רודפת צדק: שרון שפורר היא העיתונאית הכי אמיצה בישראל

חולצה, מכנסיים ומעיל טרנץ' TRES, נעליים vas | צילום: דנה וקסלר | סטיילינג: דיאנה מציק
חולצה, מכנסיים ומעיל טרנץ' TRES, נעליים vas | צילום: דנה וקסלר | סטיילינג: דיאנה מציק

רני רהב, אלון קסטיאל, נוחי דנקנר ודודו דגמי הם רק ההתחלה. העיתונאית שרון שפורר לא מפחדת להבעיר את יסודות ההון־שלטון של מדינת ישראל ועושה זאת למרות הנידוי התקשורתי, תביעות הדיבה שלא מפסיקות להגיע והילד שהביאה לבדה. ריאיון בלעדי

88 שיתופים | 132 צפיות

"אני לא בטוחה שאני אמיצה", אומרת שרון שפורר ובוחשת את הקפה שלה, מהורהרת. "יש מי שקוראים לזה טיפשות ולא אומץ. זה לא שאין לי פחדים – אני לא אעלה למטוס בלי כדור שינה, אבל אני כנראה לא מסוגלת לתפוס שסוחרי נשים ועבריינים יפגעו בי. אני לא מסוגלת לראות את הסכנה המיידית בביקורת על נוחי דנקנר ואליעזר פישמן".

אבל זה כן מסוכן. ישראל היא מדינה קטנה ואת נלחמת בכוחות גדולים.
"אני לא מרגישה את הסיכון, רק את חוסר הצדק. הייתי מתה להיפטר מהרדיפה אחרי הצדק, היא מטמטמת אותי. ברור שהיא באה ממקום אצלי, שהוא אולי בכלל אנוכי מאוד".

שרון שפורר היא אישה שקשה להתקיל. בין אם זה רני רהב שמתקשר לצעוק עליה או עוד תביעת דיבה שמגיעה אליה – תמיד יש לה תשובות שלופות, רהוטות ומלאות בביטחון עצמי. אבל נסו לגרום לה לדבר על עצמה ועל המניעים שלה – והיא מתחילה לגמגם. לשרטט את מפת האינטרסים של המשק הישראלי היא מסוגלת בכל רגע, לשרטט את הנפש הצמאה לאקשן – קצת פחות.

ואולי פשוט אין לה זמן לזה. בגיל 40, אחרי שנים מטלטלות שבהן ביססה את מעמדה כאחת העיתונאיות החוקרות המדוברות ביותר בישראל, ובשעה שלא פחות משלוש תביעות דיבה מונחות על שולחנה, היא עומדת במרכז גיוס המונים שהעיתונות בישראל עוד לא הכירה: היא ועורכות אתר החדשות "המקום הכי חם בגיהנום", עינת פישביין ואירית דולב, מזמינות את הציבור לתרום 200 אלף שקל עבור תחקירים שהיא רוצה להרים. ל"מקום", בלוג חם ואקטיביסטי, יש הרבה מקום עבור שרון אבל מעט כסף. "הגענו כבר ליותר מ־100 אלף שקל, מדהים כמה אנשים מאמינים כאן בעיתונות חופשית", מבשרת שרון בהתרגשות. "זה נותן חיזוק מטורף. אני צריכה אותו, הגיוס הזה הוא על הקריירה שלי, אני לא מתפרנסת מספיק".

אז ממה את חיה היום?
"עינת ואירית משלמות לי על כתיבה, ואני עושה גם הרצאות. אבל אם נגייס את ה־200 אלף שקל, זה ישלים את מה שצריך לתקופה ארוכה. ב'מקום' אני מרגישה שהגעתי הביתה. זה מקום שבו צדקנים כמוני מובילים. אתיקה עיתונאית הכי פלצנית אוור".

חולצה, מכנסיים ומעיל טרנץ' TRES, נעליים vas | צילום: דנה וקסלר | סטיילינג: דיאנה מציק
חולצה, מכנסיים ומעיל טרנץ' TRES, נעליים vas | צילום: דנה וקסלר | סטיילינג: דיאנה מציק

שוברים את הכלים

את השם "שרון שפורר" שמעו רבים בפעם הראשונה לפני שלוש שנים, כשנכנסה לקרב מתוקשר עם היחצ"ן רני רהב. קודם הייתה מוכרת בברנז'ה ככתבת שמתמחה בהון־שלטון ושחיתויות למיניהן ב"דה מרקר" וב"הארץ". בין תחקיריה היו חשיפת פרשות ההטרדה המינית של עמנואל רוזן, התנהלותו של יו"ר ועד העובדים בנמל אשדוד אלון חסן והקשרים בין שוטה חובל מעיריית תל אביב לבין דודו דיגמי, שהורשע בסחר בנשים.

