גאוות משפחה

יום המשפחה הוא סיבה למסיבה לכל משפחה באשר היא, כל שכן למגזין העוסק בהורים וילדים ובדבק שמחבר ביניהם. רובנו רואים וחווים את המושג משפחה כפי שזו נמצאת במרכז הפריים – אבא, אמא ושניים-שלושה ילדים, מי פחות ומי יותר. אך יום המשפחה הוא הזדמנות מצוינת לעשות זום על מה שנמצא לרוב בצד של התמונה: המשפחה החד מינית – אבא ואבא ושני ילדים, או אמא ואמא ושני ילדים, מי פחות ומי יותר. לא שאיננו מודעים, לא שהנושא איננו מדובר, לא שאין פתיחות גדולה מבעבר, ובכל זאת – זה לא במרכז.

בטרם ניגשתי לכתיבת הכתבה עלתה בפניי דילמה. משהו בי דחף לומר שאין שום שוני והכל רגיל, הרי המשפחה החד מינית מתמודדת עם אותם חיי שגרה של משפחה רגילה: קימות בלילה, בקיעת שיניים, החלפת חיתולים, ילדים חולים, ימי הולדת וחגים – אז למה להוציא אותה מהכלל?

בעיקר אחרי שמחקרים אחרונים מראים כי ילדים שגדלו במשפחות חד מיניות הם בעלי חוש מוסר גבוה יותר, מידת סובלנות ופתיחות רבה יותר, ובמשפחות החד מיניות לא נמצאות כמעט אלימות או התעללות. ועם זאת, ישנו הכוח שדוחף למקום האמיתי, שלא מתכחש לייחוד ולאתגרים, אלא בוחן אותם מבפנים ומביא את האמת. לרגל יום המשפחה בחרנו בסיטואציות הכוללות התייחסות למשפחות חד מיניות בחיי היומיום או במצבים שבהם הן נדרשות להתמודד, וביקשנו את עצת המומחים.

1. בת לוקחת בת

הסיטואציה: שעת בין ערביים, ואתם, כמשפחה ממוצעת של אמא, אבא וילדה, מוצאים את עצמכם בשיחה עם בתכם על עובדות החיים. בגן שלה יש ילדה לזוג נשים, ובת החמש שלכם מציגה בפניכם את המצב כפי שנחווה מגובה קומתה: "אבל אמא, בת לא יכולה להתחתן עם בת" – היא מרימה להנחתה, ועכשיו תורכם להתמודד.

אז מה עושים? דנה סבן, מנחת קבוצות הורים במכון אדלר ובעלת ניסיון בהנחיית קבוצות הורים מהקהילה הלהט"בית (לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים), משיבה: "אמירה כזו היא אמירה קלאסית שמיד מציפה את כל ההקשרים שיש להורים בנושא, חלקם יכולים להיות גם לא חיוביים. לרוב התגובה המיידית היא: 'מה פתאום, בת יכולה להתחתן עם בת', או: 'נכון, בת לא יכולה להתחתן עם בת' – כאשר כל הורה מציג את תפיסת העולם שלו ואת הערכים שהוא רוצה להנחיל הלאה. במקרים אלה אנו מלבישים על הילדים את ה'אני מאמין' שלנו, כשלמעשה אנו נדרשים לעצור רגע ולהתעניין בפשר האמירה, מה עומד מאחוריה, ולמה התכוון המשורר.

"במקרה הספציפי הזה, התשובה של הילדה היתה: 'בת לא יכולה להתחתן עם בת, כי מי יביא פרחים לשבת?' – עבור ילדה שגדלה בבית הטרוסקסואלי ונחשפה לזוגיות שבין גבר לאישה, אך טבעי שהגבר הוא שמביא פרחים לאישה, ואחרת זוגיות לא יכולה להתקיים. התגובה של האם במקרה הזה לקחה את שתיהן למקום אחר לגמרי. על האמירה התמימה הזו הולבש מטען שלם של קונוטציות שקשורות למוסר, למין ולמערכת ערכים, כשבעצם השאלה התייחסה לנושא השונות ולא ממקום שקשור למיניות.

"אז רגע לפני שאנו פורשים את משנתנו המלומדת בפני הילדים, כדאי להפעיל איפוק – שנדרש לנו בהרבה סיטואציות מול הילדים, ולהחזיר את השאלה אל הילד. במקרה הזה לשאול: 'למה את חושבת ששתי בנות לא יכולות להתחתן?', או: 'לעדי יש שתי אמהות, מה את חושבת על זה?'. קודם נראה מה הילד באמת שואל, ואז נענה. העניין של ההקשבה הוא כל כך קריטי, מכיוון שהוא מה שנותן להבין איפה הילדים נמצאים באמת. ואז אפשר לקחת את זה למקום הערכי ולהכניס את תפיסת העולם שאומרת לכבד את האחר ואת השונה.

