נועדנו זה לזו
משברים בזוגיות לא חייבים להיגמר ברבנות, ולפעמים גם רומן מהצד של בן הזוג יכול להביא לצמיחה מחודשת של הקשר. הכל תלוי במסר שמאחורי שבירת הכלים
מי לא חולם על בן זוג אוהב, משפחה חמה ובית יפה ממש כמו באגדות? אלא שבמציאות אנחנו פעמים רבות מצפים מנישואים ליותר ממה שהם מסוגלים להעניק.
אנחנו מביאים לקשר הזוגי ציפיות שונות ומשונות, שלא בהכרח תואמות לאלה של בן הזוג, וגם התפיסה המערבית שלפיה בקשר זוגי צריכים להתקיים בהרמוניה חברות, רומנטיקה, תשוקה, מיניות, הורות, שותפות כלכלית, חלוקת נטל שוויונית ושתי קריירות, לא מקילה על החיים.
לא פלא שהרבה זוגות נקלעים למשברים שלא פעם מביאים לגירושים. הפנטזיה הרומנטית מפנה את מקומה לסטטיסטיקת גירושים גואה.
איזו מין בגידה?
ההגדרה הפיזיקלית של משבר היא הפרת האיזון של האדם, אבל חשוב להבין שמשבר מתפתח לא בגלל האירוע הקשה, אלא בגלל משמעות האירוע עבור אותו אדם. יש שיראו במשבר אירוע סופי ואילו אחרים יראו בו פתח לצמיחה.
משבר על רקע בגידה הוא אחד הטראומטיים ביותר, וגם הנפוצים ביותר. על פי מחקרים שונים, כ-50% מהגברים וכ-30% עד 40% מהנשים בוגדים במהלך חיי הנישואים. לדברי עירית קליינר-פז, פסיכולוגית קלינית, ראש צוות זוגות במכון טריאסט שריג, המתמחה בשיטה הפסיכואנליטית, אנשים נדחפים לקיים רומנים מחוץ לנישואים ממניעים רגשיים שונים, אך רק אחוז קטן מהבגידות נובע מהרצון לסיים את הקשר.
על פי אמילי בראון, מחברת הספר "דפוסים של בגידה", יש 5 טיפוסים של בגידות:
1. רומן במטרה להימנע מקונפליקט. מאפיין זוגות הנשואים פחות מ-12 שנים ונובע מתסכול שאינו יכול לבוא לידי ביטוי בקשר. לדברי קליינר-פז, סוג זה אופייני לאנשים שחונכו להיות "ילדים טובים", לא לבטא כעס. "המסר של הבוגד/ת במצבים אלו הוא 'שים לב אלי!' והבגידה מיועדת לגרום לבן הזוג להתעורר, להתייחס".
2. רומן במטרה להימנע מאינטימיות. אופייני לזוגות הנשואים פחות מ-6 שנים, ומתרחש אצל זוגות המרבים לריב ומתקשים להגיע למצבים של קרבה ואינטימיות. "רומן מחוץ לנישואים הוא 'פטנט' להימנעות מקרבה", מסבירה קליינר-פז. "הבוגד מפזר את רגשות התלות והאינטימיות שלו על פני כמה דמויות, וכך מרגיש בטוח יותר מפני קרבה, תלות ועזיבה".
3. התמכרות למין מחוץ לנישואים. מוכרת כמעט אך ורק אצל גברים, והיא קשורה לצורך כפייתי לצבור עוד ועוד כיבושים מיניים. מדובר בגבר המכור לריגוש, לסכנה ולכל הכרוך בפלירט אסור. "רומנים מסוג זה כרוכים בדרך כלל בהשפלה פומבית לרעיה ולמשפחה ויש להם פוטנציאל הרסני ביותר לבוגד ולסביבתו".
4. רומן "הקו הירוק". נפוץ יותר אצל גברים בנישואים בני 20 שנה ומעלה. זהו לרוב רומן ממושך עם אישה אחת, והבוגד נקרע בין הנאמנות למשפחה לבין הרצון לחוות התרגשות ונעורים מחודשים. לא אחת הוא נלווה למשבר גיל החמישים, ומתרחש לעתים קרובות אצל בני זוג שהקשר ביניהם התמקד בתפקידם כהורים המגשימים את פנטזיית המשפחה המושלמת. "במקרים כאלה, הבוגד רווי רגשות אשם, ומשאלתו הסמויה היא שהמטפל יתמוך באישה וכך יאפשר לו לצאת מהנישואים עם פחות רגשות אשם".
5. רומן "כרטיס יציאה". מאחוריו עומדת המשאלה לגירושים. בגידה כזו עשויה להתרחש אצל זוגות טריים וותיקים, ואופיינית לאנשים החרדים להודות בכך שהם חיים בזוגיות ריקה מתוכן. "הרומן חוסך את העימות עם רגשות כישלון או נטישה, והבוגד והנבגדת משליכים את הגירושים על ההיסחפות הרגשית, ולא על הסיבות האמיתיות שחיסלו את הזוגיות".