אף אחד מהתחקירים האלה לא הכין אותה לסערה שעוררה הקלטה של שיחת טלפון בינה לבין רהב, שבה, בין היתר, הוא אומר לה "בהזדמנות הראשונה את תחטפי ממני טיל רעל בטלוויזיה, שאת לא תצאי מהבית". ״רני התקשר אלי אחרי שפרסמתי בפייסבוק שלי פוסט על נוחי דנקנר״, אומרת שפורר. ״רני כבר איים עלי בשיחות טלפון בעבר, אבל אז לא הקלטתי אותו. הפעם הייתי מוכנה והקלטתי את השיחה״.

אבל לא פרסמת את ההקלטה מיד. חיכית כמה חודשים.
״נכון, כי בינתיים עבדתי על כתבת תחקיר על רני. הכתבה פורסמה בדה מרקר ביחד עם ההקלטה. רני אמר לי באותה השיחה שיש לו יותר כוח מלארבעת החברים שלי בפייסבוק, כשהוא בעצם זה שהקפיץ לי את הפייסבוק. כתבתי כל כך הרבה דברים חשובים לפני – אבל זה מה שהביא אותי לחדשות".

כי אנחנו לא רגילים לעיתונאים שלוקחים על עצמם מלחמה חזיתית כזאת.
"זה נכון ששברתי קצת את הכלים בסיפור הזה. אבל רני לא אמר שהשיחה היא לא לציטוט, ואני חשבתי שאת הכוחנות הזאת צריך לחשוף. לא הסכמתי לקבל על עצמי את החוקים של העיתונות והתקשורת הכבדה והממוסדת שבה לא עושים דברים כאלה".

נוחי דנקנר | צילום: עמי שומן
נוחי דנקנר | צילום: עמי שומן
הילה ורני רהב | צילום: שיר חסין
הילה ורני רהב | צילום: שיר חסין

 

מאותו רגע שפורר מצאה את עצמה כותבת בפייסבוק יותר ויותר. היא כותבת פוסטים ארוכים על יחסי הון ושלטון, תוקפנית לעיתים, לא עושה הנחות גם לא למכריה. מתנגדיה טוענים שהיא צדקנית, אובססיבית. אחרים פשוט חושבים שהיא נהנית לשים את עצמה במרכז הסיפור. את ההאשמות האלה היא דוחה מכל וכול. "אני לא כותבת על עצמי ועל חיי האישיים בפייסבוק. הסגנון אולי לוחמני ומשוחרר, אבל אני מקפידה על סטנדרטים מבחינת העובדות, אני אחת העיתונאיות היותר אחראיות בפייסבוק".

את באמת מתחייבת שכל מה שכתבת בפייסבוק היה עובר גם עריכה בעיתון, ואישור של יועץ משפטי?
"אולי לא הכול היה עובר את הייעוץ. אבל זה לא באמת דיבה, זה נחשב דיבה רק בעולם המעוות שבו אנחנו חיים. יש הרבה עיתונאים שכותבים את דעותיהם בטוויטר ובפייסבוק אבל הם כותבים על פוליטיקה, עולם שבו נדיר שתובעים אותך. מה שעושים לפוליטיקאים במדור הפוליטי אסור לעשות לטייקונים במדורי הכלכלה".

מתי הבנת שיש לך צד בסיפור?
"בפרשת עמנואל רוזן. חברותיי לתא העיתונאיות התחילו לאסוף עדויות ובהתחלה אמרתי לעצמי 'הן התבלבלו, הן עיתונאיות או אקטיביסטיות?' אבל ככל שחשפנו יותר ויותר, הבנתי שגם אני אקטיביסטית. התחלתי להתקשר לעדות ותוך יומיים הגעתי ל־20 נשים. זה היה אחד התחקירים הכי קלים להרמה שעשיתי בחיים, כי מדובר במאסות של נשים. כשפניתי אליו לתגובה, הרגשתי שהוא אפילו לא מנסה להילחם".

ובכל זאת – הוא לא התרסק. התיק נגדו נסגר. את מאוכזבת?
"עמנואל רוזן שילם מחיר כבד ביחס לאחרים, גם אם המעשים שלו לא נחשפו עד הסוף. יש עוד מקרים שמטרידים אותי – למשל ניסן סלומינסקי שנשאר על כיסאו, שעה שהמשטרה לא סגרה את החקירה נגדו. פשוט אין בושה. ותכתבי שמרב מיכאלי הצטלמה איתו וזה מעצבן אותי. הוא עדיין חשוד בהטרדות, בשביל מה את מצטלמת איתו?".

אין שיפור בנוגע לחשיפת עבירות מין?
"יש קצת. גמרנו להסתיר ולהתבייש. השמחה הגדולה שלי היא שאחרי פרשת עמנואל רוזן, שלומית הברון פתחה את 'אחת מתוך אחת', העמוד שבזכותו נחשפה פרשת קסטיאל".

סיפור רוזן הציף לה עניין אישי מעברה. "בגיל 11 היה לי מורה להתעמלות שהיה נוגע בי דרך קבע", היא מספרת בגילוי לב, "הוא היה נוגע בי בחזה ומנסה לנשק אותי בכוח ואני נאבקתי בו ובכל פעם הייתי חוזרת אליו. אכלתי על זה סרטים המון שנים, התביישתי בזה שהייתי חוזרת לשם, כנראה הייתי צריכה איזה משהו חם שקיבלתי ממנו ונהניתי מתשומת הלב. אבל כשהבנתי שנשים בוגרות שעמנואל הטריד, גם הן חזרו – פתאום הבנתי את המנגנון הזה ואיך הוא פועל. איך יכולתי לצפות מעצמי בת ה־11 למשהו שנשים בוגרות לא מסוגלות לו? התחולל בי אז שינוי גדול מאוד מבחינת הפמיניסטית שבי".

שמלה סבינה מוסייב | צילום: דנה וקסלר | סטיילינג: דיאנה מציק
שמלה סבינה מוסייב | צילום: דנה וקסלר | סטיילינג: דיאנה מציק

 

אין לי שגיאות

שפורר גדלה בחולון. היא מתארת ילדות מאושרת, שקטה, במשפחה ממוצעת: אבא נהג מונית ואמא שרטטת, אח ואחות גדולים. "הייתי ילדה דומיננטית", היא משחזרת, "מגיל צעיר מאוד נגעו בי אנשים חלשים שנרמסים על ידי חזקים. הייתה ילדה בכיתה, עולה חדשה שלמדה איתנו, הילדים היו מציקים לה ואני הייתי מגנה עליה מפני האחרים".

להיצמד לחלש זה משהו שמגיע עם מחיר חברתי בילדות.
"אני לא חושבת ששילמתי מחיר כזה. הייתי ילדה שמחה והרגשתי חזקה חברתית, גם אם הייתי רגישה, חלשה מבפנים. כילדה רציתי להיות ראש ממשלה או מאלפת אריות, אני בכלל לא יודעת איך התגלגלתי לעיתונות״.

אחרי תואר ראשון בכלכלה וניהול ותואר שני במנהל עסקים ("מקצועות שאת הולכת ללמוד כי את לא יודעת מה את רוצה לעשות בחיים") מצאה את עצמה עובדת ככתבת שוק ההון באתר ביזפורטל. "הגעתי בהמלצה של חברה, כתבתי אם הבורסה עלתה או ירדה, כמו תוכי, ככה שנתיים. עוד הייתי בחיפוש ולא ידעתי מה אני רוצה אבל התחילו להגיע אלי הצעות. לא כי אני גאון גדול, אבל זו עבודה שמקנה לך ידע רב".

מביזפורטל עברה ל"דה מרקר" ושם כבר הבינה – היא במקצוע הנכון. היא נשארה במשפחת שוקן ככתבת במחלקת התחקירים של "הארץ", ומשם בחזרה ל"דה מרקר". "מצאתי שם את אהבת חיי. הייתי כתבת שוק ההון. זה מקום עם אתיקה וערכים מטורפים. ב׳דה מרקר׳ למדתי המון דברים, בין היתר שאם את רוצה לעשות עיתונות חשובה ומשפיעה את לא מרפה".

