גיל שוחט: "אין לי בעיה לצאת עם ערבי, אני הולך עם חזה זקוף"

הרגעים המאושרים בחייו, אומר גיל שוחט, לא קשורים לקריירה המוזיקלית חובקת היבשות שלו, לא לבחירה שבחר בו מגזין "פורבס" כ"דמות המשפיעה ביותר בתחום המוזיקה בישראל", לא לפרסים הרבים שבהם זכה, בהם פרס ראש הממשלה ופרס אבירות מטעם ממשלת צרפת, לא לניצוח על התזמורות הגדולות מבייג'ינג ועד ורמונט, לא לאופרות שכתב או לסימפוניות שהלחין, ואפילו לא ליום הנישואים שלו לגבר שאהבה נפשו. "הרגעים הכי מרגשים בחיי היו כאן, בלילות, כשאני שוכב על הספה בתחתונים ועל החזה שלי שוכבים יהונתן ואפריל, התאומים שלי, תינוקות בני יומם, והם ישנים ומתעוררים ואני מרגיש את הנשימות שלהם, מלטף את ידיהם הרכות, מאכיל אותם, שומע את בכיים ומטפל בהם. זה אושר צרוף".

הוא נושם עמוק ומודה: "ברגיל אני בז לקלישאות, אבל חוויית ההורות היא החוויה הכי נפלאה שיש. אתה לומד דרך ההקרבה המוחלטת מה זאת אהבה. אין שום דבר שישווה לזה".

פתאום, בגיל 43, האושר האישי נראה לשוחט אפשרי יותר מאי פעם. מקצועית הוא נמצא במקום שהוא רוצה להיות ומממש את כל מנעד הכישרונות שלו: פסנתרן, מלחין, מנצח, מרצה ומפיק. גם בחיים האישיים הוא סוף סוף מתמלא נחת. התאומים שנולדו לפני שנה וחצי לו ולאילת, לסבית החיה עם בת זוג, מסבים לו שמחה רבה, והאהבה בת השנה לאמיר, צעיר ערבי בן 30 ששב לאחרונה מצרפת, היא מקור אושר גדול. השניים חיים ביפו בבית עתיק מדהים בן שתי קומות, שרכש שוחט כחורבה לפני תשע שנים ("במחירים של היום לא הייתי מצליח לקנות אותו") ושחזר אותו. "אני חי בעבר, זה מתאים למוזיקה קלאסית", הוא מטעים.

יש משהו בגיל שוחט שסוחף עמוק לתוך העולם שלו, כנראה בזכות המורכבות שלו – עודף ביטחון מול חוסר ביטחון משווע – ובעיקר הידענות, הדעתנות, הוורבליות הנפלאה, וכן – גם החמדנות, האהבה ליופי ומחוות הגוף הגרנדיוזיות.

גיל שוחט | צילום: GettyImages

למה אתה לא חושף את אמיר?

"אין לי בעיה לצאת עם בן זוג ערבי, אני הולך בחזה זקוף ואנחנו לא מסתתרים. אני לעולם לא אסתתר. אני אמן, אני אקווריום, אפשר להסתכל דרכי, אני שקוף. לאחרונה חזרנו מחופשה בת שבוע בברצלונה. הסתובבנו שם יד ביד, עשינו שופינג, טיילנו, הלכנו למסעדות, זוג לכל דבר. גם תל אביב היא עיר פתוחה, אבל כאן אנחנו בשליטה בנוסח Don’t Ask Don’t Tell. אמיר, מסיבות שאינן תלויות בו, עדיין בארון, ואני מאמין שעוד שנה בזמן הזה הכל כבר יהיה אחרת".

אז בחיי ילדיך יש עכשיו עוד דמות?

"כשאמיר הגיע לחיי, הילדים היו עובדה מוגמרת. הוא נכנס לתפקיד מאוד יפה. בקשר שלנו אני הילד. אני אוהב ילדים וילדים אוהבים אותי כי איתם יוצא ממני הילד שבי. אמיר, איש העולם, הוא המבוגר האחראי. חוץ מזה אצלו במשפחה יש הרבה אחיינים".

