"פורנו זאת לא מילה גסה": הצלם שיחזיר לכן את התשוקה לקשר

אזהרת נוסטלגיה חמורה: זוכרות שפעם חיינו בעולם שבו סרטי פורנו לא היו שם נרדף לאינטרנט? שהיו בו סרטים ארוטיים ותמונות מרומזות, ולעירום היו צורות וממדים מגוונים ומסקרנים? עוד לפני תעשיית הקולנוע, הפלייבוי והפורנו, לפני שהיה נתון לחפצון, לניצול ולזלזול (בלשון המעטה), היה גוף האישה מושא הערצה, השראה ויופי באומנות. נדמה שהיום אנחנו חיות בתקופה שהיא מין דודה פולנייה – המראה שלנו אף פעם לא בסדר, ושום דבר לא טוב לנו מספיק. החלטנו שנמאס לנו להתבאס ולהתאבסס על הגוף שלנו ופנינו לצלם רון אוריאל מסטודיו אקספוז לצילומי ארוטיקה ועירום שעוזר לנשים ולגברים, ביחד ולחוד, לקבל את עצמם. סשן הצילום אצלו כולל תהליך ארוך של היפתחות והשתחררות, שבמהלכו ייפתחו לכן הצ'אקרות המיניות ובסופו תחזרו הביתה עם מזכרת שתרים לכן שוב ושוב.

מי בא לצילומי עירום?
"אנשים רגילים, לא דוגמנים, לרוב בני 30־40 ומעלה. נשים או זוגות עם איזו בשלות, באיזשהו מקום בחיים שהם כבר עברו בו לא מעט, שמחליטים להתרכז בעצמם או בזוגיות, ושיש להם ביטחון או לפחות סקרנות לחקור את הדברים".

למה דווקא צילומי עירום?
"לפעמים מגיעים ממקום של 'אני רוצה להצטלם' ואפילו לא ממש יודעים להגדיר מה רוצים, וזה בסדר. לפעמים יודעים להגיד מראש 'עברתי שינויים בגוף', 'אני רוצה להנציח את עצמי כרגע', או להפך, 'אני רוצה להתיידד עם הגוף שלי', דווקא כי יש לא מעט אישיוז. ביומיום אנחנו עסוקים באיך אנחנו מתלבשים, בלדפוק הופעה. בעירום אנחנו פתאום מתעסקים באיך אנחנו מתפשטים. יש השלה של שכבות שנמצאות עלינו חיים שלמים כי ככה גדלנו – יש מטענים מהבית או שחונכנו לצניעות. מתחת לבגדים כולנו נראים אותו דבר, יותר שמנים או יותר רזים, זה לא משנה. אנחנו עשויים מאותו חומר. זה יותר מנטלי – צילום עירום זה המקום של לחקור וללמוד על עצמנו משהו. אם מצטלמים ביחד, אז יש גם את שפת הגוף, את התקשורת הבין־אישית, אלה מקומות שיש המון מה לנבור בהם".

"את רואה זוג שנמצא זמן קצר יחד מתפוצץ על זה ברעב פתאומי או לחלופין בני זוג שנמצאים הרבה שנים יחד שמגלים פתאום דברים מפתיעים"

זאת הולכת להיות האורגזמה הטובה ביותר שתחווי בחייך
7 חטאים שכולם עושים במיטה
מדריך BDSM לקינקית המתחילה

"בעירום אנחנו פתאום מתעסקים באיך אנחנו מתפשטים" | צילום: רון אוריאל

מה קורה בדינמיקה בין זוגות?
"הנושא הזוגי עובר מצלמה בצורה מאוד עוצמתית. את רואה זוג שנמצא זמן קצר יחד מתפוצץ על זה ברעב פתאומי או לחלופין בני זוג שנמצאים הרבה שנים יחד שמגלים פתאום דברים מפתיעים, כי אחרי כל כך הרבה שנים שחשבו שהם מכירים אחד את השני לגמרי, הסיטואציה הזאת פתאום שונה, והם רואים אחד בשני משהו חדש. וזה וואו. זה מוציא מהאנשים השתאות שעוברת יפה מצלמה. זה פינג פונג ורבלי, אבל במקום מילים זאת שפת הגוף, נגיעות. לפעמים זה ברמת הפוזות, ולפעמים זה הדבר האמיתי. אנשים פשוט עפים ויכולים לקחת את זה למקום נורא נועז וחושפני".