לצד התעצמותה, הגיעו פרסים – וגם מחירים. הפרסים עשו לה כבוד – פרס העיתונאי הצעיר שבו זכתה ב־2012 מטעם אוניברסיטת תל אביב, אות אבירת איכות השלטון ב־2014 ופרס מעמותת אומ"ץ שאותו סירבה לקבל משום שהעמותה ניסתה לגרום לחקירה פלילית נגד גדעון לוי, עיתונאי "הארץ".

המחירים, מאידך, הגיעו בצורת תביעות דיבה. הראשונים לתבוע היו חברת אורבן, חברת בנייה ששפורר כינתה אותה בפוסט בפייסבוק "מפוקפקת" בשל קשריה עם דודו דגמי. הם תבעו את שפורר על סך 1.6 מיליון שקל. תובעים נוספים הם שוטה חובל, שגם את שמו קשרה לדגמי ודורש 300 אלף שקל, ואפי נווה, יו"ר לשכת עורכי הדין, שתובע אותה במיליון שקל בגלל פרסומים הטוענים למשוא פנים בקבלת ההחלטות בלשכה. שפורר מגיעה לפגישתנו באוטובוס, ואני מנחשת שאין לה מיליונים נזילים. בכל אחת מהתביעות יש גורמים שעוזרים לה לממן את ההגנה, כולל השתתפות במקרה של הפסד – אבל הלחץ ניכר. "בכל פעם שתובעים אותי אני נכנסת לדיכאון יומיים. קוראים לזה דיבה אבל אלו תביעות השתקה שרק גורמות לי לרצות עוד יותר להראות איזה עוול עושים לנו".

יגאל סרנה הצליח בתוך יום לגייס את הסכום שנפסק לו בבית המשפט נגד ראש הממשלה, זה לא מרגיע?
"אני לא אוהבת את ההשוואה. אולי הוא אמר דברים נכונים אבל הוא לא עשה עבודה עיתונאית טובה ואני כן, אין לי שגיאות".

רביב דרוקר? רובוט

באמצע הסערה הגיעה הצעה מרביב דרוקר לעבור לערוץ 10, ולעבוד בתכנית המקור. הניסוי לא צלח – אחרי פחות משנה שפורר נפלטה מהערוץ. "כפכפו אותי החוצה", היא נאנחת, "הסיבה הרשמית הייתה קיצוצים, אבל הרי הם גייסו אותי והכירו את המורכבות שלי. חשבתי שיתנו לי את הצ'אנס. אבל עם זאת כבר הבנתי שאני סובלת מאוד".

מה גרם לסבל?
"היה לי קשה לעבור מהמדיום הכתוב לטלוויזיה. רציתי לעשות תחקיר על קובי מיימון ועל שאול אלוביץ', והבנתי שזה לא אפשרי כי אין פריימים בווידאו של האנשים האלה. אני יושבת בפאנלים ואוכלים לי את הראש על ענבל אור, למי אכפת ממנה? כי יש פריימים שלה, זו הסיבה. מעבר לזה, אני חושבת שערוץ 10 לקו בהדרכה לא מספיק טובה שלי. חוץ מזה גם בחיי האישיים, הילד שלי רק נכנס לגן והיו מחלות ועניינים והאמביציה יצאה ממני. כבר לא היה לי כוח".

כעסת על רביב דרוקר?
"הרבה זמן כעסתי עליו. אני גם יכולה להעריך את הכנות שלו, הוא פשוט אמר לי שזה לא הולך. בהתחלה אחרי שהועזבתי לא יכולתי לראות את השם שלו, כבר רציתי שביבי יתן לו בראש מרוב שנפגעתי. חשבתי שאעזוב את המקצוע, שהוא גמר אותי. אבל עכשיו, כשטוב לי, עבר לי מרביב. אני עדיין חושבת שהוא העיתונאי מס' 1 בארץ, הוא פשוט רובוט, אין לו אמפתיה. זה מה שכנראה עושה אותו עיתונאי כל כך טוב".

