עם הגדולים. אני מעיר אותם ברבע לשבע, נותן להם כמה דקות במיטה, ואז הם קמים היישר אל תוך בגדים שמוכנים להם מראש. אחר כך פיפי, שיניים, סנדלים. כשהם מוכנים לגמרי אנחנו יורדים למטבח, ובזמן שהם אוכלים קורנפלקס אני מכין כריך ובקבוקי מים".

נשמע מאורגן ומתוקתק מאוד.
"כן, זה חשוב לי. אנחנו מוכנים ליציאה בכל בוקר בשעה שבע וחצי בדיוק, וקשה לי מאוד עם שינויים. אם אני צריך פתאום לעשות משהו עם הקטן, זה מוציא אותי לגמרי מסדר היום. אני מעדיף שלכל אחד יהיה את התפקיד שלו, ושסדר הפעולות יהיה קבוע".

יעל, אשתו, מציגה גישה שונה. לה חשוב יותר שתישמר אווירה נעימה בבוקר, גם אם זה יעלה לה בכמה דקות של עיכוב. "לדוד מאוד חשוב לצאת בדיוק בזמן מהבית, אבל אני לא רואה שום אסון אם מתעכבים קצת לטובת עוד חיבוק במיטה", היא אומרת. "בסך הכל כולנו קמים מוקדם ויש זמן להכל. בנוסף, הייתי רוצה לראות את הילדים עצמאיים יותר ומופעלים פחות בארגוני הבוקר, כי אני חושבת שהעצמאות שלהם חשובה".

בעניין זה, קוגל אומרת שעצמאות אינה חייבת לבוא לידי ביטוי דווקא בבוקר. "הייתי שמה את הדגש על יעילות, גם בבוקר וגם בערב כשמתכוננים לשינה. ישנה תפישה סטריאוטיפית כזו שגברים מתרכזים יותר בתוצאות ונשים – ביחסים, וזו תפישה שנובעת מהמציאות. וכשמדובר בבוקר, אני מציעה לנשים ולגברים לגייס לעצמם תכונות מעשיות יותר. כן, הבוקר הוא הזמן ליותר מעשיות מהסוג הגברי".

ומה לגבי העצמאות שעליה דיברנו?
"ישנם הורים שמאוד חשוב להם שהילד יתלבש לבד, וזה מובן. אבל למה דווקא בבוקר, כשכולם לחוצים? אם הילד לא יודע להתלבש לבד, אז אפשר לוותר לו על חוג אחר הצהריים ולעשות לו 'חוג התלבשות'. כך הלמידה תבוא בזמן רגוע יותר. בבוקר עדיף להשיג כמה שיותר יעילות".

האם מצב שבו ההורה בוחר להיות מאוד ריכוזי הוא רצוי?
"אם זה עובד, והבוקר יעיל, אני לא רואה בכך משהו רע. אבל אם רוצים בכל זאת לכוון את הילדים לעשייה רבה יותר, אפשר להניח לילד, מתוך כלל הפעולות שעושים, לבצע פעולה אחת או יותר – בעצמו. צריך להבהיר לו שהמטרה היא העצמאות והעשייה, וחשוב מאוד לשבח ולהגדילו. למשל: 'אני מאוד גאה בך, כי אנחנו מספיקים הכל בבוקר. אני חושב שאתה יכול ושאתה עצמאי, ולכן החל ממחר אתה תעשה את הדבר הזה בעצמך, לבד'".