בית על הים: עיצוב מהפנט בשבי ציון

עיצוב פנים: אמירה לב

שטח המגרש: 400 מ"ר

שטח בנוי: 180 מ"ר

לפני כשמונה שנים רכשו מעצבת הפנים אמירה לב ומשפחתה בית חוף במושב שבי ציון, המשמש את המשפחה המתגוררת במרכז הארץ כבית חופשה בעיקר בסופי שבוע. "אנחנו מאוד אוהבים את הים, והיה לנו חלום שיהיה לנו בית על הים", היא מספרת. "הבית הזה הוא הגשמת החלום".

ואכן, הבית המקסים נמצא ממש על חוף הים, מוקף חולות ודבר אינו מפריד בינו לבין הים, הנשקף מכל פתחיו. לפני כארבע שנים שופץ הבית בתכנונה של לב. מאחר שהבית משמש את המשפחה בעיקר בסופי שבוע היה חשוב למשפחה לשמור על תקציב שיפוץ נמוך ועל עיצוב שאינו מנקר עיניים. כמו כן, מאחר שמדובר בבית הנמצא ממש על הים, היה ללב חשוב להשתמש בשיפוץ בחומרים שאינם מתכלים, ושהקורוזיה רק משפרת את מראם ומעצימה את אופיים.

מצוידת בשני עקרונות מנחים אלה יצאה לב למשימת השיפוץ. החומרים והגוונים שבחרה בהם הותאמו לרעיון של בית חוף, והחלל מלא בפריטי טקסטיל בצבעי כחול, לבן, ופסים בכחול־לבן המזכירים שפה של בגדי ימאים, לצד פריטי עץ גולמיים המזכירים עצי סחף.

ההחלטה המרכזית והמתבקשת בשיפוץ הייתה לפתוח את החלל כמה שיותר ולהגדיל את הפתחים הפונים אל הים. הקומה התחתונה של הבית עוצבה כחלל פתוח ללא מחיצות וללא חלוקת פנים אדריכלית, והיא מחולקת לאזורי ישיבה, קריאה, טלוויזיה ואכילה באמצעות סידור הרהיטים בלבד, שיוצר את ההפרדה בין האזורים השונים. עיקרון זה היה חשוב בבית הנופש של המשפחה, שאינו בית מגוריהם הרגיל, "כדי שכולם יהיו ביחד כל הזמן". עם ביטול מחיצות הפנים נותרו בקומה התחתונה עמודי תמיכה מבטון.

לב החליטה להדגיש את העמודים במקום להצניע אותם, ובחרה לחשוף עד השורש את בטון העמודים האכול קורוזיה ולא לצבוע אותם, "מתוך הבנה שבעוד שנה נצטרך לצבוע אותם שוב". "הקבלן שראה את עמודי הבטון החשופים והמתפוררים חשב שנגמר לנו הכסף באמצע השיפוץ, ובנדיבות רבה הציע לחפות אותם באבני חיפוי ירושלמיות שנותרו ברשותו", היא מחייכת. כך הפך הבטון החשוף והמתפורר לאחד החומרים שחוזרים על עצמם בעיצוב הבית. הוא שב ומופיע בספי החלונות הרחבים, במשטחי חדרי הרחצה וברצפתם, העשויים כולם בטון גס לא מוחלק.

"אני תמיד בוחרת בשלושה חומרים מרכזיים שחוזרים בכל פינות הבית והמהווים את הבסיס האדריכלי לתכנון", מסבירה לב את משנתה העיצובית. "בבית הזה מדובר בבטון, בעץ ובטיח לבן, שמשקפים את החוץ במידה רבה". למעט חדרי הרחצה שרוצפו בבטון, חופה כל הבית בפרקט מעץ אלון מיושן, "חומר שבעיניי ככל שהוא נשרט ומתיישן, הוא יפה יותר", היא אומרת.

גם יתר הבחירות החומריות בבית תורמות למראה המחוספס של חלל המגורים. "רציתי ליצור בית שנותן תחושה חופשית ומשוחררת", אומרת לב, "בית בעל עיצוב ארצי ולא מוקפד או נוצץ". כך נותרו גם צינורות הפח של המזגן חשופים – בחירה שנועדה גם כדי להגביה את תקרת החלל – ודלת הבית נבנתה מאלומיניום טבעי ולא צבוע.

במטבח שבקומת הקרקע ארונות תחתונים לבנים – "כמה שיותר זול ופשוט" – שולחן עץ בהיר (פיקאפ) שמשטח זכוכית הונח על פלטת העץ הגולמי שלו כדי להקל על ניקיונו, וסביבו כיסאות פלסטיק שקופים וקלילים מאיקאה. חלל המגורים נקי באופן כללי ואינו עמוס בפריטים ובקישוטים. רהיטי הפינות השונות בבית נאספו ממקומות שונים, ושולבו באלמנטים טבעיים שהפכו לפריטי נוי, כמו ענפי לבנדר או גזעי עץ כרותים.

בפינת הטלוויזיה הוצבה ספה בצבע חול (אריק בן שמחון) – שארית מהסלון בבית המגורים של המשפחה – ולצדה פופים לבנים (מילגה) ועליהם כריות מפוספסות מאיקאה. שידת הטלוויזיה הצרה והארוכה בנויה מבלוקים רגילים שהונחו זה על גבי זה והוגבהו מן הרצפה באמצעות משטח עץ המעניק להם מראה מרחף ומקל על הניקיון. סלסילות קש שנקנו בשוק בעכו פזורות בחלל ומשמשות לאחסון מגבות ים, כפכפים, כובעים ועוד ציוד של היוצאים לחוף או השבים ממנו.

השולחן בפינת הטלוויזיה נבנה ממשטח עץ שנמצא ברחוב והורכבו לו גלגלים. את המראה האוורירי משלים שטיח לבן ורך למראה מאניצי לבד. בסלון ספה תלת מושבית בריפוד פסים כחול־לבן, שטיח חבל קלוע מאיקאה ושני בלוקים כבדים מעץ המשמשים כשולחן קפה. על כן ציור מונחות שתי כנפיים של דלת אסם אפריקאי, המשמשות כאלמנט דקורטיבי חם בחלל. פינת ישיבה נוספת נוצרה משני כיסאות נוח פשוטים מבד לבן ומארגז תחמושת המשמש כשולחן קטן. לצדה הוצב על גבי בלוק מעץ אקליפטוס חלק מאוסף המשוטים של בעל הבית, שהובא מבורמה.

חדרי השינה שבקומה העליונה פשוטים מאוד, ספרטניים כמעט. הם מרוהטים במיטות שנבנו על גבי במות מעץ אורן שנצבעו בלבן והונחו על גלגלים, ולצדן בלוקים מעץ המשמשים כשידות צד. עמוד תומך שלא ניתן היה להסיר נותר במיקום לא נוח בחדר השינה של ההורים, ולב החליטה ליצור סף חלון רחב מבטון חשוף שייתמך בעמוד ויאפשר ישיבה מול נוף הים.

סף החלון הרחב מבטון ממשיך גם בחדר הרחצה הסמוך, שבדומה לשאר חדרי הרחצה רוצף בבטון. חדרי הרחצה בבית עוצבו באופן דומה: בכולם ספי חלון רחבים מבטון שעליהם הותקנו כיורים מרובעים, קירות מחופים באריחי קרמיקה לבנים, סלסילות קש המשמשות לאחסון גלילי נייר טואלט, ופחים מאלומיניום המהדהדים את החומר שממנו עשויה תעלת המזגן. מראה גדולה מעל האמבטיה בחדר הרחצה של ההורים משקפת את הנוף הפתוח שבחוץ ומכניסה אותו פנימה.

הפשטות העיצובית והניקיון הקווי מחלחלים מן הפנים אל החוץ ובאים לידי ביטוי גם בחזית הבית, הנראית כקובייה אפורה. מול הבית הוצבו שני עמודי טלפון ישנים, שבקיץ נמתח ביניהם מלבן בד לבן שנראה כמפרש לבן או כסוכה (מילגה) ומשמש להצללה. מאחר שבעלי הבית אינם שוהים בו במהלך השבוע העדיפו לא לשתול גינה שיש צורך לטפל בה ולהשקותה, והשטח המקיף את הדק כוסה באבני חצץ לבנות.

הפשטות העיצובית והניקיון הקווי מחלחלים מן הפנים אל החוץ ובאים לידי ביטוי גם בחזית הבית, הנראית כקובייה אפורה

אני מאמין: Less is More. יש הרבה דברים יפים בעולם, ולא כולם יכולים להיות בחלל אחד. פרקטיקה ונוחות הן הבסיס לעיצוב טוב ויפה. יש איזון עדין שצריך להישמר בין החלל עצמו לבין העומס העיצובי שבו; אם העומס הוויזואלי גדול מדי זה יגרע מהעיצוב.

גישת עיצוב: העיצוב שלי מצטיין במינימליזם טבעי המתאים למקום. אני לא אעצב בית בסגנון יפני או בית בסגנון פרובנס. אם אעצב פרויקט בארץ הוא יהיה בסגנון מקומי, כי חשוב לי שהפנים ישקף את החוץ ויתקשר איתו, שלא נחיה בבועה.

טיפ עיצוב: אין דבר כזה עיצוב נכון באופן כללי. הקשיבו לאינטואיציה האישית, אם זה מרגיש נכון – אז זה נכון לכם. כל אחד והעיצוב הנכון לו. אני ממליצה ללקוחות שלי לשלב בבית פריטים אישיים שלהם המשקפים אותם, ולא רק פריטים מעוצבים, כדי ליצור תחושה של אינטימיות ואותנטיות.

לא כדאי ליפול בפח של הטרנדיות. לא לעצב רק ל"כאן ועכשיו" אלא לנסות לחשוב צעד אחד קדימה, ולהתחשב בעיצוב במה שעתיד לבוא. כדאי תמיד לבחור בתכנון ובעיצוב שיוכל לגדול איתך ועם בני ביתך לפי הצרכים המשתנים.