איש תחת גפנו ותאנתו

בהשאלה מעולם האופנה, ניתן להתייחס אל שבעת המינים כאל קולקציית צמחים שיוצרת לוק ייחודי ומרשים בגינה הביתית. שבעת המינים שבהם התברכה הארץ, מתאימים מאוד לשתילה בגינות הנוי בארץ. הם עמידים לתנאי האקלים, מאריכי ימים, דורשים טיפול מועט יחסית, חסכנים במים ומעניקים פרי בנדיבות. שבעת המינים מחברים אותנו אל הנוף החקלאי הקדום בארץ ובעזרתם ניתן ליצור בגינה אווירה ארץ-ישראלית מיוחדת. קבלו את שבעת המינים.

גפן

הגפן הוא מטפס נשיר שמוצאו הוא באירופה הדרום-מזרחית. היא מתאימה לגידול במיכל, בגינת גג, על פרגולה ולבניית סוכת גפנים ים תיכונית. הגפן לא דורשת תנאי גידול מיוחדים, רק מעט שמש ואוויר יבש. מועדי ההבשלה תלויים בזן ובתנאי השטח, אולם אם שותלים את הגפן באזורים חמים, הבשלת הפרי תהיה מוקדמת יותר, לקראת הקיץ. לגפן יש סוגים רבים של זנים, המומלצים לשתילה בגינה הביתית הם: איזבלה, זן קווקזי עמיד, בעל עלים טעימים וענבים שחורים, המבשיל בהדרגה ולא בבת אחת; קונקורד, זן בעל גל של תנובת פרי אחת; וענבי לכיש – זן המציע ענבים ירוקים ללא חרצנים, העמידים למחלות ולמזיקים.

זית

עץ ירוק-עד שמוצאו בארצות הים התיכון וגובהו מגיע לכ-10 מטר. הוא פורח ומלבלב בעיקר בחודשים אפריל-מאי, ואז גם מומלץ לבצע לו גיזום, כדי להאיץ את הבשלת הפרי. לזית יש מגוון רחב של זנים, בהם: זן סורי למאכל ולשמן, מנזלינו, זן ספרדי למאכל, ונובו-איטלקי, המשמש בעיקר להפריה של המנזלינו.



"הגפן הוא מטפס נשיר שמוצאו הוא באירופה הדרום-מזרחית, שיח-עץ נשיר שמוצאו בצפון פרס."

רימון

שיח-עץ נשיר שמוצאו בצפון פרס, המתנשא לגובה של כ-2.5 מטר, ומתחיל להניב החל מהשנה השלישית לנטיעתו. הוא מלבלב באפריל, פורח בחודש מאי ופירותיו מבשילים לקראת סוף ספטמבר. הרימון נחשב לצמח חסכני במים, ולאחר התבססותו בקרקע מומלץ להשקותו השקיה עמוקה פעם בחודש כדי להאריך את פריחתו. בסוף החורף גם מומלץ לגזום ולהסיר ענפים ותיקים, אותם יחליפו הענפים הצעירים. הפריחה שלו מופיעה בצבעי אדום וכתום וקליפת הפרי נושאת גוונים של ורוד עז, אדום ואף שחור, עם פרי מתוק או חמוץ. מופע השלכת של הרימון מרהיב ביופיו ומופיע בגוונים עזים של צהוב. הרימון מופיע במגוון רחב של זנים, בהם זנים עם פרי חמוץ או מתוק, ועם פרחים מלאים או ריקים. כעץ פרי מומלץ לשתול את זן וונדרפול הקליפורני, המבשיל בסוף ספטמבר וטעם פירותיו חמוץ-מתוק, ואת זן ראש הפרד, שפירותיו גדולים וורודים ומבשילים באוגוסט.



"התאנה היא עץ נשיר ולא גדול, שמוצאה בארצות מזרח הים התיכון "

תאנה

התאנה היא עץ נשיר ולא גדול, שמוצאה בארצות מזרח הים התיכון – פרס, טורקיה, סוריה וישראל. גובהה מגיע ל-6-8 מטר והיא מצמיחה תפרחות סגורות בצורת כדור. תפרחות אלו מתפתחות לפרי התאנה ובתוכן מצויים פרחי זכר ופרחי נקבה. הפרייתה המורכבת נעשית על ידי צרעה המפרה אותה על ידי האבקה העוברת מהתפרחת הזכרית לנקבית. לאחר ההפריה, התפרחת הזכרית נושרת, בעוד הנקבית תופחת ומבשילה לפרי. עיקר הלבלוב של התאנה מתרחש בחודשים מרץ-אפריל והפירות מבשילים סופית בסוף הקיץ, בחודשים אוגוסט-ספטמבר. התאנה מתאימה מאוד כעץ צל שכן היא מספקת נוף רחב וגובהה נמוך. בגלל רוחבה ושורשיה המסתעפים, היא פחות מתאימה לגינה ביתית קטנה, אלא יותר לשתילה במיכלים.

בשל כך רצוי לשתול זן ננסי המגיע לגובה של שני מטר. שני זנים ננסיים מומלצים הם זן נצרתי וזן קדותה, המציעים פרי אכיל וטעים.

תמר

מוצאו של התמר לא ידוע, אך נהוג לייחס את מולדתו לאסיה המערבית או לאפריקה הצפונית.

דקלים עד לגובה שני מטר מומלץ לשתול בקיץ, ואילו דקלים גדולים יותר מומלץ לשתול במרץ-יולי. זמן הקליטה בקרקע – חצי שנה-שנה. פריחתו של התמר מתרחשת בחודש מרץ. פירותיו מבשילים במהלך אוגוסט-ספטמבר, והוא זקוק ל"מכות" חום להבשלה סופית. בשוק קיימים זנים רבים, אולם ישנם זנים שזקוקים לפחות מנות חום, בהם: חיאני, חדראוי וחלאוי.

סגנונות שתילה

• צמח בודד בתפקיד פסל: ניתן לשתול את אחד משבעת המינים על "במה" מתאימה, ובכך להופכם לפסל סביבתי בולט. את הזית מומלץ לשתול במרכזה של רחבת דשא או בערוגה מוגבהת. לא מומלץ לשתול אותו סמוך לאזור מרוצף, כי פירותיו עלולים להכתים את הקרקע. כרקע קישוטי מומלץ להקיף את הזית בשיחים נמוכים או בצמחי סיגל קיסוסי. גם עץ רימון בוגר יכול להוות פסל מרשים מאוד בסתיו עם צבעי השלכת הצהובים שלו, ובאביב עם פריחתו האדומה. עץ התמר, לעומת זאת, הוא פסל מעט מיושן, שבעיקר "מככב" בבית ותיקים.
• גן ארץ-ישראלי: בגן כזה יופיעו צמחים משבעת המינים כחלק מהצמחייה הכללית בגינה. כך, הזית יתרום צל וכתם צבע כסוף והרימון יתרום צבעי שלכת צהובים ופריחה אדומה. את מופעו העירום של הרימון בחודשי החורף, ניתן לטשטש על ידי שילובו בין שיחים ירוקי-עד. צמחים נוספים לקולקציה ים-תיכונית / ארץ ישראלית, הם: חרוב מצוי, כליל החורש, קטלב מצוי, קטלב משונן, אלות, שקד מצוי, ברוש, ורדים, הדס מצוי, מרוות, רוזמרין, יסמין, צמחי תבלין. האביזרים המתאימים: פעמוני רוח, כדורי זכוכית כחולים ומוביילים עם אלמנטים כחולים.
• בוסתן: בפרסית פירוש המילה בוסתן הוא מקום של ריח (בו =ריח, אסתן =מקום), הנוצר מעצי פרי הפיצו ניחוחות משכרים והצלו על היושבים בו. חלק גדול משבעת המינים יכול בהחלט לשמש להקמת בוסתן ביתי – הגפן תשמש כסוכה מצילה, הרימון, הזית התמר יתנו פרי ויפיצו ניחוחות רעננים. לצד אלו ניתן לצרף בערבוביה מקרית ומקסימה מגוון רחב של פרחים וצמחי תבלין, כמו ורדים, יסמינים, שיחי ריח ותבלין ועלי מאכל שונים. חשוב לזכור שלא לשתול את הצמחים צפוף מדי כדי שלא יתערבבו זה בזה יתר על המידה. לאבזור הבוסתן ניתן להיעזר בפעמוני רוח, כדורי זכוכית, מוביילים, אלמנט מים עם צליל פכפוך, או תעלת מים, כריות רכות על ריצפת הפרגולה בחוץ, ערסלים מפנקים ועוד.