איש העץ

תעודת זהות

כאן אדריכלים

אדריכל אורן גולדשטיין. צילום: יגאל פרדו

שם: אורן גולדשטיין

גיל: 48

סטטוס: נשוי+3

לימודים: בוגר לימודי הפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים בטכניון

ניסיון תעסוקתי: מלמד אדריכלות בטכניון

מיד עם סיום לימודיו בשנת 2000 פתח אורן גולדשטיין משרד עצמאי, שלצד תכנון בתים פרטיים מתמחה כיום בבנייה בקיבוצים ובתכנון לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. הוא נוטה לתכנן בתים קובייתיים, מודרניסטיים ונקיי קווים בעלי חיבור חזק בין פנים לחוץ, מצטיין בשימוש ייחודי בצבע ובחומר המסייע להבחין בין חלקי הבית השונים ויוצר בו בהירות וקריאות כהגדרתו. השנה זכה בפרס אות העיצוב לעיצוב פנים על תכנון ובניית המשרד שבו הוא עובד, הממוקם מעל ביתו הפרטי ביקנעם המושבה.

מה הוביל לזכייתך בפרס?

"אני חושב שהעובדה שמדובר בחלל מובחן ומובדל מסביבתו אך מאוד מחובר אל החוץ וכן בזכות השימוש הייחודי בחומר. המשרד בנוי בבנייה קלה בקומתו השנייה של בית מגוריי ומחופה כולו בלוחות עץ לִבנה מבפנים. מצד אחד זה הופך אותו למין בועה המובדלת מן החוץ ומצד שני, בשל ריבוי החלונות ומיקומו בקומה השנייה הוא נראה כאילו הוא יושב על צמרתו של עץ. יש כאן התייחסות לצורתו הראשונית והגולמית של החומר, כי מדובר בלוחות עץ חשופים שבונים מהם מטבחים וארונות".

השימוש הייחודי בעץ שב ומופיע אצלך בפרויקטים שונים.

"לפני שהייתי אדריכל הייתי נגר, אז העץ קרוב ללבי גם מנטלית וגם מקצועית. נוח לי לעבוד בעץ, את המשרד הזה בניתי ממש במו ידיי, ובאופן טבעי אני נוטה לעבוד עם עץ בעוד פרויקטים. אני מרבה להשתמש בעץ כדי לפרק ויזואלית את מסת הבטון של המבנה. השינוי בגוון, בחומר ובטקסטורה משמש ככלי להבחנה בין מרכיביו השונים של הבניין ומסייע ביצירת שפה עיצובית בהירה. בבית מודרניסטי ועכשווי שבניתי במושב בוסתן הגליל, למשל, חיפיתי חלקים שלמים של המבנה בקורות עץ, מה שיוצר פירוק של המסה לחלקים מובחנים. מעבר לכך, אני מאמין שהחדרת עץ לפרויקט נקי ומנוכר מוסיפה לו תחושת חום ואנושיות שקל להתחבר אליה".

בית פרטי בשרון. הנתונים הטופוגרפיים של המגרש אפשרו את חלוקת הבית למפלסים המפרידים פונקציות שונות, ופתיחה מרבית שלו אל הנוף. צילום: איציק מרום

מה מקורות ההשראה שלך?

"חומר מבחינתי הוא מקור השראה מרכזי וכלי לחיבור למקום. לדוגמה, בבית ישן בעמק יזרעאל שבו נדרשתי לבנות תוספת למבנה הישן, חיפיתי את התוספת באבן מקומית פראית ולא מעובדת. הקפדנו מאוד שהבטון המחבר בין האבנים לא יתגלה לעין והתחושה שהתקבלה היא של בנייה כפרית עתיקה באבן ללא בטון. החומריות הזו הוטמעה בתוך תכנון עכשווי לגמרי. הבית נבנה כקובייה לבנה בקווים ישרים ומודרניסטיים, אבל התוספת החומרית של האבן מהדקת את הקשר של הבית למקום ולשורשי המשפחה, שכן הדייר הנוכחי הוא נכדה של הדיירת המקורית בבית. במקרים רבים מקור ההשראה שלי הוא הסביבה והנוף המקיף את הבית. בבתים המוקפים בחוץ יוצא דופן, אדאג לחשוף אותו כבר ממבט ראשון בכניסה".

מה מאפיין את סגנון העיצוב והעבודה שלך?

"מעבר לתכנון מודרניסטי ונקי ולשימוש בצבע ובעץ כדי לפרק מסות, אני תמיד מנסה להתחבר למשפחה שתגור בבית וחשוב לי שהבית יבטא את סגנון החיים של דייריו".

