מה עושים כשהילדים עושים פדיחות?

מכירה את זה שבאמצע אירוע עם המשפחה המורחבת הילדים מתחילים לריב, אבל ממש לריב, כולל צעקות והרמת ידיים? וכל זה כשמעברו השני של השולחן יושבים הילדים המושלמים של אחותך ואוכלים בנימוס? ואיך את מרגישה כשהילדים מתחצפים בפומבי או מתנפלים על הכיבוד כאילו לא ראו ממתקים מעולם? אה, וכשהקטנים מספרים לכולם איזה בלגן היה בבית שנייה לפני שיצאתם ומה את באמת חושבת על כל אחד מבני המשפחה? הילדים שלנו הם בדרך כלל מקור לאושר ולגאווה, אבל לא רק. יש פעמים שפשוט בא לך לקבור את עצמך מרוב בושה. איך זה הגיוני, והאם זה בכלל לגיטימי? עצרנו לשאול איך מתמודדים כשהילד שלך מפדח אותך.

"הבושה בסיטואציות פומביות לרוב לא קשורה ישירות לילדים אלא לכך שאני מסתכלת על עצמי ועליהם מבעד לעיניהם של אחרים וחושבת מה הם חושבים עליי ועל ילדיי", מסבירה ענת גל־און, מנחת הורים מוסמכת מטעם המכון להתמקדות במשפחות בניו יורק ומלווה זוגית ומשפחתית בגישת "התמקדות בבית". "אני אחוש את הביקורת הזאת רק במקומות שבהם אני מבקרת את עצמי. למשל, אם לא מפריע לי שהילדים רבים, אם אני מרגישה שזה חלק בלתי נפרד מלהיות אחים, אני לא אחוש בושה".

זה בכלל בסדר לחוש בושה בגלל הילדים?

"כל רגש הוא לגיטימי מעצם העובדה שהוא שם. אם אומר לעצמי שזה לא בסדר הבושה לא תיעלם, אבל לצדה תצמח אשמה גדולה וביקורת עצמית, ואלה נמצאות ממילא כשאני מתביישת בילד שלי. כדאי לשים לב שהרבה פעמים אני לא מתביישת בילד שלי, אלא בעצמי. הילדים שלנו הם חלק מאיתנו, וחלק חשוב, ואם מישהו חושב משהו רע על הילד שלי הוא בעצם חושב משהו רע עליי".

קשה לחוש שאת כישלון הורי וכולם רואים.

"הבושה מתעוררת כשיש בי חלק שמרגיש שמה שקרה הוא לא בסדר, חלק פנימי שמאשים אותי שנכשלתי בהורות שלי. זה חלק שמודאג מ'מה יגידו' אבל פעמים רבות הדאגה משתרעת מעבר לזה: דאגה מכך שהיחסים בין הילדים לא טובים, מכך שחסרים להם כישורים חברתיים בסיסיים ואיך יסתדרו בחיים, איזה אנשים הם יגדלו להיות".

גם אי אפשר לעשות הרבה באותם רגעים.

"נכון, רגש חזק נוסף הוא חוסר אונים. למעשה, ההתמודדות שלנו עם מרבית הסיטואציות הללו הן לאחר מעשה, כשהנזק כבר נעשה וגם לא רוצים למשוך עוד תשומת לב לסיטואציה שבה ממילא אני רוצה לקבור את עצמי בגינה".

להרים את העיניים

אבל אולי כדאי לרגע להפסיק לפחד מהבושה. גישות חינוכיות רבות רואות בבושה אמצעי חינוכי מתוך הנחה כי היא סימן למקום שבו אני מתנהגת בניגוד לציפיות שלי מעצמי או של החברה ממני. בושה היא רגש שאנחנו רוכשים תוך כדי ההתפתחות החברתית ואנחנו זקוקים לה כדי לתפקד באופן תקין בחברה מורכבת. היא הסימן שלנו למה נכון ומה מקובל ויכולה לעזור בפענוח סטים של התנהגויות שיאומצו כשהילד יהפוך למבוגר.

איך אני יכולה להשתמש בבושה לטובתי? איך מתמודדים עם הסיטואציה?