"כדאי לזכור שהילדים שלנו עשויים להיתקל בסוגים רבים של שונויות, ומשפחות חד מיניות הן אחת מהן, מעצם זה שהחברה הישראלית מאפשרת פורמטים שונים של משפחות שאנו רוצים שילדינו יתייחסו אליהם באופן שווה ובכבוד. על הערכים האלה צריך לדבר בבית ואף להכניס אותם, לעיתים אפילו בשביל לבעוט בהם, לצאת ולבחון אותם, כדי שאפשר יהיה לחזור אליהם ממקום שלם ומקבל".

החברה הישראלית מאפשרת פורמטים שונים של משפחות. אילוסטרציה: ingimage

2. אבודים בטופסולוגיה

הסיטואציה: יום ההרשמה לגן הגיע, והגעתן – כשתי אמהות – למלא את הטפסים. רק ש… אופס, הטפסים לא מתאימים למשפחה המיוחדת שלכן, ואיכשהו, בנבכי הביורוקרטיה, "שם האם" הופך ל"שם האב", ושבוע לאחר מכן אתן מקבלות מכתב שבו שינו את שם אחת מכן (למשל, מיכל) לשם הגבר שהיה הכי קרוב לשמה (למשל, מיכה), כי ככה בנוי הסדר החברתי.

אז מה עושים? עורכת הדין עירא הדר, המטפלת בעניינים משפטיים של זוגות חד מיניים, מסבירה: "בישראל חיות כיום אלפי משפחות חד מיניות, שבהן שתי אמהות או שני אבות. החל משנת 2005 המדינה מאפשרת הכרה מלאה במשפחות אלה באמצעות אימוץ של הילדים על ידי ההורה הלא ביולוגי. גם משרד הפנים כבר התאים את רישומיו למשפחות החדשות, ובמקרה של שתי אמהות נכתב 'שם האם' ו'שם האם' והמילה 'אב' איננה נזכרת, ובמקרה של זוג אבות נכתב 'שם האב' ו'שם האב'.

"אבל לא הכל ורוד. עדיין משפחות חד מיניות נתקלות בלא מעט קשיים ברישומים פורמליים שונים. הנחת המוצא הרווחת בציבור היא שלכל ילד יש אמא ואבא, וכך בנויים מרבית הטפסים והמרשמים, אבל בארץ יש הרבה מאוד משפחות חד הוריות וחד מיניות שהטפסים האלה לא מתאימים להן. הגיע הזמן לעדכן את כל הטפסים והמרשמים לרישום לא סקסיסטי (מינני), כך שבמקום 'אב' ו'אם' יהיה כתוב 'הורה 1' ו'הורה 2'.

"כאשר זוג לסביות פונות לבנק הזרע כדי לקבל שירותי הפריה, הן נדרשות למלא טפסים רבים, הבודקים את המצב הבריאותי, ההיסטוריה הבריאותית המשפחתית וגם את הסטטוס המשפחתי. מצבים אלה מעוררים שאלות בקרב לסביות. מחד, הן מרגישות כנשואות; מאידך, המדינה לא מכירה בנישואים אלה. האם לרשום בטופס נשואה או רווקה? במקרה זה חשוב לדעת כי המידע הזה נדרש לבתי החולים לשתי סיבות מרכזיות: האחת, לקבלת מידע גנטי לגבי בן הזוג של היולדת, בהנחה שהוא יהיה האב הביולוגי, והשנייה, בתי החולים זקוקים לאישור של הבעל להפריית אשתו בתרומת זרע, שכן אם הם נשואים הוא ייחשב אוטומטית כאבי הילד שייוולד, ונדרשת הסכמתו לכך. במקרה של אישה שעומדת ללדת מתרומת זרע, אין חשיבות ממשית לפרט זה.

"הצורך של ההורים לתקן במקומות רבים את הטפסים והמרשמים הללו הוא עבודה סיזיפית ומרגיזה, אך חשובה דיה כדי למנוע אי נעימויות מהילד ומהמשפחה. אני מקווה שהדור שלנו עושה אותה כדי שבעתיד הדברים כבר יהיו ברורים, וכל סוגי המשפחות יזכו ליחס שוויוני והוגן, גם בכל הטפסים והמרשמים".

3. איך לספר לגננת?

