משפחת הקיסרים

ילד יחיד נדרש להגשים את מאווי ההורים. האם אפשר לרתום את מעמדו לטובתו?

88 שיתופים | 132 צפיות

בחברה הישראלית, המעודדת ילודה, משפחה עם ילד אחד בלבד חורגת מעט מגבולות הפוליטיקלי קורקט. בין אם זוג בוחר להביא לעולם רק ילד אחד מכיוון שהוא מרגיש כי זהו הרכב המשפחה הרצוי לו, ובין אם המצב הקיים נובע מאילוץ של נסיבות, כמו בעיות פוריות או נישואים מאוחרים, ילד יחיד הוא בבחינת תופעה.

בדיוק כמו שיש בכורים, ילדי סנדביץ' וילדי זקונים, גם אצל ילדים יחידים נמצא כמה תכונות אופייניות. איזה מין ילד הוא ילד יחיד? האם זה הילד שעליו נאמר כי הוא נציג "מחלקת הילדים" של הוריו ובו מתגלמים גם כל מאווייהם? זה שאמור לספק להם את כל הצרכים ההוריים? האם הוא אכן מפונק, אגוצנטרי וחסר יכולות חברתיות כפי שמקובל לחשוב? ואולי זה בכלל לא נורא? לא פחות מעניין לבחון מיהם ההורים הטיפוסיים של הילד היחיד. האם אכן מדובר בהורים שמבחינתם הילד הוא פרויקט החיים?

שיעור בסינית

הבה ננדוד רגע לסין ונבחן את נקודת המבט הסוציולוגית. במאמרה ב"גרדיאן", כותבת קתרין בנט: "זמן קצר לאחר שהנהיגה סין את מדיניות 'הילד האחד' ב-1979, החלו להגיע למערב דיווחים על זן חדש של יצורים שמנמנים ומפונקים, שמעולם לא למדו לחלוק את רכושם. הם נקראו 'הקיסרים הקטנים', שאף אחד לא אמר להם מעולם 'לא'".

בנט מתארת ילדים הגדלים בסביבה קשה ותחרותית ומעידים על עצמם כי "חייהם קשים וסובבים רק סביב הלימודים". ילדים בני 14 מדווחים כי הם לומדים 14 שעות ומעלה, ויחד עם זאת מספרים גם על אהבה גדולה מאוד והשקעה אינסופית מצד הוריהם שעושים למענם הכל, כולל פעולות יומיומיות וטריוויאליות. על כן, יש אמרה נפוצה של הסינים: "ייתכן שאנחנו מגדלים דור שלא יידע לעשות כביסה, לכבס גרביים או לסדר את החדר".



זן חדש של יצורים שמנמנים ומפונקים

זן חדש של יצורים שמנמנים ומפונקים

סין היא אמנם דוגמה קיצונית, בהיותה תרבות השונה מכל מה שאנו מכירים או חיים, אך עדיין ניתן לראות בה דרך מסננת נכונה, פקטור להתייחסות בכל הקשור לילד היחיד. האם גם אנחנו מגדלים בדלת אמותינו קיסר קטן או נסיך?

ד"ר תרצה יואלס, פסיכולוגית מהמרכז לחקר התפתחות הילד בחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת חיפה, אומרת כי הנטייה לחקור את נושא הילדים היחידים, נובעת מהשפעת סין על העניין. "משפחות סיניות שהביאו ילד אחד, רצו שהוא יהיה 'פרפקט'. ודווקא כל הבעיות שנמצאו, אם זה בהסתגלות בבית הספר, תוקפנות או התבדלות חברתית, נוצרו על רקע הרצון להפוך את הילד למושלם".

בסין ניכר המחיר הגבוה שהשפיע על התפתחות הרגשית והחברתית של ילדים יחידים. הם אגוצנטריים יותר, הישגיים ותחרותיים במיוחד. לדברי ד"ר יואלס, ישנן עדויות לכך שילדים אלה נשלחו בגיל צעיר, כשהם בני 14-15, ללימודים בארה"ב, כדי לקדם אותם. "הגישה שהנחתה את הוריהם היא שאם כבר יש רק ילד אחד, אז שיהיה הכי טוב שיש", היא מסבירה.

