האדריכל שמעצב בהשראת אופנה וקולנוע

דירה בחיפה שתוכננה עבור שחקנית לשעבר ואשת אופנה | צילום: רות לואר שמולביץ'
דירה בחיפה שתוכננה עבור שחקנית לשעבר ואשת אופנה | צילום: רות לואר שמולביץ'

אדריכל עם שיק צרפתי וחיבור לעולם התיאטרון והקולנוע מתכנן חללים כאילו היו סצנות בסרט זר ומלהק את לקוחותיו לצילומי הבית שנעשים, איך לא, על ידי צלמת קולנוע. עיצוב עם פאתוס

88 שיתופים | 132 צפיות

 

 

תעודת זהות: שרון רפאל בוטבול אדריכלים

שם שרון רפאל בוטבול
גיל 33, נשוי
לימודים בוגר לימודי אדריכלות בבצלאל; תוכנית מורחבת לחילופי סטודנטים ב־Ecole Special, פריז; ותואר שני בעיצוב, יזמות וחדשנות במכללה למינהל.
ניסיון מקצועי אדריכל ומעצב ז'וזף קספרי, פריז; אדריכל דן איתן, תל אביב; מרצה בחוג לעיצוב במכללה למינהל

האדריכל שרון רפאל בוטבול
האדריכל שרון רפאל בוטבול

 

לפני חמש שנים פתח האדריכל הצעיר שרון רפאל בוטבול משרד עצמאי העוסק במגוון רחב של פרויקטים – מעיצוב מוצרים המשמשים כמרחבים משתנים (כמו ספרייה ניידת במכללת אפקה), דרך עיצוב ותכנון של דירות יוקרה ושל מסעדות ומקומות בילוי, ולאחרונה גם יזמות אדריכלית ותכנון בנייני מגורים. הוא מתכנן חללים שמשמשים כתפאורות לסצנות שונות של החיים, מושפע מעולם הקולנוע והאופנה וכמי שנולד וגדל בפריז – משלב בטבעיות גם השפעות אירופיות וקלאסיות בעיצוביו.

ספריה ניידת מתקפלת במכללת אפקה הנפתחת, מתפרסת ויוצרת מקום להתכנסות | צילום: רות לואר שמולביץ'
ספריה ניידת מתקפלת במכללת אפקה הנפתחת, מתפרסת ויוצרת מקום להתכנסות | צילום: רות לואר שמולביץ'

 

מהם העקרונות המנחים את עבודתך?

"אני מאמין שאני לא רק מתכנן בית או מוצר אלא מעצב חוויה. אני מעצב מרחבים שמשמשים כתפאורות לחוויות שונות. בכל פרויקט אני מעביר את הלקוחות תהליך פסיכולוגי שבו אנו מנסים לפרט מהם הצרכים הרגשיים שהבית צריך לספק ומהן האינטראקציות הרצויות בין בני הבית. אני לא מתנהל רק לפי הפונקציות הנדרשות בבית אלא מנסה להבין את הערכים הרגשיים של הפרוגרמה ומתייחס אל הלקוחות כאל פרסונות בסרט, דמויות במרחב שאני מעצב.
לכל פרסונה יש מופע אחר, ואני משתדל להתאים לו את התפאורה הנכונה. עם זאת, אני תמיד מנסה לתכנן חללים ומוצרים שאינם טרנדיים אלא על זמניים. בית צריך להכיל הרבה שינויים לאורך השנים לכן אי אפשר לתכנן אותו לפי הצעקה האופנתית האחרונה. תמיד אשאף לתכנן בסיס ניטרלי, כזה שיוכל להכיל התרחשויות שונות ושינויים לאורך השנים. התוספת העדכנית, העכשווית, מגיעה מן הדמויות החיות בבית.
למשל, בדירת לופט מרווחת בחיפה שתכננתי עבור זוג צרפתים בוגר, עשינו ממש אוצרות לאוספים של בעלי הבית. החפצים, שהיו חלק חשוב מזהותם, שולבו בפינות הישיבה השונות בחלל המודרניסטי והפתוח, חיממו אותו והעניקו לו אופי".

דירת לופט עירונית שתוכננה עבור זוג צרפתים בוגר | צילום: רות לואר שמולביץ'
דירת לופט עירונית שתוכננה עבור זוג צרפתים בוגר | צילום: רות לואר שמולביץ'
המטבח תוכנן כקובייה פתוחה במרכז הבית ומשלב בין קווים מודרניים לרהיטים קלאסיים של הזוג | צילום: רות לואר שמולביץ'
המטבח תוכנן כקובייה פתוחה במרכז הבית ומשלב בין קווים מודרניים לרהיטים קלאסיים של הזוג | צילום: רות לואר שמולביץ'

 

מה מאפיין את סגנון התכנון והעיצוב שלך?

"התכנון והעיצוב שלי אינם רק תלויי לקוח, אלא גם תלויי הקשר. אם אתכנן דירה ברובע ה־16 בפריז, סביר שהיא תוכל להכיל יותר אלמנטים קלאסיים ואפילו ניאו־בארוקיים שייראו זרים בבניין מודרני בתל אביב למשל. עם זאת, אפשר לתת פרשנות מקומית לאלמנטים מסוימים. גם בדירות בישראל אפשר להכניס השפעות אירופיות, הכל עניין של מינונים ושל איזון נכון. ואכן, כמי שנולד וגדל בפריז, יש הרבה השפעות אירופיות בתכנון שלי. אני מושפע מהניקיון ומהטקסיות שבחלוקת החללים המקובלת באירופה, שם הגדרת החללים וההפרדה בין הפונקציות רשמית ומוגדרת יותר. לכן בבסיסו של תהליך התכנון שלי יש מחשבה על מערכות היחסים המתקיימות בין החללים השונים בבית, וההיררכיה בין החללים ברורה.

המטבח תוכנן לבקשתה של בעלת הבית בפרופורציות שיאפשרו לה להשתמש בו גם כסטודיו לאופנה | צילום: רות לואר שמולביץ'
המטבח תוכנן לבקשתה של בעלת הבית בפרופורציות שיאפשרו לה להשתמש בו גם כסטודיו לאופנה | צילום: רות לואר שמולביץ'

 

בארץ אני מיישם את הנטייה הזו באמצעות פרטים ומחוות אדריכליות קטנות שיוצרים מהלך שלם. למשל, מבואת כניסה בעלת תקרה נמוכה יותר ותאורה ממוקדת יוצרת הפרדה מרומזת בין אזור הכניסה לשאר חללי הפנים. אני נוטה להשתמש בפרטים כמו סגנונות ריצוף, גובהי תקרות, תאורה ופרטי ריהוט שונים כמחוות אדריכליות מרומזות שתורמות לחלוקת חלל ברורה. בדירה שתכננתי בפריז, לעומת זאת, השוכנת בבניין מסוף המאה ה־18, הלכתי עד הסוף ויצרתי דירה תיאטרלית באופיה – חשוכה, סגורה, ועמוסה בפרטים, עם המון שכבות של חומרים ופריטי טקסטיל, כולל שחזורים היסטוריים של פרטים מן הדירה המקורית".

מה מאפיין את בחירותיך החומריות?

"אני מעדיף חומרים טבעיים שלא מתיימרים להיות משהו אחר ונמנע במידת האפשר מחומרים המחקים חומרים אחרים. אלה לא תמיד חייבים להיות חומרים יקרים, גם אבן פשוטה או עץ פשוט יודעים להיות מה שהם. אני מרבה לעבוד עם אור וצל, לעתים בשילוב פריטי טקסטיל שיוצרים הצללות, והם ממש חלק מארגז הכלים המקצועי שלי. בדירה בחיפה, למשל, תוכננה מבואה רחבה וריקה כמעט (למעט פסנתר כנף שחור שהוצב בה). וילון בד לבן וחצי שקוף שמקיף את החלל יצר בו עושר של צללים ושל טקסטורות, שמילאו את החלל הלבן והריק ככל חומר אחר".

