שלום לגננת, לגן

לא ישנתי כל הלילה. היא דווקא ישנה מצוין. ילדה בת כמעט שנתיים, מה היא בכלל מבינה בהתחלות חדשות? אבל אני לא מצאתי מנוחה. מה יקרה אם הילדים ירביצו לה? אם הגננת לא תהיה מספיק חמה? ואם ישימו בסנדוויץ' גבינה לבנה והיא אוהבת רק חמאה? אבל אז הגיע הבוקר. צעדנו לנו יד ביד, הגענו לגן, שכבר הספיק לרעוש ואף להעלות ניחוחות של חיתולים עוד לפני שכף רגלה של בתי דרכה בו. התיישבנו, שיחקנו, הכרנו קצת את הגננת, שני חברים, עד שהגננת אותתה שזה בסדר, אני יכולה לצאת. נשיקה קטנה, חיבוק וחיוך. אני בחוץ. הצצתי מהחלון ואז זה בא, פרץ הדמעות. ידעתי שלא אתאפק. ידעתי. אבל היא דווקא נראתה מאוד מרוצה שם, בגן החדש.

לעולם לא נוכל לצפות מראש את תגובת ילדנו לביקור הראשון בגן. לפעמים הם מפתיעים אותנו, לפעמים אנו מפתיעים את עצמנו. ובכל מקרה – הנה עצות ורעיונות כיצד לצלוח את הפעם הראשונה:

• בתקופת החופש הגדול, כמה ימים לפני תחילת שנת הלימודים, בקרו ב"גן הסגור". הגיעו לרחוב שבו הוא נמצא, הראו אותו לילד, ספרו לו כי זהו הגן שבו הוא צפוי לבקר בתקופה הקרובה. אם התארגן מפגש לילדי הגן – מה טוב.
• קיימו מפגש קצר עם הגננת. הימנעו ממצב שבו המפגש הראשון עמה יהיה המפגש הראשון עם כותלי הגן ועם הילדים החדשים.
• הכינו מעט "שיעורי בית" ונסו להשיג לפחות ילד אחד מהגן העתידי כדי שתכירו אותו בתקופת החופש הגדול. גם פגישה קצרה, איזושהי אינטראקציה, תוכל לתרום לביקור הראשון בגן. ההבדל בין חבר אחד ואף חבר הוא מאוד משמעותי.
• כבר עשרה ימים לפני תחילת הלימודים היכנסו להרגלי השינה והקימה של ימי הגן. אל תניחו לילד ללכת לישון לאחר חצות הלילה ולקום לאחר חצות היום.
• התרגלו גם לארוחות בוקר הדומות לאלו שתרצו להנהיג בשנת הגן. מן הסתם הן תהיינה חפוזות יותר. כדאי לחשוב על ארוחות בזק מזינות (כמו כריך או דגנים עם חלב).
• ביום הראשון, השתדלו לקום מוקדם יותר ולהתארגן בכמה שפחות לחץ: דאגו שהילד יהיה שבע ורגוע.
• אל תתחילו בדברים חדשים נוספים – בגד שעוד לא לבש, נעליים שטרם נעל, תספורת חדשה או מעבר למיטה אחרת. שלחו אותו בבגדים נוחים ונעימים. השתדלו שהוא בעצמו יבחר אותם מהארון. הרגילו אותו להכין בכל ערב את בגדי המחר על פי מזג האוויר.
• היכנסו לגן בנחת וברוגע ועשו היכרות עם הילדים, המשחקים, הסביבה, עם המבנה עצמו, אפילו עם המתקנים. "שלום מגלשה, שלום נדנדה, שלום יואב". מה שנראה לכם מאוד טיפשי יכול לעשות טוב לפעוט החששן.
• מצאו משחק זהה או דומה למשחק אהוב שיש בבית. אפשר למצוא גם משחק אחר שימשוך את תשומת לבו ויקנה לו ביטחון: דברים כאלה רק ההורים, שמכירים את ילדם, יודעים לאתר.
• אם יש לילד חפץ מעבר (שהגיוני להביאו לגן…), הביאו אותו איתכם: זה יכול להיות דובי, מוצץ, בקבוק, חיתול או כל דבר אחר.
• השאירו בגן את כלי השתייה האהוב עליו – בקבוק או כוס מיוחדת. אל תגיעו למצב שהילד יסרב לשתות.
• השאירו בגדי החלפה בגן, בעיקר בימים הראשונים. ילד גמול עלול לפספס מהתרגשות. יש ילדים שאף מקיאים ומביעים בכך את זעמם על השינוי. חשבו גם על מגבונים.
• מקובל בכל גן להשאיר מספרי טלפונים זמינים שבהם ניתן להשיגכם. כדאי להשאיר גם מספר של סבתא או שכנה זמינה, בידיעתה כמובן.
• היאזרו בסבלנות והיו רגישים מאוד לתחושות הילד. היפרדו ממנו בהתאם.
• בפעם הראשונה הישארו עם הילד לזמן מה כדי לתת לו זמן לרכוש ביטחון. חזרו לקחת אותו מוקדם מהרגיל. קצרו את זמן החפיפה מיום ליום.
• אם יש קושי בפרידה, מותר ואפילו מומלץ לצייד את הפעוט בחפץ או משחק אהוב במיוחד מהבית.
• זכרו כי לפעמים הפעמים הראשונות עוברות "חלק" ורק כעבור כמה ימים הילד קולט מה הוא עומד לעבור יום יום, ואז הוא "מתקפל". היו ערוכים לכך, קחו אוויר, עוברים את זה.
• כשילדכם ישוב מהגן, נסו לדובב אותו לספר (בהתאם ליכולתו השפתית) על מה שעבר עליו. שאלו שאלות מכוונות, שאלות פתוחות וסגורות של "כן ולא": מה היה בגן? איך נראית הגננת? מי התחבר איתך? טוב לך? שימו לב לפרטים הקטנים – אולי משהו מטריד אותו, אולי הוא לא אכל בגן, אולי משהו לא מוצא חן בעיניו.