רביב דרוקר | צילום: באדיבות ערוץ 10
רביב דרוקר | צילום: באדיבות ערוץ 10

עם העזיבה, מצאה שפורר עולם תקשורתי שבו שרפה לא מעט גשרים – לא נשאר לה איפה לעבוד. גם ב"הארץ" לא חיכו לה. לא מעט מהבלגנים שעוררה שפורר קרו תחת חסותו של עמוס שוקן, מו"ל קבוצת הארץ והבוס שלה לשעבר, ובכל זאת, השניים לא מפסיקים להתקוטט ברשתות החברתיות, כשכל הזמן הם גם מגניבים מחמאות. "זה נכון שיש לנו יחסים מורכבים", היא נאנחת, "הוא לא יודע איך לאכול אותי ואני לא יודעת איך לאכול אותו. היום אני מקווה שהוא יתרום לפרויקט שלי ב'מקום', או לפחות יקנה חולצה. אני חושבת שזה התחיל כשעבדתי אצלו, והוא התחיל לקבל תלונות עלי וביקש שאתחיל להרגיע. הוא מאוד חופשי ונאור ועומד בלחצים מטורפים אבל היו מקומות שהוא הפעיל עלי לחץ שהגיע מבחוץ, וזה בעיניי לא הוגן".

הוא כתב עלייך בטוויטר שאת אובססיבית.
"כתבתי פוסט כועס על רני רהב, שאני בזה לכל האנשים שמסתובבים איתו ומניתי גם את שוקן ולאוניד נבזלין. אני חושבת שזו בעיה. הקרבה של עמוס לאנשים מסוימים בתעשיה בעייתית מבחינתי. הוא יגיד לך שזו העבודה שלו ושהוא צריך ללכת למסיבות של רני והוא כמעט צודק, אבל לדעתי הקרבה פסולה ויש עליו השפעה בין אם הוא רוצה או לא. מה שעמוס לא מבין זה שאני כותבת עליו ככה כי ממנו אני מצפה ליותר".

עמוס שוקן | צילום: מארק נוימן / לע"מ
עמוס שוקן | צילום: מארק נוימן / לע"מ

ואולי הציפייה הזו היא תמימה? אולי את לא מבינה איך העולם עובד?
"אני לא תמימה. אבל צריך להבין שאם אני כותבת נגד זה שעיתונאים יהיו בארוחת ערב עם בעלי הון, אני שופטת אותם מפני שאני שמה את עצמי בנעליהם. אם אני אהיה בארוחת ערב עם גלעד ארדן ועם מקורבים של ציון קינן, אני מוטה בדיפולט. זה טבע האדם. אז אני לא רוצה ללכת לאירועים שלכם, לא צריכה להיות ידידת הפילהרמונית ולא רוצה לשתות אתכם קוקטיילים. אלה דברים שמשחיתים את כל החברה הישראלית. אז אולי אני נתפסת כצדקנית וכיפת נפש אבל מה לעשות, אני פשוט כזאת".

אחרי תקופת אבטלה קצרה, מצאה את עצמה שפורר בביתה החדש, "המקום הכי חם בגיהנום". התחקיר הגדול הראשון שפרסמה שם היה על עבירות המין של איש חיי הלילה אלון קסטיאל. "מה שהיה מדהים הוא האופן שבו הגענו אליו לא רק דרך נשים, אלא גם דרך בעלי מקומות שלא נתנו לו להכנס אליהם. כיום הוא במעצר בית ואני מקווה שהוא יגיע לכלא אבל מבחינתי ההוקעה הציבורית היא החשובה, הרי כולנו יודעים שמערכת החוק הזויה לגמרי".

לאחרונה התחילה להעביר הרצאות במרכזי סיוע לנפגעי תקיפה מינית ובהן היא מתארת את התגוללות הפרשות של קסטיאל ורוזן. במקביל, היא עובדת על תחקירים נוספים, שעל פי הסטנדרט שלה – אמורים להרים את המדינה על הרגליים. "מאז שהגעתי ל'מקום' אני בטרפת, אני בשיא הקריירה המקצועית שלי מבחינת היכולות שלי", היא אומרת ומוסיפה בחיוך ציני, "הכול בזכות קסטיאל".