הסיטואציה: הגעתָ למפגש ההורים הראשון בגן שבו עתיד ילדך לבלות בשנה הקרובה, ואתה מוצא את עצמך בהיכרות ראשונה מול הגננת וההורים. הגננת עורכת סבב היכרות, שבו כל הורה מספר בקצרה על הילד ועל המשפחה. בראש מסתובבות המילים והדרכים להציג את המשפחה שלך, זו שבנויה קצת אחרת, ואתה מנסה לחשב איך להגיב לגבות שיורמו.

אז מה עושים? רוני מרץ, רכזת התוכנית לפסיכותרפיה בילדים ונוער של מכון ת.ל.מ ועמותת מגוון, מסבירה: "כל כניסה של ילדינו למסגרת חינוכית חדשה מעוררת בנו ציפיות רבות, כמו גם חששות. אנו מקווים שהצוות החינוכי יראה את צרכיהם של ילדינו ויידע להתייחס אליהם באהבה וברגישות, שיקבלו אותם, יתמכו בהם ויסייעו להם להשתלב ולהסתגל למערכת ולמצופה מהם. המסגרת החינוכית אף מזמנת חוויות חברתיות רבות, והורים מתמלאים ציפיות שלילדם יהיה טוב בחברת הילדים, שיהיה אהוד ומקובל.

"למרות שהמודל המשפחתי החד מיני נפוץ יותר ויותר, במיוחד באזורים מסוימים בארץ, עדיין מדובר במודל משפחתי אחר מהסטנדרטי, והציפיות והחששות שקיימים גם כך מתעצמים כשמדובר בזוגות חד מיניים שנפגשים לראשונה עם מערכת החינוך, ואליהם מתווסף החשש מהתמודדות עם שוני ואחרוּת.

"המפגש של כל אחד ואחת מאיתנו, ללא קשר לזהות המגדרית ולנטייתנו המינית, עם אחרות ושונות, מעורר פחדים, העדפות ודעות קדומות. השאלה היא איך נתמודד עם החששות והעמדות שלנו במפגש אפשרי עם החששות והעמדות של הצוות החינוכי. לכן יש חשיבות, עוד טרם תחילת שנת הלימודים ואולי אף כדרך לבחירת המסגרת המתאימה, להיפגש עם הגננת/ המורה ולהציג את ההרכב הייחודי של המשפחה שלכם. ייתכן שלגננת/ למורה אין היכרות מוקדמת או ניסיון עם ילדים למשפחות חד מיניות, אך אין זה העיקר כל עוד יש רצון לקבלה ופתיחות.

קחו בחשבון שייתכן שתיתקלו בדעות קדומות, כמו העמדה כי ילד זקוק לאב ולאם, או בשאלות סקרניות ואולי אף חודרניות. ככל שתגיעו לפגישה בטוחים ושלמים, עד כמה שניתן, בהורות המשותפת ובאהבה ובדאגה לילדכם – כך יעבור המסר שישנן משפחות מכל מיני סוגים והרכבים, והחשוב הוא שיהיו במשפחה אהבה, דאגה ומסירות לילדים. הסבר מקדים וברור לצוות החינוכי יכול לסייע למורה/ לגננת לגלות יותר רגישות ולהיות יותר מותאמת ומכוונת לילד, ואולי אף לסייע לו בשעת הצורך בסיטואציות חברתיות מורכבות.

"בנוסף, לעיתים קרובות אנו נוטים להשליך על ילדינו את ההתנסויות שלנו. כך ייתכן שככל שההתנסויות והחוויות שלנו בעבר במסגרת שבה אנו התחנכנו, עם המורים או החברים, היו קשות ומערבות דחייה והשפלה – נגיע למפגש עם המורה/ הגננת עם החשש שילדנו עלול לחוות חוויות דומות, אולי בגלל היותו ילד/ה לזוג חד מיני. כאן חשובה היכולת שלנו למודעות ולנפרדות.

"חשוב שננסה עוד קודם למפגש עם המערכת החינוכית לעבד בתוכנו את התפיסה שלנו את עצמנו כהורים וכמשפחה. אין טעם להתבצר בעמדה שאין בהורות החד מינית שום דבר שונה מהורות הטרוסקסואלית, ולו בשל העובדה שמדובר עדיין במודל פחות מוכר ושכיח. עם זאת, גם לא כדאי להתייחס למודל ההורי החד מיני כמודל מיוחד במינו הדורש התייחסות מאוד אחרת לילד/ה. המטרה במפגש הראשוני עם המורה/ הגננת היא ליצור תשתית של היכרות וקשר שתוכל לעמוד לטובת שני הצדדים בהמשך הליווי של הילד/ה במסגרת החינוכית".

