לא רק סטטיק ובן-אל: איך לפתח את הטעם המוזיקלי של הילדים?

צילום מסך מתוך "Stranger Things"
צילום מסך מתוך "Stranger Things"

ניטשה אמר פעם ש"ללא מוזיקה החיים היו טעות" אבל זה כנראה רק בגלל שהוא לא ידע שבשביל הילדים שלך מוזיקה זה רק אגם בוחבוט, סטטיק ובן-אל ונועה קירל. שזה סבבה והכל, אבל יש עולם שלם מעבר. כך תעזרו לילדים לגלות אותו ולהבין שהביטלס זו ממש לא רק להקה של זקנים

88 שיתופים | 132 צפיות

 

לפני הנסיעה הארוכה האחרונה שלי עם הילדים, ביקשתי מבתי בת ה־15 להעביר לי את אוסף השירים שיש לה בטלפון. יומיים קודם, בני בן ה־18 ישב על המיטה שלי והודיע לי "את פשוט חייבת לשמוע את השיר הזה ביוטיוב". אז אני פתוחה למה שיש להם להציע. אבל מה עם המצב ההפוך? איך גורמים לילדים שלנו להישאר פתוחים ולהיות מוכנים להקשיב למגוון רחב של סגנונות מוזיקליים? במיוחד עכשיו, בעידן היוטיוב שמכתיב וממליץ לנו בעצמו, הטלפונים האישיים והאוזניות הגדולות, שמונעות מאיתנו לחלוק את החוויה הבסיסית של האזנה משותפת.

"מוזיקה צריך להשמיע בבית. לא להראות", פוסק ישיב כהן, שמעביר חוג לתולדות המוזיקה למבוגרים והרצאות לתולדות המוזיקה לילדים "כי אז המוזיקה מאבדת קצת את המשמעות שלה. תנו לילדים קודם כל להקשיב. תשמיעו להם מוזיקה מתקליטים, אייפד, מחשב. לא משנה איך. אבל פשוט להשמיע, בלי קליפים וסרטונים".

כל סוג של מוזיקה?

"כל מוזיקה שאת אוהבת. זה מאוד חשוב. כי יש כאן ערך מוסף. גם עצם זה שהילדים מרגישים את המוזיקה מהלב, וגם החיבור עם הילד הוא יותר אותנטי וחזק כשזה נוגע לדברים שמדברים אליך. להבדיל מרשימת הלהיטים או מוזיקה שאת לא מכירה בעצמך".

כהן מדגיש שאין בעצם משמעות למוזיקה עדכנית, להפך. "דווקא הקלאסיקות לא סתם הפכו לקלאסיקות. אפילו בפופ. כוורת, או הביטלס למשל, זה קלאסי".

מה לגבי ג'אז או מוזיקה קלאסית?

"גם נהדר. אלי זה פחות מדבר אז אני לא משמיע את זה אבל למי שאוהב, אז בטח".

ביטלס זה תמיד קלאסי | איור: Shutterstock
ביטלס זה תמיד קלאסי | איור: Shutterstock

 

ענבל אטלס־שוב מעבירה מפגשים מוזיקליים משותפים להורים ולילדים ומאמינה שסיפור טוב יכול לחבר את הילדים למוזיקה, "צריך לעורר את הסקרנות של הילדים כדי לגרום להם להתעניין במשהו", היא מסבירה, "אפשר לספר להם את הסיפור של היצירה או של השיר, או אפילו את סיפור חייו של המלחין, הזמר, של הופעה שהיית בה, כל סיפור שיסקרן אותם להקשיב".

בנוסף, היא מזהירה לא להשמיע את המוזיקה בתדירות כזו שהיא כבר תהפוך לרעש לבן, "כדאי להשמיע מוזיקה בלי יותר מדי הסחות דעת. ולא להשמיע אותה כל הזמן, אלא בשימת לב", היא אומרת, "כי כשמשמיעים מוזיקה כל הזמן כבר לא שמים אליה לב. תהפכו את ההאזנה לפעילות שלמה, שבו ותשמעו מוזיקה יחד בלי הפרעות".

מאיזה גיל את ממליצה להתחיל לחשוף אותם למוזיקה?

"כל גיל. מגיל אפס אפשר להשמיע מוזיקה. למעשה, ככל שהם ישמעו מוזיקה מגיל צעיר יותר, כך הם גם יהיו פתוחים בגילים מבוגרים יותר. אפשר לשבת איתם, לתת להם לתופף יחד עם המוזיקה או לשיר יחד איתם. להפוך את החוויה למשהו שמחבר אותם למוזיקה שהם שומעים". אטלס־שוב ממליצה גם לקחת את הילדים לקונצרטים ולהופעות חיות או למופעים מוסיקליים.

אבל מה שחשוב באמת, יותר מהסגנון המוזיקלי שאנחנו בוחרים להשמיע לילדינו, הוא החיבור של ההורה למוזיקה. "אין צורך לחשוף את הילדים למגוון רחב ככל האפשר", מפרט כהן, "הפתיחות והסקרנות הטבעית של הילדים כבר יובילו אותם למה שהם אוהבים. חשוב יותר להראות להם עד כמה המוזיקה יכולה להיכנס ולצאת מהלב, ואת זה הכי טוב לעשות עם מוזיקה שאתם, ההורים, באמת אוהבים".

מה לגבי מתבגרים? אלה כבר לא ילדים שמוכנים לשמוע כל דבר שנשמיע להם.

"זה תלוי בדברים שנבנו בגיל צעיר. אם הילדים גדלו כבר בתוך מגוון מוזיקלי, הם יהיו פתוחים יותר גם בגיל ההתבגרות. בגיל הזה המוזיקה יכולה לחזק מאוד את הקשר בין ההורה לילד כי מוזיקה היא קשר ראשוני, בלתי אמצעי. היא הרבה יותר מרק מוזיקה".