 

גור, תהיה טייקון

בין תביעה לשערוריה, שפורר מעולם לא התפנתה למסלול הבורגני הרגיל של להיות אשת איש. אבל אחרי שנים של קרייריזם החליטה לעשות את הצעד ולהפוך לאם יחידנית לגור, בן שנתיים וחצי. עם לידתו עברה בחזרה מתל אביב לחולון, כדי שהוריה יוכלו לעזור לה במלאכת ההורות המורכבת. "די, סיימתי את ימי היציאות והבלגן", היא אומרת, "רציתי קצת את השקט של חולון. לא שיש לי שקט היום. הייתי בטוחה שההורות תרגיע אותי, אבל זה עדיין לא קרה".

מישהי כמו שרון שפורר יוצאת לדייטים?
"גברים אוהבים את הדימוי הלוחמני הזה שלי, אבל אולי אם יפגשו אותי נכונה להם אכזבה. אחרי הכול אני אדם פשוט. אני לא עסוקה בדייטים ובזוגיות, זה אף פעם לא היה הפוקוס שלי. תמיד היה לי טוב גם בלי זה. יכול להיות שאני מפסידה משהו, אולי זה בא מחוויות לא טובות, אבל מבחינתי החיים טובים ולא טובים, קשים וקלים, בזוג ולא בזוג. חוסר היציבות התעסוקתית שלי מעסיק אותי יותר. אני מסתכלת על גור ואומרת – תהיה טייקון. אם תהיה לוחם חברתי, אתה תשלם על זה מחיר. החיים קשים יותר".

מרני רהב לא נמסרה תגובה. עמוס שוקן סירב להגיב. רביב דרוקר סירב להגיב. בערוץ 10 סירבו להגיב.  

שמלה טלי קושניר, צמיד וטבעות מיכל בן עמי, נעליים אלדו | צילום: דנה וקסלר | סטיילינג: דיאנה מציק
שמלה טלי קושניר, צמיד וטבעות מיכל בן עמי, נעליים אלדו | צילום: דנה וקסלר | סטיילינג: דיאנה מציק

המדליקה

עשר הפרשיות הגדולות שהציתה שרון שפורר

1. תחקיר ב״הארץ״ על רקפת רוסק עמינח, מנכ"ל בנק הפועלים, שבו התגלה כי לרוסק קשרים אישיים ונרחבים עם הלווים הגדולים במשק הישראלי, כולל אליעזר פישמן.

2. פרסום בערוץ 10 לפיו אשר קינן, אחיו של מנכ"ל בנק הפועלים ציון קינן וטכנאי מזגנים במקצועו, קיבל 1.2 מיליון ש"ח מחברה הקשורה בטייקון קובי מימון.

3. פרסום שורת תחקירים על משפחת דנקנר ב״דה מרקר״, כולל חשיפת ההשקעות הנרחבות של חבריו של נוחי דנקנר בהנפקות לטובתו ועל חשבון כספי הציבור, מה שזכה לכינוי "מבצע ההתרמה לנוחי דנקנר".

4. חשיפת ההטרדות המיניות של איש התקשורת עמנואל רוזן שהסתיימה בעזיבתו את הנחיית התוכנית "תיק תקשורת" בחינוכית (״הארץ״).

5. חשיפת עבירות המין של איש חיי הלילה אלון קסטיאל כלפי עשרות נשים. קסטיאל מואשם כיום בשתי עבירות אונס ונמצא במעצר בית (״המקום הכי חם בגיהנום״).

6. חשיפות נרחבות על התנהלותו של אלון חסן כשהיה יו"ר עובדי נמל אשדוד, תחת הכותרת "האיש שעולה לכם מיליוני שקלים" (״דה מרקר״).

7. פרסום כתבת תחקיר על רני רהב, "היחצ"ן של המדינה", כולל פרסום קלטת שבה רהב מאיים על שפורר באופן אישי (״דה מרקר״).

8. חשיפה בערוץ 10 של עושרם המופלג של הרבנים יעקב איפרגן ויאשיהו פינטו.

9. פרסום ב״המקום״ של שורת החלטות עם חשש למשוא פנים בידי אפי נווה, יו"ר לשכת עורכי הדין. הפרסום מלווה כעת בתביעת דיבה מטעם לשכת עורכי הדין.

10. מעקב ב״הארץ״ אחר דודו דיגמי, אשר הורשע בסחר בנשים ופועל כעת בשוק הנדל"ן תחת שם אחר. הפרסומים הביאו לשתי תביעות דיבה נגד שפורר.

 

צילום דנה וקסלר
סטיילינג דיאנה מציק
איפור ושיער רינת שור
צולם במלון נורדוי