גן סגור

ממלכת הזמן הפנוי של הילדים - כיצד מתכננים?

88 שיתופים | 132 צפיות

יש ילדים שמעבירים את שעות הפנאי שלהם ברביצה אינסופית מול הטלוויזיה או במשחקי מחשב בלתי נגמרים. אחרים יעדיפו פעילות אקטיבית ספורטיבית או בילוי אינטנסיבי עם חברים, עד שההורים יתהו אם הם בכלל זוכרים איך נראה החדר שלהם. ישנם גם ילדים, רבים מהם בעידוד ההורים, שמוצאים את עצמם לאחר שעות הלימודים במסגרות שונות של חוגים, פעילויות חברתיות וקורסים, במרדף הישגי ללא מנוח.

כמובן שאף אחת מהדרכים אינה טובה כשהיא נעשית במינון מוגזם, וכמו בכל דבר בחיים, רצוי לשלב ביניהן ליצירת איזון בריא. כמובן שאין לשכוח את שיעורי הבית ויתר המטלות הלימודיות המשתלבות בחייהם של הילדים. נשמע מסובך?

מתכננים לו"ז

שנת לימודים מזמנת לילד הישראלי 150 ימי חופשה, כולל שבתות, חגים וחופשים (לא כולל את אלה שעברו לחמישה ימי לימוד בשבוע). כך שבעצם לילדים נותרים 215 ימים בהם הם מבלים בבית הספר, שבע שעות ביום בממוצע. אם ניקח בחשבון שילד ישן שמונה שעות ביממה, נותרות לו תשע שעות פנאי.

הפילוח לאחוזים הוא כזה: 16.7 אחוזים מסך כל הזמן השנתי מוקדש ללימודים בבית הספר; 33.3 אחוזים מוקדשים לשינה, ו-50 אחוז, כלומר שישה חודשים – זמן פנוי.

את הנתונים הללו מביאה מרב גלעד-גרנות. מרב היא מרצה, מעבירת סדנאות וטיפול אישי לחינוך לפנאי, ומפתחת תכניות במרכז הישראלי ללימודי פנאי במרכז לחינוך קהילתי ע"ש ציפורי ביער ירושלים, שהפכה את תחום הפנאי למומחיות בפני עצמה. לדבריה, את ששת חודשי הפנאי ניתן לחלק לארבע תבניות עיקריות, כאשר כל אחת מהן בעלת אופי שונה:

הפנאי שלאחר יום הלימודים – הזמן שיש לילד מסיום יום הלימודים ועד ליום הלימודים למחרת הוא קצר, קצוב וטעון מחויבויות. כמו כן, הוא מהווה המשך של בית הספר, מה שמשפיע על אופי הפעילות.

גלעד-גרנות: "לגבי זמן זה עולות שאלות כמו כיצד מתמודדים עם מטלות בית הספר, כיצד דואגים שהילד יזין את עצמו מבחינת מזון, מנוחה, מקלחת. יש להחליט האם הולכים לפעילות חברתית, קרי חוג, התנדבות, נגינה, ספורט, ואם כן באיזה מינון.

"בנוסף, עולה התופעה של 'ילדי המפתח', ועמה השאלה כיצד ההורים דואגים לנתב את זמן הפנאי של הילדים".

סופי שבוע – "הזמן בו שוברים שגרה. יש יותר מקום לתכנים חברתיים מסורתיים, כמו גם למנוחה ו'תדלוק' ולפעילות משפחתית", אומרת גלעד-גרנות.

החופשים הקצרים בתקופת הלימודים – חופשות החגים: סוכות, חנוכה ופסח. גלעד-גרנות: "חופשות אלה מאופיינות בזמן רצוף של בין שבוע לשלושה שבועות, בו אפשר להציע לילדים פעילות ארוכת טווח ולעודד אותם ליזום בעצמם דברים שהם בוחרים".

החופש הגדול – זוהי תקופת הפנאי הארוכה ביותר. "בתקופת בית הספר היסודי והנעורים יש רצון להשתייך לקבוצת השווים, ולכן אצל הילדים יש נטייה לעשות מה שעושים כל החברים, ולוותר קצת על הרצונות האישיים", מסבירה גלעד-גרנות.

"ההמלצה שלי היא לשבת עם הילד ולתכנן אתו את החופש. שאלות כמו: כמה פנאי אתה רוצה שיהיה מתוכנן – הליכה לקייטנה, למשל. כמה פנאי אתה רוצה לבד וכמה עם חברים? כך ניתנת לילד הזדמנות לשנות את מסגרת הפנאי הרוטינית ולחוות דברים חדשים ".



"הורים נותנים לילדים הרבה חופש, והסמכות ההורית שלהם לעיתים נחלשת"

להשאיר זמן לאופציות אחרות

הנתונים שהצגנו ללא ספק מצביעים על כך שלילדים שלנו יש הרבה זמן פנוי, והשאלה הגדולה היא לאן מוליכים את הזמן הזה.