מהם מקורות ההשראה שלך?

"אני מאוד מושפע מעולם התיאטרון והקולנוע וחושב במונחים כאלה. אני עוסק לעתים גם בבניית ארט לסרטי קולנוע, שבהם כל סצנה בוראת עולם הנובע מסיפור העלילה, וחושב שזה תהליך המקביל לזה המתקיים בעולם האדריכלות והעיצוב. למשל, בבית בחיפה תכננתי במקום דלת וילון לבן גדול שמפריד בין חדר השינה לחדר הרחצה. חדר השינה רוצף בפרקט שחור שפורק מבמת תיאטרון ישנה, והווילון הלבן שמתנפנף מעליו יוצר סצנה מאוד תיאטרלית שמתאימה לדמות שחיה בבית.
אני גם מאוד מושפע מעולם האופנה, אולי כי הייתי קרוב אליו מגיל צעיר. אבי עסק באופנה וכמה מבני משפחתי היו מעצבי אופנה מובילים בפריז של שנות ה־80. עולם האופנה משפיע על תפיסותיי לגבי חיבורים נכונים, שימוש בטקסטיל והיחס בין החלל לגוף האנושי השוהה בו. הדיטיילס בתכנון שלי נתפרים אלה לאלה באופן שיוצר קומפוזיציה מדוייקת, כמו בתפירת בגד. את הצילומים האדריכליים של הפרויקטים שלי מצלמת צלמת קולנוע והם נראים כסצנות קולנועיות־אופנתיות, שהדמויות הן חלק בלתי נפרד מהן. אפשר לומר שגם הלקוחות הם מקור השראה. בכל הצילומים שלי הלקוחות מלוהקים כשחקנים ראשיים ויש תחושה שמשהו עומד לקרות. אני לא מראה חללים ריקים ונטולי חיים. השילוב בין הדמות לתפאורה ולמרחב שבו היא מתנהלת, הוא שיוצר חיים, וזו מהות האדריכלות בעיניי".

בעלת הבית מככבת בתצלומי הפרויקט כדמות מרכזית בסצנות כמו-קולנועיות המתרחשות במרחבים האדריכליים השונים של הבית | צילום: רות לואר שמולביץ'
בעלת הבית מככבת בתצלומי הפרויקט כדמות מרכזית בסצנות כמו-קולנועיות המתרחשות במרחבים האדריכליים השונים של הבית | צילום: רות לואר שמולביץ'

 

קצרים

הכי יפה במקצוע "היכולת לייצר סצנות שבהן יתרחשו החיים".
הכי קשה במקצוע "ההתמודדות עם הביורוקרטיה, בעיקר בפרויקטים יזמיים גדולים שבהם אני עוסק לאחרונה".
פרויקט אדריכלי מוערך בארץ "האגף הישן של מוזיאון תל אביב. יש בו מערך תנועה מרתק, היררכיה ברורה בין החללים וטקסיות ברצף המעברים בין החללים".
טיפ למי ששוקל ללמוד אדריכלות "ליהנות מהלימודים כי בחיי המקצוע האמיתיים יש הרבה יותר מגבלות. כמו כן להיות סקרן תמיד, להעז ולערער על הקיים והמוסכם – משם יצמחו הדברים המעניינים".
פרויקט שהיית רוצה לעשות וטרם עשית "בית ספר. זה מרחב שמכיל המון ויכול להשפיע על התפתחות של ילדים. החוויות שיכולות להיווצר בבית הספר הן בעיניי חלק לא פחות חשוב מחומר הלימודים".
אם לא הייתי אדריכל הייתי "רופא".

בניין בתל אביב ששופץ כחלק מפרויקט של התחדשות עירונית באופן המשתלב בהרמוניה עם הפרופורציות האדריכליות של הבניינים הנוספים ברחוב
בניין בתל אביב ששופץ כחלק מפרויקט של התחדשות עירונית באופן המשתלב בהרמוניה עם הפרופורציות האדריכליות של הבניינים הנוספים ברחוב