חשיבה חיובית
אחרי שזיהינו את סוג המשבר, איך יוצאים ממנו? בפסיכולוגיה החיובית, למשל, מתמקדים בדברים החיוביים ובנקודות החוזק של הזוג. "הפוקוס הוא על האושר", אומרת דורית כהן, יועצת זוגית בשיטת הפסיכולוגיה החיובית. "הדרך להגיע אליו היא להסתכל איפה אתה כן מצליח בחיים.
"ניקח, למשל, זוג שיש לו הרבה בעיות ואחד הצדדים בגד. אבל כשמסתכלים על כל אחד מהם בעבודה, רואים שהוא מגשים את עצמו, יחסי האנוש שלו טובים והוא מרגיש סיפוק וחיוניות.
"לפי הגישה החיובית, יש להתבונן במקומות בחיים שבהם אדם מצליח וטוב לו, לראות אילו מערכות יחסים עושות לו טוב, מה עובד ומצליח שם, וללמד אותו להביא את אותן מיומנויות גם הביתה. לקחת מהטוב ולהעצים".
במעלה הסולם
במודל של הפסיכולוגיה החיובית יש 4 סולמות, וכהן מלמדת את הזוגות הבאים אליה איך לעלות בכל אחד מהם:
1. אני מול עצמי. כל אחד מבני הזוג מתבונן בחייו ושואל את עצמו אם הוא מגשים את חלומותיו בתחום המיניות, הקריירה, הרוחניות ועוד. "ככל שהפער בין המצוי לרצוי גדול יותר, כך האדם מרגיש פחות טוב עם עצמו. במצב כזה אין אהבה עצמית, ואז קשה לאהוב מישהו אחר", קובעת כהן ומוסיפה: "הסיבה המרכזית שבגינה חסרה אהבה בזוגיות היא שאנשים מרגישים שהם נאלצים לוותר. כדי לטפס בסולם הראשון צריך להתחיל לעשות דברים שיעשו אותך מאושר".
2. אני מול אחרים. עד כמה אנחנו נפגעים ממה שאומרים ועושים לנו? עד כמה האהבה העצמית שלנו תלויה בגורמים חיצוניים, וגם: אם כבר נפגעתי, האם אני מסוגלת להרגיע את עצמי או שאני זקוקה למישהו חיצוני שירגיע אותי?
3. תקשורת. "כשמישהו נמצא בשלב נמוך בסולם ומתקיימת שיחה קשה, הפוקוס הוא איך להפוך את האחר ללא בסדר", מסבירה כהן. "וכאשר מישהו הופך אותך ללא בסדר, את מפסיקה להקשיב, ואז אין לך מושג מה הצד השני מרגיש כי את עסוקה בלהדוף את המתקפה. כשמטפסים בסולם, מעבירים פוקוס לעצמי. כל אחד מתבונן פנימה, ושם על השולחן את רגשותיו. במקום להשתמש במילה 'אתה' יש להשתמש במילה 'אני'".
4. אומץ. בסולם זה הזוגות מתבקשים להגיד דברים שנאגרו בבטן, לנגוע במקומות שבהם לא נגעו ולהעז לעשות דברים שבחיים לא העיזו לעשות. "אם עד עכשיו נשארת בנוחות שלך, עכשיו יש להיחשף לרמה מסוימת של חרדה ולעשות. רק אז יש צמיחה. ככל שמטפסים בסולם, את מרגישה שמותר לך להיות מי שאת כי בן זוגך מספיק יציב ולא יתמוטט אם תרצי לעשות דברים אחרים", היא אומרת.
הקשר על הספה
"זוגיות מורכבת מהפסיכולוגיה האישית שכל אחד מביא איתו ומהאינטראקציה שנוצרת במהלך השנים. יחד בונים ישות פסיכולוגית משותפת", אומרת קליינר-פז. לכן ה"מטופל" העיקרי, לדבריה, הוא הקשר עצמו.
"ניקח אישה שמתחתנת עם ציפייה לביטחון, שהקשר ישמור עליה מכל משמר, כמו אמא ואבא, אבל לבן הזוג דווקא חשובה העצמאות. במהלך השנים עלול להיווצר דפוס שבו הוא יגיד לה 'תהיי חזקה ועצמאית', והיא תתפוס זאת כנטישה ותיצמד אליו עוד יותר. כך נוצרים דפוסים מעגליים, שאחד דורך לשני על יבלות.
הטיפול יעזור להם לזהות את הפלונטר, להיות מודעים לציפיות השונות מהקשר, ולמצוא דרכים אלטרנטיבות לספק את הצורך שלו בזוגיות אינדיבידואליסטית מחד גיסא ואת הצורך שלה בחום ובטיפוליות מאידך גיסא. יש לקחת אחריות על ההתנהגות, כי התנהגות מייצרת רגש".
מתוך מגזין חיים אחרים