ד"ר רחל פסטרנק, סוציולוגית של החינוך במכללה למינהל ומכללת לווינסקי, מביאה את נקודת המבט של הילד לנושא, ומוצאת כי מבחינה זו לסינים יש דווקא יתרון. "ילדים אוהבים להיות כמו כולם. להתלבש כמו כולם, להתנהג כמו כולם. אם לכולם יש אבא ואמא – אני רוצה גם, וכך גם אם לכולם יש אח ואחות. מבחינה זו, בסין אין בעיה, כי הילד היחיד גדל בין ילדים יחידים אחרים. לכן, נקודת ההתייחסות שלהם היא כלפי בני דודים. הבעיה מתעוררת כאשר ילד יחיד גדל בסביבה של אחים ואחיות ורוצה שגם לו יהיה אח או אחות. זהו הקושי העיקרי מבחינה רגשית".

משאבים וציפיות

לילדים יחידים וילדים בכורים, יש הרבה מן המשותף. שניהם מוצבים באור הזרקורים בתקופה הראשונה לחייהם, אולם בעוד ילד בכור נשאר יחיד רק לפרק זמן מסוים, הילד היחיד נשאר כזה לנצח.

דני עמית, פסיכולוג חינוכי במכון אדלר, מציין כי בכל ילד יחיד יש קודם כל את "הילד הראשון" – זה שהופך את בני הזוג להורים. כאשר נולד ילד, נולד גם הורה. "כל הלמידה של ההורות נעשית על הילד הראשון, וכך גם כל הטעויות. אולם כשמדובר בילד יחיד, אין פרספקטיבה לגבי הקשר בין המעשים שלנו כהורים עכשיו לבין התוצאות שיהיו למעשינו בעתיד. כשיש גם ילד שלישי או רביעי, אני יכול לדעת כהורה שאם, למשל, אפנק אותו מאוד, הוא יהפוך לבוגר מפונק וייתקל בקשיי הסתגלות למשימות החיים.

"עם ילד יחיד, כל שלב התפתחותי הוא ראשוני. עם ילד ראשון, ההורים לפעמים צעירים יותר ויש הרבה כוחות, אך לעתים גם פחות בשלות. כשילד הוא יחיד להוריו, כל המשאבים יופנו אליו בדרך כלל לטוב ולרע. מקצים לו הרבה זמן, תשומת לב ומשאבים כלכליים, והכל בעצם מנותב כלפיו, אלא שגם הציפיות ממנו הן בהתאם. הילד היחיד, אם כך, הוא נציג 'מחלקת הילדים' אצל הוריו, כיוון שלצד המשאבים שהוא מקבל, מופנים כלפיו גם כל מאווייהם של ההורים. ממנו מצפה ההורה לקבל את המשוב הבלעדי לגבי הורותו, וכל הצלחה נובעת גורמת לגאווה מהילד, או להפך: אם יש אכזבה, אין ילד שיוכל לאזן זאת. זו הביצה היחידה בסל".

שבעה חטאים

כיוון שהילד היחיד הוא "נציג מחלקת הילדים של הוריו", כהגדרתו של עמית, ההורים הם שיבחרו אם להפוך את ילדם לפרויקט חייהם או שישכילו לנתב ולאזן כראוי בין היתרונות לבין החסרונות הטמונים במצב.

"כל המשאבים המופנים לטובת הילד היחיד, טומנים בחובם גם סיכון", מסביר עמית. "המשפחה, מהווה בית ספר לחיים במקרה של ילד יחיד ומתקשה יותר לקיים את תפקידה, אך הקושי תלוי בעיקר בגישתם של ההורים. אם הילד גדל כסוג של נסיך וכל הדברים קופצים אליו, הוא יפתח ציפיות שהדברים יעבדו כך גם בחוץ – וכשייצא אל העולם הוא יגלה שלא מתייחסים אליו כבן יחיד, והתסכול שלו יכול להיות גדול.

עמית מוסיף ואומר כי ילד יחיד שגדל על פי סטנדרד גבוה מדי של קבלה ללא נתינה או התחשבות באחרים, עלול לחוות את החיים בתחושה מתמדת של חוסר סיפוק. מאחר שלא חווה בבית את התסכול האופטימלי שחווים ילדים אחראיים, הוא יתקשה לפתח כוחות מול התסכולים שבהם ייתקל מחוץ לבית.

