שביל הפריחה

הישבן הוא אחד האזורים הרגישים ביותר אצל תינוקות. הרטיבות הבלתי פוסקת בחיתול גורמת לגירויים ואף פוגעת ביכולת ההגנה הפיזיולוגית של העור. תפרחת חיתולים, או בשמה המקצועי – דרמטיטיס החיתולים, נחשבת לאחת ממחלות העור הנפוצות ביותר אצל תינוקות – 50% מהתינוקות סובלים ממנה בדרגות חומרה שונות. לתפרחת חיתולים מספר גורמים: החיתול הרטוב, הלחות המוגברת של האפידרמיס והחומציות (PH) הגבוהה. מחקרים מראים כי במהלך החודש הראשון לחייו מפתח התינוק פטריות שמרים (candida albicans) ובקטריות (staphylococcus aureus), המוצאות בסביבה של עור מגורה שטח אידיאלי להתרבות, ועלולות לגרום לדלקות קשות. המקרים הקלים של תפרחת חיתולים מתבטאים באדמומיות קלה וקשקשת באזור החיתול. המצב החמור יותר מתבטא בדלקת של ממש הגורמת לגירוד חזק שיכול להיות מלווה בצריבה.



stock.xchng" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/202/202/sunflower.gif?1154276556" />

"שמן חמניות הוא אחד הפתרונות לפריחה".
stock.xchng

תרופות למכה

• טיפול בסיסי: בתפרחת חיתולים קלה ניתן לטפל באמצעות החלפה תכופה של חיתולים, ניקוי האזור המגורה וחבישה עם חומרים אנטיספטיים. בנוסף, יש להשתדל להשאיר את האזור חשוף ללא חיתול לעיתים קרובות ככל האפשר. במקרים קשים יש להחליף חיתול גם בלילה. אין להשתמש בחיתול בעל שכבת פלסטיק חיצונית. במקרה של הרעה במצב, כדאי להיוועץ ברופא ילדים או ברופא עור. לניקוי אזור החיתול ניתן להשתמש במטליות ספוגות בקרם או בשמן קלנדולה. ייבוש האזור יכול להיעשות גם באמצעות פן בדרגת חום נמוכה. אז רצוי להשכיב את התינוק על הבטן, מאחר שבשכיבה על הגב יוכל זרם של שתן לגרום להתחשמלות. את ערך ה- PH בצואה ובשתן ניתן להוריד על ידי מתן 120-160 מ"ל מיץ פירות יער.
• טיפוח העור: כאשר העור באזור החיתול יבש מאוד, ניתן להשתמש בתחליב של מים בשמן. לא רצוי להשתמש בקרמים שמנוניים כמו וזלין, אולם ניתן להשתמש בקרמים סופגי לחות השומרים על העור. במצבים קשים ניתן להשתמש אחת ליום בחבישות הטבולות בנוזל, כמו תה שחור. חבישה כזאת יש להשאיר על הגוף למשך כחצי שעה.
• טיפול אנטיביוטי: במקרה של דלקות קשות הנגרמת על ידי חיידקים ואינן חולפות בטיפול אנטיספטי רגיל, יש לעבור לאנטיביוטיקה. לא מומלץ לטפל באריטרומיצין, ובמקרה של אלרגיה לפניצילין ניתן להחליף לקלינדמיצין (סובלין). באופן כללי, יש להמעיט ככל האפשר במתן אנטיביוטיקה.
• טיפול אנטי-דלקתי: במצבים דלקתיים חזקים של דרמטיטיס החיתולים יש לעיתים צורך בשימוש בקורטיזונים. יש להשתמש רק בהידרו-קורטיזון או בקורטיזון ללא פלואוריד מדרגה 2. רוב מקרי דרמטיטיס החיתולים נרפאים די מהר לאחר טיפול יעיל. ניתן לשמור מפני הישנות המקרים על ידי ניקוי וטיפול בחומרים מתאימים. עם זאת, יתכן כי במצבי מתח שונים (כגון יציאת שיניים) תישנה התופעה.
• טיפול אלטרנטבעי (שמנים): לעור התינוק אין תכולה גבוהה של לחות ושמן. בלוטות הזיעה והשומן אינן פועלות עדיין בצורה מושלמת ובנוסף הניקוי הרב לו זוכה התינוק – במיוחד באזור החיתול, גורם לאובדן נוסף של לחות ושומן. העור מתייבש במהירות ונוטה לגירויים ולכן הוא זקוק לטיפוח המספק לו מידה מספקת של שומן שיפעל נגד אובדן הלחות. שמנים צמחיים מסוגים שונים – כמו שמן שקדים, שמן חוחובה, שמן חמניות ועוד, יכולים לסייע בטיפוח עור התינוק. שמנים אלה מסוגלים לחדור לעור ולצייד אותו בחומצות שומן חיוניות, המגבירות את גמישותו ומעניקות לו רכות מירבית. הם מקטינים את אובדן הלחות של העור ומכילים ויטמין E התומך בפעילות התאים ומגן על העור. כדאי להכיר את השמנים הבאים:

