נעם פרתום: "פתאום הבנתי שאני לא רואה כלום בעין שמאל"

נעם פרתום, 38, אשת ספרות – משוררת, פרפורמרית, עורכת ספרותית, מוזיקאית, יוצרת רדיו ופודקאסטים (כרגע בעיקר את "עיניים באזניים" – הפודקאסט של עיתון הילדים "עיניים") ומנחת סדנאות כתיבה. השיקה לאחרונה את ספר השירה השלישי שלה "לצאת מהגוף". האישה של אלעד ואמא של ים, גרה בשכונת יד אליהו הירוקה בתל אביב

>> הסופרת כנרת רוזנבלום: "יותר מדי ערבים אני גומרת עם משקה ביד"

מה שלומך היום? איך את מרגישה?
"איך בכלל עונים על השאלה הזאת בימים האלה. הכל כלכך מעורבב וקיצוני. מצד אחד קופצים לי פושים על פיגוע הדריסה בשומרון ועל בכיר פלסטיני שמוסר שהשיח על הפסקת אש ברצועה הוא אשליה, מצד שני היה לי עכשיו בילוי מתוק כהוגן בגינה ובקפה הבית בשכונה עם ים התינוק שלי. הוא בן תשעה חודשים וחצי ומתחיל להיפתח לעולם ולהיות ילד, ועכשיו במשך 3 שעות הוא פשוט לא הפסיק לפטפט, לשיר ולפלרטט עם כל עובר ושב, ולנסות לגעת וללקק את הכל. הוא פשוט כזה חמד וגוד וייבז והלב השותת מתמוסס משמחה. בקיצור, מה שלומי? סכיזופרניה".

מה הדבר שהכי מטריד או מעצבן אותך כרגע?
"מחר בבוקר אני צריכה לצאת לפסטיבל הסופרים הבינלאומי בירושלים. העברתי שם סדנת כתיבה בשיתוף עם נעמה בר איתן הנפלאה, סדנת עריכה ספרותית וסדנת פרפורמנס לנערות נבחרות בכיתות י"א-י"ב מבתי ספר תיכון בכל רחבי ירושלים. הכל בחסות מרכז התרבות והרוח האגדי של משכנות שאננים ומרכז מאי ובתמיכת עיריית וקרן ירושלים. מחר הפרויקט היפה הזה, שגם כלל מחנה קיץ לכתיבה, מגיע לידי גמר. אחרי חזרה גנרלית, מורלים, סאונד צ'ק ובאלאנס, אנחה ואופיע לצד הבנות בגן יעל היפהפה והחגיגי שבמשכנות במסגרת הפסטיבל, ומטבע הדברים הן מאוד מתרגשות. הכל כמעט קרס בגלל הממשלה המפגרת והמשיחית שלנו ובשל חנפנותה, ושל שרת התחבורה בפרט, לדתיים. בדקה ה-90 גילינו שהחל מחמש היום נתיבי איילון ייסגרו לעבודות עד שישי בשבע בערב ותופסק תנועת רכבות ויהיו מלא שיבושים באחד מצירי התנועה הכי מרכזיים במדינה ועוד בחמישי בערב. זה היה מעצבן ומתסכל. בסוף הסתדרנו אבל זה אילץ אותי לצאת בהסעה הרבה הרבה יותר מוקדם ולהשלים את כתיבת השאלון הזה בדרכים".

"חבל לי שכשהייתי בת 15 ואבא שלי גסס לא התעקשתי יותר להיות מעורבת, לדאוג לו, לשים לו מטלית לחה על המצח, להכין לו תה, לעזור לו לקום. דברים קטנים. רצו לשמור עליי והרחיקו אותי מהסיטואציה, וחבל לי כי לא זכיתי ממש להיפרד ממנו"

מה הדבר הכי יפה שאמרו לך לאחרונה?
"מישהי כתבה לי בפייסבוק: 'איך את מצליחה הכל, אמאאאא… זהו רשמית מגיעה לך משאית של מדליות'".