עורכת הדין עירא מוסיפה: "כאשר הילדים מגיעים לגיל הגן/ בית הספר, חשוב לעדכן את כל הגורמים החינוכיים בדבר הרכב המשפחה כבר מתחילת המגע עם הגורמים החינוכיים, וכדאי להציג את המשפחה כמו שהיא: 'במשפחה שלנו יש שני אבות ואין אמא', או להיפך. חשוב לדרוש לתת מקום גם למבנה המשפחה שלנו, ולוודא שהילדים יזכו ליחס של כבוד וקבלה מצד הצוות החינוכי-טיפולי. למשל, כדי שביום המשפחה יינתן מקום למגוון המשפחות, כדי שבדפי הקשר בגנים ובבתי הספר יירשם 'הורה' ו'הורה' ולא 'אב' ו'אם', וכדומה".

עדכנו את הגננת בהרכב המשפחה. אילוסטרציה: Melanie DeFazio, shutterstock

4. יש לי שני אבאים!

הסיטואציה: ילדכם בן הארבע סיפר למוכר בקיוסק שיש לו "שני אבאים", ואתם לחוצים שהילד מפטפט אתכם כל הדרך מחוץ לארון.

אז מה עושים? הורים יקרים, בהבאת ילד לעולם יש סוג של הצהרה. אין לצפות מהילד שיתנהל בסוג של סודיות והתכנסות. להיפך, אתם יכולים לשמוח בטבעיות שבה הוא חווה את הוריו ומשפחתו. "לעיתים אנו רואים זוגות שלאחר שהביאו ילדים לעולם עוברים איזושהי התכנסות פנימה וסוג של חזרה לארון, מתוך מקום שדואג וחרד לילד", אומרת סבן.

"ההפיכה של זוגות חד מיניים לאובר-פורמליים, להורים שלא יפספסו אף אבן דרך בהורות מתוך איזושהי מחשבה, לעיתים לא מודעת – שאתה לא יכול גם להיות הומוסקסואל וגם לפספס אסיפת הורים בגן, ובעצם חייב לעשות הכל לפי הספר רק שהילד שלך לא ירגיש שונה – עושה עוול גדול לילדים ולהורים גם יחד.

"חשוב לזכור שהקמת משפחה בפורמט שכזה, מעבר לכל מי שקיבל אתכם – יש בה הצהרה לעולם. ובהתכנסות פנימה, שלעיתים מתבטאת בחשש של ההורים להפגין חיבה זה כלפי זה או זו כלפי זו ברחוב, בניגוד לנעשה בבית – יש מסר כפול לילד, שיכול לפרש את התנהגותכם כמשהו שאולי הוא צריך להתבייש בו, משהו שהופך אותו לחריג או פחות שווה, וגם עוול כלפיכם, ההורים, שנמנעים מהטבעיות שליוותה אתכם לפני ההורות.

"דווקא בשל הצורך בפורמליות מתחילה ההסתרה. 'אני לא אספר לילד את הדרך שעברה עלי, דרך של שונות, של לעמוד מול העולם ולצאת מול העולם', והמסר הנכון הוא הפוך: תהיה מי שאתה, עם השונות שלך, עם הייחודיות שלך, ותילחם על מי שאתה".

5. רק מילה טובה

הסיטואציה: מזל טוב! נולד לכן בן. הולדת ילד היא תמיד אירוע משמח, ולהולדת בן מתלווה הדאגה לקיום טקס הברית. הורים לבנים ודאי זוכרים את הלחץ סביב הלידה וארגון הברית. אך מה קורה כשההורים הנרגשים הם זוג נשים או זוג גברים המעוניינים לערוך את טקס ברית המילה היהודי כהלכתו?

אז מה עושים? ד"ר פנחס גונן, רופא ומוהל, משיב: "ככלל, על פי ההלכה היהודית חובת האב לדאוג לביצוע ברית לבנו, ולא חובת האם. במקרים שבהם אין אב שידאג, או שהאב אינו לוקח חלק פעיל בקיום הברית – מצווה בית הדין לדאוג לכך. לא דאגו הם – ימול הבן את עצמו (על ידי מוהל) כשיגדל. במקרה זה ובמקרים אחרים, ילוד הנולד לאם יהודייה זכאי לברית רגילה על פי כל כללי ההלכה, ונוכחות אב אינה מהווה פקטור בעניין".

לדבריו, האם או כל אישה אחרת יכולה להשתתף באופן פעיל בטקס ברית המילה, בכמה אופנים:

א. כמוסרת את הבן לסנדק.

ב. כמוהלת, אם הוכשרה לכך.

ג. כסנדקית (במקרים שהמוהל הוא מוהלת).

על פי ההלכה, האם איננה מתעטפת בטלית. אם הברית נערכת על ידי מוהלת, היא יכולה לברך ברכת "על המילה" מברכות הברית. כמו כן, האם יכולה לברך ברכת "שהחיינו" וכן ברכת "הגומל".