הילד היחיד – מיתוסים מול עובדות

מיתוס: ילדים יחידים הם אגרסיביים ושתלטנים.

עובדה: ילדים יחידים מגלים שניסיונותיהם לשלוט ולנהל את ההצגה כמו בבית, לא בהכרח מצליחים בגן או בבית ספר, ולכן לומדים לוותר על כך.

מיתוס: ילדים יחידים מעדיפים לשחק לבד או לעסוק בפעילות חסרת תחרות, בשל הזמן הרב שהם מבלים לבד.
עובדה: התנהגות זו לא נמצאה קשורה לילדים יחידים, אלא למעמד החברתי ולסגנון המשפחתי. הורים שהעריכו אינדיבידואליות או תחרותיות, הנחילו זאת לילדיהם.

מיתוס: לילדים יחידים יש חברים דמיוניים הבאים לפצותם על הבדידות.
עובדה: לעניין זה אין שום תמיכה מדעית.

מיתוס: ילדים יחידים מפונקים במיוחד.
עובדה: פינוק זו אסטרטגיה שכל ההורים חוטאים בה. היא אינה ייחודית לילדים יחידים.

מיתוס: ילדים יחידים הם אנוכיים.
עובדה: כל ילד עובר שלב התפתחותי שבו הוא רואה את העולם דרך עיניו ורוצה לעשות דברים עבור עצמו. לא נמצא שאצל ילדים יחידים שלב זה מתארך או הופך לתכונת אישיות.

מיתוס: ילדים יחידים תלותיים יותר.
עובדה: אין תמיכה מחקרית לכך.

מיתוס: ילדים יחידים מתבגרים בטרם עת.
עובדה: הדבר עשוי לאפיין ילדים בכורים, משום שנוטים להפיל עליהם אחריות כלפי אחיהם הקטנים. כמו כן, הדבר מאפיין סגנונות הורות מסוימים.

באדיבות ד"ר תרצה יואלס, המרכז לחקר התפתחות הילד באוניברסיטת חיפה.

מחקרים מהשנים האחרונות מאפשרים לגבש פרופיל אופייני של הילד היחיד. ד"ר יואלס מתארת אותו כך: "הפרופיל של ילד יחיד, דומה במיוחד לפרופיל של אח בכור. הבכורים אמנם מושווים לילדים אחרים על פי סדר הלידה, אבל כמוהם גם הילדים היחידים מתגלים בחלק מהמחקרים כמצליחים יותר ובעלי הישגים גבוהים יותר. מחקרים אחרים אף מצביעים על יתרון קל ברמת האינטליגנציה של ילדים אלה על פני ילדים אחרים, אך בעניין זה מוטל כמובן ספק, כי ייתכן שמדובר בתוצאות ההשקעה הגבוהה בהם".

ד"ר יואלס מוסיפה כי לקשייהם של ילדים יחידים ולתוצאות אופן גדילתם, ניתן למצוא אישוש באסופת מחקרים הבוחנים את הפן הרגשי ומצביעים על כמה בעיות. "ילדים יחידים נמצאו מקובלים חברתית פחות מילדים אחרים. כמו כן, במדדים מסוימים נמצאו אצלם יכולות מנהיגות גבוהות יותר, אך אלה אינן באות מהמקום הפופולרי, אלא דווקא מהמקום הכוחני. בתוך ניואנסים חברתיים, נראה כי לילדים אלה קשה לחלוק עם החברה. הם אינם מתמסרים ומתקשים במצבי איבוד שליטה".

בהתייחסותה לקשיים הכרוכים בגידול ילד יחיד, משתמשת ד"ר יואלס במונח "חטאים", כפי שמופיע גם בספרה של קרולין וויט "Only Child". וויט ערכה מאות ראיונות עם ילדים יחידים והורים לילדים יחידים, וגיבשה בספרה את שבעת החטאים או הטעויות השכיחים שהורים לילדים יחידים עושים. ואלה הם: פינוק יתר, פיצוי תמידי, התייחסות אל הילד כמו למבוגר, תשבחות יתר, הגנת יתר, ציפייה לפרפקציוניזם, כשל בהצבת גבולות או בהצבת כללים שבהם על הילד לעמוד בצורה עקבית.