מה הקללה האהובה עלייך? 
"מי שמכיר אותי באופן אינטימי יודע שאני מרבה לנבל את הפה ולתבל את פטפוטיי בקללות משונות ויצירתיות. עם זאת, מאחר שיש לי תינוקו, פצחתי במגמה חדשה שאני משליטה בביתנו – מה שכניתי 'רפורמת תיקון הדיבור'. לא מתאים שייפלט לי איזה 'סעמק' ליד ים, אפילו שהוא עוד קטני ולא מבין. אבל אנרגיה הוא כן קולט, ובכלמקרה חשבתי שראוי להתחיל עם זה כמה שיותר מוקדם. כרגע הקללה המועדפת עלי היא 'טמפיט' הרומנית ואני מחלקת אותה לכל מי שמנג'ס לי".

נעם פרתום | צילום: אלה ברק

מתי בכית בפעם האחרונה? 
"אני בכיינית גאה ובוכה לא מעט. הפעם האחרונה הייתה ביום שישי שעבר, כשנתקלתי בחתונה במישהו שהכיר את אבא שלי ז"ל, וסיפר לי דברים שלא ידעתי עליו".

למי את מתגעגעת?
"לאבא ולסבתא שלי. שני האנשים שהכי חסרים לי".

מה השריטה שלך?
"צבעים. לא יכולה לצאת את הבית לאחרונה אם לא לובשת איזשהו פריט לבוש צבעוני ומרים שמשמח אותי, אם כי לפעמים אני חוששת שאני כבר נראית קצת חיב"סית, אם כי הפידבקים מהעולם לגמרי חיוביים".

"אני פאשניסטה שלא בתואם עם מעמדי הכלכלי. הכי לא במובן של מותגים וכאלה. פשוט בקטע של אופנה וסטייל מעורר ומלהיב. ואולי זו הסטייה האמיתית שירשתי – אגרנות"

מה העצה הכי טובה שקיבלת בחיים? ומה העצה הכי גרועה?
"הכי טובה היא התזכורת ש'לא כל זיון עשר'. אמירה קצת גסה שלא לצורך אבל היא מטאפורית כמובן, והבוטות היא פשוט משום שהיא מגיעה מחבר נפש של חבר נפש שלי, שהיה איש רוח מיוחד ומלא הומור, וזה היה דור אחר. הרעיון שעומד מאחוריה הוא עקרוני והכרחי לאנשים אמנותיים, מעט נוירוטיים ומרבי עיסוקים. לא כל הופעה היא קסם עלי אדמות, לא כל ספר הוא רב מכר ולא כל ביקורת או כתבה עליך בעיתון היא ליטוף אגו פוקח עיניים, וזה ממש בסדר גם כשאתה מעלה תחת ידייך פרויקט גדול ומרגש. אפילו במעשה האהבה עם בחיר ליבך זה לא תמיד עשר.
העצה הכי גרועה הייתה לקנות משאבת חלב אם שמגבירה את תפוקת החלב ולשאוב כל שלוש שעות כשהינוקא בן שבועות ספורים. זה גמר אותי נפשית ושדד לי חדוות החיים ברגע שהוא גם ככה מאוד הורמונלי ודל בכוחות ובשינה".

על מה את הכי אוהבת להוציא את הכסף שלך?
"אני פאשניסטה שלא בתואם עם מעמדי הכלכלי. הכי לא במובן של מותגים וכאלה. פשוט בקטע של אופנה וסטייל מעורר ומלהיב. ואולי זו הסטייה האמיתית שירשתי – אגרנות. לקראת האימהות הפסקתי עם זה ואני מאוד נהנית למסור, לתת ולמכור מחלצות שאני כבר לא רוצה או צריכה".

