החומרים שמהם עשויה אהבה

אימאגו היא שיטת טיפול זוגי המאמינה כי זוגיות טובה ובריאה היא הבסיס לחיי משפחה תקינים ומאושרים. המטרה: לגרום לבני הזוג להקשיב זה לזה וליצור מרחב בטוח

88 שיתופים | 132 צפיות

מכירים את הפתגם השחוק עד דק "האהבה היא עיוורת?" יש מי שמוסיף לו גם המשך: "והנישואים מחזירים את הראייה". אותה האהבה שמחוללת בנו שמות, זו שלא מעבירה את החמצן למוח, שבאה עם פרפרים בבטן וגורמת לנו להתנהל בחוסר רציונאליות משוועת מול מושא אהבתנו, אותה אהבה שחשבנו שלא תשתנה לעולם, משנה במהלך חיינו פנים וצורות.

רוב הזוגות שמיסדו את אהבתם – אם על ידי נישואין ואם על ידי חיים משותפים כזוג – עוברים כמה וכמה שלבים במערכת היחסים שלהם. לאחר שההדים של חתונת החלומות מתחילים להתפוגג והפנטזיה של האביר יפה התואר על הסוס הלבן שאוסף את הנסיכה אל חיקו הולכת גם היא ומקבלת צבעים יותר מציאותיים, אנו מגלים שבחיים ביחד לפעמים מתעסקים גם בלהוריד את הזבל, ופתאום אותו "אביר יפה תואר" נראה קצת פחות יפה ממה שחשבנו או ממה שסיפרנו לעצמנו. אם נודה על האמת, גם אנחנו לא בדיוק "היפהפייה הנרדמת", ולסינדרלה בכלל, אנחנו מגלים, יש הפרעה אובססיבית לניקיון.

כן, הזוגיות פנים רבות לה. איני מדברת כאן על אובדן האהבה, אלא על כך שבניגוד לאגדות ולמה שסיפרו לנו על "והם חיו להם באושר ועושר עד עצם היום הזה", המציאות היא שונה. החיים מטבעם מציבים לנו אתגרים ומהמורות בדרך, ולאו דווקא תמיד כזוג, אלא גם כפרטים. הרי מהו זוג אם לא שני פרטים החיים ביחד? כל פרט הוא עולם ומלואו, ושני העולמות האלה אמורים לרקוד את ריקוד החיים זה עם זה, ואם אפשר אז בלי לדרוך אחד לשנייה על הרגליים. וכאשר לבני הזוג נולדים ילדים, הם צריכים ללמוד איך להמשיך לחולל גם כשמסתובבים להם בין הרגליים כמה יצורים קטנים שדורשים את תשומת הלב שלהם.

שיטת אימאגו היא שיטה ייחודית לטיפול זוגי המביאה תפיסת עולם קצת אחרת בכל הנוגע לגישה המסורתית ולכל מה שנמצא במרחב שבינו לבינה. למעשה, היא מציעה נתיב אחר של טיפול זוגי המזין את הזוגיות ונותן לה מקום של כבוד. המומחים לשיטה טוענים כי חיי המשפחה כולה מושתתים על הזוגיות. בשנים האחרונות זוכה השיטה לפופולריות רבה בעולם, וגם בישראל יש לה לא מעט חסידים.

אלבום תמונות של קשרים משפחתיים

גישת האימאגו גובשה על ידי ד"ר הרוויל הנדריקס, כדרך ליצירת יחסים מודעים בין בני הזוג. היא מבוססת על התפיסה כי האדם מראשית הווייתו מצוי בתוך קשר: עם הורים, אחים, סבים, ולאחר מכן עם בן זוג. סוג הקשרים שנבנו ונטמעו באדם מילדותו משפיעים על מהלך חייו, על אושרו הפנימי ועל הדרך שבה הוא נכנס לתוך הקשר הזוגי.

"בתהליך הגדילה שלנו בבית, אנו מטמיעים ומצלמים הרבה תמונות של קשר", אומרת ליאורה גרינהאוס, מטפלת זוגית ומשפחתית בכירה במכון שינוי ויו"ר פורום "אימאגו ישראל". "הקשר עם אבא, הקשר עם אמא, עם סבים וסבות, התמונות שמצולמות ומוטמעות בזיכרון שלנו, נערמות לתוך אלבום תמונות שבסופו של דבר יספר לנו מה זו אהבה ומהו קשר.

"לכל אדם יש אלבום תמונות אחר שנוצר מתוך החוויות האישיות שלו. כל אחד גדל עם הורים אחרים, בעלי תפיסות עולם שונות לגבי איך אנו צריכים לגדול ומה אנו צריכים להיות בחיים. יש בתים שבהם נמצא חופש ועצמאות, ויש כאלה שנושאים איתם מהבית תמונות של מחנק, חוסר עצמאות וחודרנות.

"אותו אלבום תמונות מספק לנו את התפיסה שמשמשת אותנו שלא במודע בעת בחירת בן זוג. בעצם, מה שקורה הוא שהלא מודע הופך להיות מחלקת כוח האדם שלנו, שיוצאת לחפש עבורנו בן זוג מתאים. הלא מודע הוא מעין חבר שרוצה אותנו שלמים מבחינה רגשית ורוחנית, והוא זה שימצא עבורנו לא בהכרח את הבן זוג שאנו רוצים, אלא את בן הזוג שאנו צריכים לצמיחה שלנו".

רבים מאיתנו מכירים את התחושה של פגישה עם אדם שנדמה לנו כי אנחנו מכירים אותו כבר 20 שנה, למרות שבעצם הכרנו אותו רק לפני יומיים. לדברי גרינהאוס, בשלב זה אנחנו לא מכירים את האדם, אבל יש בו מגוון של תכונות המוכרות לנו כבר 20 שנה, כי אלה הן תכונות הבית שבו גדלנו, תכונות שהוטמעו בנו אצל הורינו.

חיה וולטון, מחברת הספר "אהבה וכוונות טובות", מטפלת משפחתית וזוגית בשיטת אימאגו, אומרת גם היא באותו עניין שכולנו עברנו בינקותנו "טירונות" בבית אבא, גם אם זו התרחשה בבתים "הכי טובים" ואצל "הורים מספיק טובים". "זוהי 'השכלת הג'ונגל', החרותה בנימי נפשנו ובבית הורינו, והיא זו שתקבע את מנהגי הזוגיות שלנו, את התרבות הזוגית שלנו, ובהמשך גם את ההתנהגות ההורית שלנו", היא מסבירה. "בעצם, גם בבחירה הלא מקרית של בן הזוג יש ערך מוסף. אנחנו לא מחפשים רק את הדמות הדומה למה שאנו מכירים, אלא דמות שתאפשר לנו טווח שינוי לשיפור. בעצם, אנו בונים איזושהי אפשרות, או לחלופין אשליה, לשדרוג".



האימאגו בא לתת מענה ברגע שבו נוצר משבר בחיים הזוגיים

האימאגו בא לתת מענה ברגע שבו נוצר משבר בחיים הזוגיים

גורם פוצע וגורם מרפא

אותה משיכה לא מודעת שפועלת כמו חומר כימי ומאתרת את החומר המתאים שאתו היא הופכת לתרכובת, עושה עבורנו עבודה טובה, אבל יש בה גם פרדוקס, שכן אותו חומר בדיוק, שחשבנו כי הוא מתאים לנו, מכיל גם מטענים "שליליים". כלומר, הוא נושא לא רק תמונות טובות, אלא גם תמונות צורמות שכאבו ופצעו אותנו.

נשאלת השאלה: מדוע קיימת אצלנו התחושה שבן הזוג המייצג בעינינו את מה שטוב, יכול לייצג באותה עת גם את הכאבים שלנו ותכונות שבעבר פגעו בנו ופצעו אותנו? "אכן, אנו נמשכים ברמה לא מודעת לאנשים שיש להם תכונות שהן טובות לנו, אך גם תכונות שפגעו בנו במהלך החיים", אומרת גרינהאוס. "אבל לפי גישת האימאגו, לא סתם התחתנו עם בן הזוג שלנו, משום שהזוגיות אתו היא הזדמנות להירפא מהפצעים".

כדי להבהיר יותר את דבריה, גרינהאוס מביאה דוגמה מחייה האישיים. "כילדה חייתי עם אב ביקורתי ואם חולת סרטן. המחלה של אמי גזלה ממנה זמן רב ואנרגיות והיא לא הייתה כל כך זמינה אלי. אני נישאתי למנהל בית חולים, שבעצם מתוקף עיסוקו יש לו פחות זמן פנוי, בדיוק הדבר שחסר לי בילדותי. התכונה שאהבתי בו, של אתגר ושאפתנות, היא בעצם התכונה שגם פוצעת אותי, כיוון שהוא פחות זמין ופנוי אלי.

"אם כך, מדוע אנחנו נמשכים דווקא לתכונות שפצעו אותנו?" היא שואלת ומיד עונה: "מכיוון שבמפגש הזוגי הזה נוצרת אפשרות למסע של הילינג וריפוי. אם בן הזוג שלי ילמד להקשיב לי ולהבין שעבורי הדבר הכי חשוב בעולם הוא שפנויים אלי ומקדישים לי זמן, הוא יעניק לי מתנה מאוד גדולה, ומתנה גם לעצמו כשילמד להיות זמין לבת הזוג שחשובה לו. אז יחול בעצם התהליך של ריפוי הדדי".

רגשות בתוך מחסן

במסגרת התפקיד ההורי של גידול ילדים וחינוכם, הורים אומרים כל מיני דברים לילד כדי לכוון אותו ולהדריך אותו בחיים, אבל לדברי גרינהאוס, לא תמיד ההכוונה הזו היא נכונה. "מאחר שאנו רוצים שההורים שלנו יאהבו אותנו, לצד השבחים שאנו מקבלים מהם ונושאים איתנו, נצרבים בזיכרוננו גם דברי ביקורת, בעיקר אם אנו חווים אותם ביתר שאת ויותר מפעם אחת", היא אומרת.

"בעצם, אנחנו מכניסים למחבוא כל מיני חלקים בתוכנו שלא זוכים לעידוד, וזוכרים ביטויים כמו 'ריקוד זה לא בשבילך', 'תפסיק להיות בכיין', 'אתה ממילא לא תצליח'. כילדים אנו לוקחים את האנרגיה הזו ואת הרגשות שלנו ומכניסים אותם למחסן. כך קורה שאנו גדלים עם כל מיני מחסנים, ולאחר מכן נמשכים אל אנשים שנושאים את המחסן שלנו באופן מוחצן ואפילו מתחתנים איתם.

למשל, בחורה שקטה שאינה מרבה לדבר כי אולי השתיקו אותה בצעירותה, תינשא דווקא לבחור פטפטן. אבל כאשר התכונה שהיא הכניסה למחסן עומדת מול עיניה כל הזמן וכאשר בעצם היא חיה עם גבר שמחזיק את המחסן שלה בחוץ, זה עלול להקשות עליה ולהרגיז אותה. כלומר, דווקא אותה תכונה של דברנות, שהוצנעה אצלה כל השנים, תעורר בה כעס וחוסר נוחות.

"כך נוצרת פעולה נגדית בתוך הזוגיות ואנו מפתחים התנגדויות לשני דברים: לתכונה שקיימת במחסן שלנו וכעת מרגיזה אותנו, ולתכונה שפצעה אותנו בעבר ופוצעת אותנו גם היום".

בדיוק במקום הזה נכנסת העבודה של האימאגו. לדברי דאנה תבור, פסיכותרפיסטית, מטפלת משפחתית וזוגית בשיטת אימאגו, ומנהלת ת.ל.מ חדרה – רשת ארצית לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ ואבחון – טוענת שאפשר להסתכל על הזוגיות כמערכת אזעקה שמדליקה את הנורות הכואבות. "רוב הכעסים הם בעצם השלכות של פצעי הילדות שלנו", היא אומרת. "90 אחוז ממה שאנו חווים ככעס, אינם מתרחשים בגלל בן הזוג שלנו, אלא בשל ההשלכות שלנו עליו. אלו כל הנקודות הכואבות שישבו וחיכו אצלנו, ובן הזוג שלנו פשוט 'הדליק' אותן. כך קורה שכל המפגש שלנו מול העצמי הפנימי שלנו, גורם לנו לחזור לאותה אנרגיה פנימית ולרצון להתקלף מכל הפצעים והפחדים, לחזור אל האני העצמי שלי ולהירפא".



אפשר להסתכל על הזוגיות כמערכת אזעקה שמדליקה את הנורות הכואבות

אפשר להסתכל על הזוגיות כמערכת אזעקה שמדליקה את הנורות הכואבות

המרחב המקודש שבינו לבינה

האימאגו בא לתת מענה ברגע שבו נוצר משבר בחיים הזוגיים. למעשה, הוא משתמש במשבר כמנוף לצמיחה וכהזדמנות לעבור לשלב בוגר יותר ביחסים, שלב שבו יכירו בני הזוג בצרכים הרגשיים והנפשיים של כל אחד מהם.

"נשים רבות מכריזות שהן משקיעות מאמץ בניקיון הבית ובטיפול בילדים, אבל שוכחות שבן הזוג שלהן זקוק לטיפוח מצבו הרגשי", טוענת חיה וולטון. "במקביל, גם הגברים טוענים שהם טורחים לעבוד עד כלות ולצייד את ביתם במותרות, אך בת זוגם מחכה לתשומת לב אישית. במשך הזמן כל אחד מהם מאוכזב מההמתנה הארוכה להתייחסות ולקירבה רגשית ואינטימית, וכתגובה כל אחד נפגע וחוסם את שעריו בפני השני.

"כאן בדיוק האימאגו בא להנחות את בני הזוג. שניהם יושבים זה מול זה עם המטפל, שהוא מעין "מאמן" (coach) העוזר להם לתקשר ולהקשיב באופן אמיתי זה לצפונות לבו של זו, ולייצר מרחב זוגי בטוח".

איך המרחב הזוגי בא לידי ביטוי? "הזוגיות נמצאת במרחב ש'בין'", אומרת דאנה תבור. "הזוגיות איננה 'היא' או 'הוא'. זה המרחב שנוצר ביניהם. כמו השמים שלא עשויים רק ממימן או חמצן, אלא מן התרכובת שנוצרת. המרחב הזה יכול להיות מרחב 'מקודש', שבו כל אחד מבני הזוג מרגיש ביטחון ויכול לבטא את עצמו במלואו, עם כל התנודות הרגשיות שהוא מכיל. מצד שני, הוא יכול להיות 'מזוהם' ולהכיל מאבקי כוח גלויים או סמויים. לעתים אנו רואים זוגות שלכאורה הכל בסדר ביניהם, הכל אצלם מתפקד, אך במישור הסמוי כל אחד מהם מנסה לשאוב מהאחר בלי לראות אותו באמת. הם רואים זה את זה כאובייקט, כספק צרכים".

וולטון מביאה דוגמה לסוג כזה של הסתכלות. "אישה שכרתו לה את הרחם היא פצועה, פגועה וכואבת, אבל לפעמים שוכחים שגם הגבר פצוע, כיוון שרצה עוד ילדים".

"הקשר הזוגי", אומרת דאנה תבור, "יכול להיות המצמיח ביותר והטוב ביותר, או לחלופין, המסוכן ביותר. אם המרחב הזוגי בטוח, אפשר לשאוב ממנו אנרגיות להתמודדות עם החיים, ההורות והקריירה. במרחב שהוא מסוכן, שיש בו האשמות, התגוננות וחוסר קשר, כשכל אחד הוא רק אובייקט בסיפור, נוצרים קשיים רבים שמשליכים על התפקוד האישי ועל ההורות. הזוגיות היא לבנה מאוד חשובה שעליה אנו בונים את ההורות, וכאן נוצרת נקודת המפגש בין המרחב הזוגי לבין ההורות".

מתוך: מגזין הורים וילדים