אמיר: "גיל ואני חיים באהבה גדולה. עד שהכרנו לא היה לי בכלל קשר למוזיקה קלאסית, ולכן כשאמרו לי מיהו זה לא שינה לי. התאהבתי בבן אדם. היום אני קורא ספרים שקשורים למוזיקה קלאסית, לידע כללי. אנחנו לא מתחבאים, אבל עם המשפחה שלי מעולם לא דיברתי רשמית על מי שאני. אולי בתוך תוכם הם יודעים, אבל לא רוצים לדעת. יום אחד הם יצטרכו לדעת, חלק יקבלו וחלק לא, אבל עוד לא הגיע הזמן. אני אוהב מאוד את הילדים, אפריל רצה אליי לפני שהיא הולכת לאבא שלה, אולי כי הוא הרע, מחליף חיתולים, ואני רק משחק איתה".

היכן הכרתם?

שוחט: "עשיתי מעשה טוב והעולם החזיר לי. עולה חדש מצרפת שהייתי מיודד איתו הגיע לגיל 40 ולא היה לו איפה לחגוג. נתתי לו את הווילה שלי. כל משפחתו הגיעה וגם חברים ובהם אמיר. באותו זמן יצאתי עם מישהו ואמיר בדיוק סיים זוגיות משלו".

אהבה ממבט ראשון?

"לא, היא התפתחה. בהתחלה הוא לא חשב שאני נראה טוב למרות שהוא מכחיש עכשיו".

אמיר (צוחק): "הוא סתם מקשקש. אין לי כוח לשטויות האלה".

אתם גרים יחד?

שוחט: "בפועל אנחנו גרים יחד, רשמית יש לו מקום משלו".

הכרת מישהו ממשפחתו?

"אני מרגיש שאני מכיר אותם ושכאילו הם חברים שלי ואני אפילו מרגיש שאני אוהב אותם, אבל לא פגשתי אותם. זוהי פעם ראשונה שאני בזוגיות עם מישהו בארון. אני מעודד את זה כי מדובר בנסיבות חייו".

הגשים חלום. גיל שוחט | צילום: ציפי שוחט

יש קבלה מצד החברה הישראלית?

"אני לא חי עם ערבי ולא נישאתי בעבר לבחור נוצרי כדי להעביר מסר. אני לא בוחר בני זוג על פי דת או גזע ולא לפי מעמד תרבותי או אם בן הזוג שלי יודע או לא מי זה מוצרט. הגישה של אמיר ושלי היא בוגרת. האויבים שלנו הם אנשים חשוכים ובורים בחברה הישראלית, שלצערי חלקם בעמדות מפתח. כשקם רב ומקלל את הקהילה הלהט"בית ומקבל גינוי מפה ומשם ויום אחרי משתלחים שוב 300 רבנים שחלקם חיים על חשבון המסים שאני משלם – הם צריכים להסתכל במראה ולבדוק את הערכים שעליהם הם מגדלים את ילדיהם. אני בטוח שבין אותם 300 רבנים יש פה ושם למישהו ילד גיי או בת לסבית, וכשהם מקללים ומשמיצים, איך מרגישים האנשים שהם מזרעם?

"הפרדה של קבוצות וקהילות ומיעוטים פועלת נגד החברה הישראלית ונגד כל מה שאני ומי שאני. באתי לעולם כדי לחבר. אני מחבר מוזיקה וז'אנרים מוזיקליים. המשמעות המילולית של המילה קומפוזיציה היא חיבור".

רומנטיקן ללא רומנטיקה

שנים פנטז שוחט להיות אבא, עד שזה קרה לו בתום המתנה ממושכת לאישה הנכונה. "אני מצטער שלא עשיתי ילדים קודם. אומרים לי שזה משפט טיפשי אבל אם הייתי אבא בגיל 30, היה לי קל יותר פיזית. שכשניתנת יותר מדי זכות בחירה ואתה יודע שאתה יכול להביא בכל רגע נתון, יש את כל הסיבות לדחות. אני לוקח אחריות ולא מאשים. נפגשתי עם 30 נשים במשך חמש שנים. עם אילת שוחחתי פעמיים בטלפון לפני שנפגשנו לקפה. נתתי צ'אנס נמוך למפגש, אבל אחרי 20 שניות ידעתי שהיא תהיה האימא. אני לא אוהב לפתוח פה לשטן ואני פוחד מעין הרע, אבל היא אימא מושלמת. לבת הזוג שלה יש תאומים בני תשע ואני משוגע גם עליה וגם על ילדיה. כולנו ביג הפי פמילי".

לא חשבת על פונדקאות?

"לא, אבל זו הבחירה שלי ואני לא ממליץ על אף כיוון. אני מאמין בקונספט של אבא ואימא. לבונדינג שיש לאילת עם הילדים אין תחליף, ורציתי שלילדיי תהיה את המתנה הזאת. בת זוגה הייתה גורם משמעותי בתהליך וגם בלידה. היא מסרה לי את הילדים מהרחם ואני טיפלתי בהם בשעות הראשונות לחייהם. אני כבר מחכה לדבר איתם בשפה, ללמד, להדריך אותם. ורבליות זה הצד החזק שלי".

איך הרגשת כשנודע לך שמדובר בתאומים?

"ידעתי שיהיו לי תאומים, הרגשתי את זה. את השם יהונתן ביקשתי עוד בהיריון. רציתי את האות ה"א בשם, וביהונתן יש גם נתינה – ואני מאמין שנתינה היא הקבלה הגדולה ביותר. באותיות השם יש גם את הנצחת אבי, יהודה. על הבת היו דיונים. אני לא אהבתי את השם שאילת רצתה וההפך, ואז עלה השם אפריל, החודש שהיא נולדה בו וחוץ מזה מדובר בפרי האל. זה גם פרי של אילת וגיל".

"נפרדתי מבריאן בעלי כי הוא לא רצה ילדים". גיל שוחט | צילום: מירי דוידוביץ

איך נראה החוזה ביניכם?

"אילת ואני עבדנו חצי שנה על הסכם הורות. זו התכוננות מראש וזה פותר את כל הבעיות. זה כמו בקונצרט: אם אתה מתאמן 12 שעות ביום ויודע כל פרט, יהיה לך קונצרט מוצלח. אם אתה מחלטר – הוא לא יהיה מוצלח. בחוזה נכתב שעד גיל שנה אטפל בילדים אצלה במסגרת משמורת מלאה, אבל בפועל מגיל חודשיים הם ישנים פה. ההורים חייבים לדבר על הכל: מה קורה למשל אם אחד משניהם חוזר בתשובה, על פי אילו ערכים לחנך, וגם כמה קילומטרים יהיו בין בית לבית. יש לי ימים קבועים איתם וכל סוף שבוע שני, ואני גם משלם כי זה לא חצי חצי. אם אני בחו"ל אני מחזיר את הימים".

אתה משמיע להם מוזיקה קלאסית?

"ברור, השמעתי להם מוצרט עוד כשהיו בבטן. יש מחקרים שמוכיחים שהשמעת מוזיקה משפיעה על ההתפתחות המוטורית והקוגניטיבית. אילת לא מתעניינת במוזיקה קלאסית וזה לא מטריד אותי. אם צריך לסכם הורות בשתי מילים, הדבר החשוב ביותר הוא דוגמה אישית. אנשים יכולים לזמר לילד זמירות מבוקר עד לילה, אבל אם הם לא יהוו דוגמה אישית זה לא שווה".

לשוחט היו הרבה אהבות אבל הגבר המשמעותי בחייו, שלו גם נישא, היה בריאן בולטון, איש משרד החוץ האמריקאי, בן גילו. בסופו של דבר נפרדו על רקע נושא הילדים. "בריאן עשה צעד גדול: לא רק לבוא מחו"ל ולעזוב משפחה, גם לעזוב קריירה – והוא היה אחד הכוכבים הגדולים של משרד החוץ האמריקאי".

ומה קרה?

"הוא לא רצה ילדים. שילמתי מחיר אישי בשבילם. בשלב מסוים הוא אמר לי שיסכים להיות אבא אם נעזוב את הארץ כי הוא לא רצה שילדיו יגדלו ויתחנכו בישראל, ולא הסכמתי. האם עשיתי את הדבר הנכון שהחלטתי לגדל אותם כאן? לא יודע. אבל הייתי צריך לעשות החלטה והחלטתי. אהבתי מאוד את בריאן. מהקשר איתו למדתי שצריך לדון בזוגיות בצורה שכלתנית ופחות רומנטית. בעקבות מה שקרה איתו אני מאמין היום בהסכמי ממון. מתוך ניסיוני אני אומר בלי להתבייש, שימו את הרומנטיקה בצד. הסכם ממון, כמו הסכם הורות, מחייב לדבר על תרחישים שלא נהוג ולא נעים לדבר עליהם – מה קורה אם נפרדים? מה עם ירושה? על שם מי רשום הבית? מי שיוצר משפחה חדשה חייב לבדוק דברים לאשורם. בריאן ואני הינו שנתיים יחד והתחתנו. היינו הכי מאוהבים ולא דיברנו על דברים בסיסיים. פעם האמנתי ברומנטיקה סכרינית כמעט, חסרת גבולות. ובסוף זה נגמר במשרד הפנים כשכתבו לי 'גרוש'. היום אני פחות רומנטיקן אבל עדיין מאמין באהבות גדולות".

"אני מצטער שלא עשיתי ילדים קודם. אומרים לי שזה משפט טיפשי ואני עדיין אומר שאם הייתי אבא בגיל 30, היה לי יותר קל פיזית". גיל שוחט | צילום: מירי דוידוביץ

מחזיר אהבות קודמות

בבית של גיל הילד לא שמעו מוזיקה קלאסית. אמו ציפי שוחט, בעבר כתבת התרבות המיתולוגית של עיתון "הארץ", לקחה אותו לראות הצגות. אביו יהודה היה מורה ומנהל ברשת "עמל". "אבא עירקי ואימא פולנייה, בסך הכל משפחה נורמטיבית מרמת גן ולא היה במסגרת שום דבר שהכין אותי לקריירה של מוזיקה". כישרונו התגלה כבר בגיל 6 ובגיל 11 כבר נחשב לילד פלא בזכות יצירות שהלחין. בגיל 12 הוא ניגן בקפה הבימה ובגיל 18 הזמינה ממנו התזמורת הקאמרית הישראלית יצירה. במהלך שירותו בצה"ל ניהל את יחידת המוזיקאים בחיל החינוך.

בגיל 18, הרבה לפני שזה היה אופנתי, הוא יצא מהארון. "עד גיל 16 חשבתי שאני סטרייט, היו לי חברות אבל לא היה לי צורך פיזי. בעקבות קשר עם חבר שהפך לקשר רגשי ואז לקשר מיני, התאהבתי. זו הייתה אהבה ענקית שנמשכה כמעט שנתיים. נפרדנו לא בצורה יפה, לפי הפרשנות שלי זה קרה כי הוא נסע לעשות דוקטורט בחו"ל. היום הוא פרופסור באוניברסיטה, גיי, אב לילדים. אחרי נתק מוחלט של 16 שנה נוצר בינינו שוב קשר, וקבענו להיפגש בבית קפה ביפו. כשהוא נכנס, הוא נראה בדיוק כמו כשהכרנו. גם הרגש שהיה לי אליו נשאר. אהבה עבורי היא כמו מים, אפשר להקפיא, אפשר לאדות ולשנות מצב צבירה, להפוך אותה לשנאה, אבל אי אפשר להעלים. כשנפגשנו הכרתי כבר את בריאן, שהפך לאהבה גדולה בחיי, אחרת אולי היינו חוזרים. עם השנים נהייתי כמו ליז טיילור, מרובה אהבות".

איך הגיבו בבית על היציאה מהארון?

"אבי אהב אותי מאוד אבל לקח לו הרבה שנים לעכל את זה שאני גיי. היה כעס והיה נתק רגשי שנמשך שנים. הוא גם לא ציפה לבן מוזיקאי, רצה אותי מדען. בעבר כעסתי עליו שהתרחק ממני אבל כבר הרבה שנים שאיני כועס. לימים הבנתי שהרתיעה שלו נבעה מדאגה, ואני חושב שבמקום לכעוס על ההורים צריך לנסות להבין מאיפה הדאגה שלהם. לעומתו, אימא שיתפה פעולה, תמיד הכילה אותי ואת אחי שהוא סטרייט ויחסיי איתו קורקטיים".

לימים התפייסת עם אבא?

"הוא מת לפני שש שנים בגיל 72. כשהוא הבין שזמנו שאול, היחס שלו אליי השתנה ותפיסת עולמו גם. סגירת המעגל ההרמטית שלנו בתום הנתק הארוך הייתה בשלוש השעות האחרונות לחייו. הוא היה מחובר למכונה ואני הייתי בקונצרטים בסין כשנודע לי מצבו, ירדתי מהבמה והגעתי מהמטוס לאיכילוב. הוא חיכה שאחזור מסין, וכעבור שעתיים הוא מת. היה משהו נעים בדרך שבה נפרדנו, עם כל הצער של המוות".

במהלך השנים התמנה למנצח אורח קבוע בפסטיבלים והיה מנהל מוזיקלי ואמנותי של תזמורות. האופרה הישראלית העלתה את "הילד החולם" שכתב על פי מחזה של חנוך לוין ואוניברסיטת הרווארד לקחה חסות על יצירותיו ומנהלת את הארכיון שלו.

השגת הרבה בארץ ובעולם. איך זה שעד היום לא הופעת עם התזמורת הפילהרמונית?

"לא יודע. יש לי הערכה גדולה לזובין מהטה, אבל הוא לא מכיר אותי. עד לפני מספר שנים הייתי צריך לספק תשובות, היום הם צריכים לספק תשובות למה הם לא משתפים איתי פעולה, למה לא מזמינים ממני יצירות ולא מזמינים אותי לנצח או לנגן. אני כבר לא צריך להוכיח. הקהל הישראלי הוא אצלי, לא האליטיסטי, האמיתי, אנשי התרבות שהם לאו דווקא בעולם הקלאסי".

האם חלק מההצלחה שלך קשור לכך שהשכלת להנגיש את המוזיקה הקלאסית לעם כשחיברת אותה עם עולם הפופ?

"לא היה כאן מהלך מושכל, מסחרי. יום אחד פנתה אליי נורית גלרון, והופעתי איתה בקונצרט שבו ניגנתי בין השאר שופן, באך ורחמנינוב. זה הוביל לעוד קונצרטים. מאז הופעתי עם רבים וטובים, בין השאר עם מירי מסיקה, שרית חדד, מתי כספי, שירי מימון וריטה. היו לי שיתופי פעולה גם עם דליה רביקוביץ, יהודה עמיחי, חיים גורי, אגי משעול ועוד. מוזיקה קלאסית היא לא רק ז'אנר, היא ערך תרבותי שיודע להתחבר באופן טבעי לכל ז'אנר אחר. במשך עשרות שנים התחום הקלאסי איבד קהלים פוטנציאליים רבים מכל מיני סיבות. יש אשמה גם בעולם הקלאסי, ואני קורא לזה חטא היוהרה והגאווה שהרחיק את הקהל. רבים לא מכירים את המוזיקה הקלאסית שהיא מאוד רלוונטית לחיים. התפקיד שלי הוא לתת להם את זכות הבחירה".

זה לא ממסחר אותה?

"ההפך, זה אוונגרד. באקדמיות למוזיקה בעולם לא התייחסו עד לאחרונה לנושא של הקהל. הלימוד היה פיוריסטי, סטרילי, ואני נגד סטריליות כי היא יותר פוגעת מאשר מעודדת. הלכלוך של החיים לא תמיד מזיק, לעתים הוא אפילו בריא. המסחריות בעבודה שלי, הקשר העסקי שלי עם הקהל, הוא סוג של לכלוך שבהגדרות שלי הוא בריא".

עכשיו כשאתה אבא, כמה רחוק תלך בשביל קריירה בינלאומית?

"יש אלמנט של ויתור בנושא הזה ולא אאשים את הילדים. בחרתי לחיות פה. השיקולים הכלכליים והקרייריסטים לא היו העיקר. להגיד שאני שלם עם ההחלטה? אשקר. האם זנחתי את השאיפה? לא. אנחנו עובדים גם על דברים בינלאומיים חדשים אבל אני לא רוצה להיות פסנתרן קונצרטים שמסתובב ב־80 ארצות, וזו גם בחירה פיזית כי אני לא נוסע כל כך טוב. אבל גם אם תבוא פריצה בינלאומית לא ישתנה דבר בתפיסת עולמי, בדרך חיי ובאבהות שלי, ווגם אם יהיה לי מיליארד שקל אני אקמץ על כל הוצאה".

אומרים עליך שאתה נגוע באהבה עצמית ומתפוצץ מרוב נחת.

"אומרים. התחושה האישית שאתה לא מספיק יפה, חכם, מוכשר, זה הדבר הכי טוב שיכול להיות לך. זכיתי לפגוש שועי עולם וברגע שחדרתי דרך הקליפה החיצונית, גיליתי חוסר ביטחון שגם לי יש אותו".

יש מחשבות על מיסוד הקשר עם אמיר?

"לא. עם בריאן זה היה חשוב לו מאוד ויש משהו נחמד בהצהרה לפני אלוהים והעולם, אבל הגירושים הוכיחו לי שעדיף לא להצהיר. אני בעד הגישה היהודית של 'נעשה ונשמע' אז למה בנישואים זה להפך?"

בוא נדבר על חלומות.

"אני עדיין רוצה, מקווה ומייחל שהיצירות שלי יבוצעו בכל בתי האופרה בעולם, וגם הסימפוניות שלי יהפכו לרפרטואר קבוע. אני רוצה לחזור לנהל תזמורות, בעיקר בחו"ל".

וחלום אישי?

"אני רוצה עוד ילדים. מאותה אימא. אם היא לא תרצה – אשכנע אותה. הלוואי עוד תאומים".

צילום מירי דוידוביץ | סטייליג אנה מירקין | איפור נופר גריכטר ליוסי ביטון