אגדת וינטג'

אם היה עליי לבחור אתר צילומים לקומדיה רומנטית חמודה, הדירה של נינה ואן דה גור היא בדיוק המקום שהיה גורם לכל הבנות להשתגע על הגיבורה, לבכות איתה כשרע לה, לשמוח כשהיא הייתה מוצאת אהבה ולחמוד בסתר כמה מהפרטים בדירה (איפה היא מצאה את השטיח בסלון, המדונה מהעץ, ומתלה המעילים הצבעוני?). מישהו היה עושה מזה כסף, מוציא קו של אביזרים לבית על שמה והופך אותה למעין מרתה סטיוארט אירופאית שפונה לקהל צעיר, שמאס בטרנדים, ומבקש לבנות לעצמו בית.

אמנית הקרמיקה נינה ואן דה גור גרה בעיר דן בוש בדרום הולנד. העיר מונה כ-120 אלף תושבים, עם היסטוריה שמתחילה בימי הביניים, ולכן יש בה ארכיטקטורה מרשימה והרבה צבע ירוק. בתי מלון כמעט ואין בה והמידע בעברית מועט, מה שאומר שאפשר לבקר שם בלי לפגוש ישראלים.



רוב הקירות נצבעו בלבן, אך חלקם נצבעו ב-aqua blue (כחול מים)

לזהות את הפוטנציאל

ואן דה גור מתגוררת לא רחוק ממרכז העיר, בבית דירות ברחוב Hadewychstraat, סמוך לפארק גדול. דירתה גדולה יחסית, 90 מטרים רבועים + גג של 30 מטרים, ומשתרעת על שתי קומות. בקומה ראשונה סלון, מטבח קטן, אמבטיה קטנה עוד יותר, חדר אורחים וחדר עבודה.

הקומה השנייה כוללת חדר שינה, חדר כביסה ואת הסטודיו של ואן דה גור. לדירה שני כיווני אוויר: מצד אחד ניתן להשקיף על פארק קטן ובו מגרש משחקים וכיכר מוקפת בבתי דירות נמוכי קומה. בצד השני בתים קטנים ומאחוריהם צמרות העצים המהווים חלק מפארק גדול. ואן דה גור מספרת שהיא והחבר שלה מצאו את הדירה לאחר שהחליטו לעבור לגור יחד. לכל אחד מהם הייתה קודם דירה עם שלושה חדרי שינה והם חיפשו דירה גדולה יותר עם ארבעה חדרי שינה וגג או גינה.

את הדירה הם שכרו מה-City's Housing Department, לאחר שהתלהבו מדירה שכורה של חברים באותה שכונה רגועה הנמצאת בקרבה למרכז העיר. כשראו לראשונה את הדירה הם היו בשוק. המצב הבסיסי היה טוב, אך הדירה נראתה נורא: קירות בצבעים בלתי אפשריים, טפטים ושטיחים מלוכלכים במראה מוזנח וזקן. אצל נינה עלו סימני שאלה אם אכן היא רוצה לגור שם, אך החבר שלה, הלמוט, ראה את הפוטנציאל הרב בדירה – הגג הנפלא וארבעת חדרי השינה.

הם חזרו לבקר שוב בדירה של החברים והחלו לדמיין איך הדירה הזאת תיראה לאחר שיפוץ קל. מאחר שזו דירה שכורה, לא ניתן היה לשבור קירות או ליצור שינויים מרחיקי לכת. לכן ההחלטות נגעו יותר לעיצוב הפנים של הדירה.



ה-N וה-H בחדר השינה הם האותיות הראשונות בשמותיהם הפרטיים של דרי הדירה

פרקט חמים וצבעים מרגיעים

ההחלטה הראשונה הייתה לרצף את הדירה בפרקט ולצבוע את הקירות. הפרקט הכהה מעניק בו בזמן אווירה טבעית וחמימה עם תחושה יוקרתית. הרקע הכהה מהווה בסיס טוב לרהיטים הלא חדשים שרובם הגיעו אל בני הזוג או נקנו בשווקים, כמו גם לשטיח הטלאים הבהיר. אם נדמיין את האלמנטים האלו על רקע רצפות רגילות או אפילו רצפת שיש יקרה, הם עלולים להיראות פשוטים מדי, אך ניתן לומר שרצפת העץ היא המייק אפ, איפור הבסיס שעליו בולטים שאר האלמנטים.