נעם פרתום | צילום: אלה ברק

עם איזה אדם מפורסם היית שמחה להעביר לילה?
"יש כל כך הרבה, ולאו דווקא לילה! אני בתאדמת היפר מונוגמית ועם תינוקו פשפש קטן שצריך להרדים בלילות. אבל כרגע בא לי לומר שנורא מתחשק לי לשבת לדרינק עם השחקנית מיטל רז. מיטל, אני מתה לראות את 'מוות קטן' כבר נצח, וכל פעם לא יוצא! בואי בארטר: ההופעה שלי בשבת בנמל יפו עם תומר כץ בפסטיבל הסופרים היפואי במחסן 2, או פשוט עותק של 'לצאת מהגוף', או גם וגם תמורת שני כרטיסים להצגה".

מה היית רוצה לשנות בעצמך?
"כשאני מדופרסת או עייפה או לא מצליחה ללהטט בכל הכדורים של משימות היום יום, יש לי נטייה להשתבלל ולרדת על עצמי. ממש ממש נמאס לי מהמנהג הנפסד הזה, וזה גם משהו שאני לא מוכנה להציג בפני הפשוש שלי".

על מה יש לך רגשות אשם?
"מאד חבל לי שכשהייתי בת 15 ואבא שלי גסס לא התעקשתי יותר להיות מעורבת, לדאוג לו, לשים לו מטלית לחה על המצח, להכין לו תה, לעזור לו לקום. דברים קטנים. רצו לשמור עליי והרחיקו אותי מהסיטואציה, ולא ידעתי איך לבקש את זה ואיך לנכוח יותר. חבל לי על זה מאד כי ככה לא זכיתי ממש להיפרד ממנו".

"העצה הכי גרועה שקיבלתי הייתה לקנות משאבת חלב ולשאוב כל שלוש שעות. זה גמר אותי נפשית ושדד לי חדוות החיים"

מה מפחיד אותך?
"יש לי טרשת נפוצה, שזו מחלה כרונית אוטואימונית שפוגעת במערכת העצבים המרכזית. זה אומר שכל תפקודי הגוף יכולים להשתבש. כשאלעד אהובי היה בן 40 התעוורתי לגמרי בעין שמאל. זה היה בקורונה, ישבנו במרפסת שלנו, שתינו יין ואכלנו גבינות כדי לחגוג, וברגע מסוים הבנתי שאני לא רואה כלום בעין שמאל. הייתי עיוורת בעין אחת כחודש, קיבלתי מלא סטרואידים ולאט לאט הראייה חזרה. הדבר היחיד שבאמת מפחיד אותי סביב הטרשת זה להתעוור שוב ולא לראות את ימי, הפרח שלי, גדל".

מה חסר לך בחיים?
"חסר לי ניהול אמנותי לפרצוף. מישהי או מישהו שאוהבים את מה שאני עושה ומתחברים לווייב ויעזרו לי לארגן ולקדם את הכל. קצתי בגם להיות הטאלנט וגם האמרגנית של עצמי, ואני צריכה למקסם את פוטנציאל הפרנסה שלי עכשיו כשיש זאטוט. אני כבר קולטת שהילד הזה יהיה שובביניו גדול וגחמתי – יצור קטקט של תשוקות – ממש כמו אמא. בקיצור, אם מישהי/ מישהו בעניין – אני אשמח".

מה הרגע שהכי השפיע על הקריירה שלך?
"זו שאלה כל כך חובקת כל, וממש קשה לי לחלץ רגע סינגולרי מובהק בודד. עם זאת, כנראה שהקליפ הראשון שהעליתי ליוטיוב בגיל 24 (קראתי לזה 'פואטיוב') – סתם צילום בוואן שוט שלי קוראת את השיר 'מישמישים' – על בחור אחד שאהבתי יותר מדי ובין עוד כלמיני עניינים פשוט לא אהב אותי מספיק – כנראה שזה היה הרגע שהזניק את כל הקריירה שלי. פתאום פנו אלי מארבע הוצאות גדולות ומרכזיות כדי שאוציא ספר שירה, ומשם הכל היסטוריה".