"זה מגיע גם לסקס בסיטואציות שבהן זה נכון. זה לא משהו מתוכנן"

מה זאת אומרת מקום נועז? זה מגיע לסקס?
"זה מגיע גם לסקס בסיטואציות שבהן זה נכון. זה לא משהו מתוכנן. אני לא מגיע עם צ'ק ליסט ואומר לזוג שמולי 'אתם רוצים לעשות סקס?' לא. זה פשוט קורה. הם צוברים ביטחון ומתחממים תוך כדי. אם מה שנכון להם להוציא מעצמם זה סקס – אני איתם".

בוא נקרא לילד בשמו – זה פורנו.
"פורנו זאת לא מילה גסה. תעשיית הפורנו היא תעשייה שיש בה הרבה ניצול ועיוותים, אבל כאן אנחנו מדברים על מגרש אחר לגמרי. כבר אמרו לפניי שההבדל בין ארוטיקה לפורנו הוא בתאורה. הגישה שלי משלבת מצד אחד תכנים צילומיים נועזים, ומצד שני הרבה עבודה של אור וצל שיוצרת מסתורין. נוצר מזה שילוב אומנותי וסקסי שמעיף את המוח. זאת הארוטיקה".

אז למה שזוג לא פשוט יצלם פורנו ביתי?
"אנחנו חיים בעידן שהטלפון מצלם אותנו במקומות ובמצבים הכי אינטימיים, אבל יש הבדל עצום בין זה לבין צילומי סטודיו. הדבר היחיד המשותף ביניהם הוא הריגוש. אבל כשאנחנו מצלמים את עצמנו, אנחנו נורא מוגבלים – בסלולרי אנחנו מצלמים מהמרחק שהיד שלנו מגיעה אליו, ובניגוד לסטודיו, הסביבה לא תמיד 'נקייה' או מחמיאה".

"פורנו זאת לא מילה גסה" | צילום: רון אוריאל

"ההבדל בין להצטלם בבית לבד בפוזות האלה לבין ללכת לצלם עדיין שווה משהו, גם בתקופה שאנחנו חיים בה"

אנחנו תוהות אם בכל זאת פורנו ביתי הוא משהו שצריך להישאר בין כותלי ביתנו. אולי אם נעיף את הגרביים המטונפים ואת הטישו המשומש זה יעזור. אולי נוסיף קצת מצעים דרמטיים (לא אלה עם הפרחים מהחמות) ואיזה לנז'רי מוגזם שלבשנו רק פעם אחת, ויהיה בסדר. "זה נראה כמו זוועת עולם", אוריאל מתריע. בלא מעט מקרים, הוא מספר, מגיעים אליו זוגות ל"תיקון" אחרי שניסו לצלם את עצמם בבית לבד, לפעמים אפילו במצלמה יקרה, ולא היו מסוגלים להסתכל על זה במשך שנים. "ההבדל בין להצטלם בבית לבד בפוזות האלה לבין ללכת לצלם עדיין שווה משהו, גם בתקופה שאנחנו חיים בה, התוצאה היא הכול".  

מבחינת התנוחות והפוזות, זה לא קצת מלאכותי?
"יש ספקטרום של תמונות שאפשר לעבוד איתן. חלק יהיה תיאטרלי ומבוים, ואפילו מגוחך, וחלק יהיה הדבר האותנטי. לפעמים צריך את האחד כדי להגיע לשני. צריך לזכור שהאנשים שמגיעים אלי הם לא דוגמנים מקצועיים. ברוב הפעמים הם לא מורגלים ולא נינוחים כל כך מול המצלמה וזקוקים לכך שאנחה ואביים אותם. ואז אולי פוזיציה לא טבעית הופכת לכלי להגיע לפוזיציה הבאה. אני אתן קליק של המצלמה ועוד קליק ואעודד אותם להתחיל לזוז, ואז יקרה שם משהו שהוא אמיתי ויפה יותר. זה תהליך. זה לא זבנג וגמרנו, רבע שעה לעשות כמה פוזות, כמה קליקים ויש לנו מנצח. זה עולם של חקר, של ניסוי, של תהליך. אני אוהב לקחת את האנשים למסע, ובמסע הזה הם מחפשים את עצמם עמוק־עמוק".  

סטודיו אקספוז של הצלם רון אוריאל | צילום: רון אוריאל