"הצעד הראשון בכל סיטואציה מול הילדים הוא להפנות את תשומת הלב פנימה. חלק גדול מההורות הוא לפענח מה מפעיל אותך ולהגיב בהתאם. בדרך כלל סיטואציות משפחתיות מייצרות סטרס עוד לפני שהילד התחיל לעשות בושות. בנוסף, בדרך כלל עוד לפני שהערב התחיל יש חשש מפני מה שיקרה עם הילדים במהלכו. לכן עוד לפני שהגעתי לאנשהו כדאי לשים לב לכל זה. אם אני מגיעה מוכנה לכל סל הרגשות הזה, אני יכולה לנסות לפתור אותו בצעדים אובייקטיביים. למשל, לשבת ליד בן הדוד שתמיד מצחיק אותי. כשמגיע רגע שעולה בושה, לא להיבהל. קל לזהות מתי זה עומד לקרות כי בושה מורגשת ממש בגוף: נהיה לי חם, אני מסמיקה, אני מתכווצת ורוצה להיעלם. צריך לנסות להבין מה עוד יש בבושה: חשש שהילד יפגע במישהו או יגרום לו לכעוס עליי או לשנוא אותי? תחושת כישלון בהורות שלי? תשומת לב כזו מצריכה מין עצירה פנימית, אם אפשר – אפילו לקחת שתי דקות מחוץ למהומה ולבדוק מה אני מרגישה".

ואז מה? הילדים ממשיכים בשלהם.

"לפעמים משהו נרגע פשוט מעצם זה ששמנו לב אליו. בנוסף, ברגע שאני מכירה ברגש, הוא כבר לא מציף אותי ותחושות ורגשות אחרים יכולים להופיע. לאחרי שפענחתי מה עומד מאחורי הבושה, לפעמים דווקא יגיעו דברים כמו צחוק ושעשוע או חיבה לילד שלי ולגילוי הלב התמים שלו. כדאי לנסות להביט על הסיטואציה בעיניים פחות ביקורתיות, להפנים שהרגשות שאני מרגישה הם שלי ולא קשורים בהכרח לילדים, ואז גם יוכלו להתגלות דברים טובים: שהילדים מרגישים חופשי זה עם זה, העובדה שאינם פוחדים להיות עצמם, היכולת שלהם לומר אמת. אחרי כל זה תהיו פנויים לטפל במה שקורה כהורה אחראי ולא כמבוגר מבויש. ואז מתחילים לבדוק אם יש באמת מה לעשות בסיטואציה, לא סתם להתפוצץ על הילד ואחר כך לאכול את הלב. אפשר לקחת את האחים הרבים הצדה ולהקשיב לכל אחד מהם, להתנצל בפני מי ששפכו לו או שברו לו ולעזור לאסוף או לנקות. רק במקום הזה יכולה לצאת תגובה שאינה מופעלת מלחץ, בושה ואשמה ולהצליח לייצר תגובה כלפי הילד שלא תהיה 100 אחוז ביקורתית ("אני מתביישת בך, איך אתה מתנהג").

"גם דיאלוג פתוח עם הילדים, בהתאם לגיל ולמשפחה, יכול למנוע מצבים כאלה. החלק הראשון בפתרון נעוץ בכך שנבין מה בהורות חשוב לנו, מה מדאיג אותנו, מה נרצה להנחיל לילדים. אם חשוב לכם, למשל, שהילדים לא יהיו צמודים לטלפון בשעת האוכל, צריך בעיקר לשים לב שזה לא מה שאתם ההורים עושים בבית. אם בבית אומרים דברים בחופשיות ובשפה בוטה אבל אסור לומר אותם בחוץ, צריך ללמד את הילדים את הגבול בין הפרטי לציבורי ולסמוך עליהם שיעשו את הסינון המורכב הזה.

"החלק השני הוא לעשות תיאום ציפיות לפני שמגיעים למפגש כלשהו ולהסביר לילדים בדיוק. לפני שמגיעים לאירוע כדאי לקחת כמה דקות ולהסביר למה מצפים מהם. רוב הזמן הם רוצים להיות קשובים לרצונות שלנו גם אם זה לא נראה כך, וצריך פשוט להקפיד לספר להם מה בדיוק אנחנו רוצים. אחרי כל זה כמובן – לקוות לטוב ולצאת לאירוע".

הכל עובר עליך

הילדים עושים לכם בושות? ובכן, זמן להחזיר להם

שלט theusefulshop במחיר 75 ש"ח

שלט The Useful Shop | צילום: יח"צ

משקפי ציצים thestylehome ב־ebay במחיר 32 ש"ח

משקפי ציצים, The Style home | צילום: יח"צ

מחדד אוזן סוהו 32 ש"ח ליחידה

מחדד אוזן, סוהו | צילום: יח"צ

ספל asos במחיר 50 ש"ח

ספל, ASOS | צילום: יח"צ