למה לי פוליטיקה עכשיו?

בעד: לצאת מהריאליטי למציאות

ד"ר סוזי קגן, יועצת ופסיכולוגית בכירה, אוניברסיטת בר אילן:

"פוליטיקה אינה טאבו שאסור לדבר עליו ובטח שאין לשים אותה מחוץ לתחום, אבל גם בנושא הפוליטי אנחנו צריכים להתאים את המידע לגיל ולרמה של הילד. לילד צעיר מאוד נסביר מה קורה במדינה, כל עוד זה לא מציב אותו תחת תחושות מאיימות, כגון חשיפה למראות קשים. בעידן שבו אנשים מרבים להתכנס בדל"ת אמותיהם ולא לראות מעבר, המטרה היא לגדל ילדים העסוקים יותר בתוכן מאשר בשופינג ובתוכניות ריאליטי, ולהגדיל את המודעות שלהם. אנחנו מגדלים דור אגוצנטרי מאוד וסוליסט, בלא יכולת התבוננות בחברה. המטרה היא להראות שיש מצוקות ודילמות, אבל שאפשר להתמודד איתן. להסביר לילדים מה קורה בבחירות זה לומר שיש עוד משהו מלבד הבית ואני. יש עוד עולם שצריך להסתכל ולחשוב עליו. ראוי כמובן לבחור את התכנים ולהעביר צנזורה על ההכפשות ועל הדברים הלא ראויים".

צילום אילוסטרציה: Fotolia

נגד: עוד אובייקט לשנוא

גיל ונטורה, פסיכולוג, יועץ קריירה ומנהל "אסטרטגיות למידה – מלמדים את הילדים ללמוד":

"אז מה, סיימתם להחדיר בהם גבולות וערכים וממש בוער לכם לטפטף להם שביבי הוא נשמת אפנו או מקור אסוננו? למה? אני תומך בכך שהורה יקנה לילדיו את הדברים שהוא מאמין בהם – קוראים לזה חינוך. אבל עמדה פוליטית היא תוצר מתקדם של התפתחות שכלית ורגשית, שסביר להניח שהילד יתקע בכם עיניים גדולות ושואלות בבואכם להסביר לו את נפתולי הימין והשמאל. ככל הנראה הוא יפנים את הקליפה השטחית של מה שתלמדו אותו – דהיינו שיש בארץ טובים (המפלגה שלכם) ורעים, ובפועל רק תעזרו לו למצוא עוד אובייקט לשנוא. חושבים שאני מגזים? הסתכלו שתי אצבעות דרומה, לעזה. ילדים רכים מתוכנתים לראות בישות הציונית מפלצת ביזיונית. אם אתם מתעקשים, הכירו לילדים את החיה הקרויה 'השיטה הדמוקרטית' ונחיצותה, לפני שמטפטפים להם אג'נדה. עדיף לחכות עד תחילת גיל ההתבגרות לפחות".