1. שמן שקדים – שמן קוסמטי קלאסי. צבעו צהוב בהיר והוא מכיל חומצת שמן (כ-70%) וחומצת לינול (כ-15%) וכן את הוויטמינים A, B1, B2, B3, B5, B6, E . הודות לרכיבים אלה מסייע שמן השקדים לרכות העור ומגביר את גמישותו.
2. שמן נבטי חיטה – מכיל אחוז גבוה של חומצת לינול (כ-57%), חומצת שמן (22%) וחומצת פלמיטין (13%). הוא עשיר בוויטמינים, בעיקר ויטמין E ופרו-ויטמין A ו-D וכן לציטין נבטים. הודות לרכיבים אלה משמש שמן זה לפעילות של טיפוח העור והגנתו.
3. שמן חמניות – בעל תכולה גבוהה של לציטין וחומצת לינול (כ-63%) וכן מכיל חומצת שמן (כ-25%). הוא מתאים במיוחד כרכיב בקרמים, סבונים ושמני עיסוי ואמבט.
4. שמן חוחובה – חוחובה הוא צמח ממדבריות אמריקה שכבר לפני מאות שנים היו האינדיאנים מודעים לתכונות הריפוי שלו ומשתמשים בו לטיפול בפצעים ולעיסוי. זהו שמן טוב לטיפוח שאינו מותיר סימנים שומניים. הוא חודר אל תוך הדרמיס מבלי לסתום את נקבוביות העור, מגן על העור ומטפח אותו.
5. שמן קריטה – מכונה גם שמן שיבאטר. הוא משמש לצורכי טיפוח וצרכים קוסמטיים אחרים, ומכיל ויטמינים כגון ויטמין E וסטרין. החומצות העיקריות בו הן חומצות שומן (כ-45%) וחומצת סטויארין (כ- 30%). שמן זה ידידותי מאוד לעור, ויתרונותיו טמונים בפעולת הלחות שלו ובפעולת ההחייאה המעניקה לעור רכות וגמישות.
6. שמן קיק – עוד בעבר הרחוק שימש לטיפול בעצירות, אולם כבר המצרים הקדמונים גילו את יעילותו בטיפול בפצעים. זרעי צמח הריצינוס מכילים % 45-70% שמן. הוא בעל תכונות טיפוחיות וכן יעיל בפיזור הפיגמנטים ונמצא בקרמים המיועדים לטיפול בפצעים.

• טיפול אלטרנטבעי (צמחים): בנוסף לשמנים, ישנם צמחים בעלי סגולות רפואיות, המסייעים בין היתר לטיפול וטיפוח עור התינוק, ומצויים בתכשירים טבעיים שונים:

1. פרח הקלנדולה – ברפואה העממית מנצלים את כוחותיו הטבעיים של פרח זה לשימוש חיצוני במשחות ותחבושות, כגון בתחלואי כלי הדם, פצעים שאינם נרפאים בנקל, דלקות עור, אקזמות, דלקת המעי הגס, דלקות רשתית העין ועוד. תמצית הקלנדולה משמשת כמרכיב בטיפול בעור מחוספס, עקיצות יתושים וכוויות קור. ניצני הפרח הם אנטי-מיקרוביאליים ומתאימים לטיפול בווירוס השפעת והרפס 1, אנטי-דלקתיים ומרפאים פצעים. השימוש בפרח הקלנדולה הוכיח עצמו בטיפוח עורם הרגיש של תינוקות הודות לעובדה שלא הופיעו כל תגובות אלרגיות. עובדה זו מאפשרת את השימוש בתמציות של פרח זה במוצרים רבים לטיפוח תינוקות.
2. פרח הקמומיל האמיתי – הקמומיל שייך לצמחים המוערכים מאוד ברפואה העממית והקלאסית גם יחד. ברפואה הקלאסית משתמשים בתמציות של ניצני הקמומיל בעיקר בדלקות העור והרירית בתחום אזור ההפרשות. ברפואה העממית משמש פרח הקמומיל בצורה חיצונית לריפוי טחורים, אקנה, מורסות והצטננויות. השפעתה של תמצית הניצנים היא אנטי-דלקתית, אנטי-עוויתית ומשפרת ריפוי פצעים באמצעות השמן האתרי המצוי בצמח. קיימים מספר סוגים של קמומיל, כאשר רק הקמומיל האמיתי (הנקרא גם קמומיל גרמני) מתאים לטיפול בתינוקות.
3. ניצן הטיליה – באירופה התיכונה והמזרחית משמשים ניצני הטיליה לריפוי כל צורות הדלקות, ההצטננויות, בעיות הקיבה והמאמץ. הודות להרכבה, נודעת לתמצית הטיליה תכונה של רוך ולחות. זהו אמצעי טיפוח נגד עור יבש ורגיש, גירויים ודלקות עור. תכונותיה הטיפוחיות של תמצית הטיליה הופכים אותה לאמצעי טוב לטיפוח עור התינוקות.
4. רוזמרין (ROSMARINUS OFFICINALIS) – ברפואה העממית משתמשים ברוזמרין בצורה חיצונית לריפוי מורסות ופצעים, לשיכוך כאבים בפה ובלוע, כאבי שרירים וכאבים ראומטיים. בטיפוח תינוקות מעריכים במיוחד את התכונות האנטי-מיקרובליות ואת תכונות הריפוי של הצמח.