בבית בבוסתן הגליל שתוכנן עבור משפחה עירונית שעברה לגור באזור כפרי, בחר גולדשטיין לעצב בית קובייתי, לבן ונקי השונה מאוד מבתי המושב האחרים. עם זאת לא הזניח את נושא האקלים המקומי והתייחס לכיווני האוויר, הן בבית והן בחצר. שכבת עץ שנבנתה סביב החצר הפנימית מגנה עליה מן הרחובות ומן הרוחות החזקות, אך מותירה את החצר מאווררת. בבית נוסף שבנה באזור ירושלים לאנשים המחוברים לתרבות של ארצות ערב, נתן ביטוי עיצובי גם לתרבות זו וגם למיקום הגיאוגרפי. זהו בית מחופה אבן ירושלמית, עם קשתות ועם מרפסת צבעונית המתאימה באופייה לבעלת הבית האמנית.

משרד כאן אדריכלים ביקנעם המושבה שהוקם על גג ביתו הפרטי של גולדשטיין. צילום: יגאל פרדו

בשנים האחרונות פיתחת התמחות בבנייה לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. מה מאפיין תכנון לאוכלוסיות כאלו?

"נחשפתי לתחום הזה בעקבות עבודה התנדבותית ב"כפר לחיים" – יישוב לאנשים עם צרכים מיוחדים שאשתי עובדת בו. גיליתי שאני נמשך מאוד לתחום הזה ושהתמורה בצד העשייה גדולה. האתגר המרכזי בבנייה כזו הוא לעזוב את אידיאל הצורה והיופי ולעבור לבנייה שהאסתטיקה היא לא העיקר בה. כשמתכננים בית לאוטיסטים, למשל, עדיין יהיה בו חיבור לחוץ, לסביבה ולאקלים, אבל יש דרישות נוספות, למשל, הצורך בשקט ויזואלי ובשקט אקוסטי. כמו כן המבנה צריך להיות מאוד פשוט כדי שיהיה קל להתמצא בו באופן מיידי. נוסף על כך צריך לעמוד במסגרת תקציבית מוגבלת כי לרוב מדובר בדיור ציבורי.

ספר על חוויית התכנון והבנייה בקיבוצים.

אני עוסק בתכנון הרחבות לקיבוצים שהופרטו, אבל גם בבנייה בקיבוצים שנותרו שיתופיים. זה מאוד מעניין לפגוש בחברה שבה כל הבתים חייבים להיות זהים לגמרי ושהבית שייך לקיבוץ ולא למשתכן בו. בחברה שמגדירה אחידות וצניעות כערכים יש מסגרת תכנונית נוקשה, מה שלא מונע ממני לנסות ליצור בתים איכותיים. בדרך כלל החצרות לצד הבתים בקיבוצים מוגדרות כשטחים ציבוריים והשטחים הפרטיים מוגבלים מאוד. השטח הציבורי מגיע ממש עד פתח הבית, אז העבודה עם אדריכל הנוף היא צמודה. יש גם ניסיון לשמור על אופייה הישן של הבנייה הקיבוצית: לשמור על אחידות, על שקט ויזואלי ועל פרופיל נמוך. הבתים הם תמיד בני קומה אחת וביניהם מרווחים גדולים של שטחי ציבור ירוקים. זו אדריכלות שמתייחסת לכלל ולא לפרט ולעתים ההחלטות שאני עושה בתור אדריכל משפיעות על המרחב הציבורי יותר מאשר על המרחב הפרטי, וזו גישה מעניינת ושונה בנוף כיום.

משרד כאן אדריכלים ביקנעם מושבה שהוקם על גג ביתו הפרטי של גולדשטיין. צילום: יגאל פדרו

קצרים

הכי יפה במקצוע החופש היצירתי למצוא פתרון פונקציונלי ואסתטי בתוך מערכת של אילוצים. ככל שהבעיה קשה יותר, הפתרון יהיה יצירתי יותר.

הכי קשה במקצוע הביורוקרטיה המכבידה והתחרות הקשה.

פרויקט אדריכלי מוערך בארץ מוזיאון ווילפריד ישראל בקיבוץ הזורע בתכנון מוניו גיתאי. בגלל הפשטות, הצניעות והחדשנות שמתקיימות בו זמנית.

פרויקט שהיית רוצה לעשות וטרם עשית בית מבודד לגמרי, שאין סביבו שום דבר ברדיוס של קילומטרים. אולי בית על אי יווני.

טיפ למי ששוקל ללמוד אדריכלות לבוא עם הרבה פתיחות ועם יכולת התמדה. לקבל כישלונות באהבה.