"אנו חיים במציאות בה הורים נותנים לילדים הרבה חופש, והסמכות ההורית שלהם לעיתים נחלשת", טוענת גלעד-גרנות. "הורים אומרים לי הרבה פעמים שהילד לא רוצה שיעזרו לו או שיהיו בתמונת שעות הפנאי שלו. טענתי, המבוססת על שיחות עם הילדים, היא כי הם דווקא מעוניינים בהדרכה של ההורים, גם אם אינם אומרים זאת במילים. לכן, הליווי ההורי בעתות הפנאי חשוב מאוד וצריך להיעשות בצורה מושכלת. אני מכנה זאת 'להיות ולא להיות', כלומר לחשוב כיצד להדריך את הילד בלי לחדור לאוטונומית הפנאי שלו.

פרופ' עפרה מייזלס, פסיכולוגית התפתחותית מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, נלהבת פחות מנושא הבניית הפנאי. "פנאי מעצם הגדרתו הוא פנאי. זה לא זמן שגם אותו צריך למשטר ולמסד. זה בדיוק הזמן בו הילד יכול לבחור מה מתחשק לו לעשות, ולפעמים סתם לחלום או להתבטל. זהו אלמנט חשוב שצריך לשמור בזיכרון בכל הנוגע לפנאי", היא טוענת.

"מעבר לכך, לילדים יש מחויבויות בבית הספר, והפנאי הוא הזמן החופשי שלהם לנוח ולהיות פטורים ממשימות וממחויבויות כאלה ואחרות. דברים רבים צומחים ומתפתחים מתוך מקום של חופש ואופציות פתוחות. גם בחוגים, שהם לכאורה פעילות פנאי, יש הישגים וציפיות".

"מצד אחד", אומרת פרופ' מייזלס, "יש לזכור שחלק לא מבוטל מפיתוח האישיות מתבסס על קיומו של מרחב ושל חופש לתכנן ולבדוק אלטרנטיבות. כיצד יתפתח הילד אם נבנה ונתכנן לו את הזמן? מתי יהיה סתם זמן לדבר ולשוחח?"

"מצד שני, אין ספק שאנו חיים בעידן שיש בו מערך שלם של גירויים ופיתויים, המוליכים את הילד לכיוון פסיבי יחסי של צמיחה, לדוגמא הטלוויזיה. גם המחשב נכלל בקטגוריה זו, אם כי הוא מאפשר צמיחת יכולות שונות ומזמין יותר אקטיביות. כל אלו בעלי אפקט ממכר, ולכן החשיפה אליהם צריכה להיות מבוקרת. חשיפה בסדר גודל שעולה במחקרים, ובהם מדובר על צפייה של שלוש שעות ביום בטלוויזיה, היא דבר שמשאיר מעט מאוד מקום לאקטיביות".

"לאור זאת נדרשת הבניה מסוימת של הפנאי. יש בכך ללמד את הילד איך לחשוב על העתיד ולתכנן את הזמן שלו, כאשר תוך כדי הבניה של התנסויות אנו חושפים את הילדים לתחומים שאינם נחשפים אליהם באופן ספונטני, ופותחים בפניהם עולם אחר וחדש.

אלו יכולים להיות טיולים, קונצרט, משחק כדורגל, הצגות, וכל דבר אחר שעולה על דעת ההורים ויש בו כדי להעשיר את הילד ולפתוח בפניו עולמות ותכנים חדשים".



"חלק לא מבוטל מפיתוח האישיות מתבסס על קיומו של מרחב"

הורים הופכים לאמרגנים של הילדים

ד"ר רחל פסטרנק, סוציולוגית של החינוך מהמכללה למינהל וממכללת לוינסקי, מציינת כי בנושא הפנאי ישנן שתי גישות: האחת היא שפנאי הוא פנאי ובו נותנים מנוח לאינטלקט, והשנייה היא שיש מקום לנהל את זמן הפנאי.

בדיון שמנהלת ד"ר פסטרנק על פנאי, היא משתמשת במושגים "פנאי מובנה" לעומת "פנאי שנבנה מעצמו", כשמבחינתה יש לתת מקום לשני סוגי הפנאי האלו: "לא ללכת עם הילדים עד הסוף בפנאי חופשי, וכן להבנות אותו במידה מסויגת.

"ישנה מגמה בה הורים הופכים לאמרגנים של הילדים שלהם ורצים עם הילדים ממקום למקום, מחוג לחוג. הרי יגידו שחוג הוא פנאי, אבל אז לילד אין בעצם פנאי.

"חשוב לזכור ולהבין שילד זקוק להיות גם בבית, ולא להיות כל הזמן במצבי מעבר. ילד זקוק להיות גם עם ההורים ללא שום הבניה. זה חשוב לחוסן הנפשי שלו".

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה