הרי את מקודשת לי: מנהגי חתונה ביהדות

תוכן שיווקי | הספרייה הלאומית 

משחר ההיסטוריה יהודים בכל העולם התחתנו, החליפו טבעות וחתמו על כתובות. רבים מאיתנו החילונים לא מודעים לטקסים היהודיים היפים שנהוגים בחתונות מסורתיות, שחלקם דומים מאד למנהגים חילוניים לחלוטין, מבלי שאפילו היינו מודעים לכך. להלן סקירה מהירה של כמה מהם:

צום לפני החתונה

כלות רבות צמות ביום החתונה שלהן לא בגלל צורך דתי, אלא בגלל שהן פשוט לא מסוגלות להכניס לפה אפילו גרגר, מרוב התרגשות. מעניין לראות שלפי ההלכה, זוג שעומד להיכנס בברית הנישואין צריך לצום מהזריחה ועד הטקס עצמו. מדוע הצום? מכיוון שיום הנישואין הוא כה קדוש, שהוא שווה ערך ליום כיפור בעוצמתו, וכאשר בני הזוג מתחתנים, נשמתם הופכת לנשמה אחת ומושלמת, וכל "פשעיהם" הקודמים מתכפרים להם.

פרידה לשבוע

אצל זוגות חילוניים נהוג לא להיפגש ביום החתונה – עד שלב הצילומים המקדימים או עד הטקס. מנהג זה, שהושרש היטב למרות שסביר להניח שחלקנו אפילו לא שואלים את עצמנו מה מקורו, הוא נכון מכמה סיבות: יום החתונה הוא יום מלחיץ מאד. הכלה עוברת ממקום למקום, מדידות אחרונות, טיפולי יופי וטיפוח, הכל מאד גועש, מלא אדרנלין, צפוף ולחוץ. לוח הזמנים לא מאפשר יותר מדי מרווח נשימה, וטוב שכך – כי נהוג לומר שכשמתחילים לחשוב – מתחילים להילחץ. בהלך רוח שכזה, כשהכלה כל כך לחוצה, עדיף שהיא תהיה עם אמה וחברותיה ולא עם בעלה לעתיד, כדי למנוע ריבים וויכוחים הנובעים מלחץ. סיבה נוספת היא, הרצון שהבעל יראה את כלתו רק כשהיא כבר לבושה, מאופרת, מסורקת ונראית יפהפייה וזוהרת. אצל החרדים גם נהוג לנתק מגע, אבל אצלם זה קורה יותר זמן מראש, כשבוע לפני החופה. אצלם זה גם יותר פשוט, בהתחשב בעובדה שהם לא גרים ביחד, אלא כל אחד בבית הוריו.

מזל טוב! שבירת הכוס בטקס החתונה. צילום: שאטרסטוק

קבלת הפנים

בחתונות של חילונים קבלת הפנים מתקיימת לפני טקס החופה, והיא כוללת כיבוד קל ומשקאות, שאמורים לעזור להעביר את הזמן עד טקס החופה. החתן והכלה לרוב לא מתגלים עד הרגע בו הם פוסעים לחופה – אבל יש זוגות של חתן וכלה שלא מרגישים שהם זקוקים ל"כניסה דרמטית", והם מקבלים את האורחים בעצמם. בחתונות חרדיות לעומת זאת נהוג לערוך שני טקסי קבלת פנים שונות, לנשים ולגברים. החתן והכלה משולים למלך ולמלכה: הכלה יושבת על כיסא גבוה שמזכיר "כס-מלוכה", וכך מקבלת את פניהם של האורחים, והחתן מוקף בחבריו ובבני משפחתו, כולם גברים כמובן, ששרים ורוקדים וטורחים לעשות שמח.

[tmwdfpad]

כיסוי פני הכלה

מעניין לראות ששלב זה הוא זהה בכל החתונות, בכל העדות ובכל הזרמים. החתן מכסה את פניה של כלתו בהינומה, שמסמלת את הצניעות ואת הפסוק "יופייה של בת מלך פנימה". בשנתיים האחרונות אנו עדים להתנגדות שהתעוררה לכיסוי הפנים בהינומה, וישנן כלות שמשוות את ההינומה לרעלה, וטוענות שזו כפייה, ושהן מתנגדות לרעיון שלדעתן רומז שעל האישה להיות בביתה ולא לצאת ממנו.

הכתובה

כתובות עתיקות מרגשות אותנו בכל פעם מחדש. זוהי עדות לכך שגם לפני מאות שנים אנשים צעירים אהבו, והתחתנו, והלב שלהם פעם בדיוק כמו שלנו. האם הכתובה שונה בחתונות חרדיות – מול חתונות חילוניות?

בחתונה חרדית מקריאים את הכתובה בשפה הארמית שבה היא כתובה, כולל כל תחומי האחריות שהחתן צריך לקחת על עצמו: להגן על אשתו, לספק לה אוכל, בגדים ולהיות קשוב לכל צרכיה. מבחינת הדת היהודית, האישה היא כל כך חשובה, שאי אפשר להשלים את החופה ללא סיכום ה"חוזה", כלומר הכתובה, עם פירוט לגבי כל מה שהבעל מתחייב לעשות עבור אשתו. גם בחתונות חילוניות לא ניתן להתחתן ללא כתובה, ולמרות שלא מקריאים את תוכנה או את פירוט ההתחייבות, ולא מכריזים  על הסכום הכספי שהבעל לעתיד התחייב לו בכתובה, היא עדיין חוקית ומשמשת כחוזה משפטי לכל דבר.

כתובה איטלקית עתיקה. צילום מסך מתוך אתר הסיפרייה הלאומית

הטבעת

האם ידעתם מה הסיבה שעל הטבעת להיות עשויה מזהב טהור? הפרשנות מעניינת ואפילו רומנטית: היא אמורה לשקף את חיי הנישואין שאנו שואפים להם, ולכן על הטבעת להיות פשוטה, ללא קישוטים, יהלומים או חומרים נוספים, ומזהב טהור ואיכותי. כלומר – שיהיו לנו חיי נישואים פשוטים, ללא מהמורות (אותם מסמלים הקישוטים), ובנויים מהחומר הכי חזק וטהור. לפי ההלכה, מרגע ענידת הטבעת הזוג מוכרז כזוג נשוי.  מזל טוב!

החלפת טבעות נישואין. צילום: שאטרסטוק