סטיגמה ומציאות

אלפרד אדלר, הדגיש את חשיבות סדר הלידה והנחיל את התפיסה כי בכורים הם ילדים עם בעיות וכי ילדים יחידים הם מפונקים בשל תשומת לב רבה מדי מצד ההורים. אולם האם אבחנה זו מדויקת והילד היחיד אכן סובל מכל התיוגים שהודבקו לו, כמו היותו בודד בביתו שלו וחסר מיומנויות חברתיות בשל היעדר אחים?

בסקירת המחקרים עד כה נשמעה נימה פסימית באשר לחוויה הרגשית והחברתית שאופיינית לילדים יחידים, אבל בתמונה הכוללת ישנן הרבה נקודות אור שראוי להתייחס אליהן כדי להבין שהמצב לא כל כך נורא כמו שהוא נשמע. הורים לילדים יחידים, חשוב שתכירו את ה"חטאים", אבל גם את הסגולות שתוכלו לרתום לטובת כולם.

"בשום פנים ואופן לא הייתי אומרת שלהיות ילד יחיד זה דבר רע או דבר טוב. אין פה שחור או לבן. מה שקורה אצל הילד תלוי אחרי הכל במשאבים המועברים אליו, והכוונה היא גם למשאבים קוגניטיביים, שכליים ורגשיים", מבקשת ד"ר פסטרנק להדגיש. "אני מכירה יותר מקרים שצוינו לטובה בכל הנוגע לילדים יחידים, וגם הספרות מביאה דוגמאות רבות של ילדים מחוננים, נבונים ומוצלחים מאוד, שהושקע בהם רבות".

מה לגבי הטענה כי ילד יחיד נפגע מבחינת המיומנויות החברתיות שלו?
"באופן אישי, אינני שותפה לקו הזה", אומרת ד"ר פסטרנק. אמנם ילדים יחידים יכולים להיות מלכי הבית, אבל ברוב חלקי היום הם מבלים בגן ובבית ספר ושם הם אחד בין רבים. לכן, הטענה שבבית לומדים שוויוניות אינה כה חזקה בעיני. לא תמיד מתקיים התרחיש של ילד יחיד ככוכב, ולא תמיד המשאבים וההשקעה שיכולים להיות מופנים כלפיו מתממשים. אני מכירה הורים לילד יחיד שלא משקיעים בבנם דבר, ומצד שני אני רואה ילדים יחידים שמכירים ביתרונות של להיות לבד ונהנים מהם. קביעות חד צדדיות הן לא לעניין".

ד"ר יואלס מוסיפה כי המחקרים השונים מצביעים בבירור על כך שההבדלים בין ילדים עם אחים ואחיות לבין ילדים יחידים הם קטנים יחסית. "אם לילד יש קשר טוב עם הוריו וחברות תקינה עם ילדים אחרים, אין כל סיבה שלעצם היותו ילד יחיד תהיה השפעה שלילית עליו".

אם אכן מזהים חסר, איך אנו כהורים יכולים לעזור לילדנו היחיד?
"ילדים אחרים יכולים למלא פונקציה חשובה מאוד בהתפתחות החברתית, ולכן אחד מתפקידי ההורים הוא לדאוג להפגיש את הילד עם החברה", אומרת ד"ר יואלס. לדבריה, במפגשים אלה באים לידי ביטוי התהליכים שמתקיימים באינטראקציה בין אחים, ולכן רצוי לאפשר לילדים לחוות בהם את הדינמיקה המתקיימת בין אחים, באמצעות תיווך בין הילדים, תיעול רגשות והיכולת לחלוק – דברים הנכונים, אגב, לכל מפגש בין חברים, בלי קשר לילד יחיד.

"דבר חשוב מאוד הוא גם לא להתייחס לילד כאל מבוגר שלישי בבית שמשתפים אותו בכל הנעשה, כיוון שלא ברור מי ההורים ומי הילד", היא מוסיפה. "בשורה התחתונה, ה'אין הבדל' בין ילד יחיד לבין ילד הגדל בין אחים, נובע מהאופן שבו בוחרים ההורים לגדל את ילדם. למרות שהילד הוא יחיד, צריך להציב לו גבולות וחשוב שלא לנסות לפצותו כל העת בשל רגשי אשם הנובעים מכך שאין לו אחים".

 

מתוך: מגזין הורים וילדים

לעשיית מנוי, לקבלת גיליון מתנה