עיקרון דומה פועל בנוגע לצבע הקירות. ואן דה גור החליטה לצבוע את הקירות בגוונים מרגיעים המעניקים תחושת מרחב הנחוצה לבית שיש בו הרבה חפצים. רוב הקירות נצבעו בלבן, אך חלקם נצבעו ב-aqua blue (כחול מים) כמו מאחורי הספרייה הלבנה, ואילו חדר השינה נצבע בירוק מנטה וצהוב. חלק מהקירות כוסו בטפטים בסגנון וינטג'. בחלק מהמקרים יצרה ואן דה גור קולאז' מטפטים שהם וריאציה על אותו נושא. אם נסתכל, למשל, על אחד מקירות הסטודיו, נראה ריבועים של טפטים ובהם פרחים בגוני סגול-כחול וירוק.

מדף גבוה ובו כלי קרמיקה לבנים בעיצובה של ואן דה גור שובר את המבנה הריבועי ומעניק תחושת רוגע, כאשר בחדר האורחים כוסה אחד הקירות בטפט פרחוני אחד. כדי להימנע ממעבר חד מקיר לבן (הקיר של החלון) לקיר עם הטפט, כוסה הקיר הלבן בתמונות בסגנונות ובגדלים שונים הנראות כאוסף מזכרות אהובות.



מדף גבוה ובו כלי קרמיקה לבנים בעיצובה של ואן דה גור שובר את המבנה הריבועי ומעניק תחושת רוגע

לא להיכנע לשיקולים מעשיים

אחד האלמנטים החוזרים בחדרי הבית הוא עבודות טלאים ושימוש בבד. כך למשל, ה-N והH-

בחדר השינה הם האותיות הראשונות בשמותיהם הפרטיים של דרי הדירה, נינה והלמוט, רעיון יפה שקל יחסית ליישם. כיסוי המיטה הן בחדר השינה והן בחדר האורחים עשויים גם הם בעבודת טלאים, דבר היוצר תחושת רצף כשנעים בין חדרי הבית.

ואן דה גור מספרת שתמיד אהבה וינטג' והיא נוהגת לאסוף חפצי קרמיקה ופרטים מיוחדים משנות החמישים והשישים. לדבריה, הסגנון שלה אקלקטי צבעוני, והיא אוהבת פרטים שיש מאחוריהם חיים שלמים לפני שהגיעו אליה, כמו פיל עם פרסומת (על הספרייה) אשר רכשה בחנות צעצועים יד שנייה. את הכריות היא עשתה בעצמה וגם את עבודת הטלאים של כיסוי המיטה בחדר השינה.

מאפיין בולט בדירה של נינה הוא הביטוי שהיא נותנת לתאוות האספנות שלה. היא מספרת על ציור בצבעי שמן שמחירו בערך חמישה דולר בו נתקלה בחנות לחפצים משומשים. הציור איננו יצירת אמנות. הוא לא עשוי להיכנס לגלריה וגם ערכו לא יעלה. היא מספרת שהבית שלה ממילא עמוס ושאין לה מקום בשבילו, ועם זאת היא אהבה את שילובי הצבעים ובסופו של דבר קנתה אותו. "נמצא לו מקום…" נראה שדווקא היכולת להתעלם משיקולים מעשיים ולפעול מתוך נקודת הנחה שאם אוהבים משהו כדאי פשוט לקנות אותו – כי אחר כך מצטערים, הוא שיקול נכון, שכן כמעט אין אדם שלא יכול לספר על בגד או חפץ שרצה לקנות ואף היה יכול לעשות זאת, אבל עצר את התהליך בגלל כל אותם שיקולים פרקטיים.



איפה היא מצאה את השטיח בסלון, המדונה מהעץ, ומתלה המעילים הצבעוני?

עיצוב הדירה של נינה מעיד על כך שכדאי לפעמים להימנע מכניעה לשיקולים אלו, שכן דווקא באותם דברים "לא נחוצים" טמון פתח להתפתחות יצירתית בעיצוב הבית או בסגנון הלבוש. דוגמא נוספת היא ספסל העץ הנמצא בפרוזדור. ספסל זה נקנה על ידי סבה וסבתה של נינה בשנות החמישים ועמד שנים רבות בבית הוריה – כעת הוא נמצא בדירתה וקושר אותה אל הילדות ואל המסורת המשפחתית.

אחת הפינות הנעימות בדירה של נינה היא הגג. המראה הלא מלוטש, הנראה מעט אקראי, מזכיר גן נטוש שאף אחד לא גילה אותו קודם. הגג מעיד על כך שאין צורך בהרבה אביזרים או בתאורה מיוחדת. גדר העץ המקיפה אותו עם ריצוף אפרפר המזכיר מדרכה, מעניקים לו אווירה של חוץ. על הגג יש מעט חפצים, כמו ערסל ושמשייה, ולכן הוא משמש כנקודה שקטה וריקה יחסית המאפשרת מנוחה מהעומס הפריטים היחסי הקיים בדירה.

העיצובים של נינה »

מתוך: מגזין נישה

לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה