הנישה שלהם 2

אני נמנית עם אלו שחושבים שקסמן האמיתי של דירות ישנות בתל אביב הוא המרפסות הפתוחות שלהן. ואכן – המרפסת היא הפינה האהובה עליי בבית ולמעשה שכרתי את הדירה בזכותה. אני מבלה בה הרבה ברוב ימות השנה, חורף וקיץ, ואוהבת לשבת בה במיוחד בשעות אחר הצהריים, כדי להירגע מיום העבודה, או בערבים ובלילות חמימים.

רווית הררי – הכי אוהבת את המרפסת. צילום: נעם עופרן

קצרים עם רווית:

בית חלומותיי: דירת גג מרווחת בתל אביב
סטייה קטנה ואישית" מתעקשת לישון בצד ימין של המיטה ואטית להחריד בבוקר
ליד המיטה: ספרים ומנורת לילה
פינוק בבית: כוס קפה במרפסת בשעת בין ערביים חמימה כשאני חוזרת מהעבודה
ישראלי בעיניי בבית: האדריכלות של הדירה: הול בכניסה, מרפסת שירות, תקרות גבוהות שמסתירות הרבה בוידעמים וחדרים גדולים – "דירה של פעם"
חורף או קיץ בבית: אביב וסתיו
הכי חשוב שהבית יהיה: מואר, מרווח ומאוורר. ועם מרפסת.

במרפסת ישנם עציצים רבים ואוסף פריטים ממקומות שונים בעולם. צילום: נעם עופרן

4. שי אפשטיין

גיל: 37
מצב משפחתי: נשוי
מגורים: בית בצורן
ותק בבית: 9 חודשים
עיסוק: צלם עצמאי, מתמחה באדריכלות ובעיצוב
ותק בנישה: שנתיים

הפינה האהובה בבית:
החיבור בין הסלון לגינה הירוקה ולעננים בשמיים הוא הפינה האהובה עליי בבית. אנחנו גרים בבית הזה פחות משנה ואני מודה כי טרם מצאתי את מקומי בו. כמו כלב שסובב סביב זנבו, מחפש אחר מקום רביצה נוח ושקט, כך גם אני, מסתובב, מכשכש, מקשקש, מחפש אחר פינה. אם יש מקום אחד שתפס אותי הוא החיבור הישיר של הבית עם החצר. לשבת בסלון עם הפנים אל החוץ ולהתבונן, כשמתאפשר לי, בקרני האור הנעות על הקיר בהתאם לשעה ביום, באדמה, בחילופי העונות. החיבור הכפרי בין החוץ (שמיים ואדמה) לפנים הבית, שנמצאים באותו מפלס גובה, עושה לי את זה, בעיקר אחרי עשר שנים ארוכות בדירות שכורות במרכז תל אביב.

שי אפשטיין – אוהב את החיבור בין הסלון לגינה

פינות ופריטים אהובים נוספים בבית:

* שעון מעורר: שעון מעורר עתיק מעץ שעלה לארץ עם סבתא שרה ז"ל באמצע המאה הקודמת מדרום אפריקה, ועמד לאורך שנות ילדותי על הפסנתר במרכז הבית. לפני חודשים מספר מצאנו אותו במרתף ביתו של אבי, מקולקל ושחוק. מסרנו אותו לשיקום אצל שען בדרום תל אביב, שמומחה לתיקון ולשחזור שעונים עתיקים. הרגע שבו מתחתי את הקפיץ לראשונה ורחש התקתוק המונוטוני של גלגלי השיניים חזר להישמע בחלל הבית היה מרגש ומעורר זיכרונות. היום הוא ניצב על פסנתר במרכז הבית, מתקתק בגאון. לא תמיד אני זוכר למתוח אותו, אבל אני משתדל לעשות כן, כי הדממה אינה יפה לו.

* מצלמת Zeiss ישנה: בחדר ילדותי הייתה מגירה רחבה ושטוחה בתחתית ארון הבגדים. דינוזאורים, מכונית כיבוי אש, משחקי לוח וחיילים שימשו בה בערבוביה וגירו את הדמיון. בלב הבלגן שכנה מצלמה ישנה ששבקה חיים שנים קודם לכן. המצלמה הייתה משחק, היא הייתה נסגרת ונפתחת בגופה דמוי האקורדיון ורחש סגירת הצמצם המכני עדיין מהדהד בראשי, בקליק מתכתי ברור. איני זוכר מהיכן בדיוק השגתי את המצלמה שניצבת על מדף בחדר העבודה שלי, אך היא מזכירה לי את המצלמה ההיא ומשמשת כקישוט וכסמל לעידון שבפשטות, בעיצומו של עידן דיגיטלי מתוחכם ומהיר.

מצלמה ישנה ושעון שעלה לארץ מדרום אפריקה

קצרים עם שי:

בית חלומותיי: בית קטן בערבה או מנזר בודהיסטי
סטייה קטנה: ואישית אור וצללים
ליד המיטה: ספרי היסטוריה, ספרי לימוד צרפתית וספרי ציור
פינוק בבית: לשכב בסלון על הספה ולהסתכל על השמיים
מצחיק אותי בבית: הבית הזה לא מצחיק אותי
ישראלי בעיניי בבית: דיסק של רמי פורטיס, מילקי במקרר, עץ תפוזים בגינה
חורף או קיץ בבית: קיץ
הכי חשוב שהבית יהיה: מאוורר בקיץ, חמים בחורף ומגן תמיד

הפסנתר ועליו השעון העתיק

5. ענת רן

גיל: 38
מצב משפחתי: חיה עם בן זוג
מגורים: דירה שכורה בתל אביב
ותק בדירה: שמונה חודשים
עיסוק: כתבת ומנהלת תוכן
ותק בנישה: שנה

הפינה האהובה בבית:
אני אוהבת את כל הפינות בבית. אחת מהן היא פינה בחלל הסלון הכוללת כורסה גדולה שקיבלנו בהשאלה מאחות של איתי, בן זוגי. הכורסה הנוחה שופצה ורופדה כבר פעמיים ובפינה זו היא מקבלת את הבמה הראויה לה. מעל הכורסה תלוי ציור שאחותי ציירה; אני אוהבת את האישה המלאה שנראית נינוחה בעירום. הצבעים הבהירים של הציור משתלבים עם הצבעים של הכורסה. הפינה נמצאת בסמוך למרפסת המשקיפה אל השדרה, ובבוקר אור רב מציף אותה. הפינה, כמו הפינות האחרות בבית, לא עמוסה.

הכורסה הגדולה בסלון אהובה ביותר על ענת רן. צילום: נעם עופרן

פינות ופריטים אהובים נוספים בבית:

* שולחן קוביות עץ שאיתי בנה. השולחן לא גדול ונע על גלגלים. הוא "נוסע" לכל פינה בבית לפי הצורך.

* שידה משנות ה-50 שבתחתית שלה מודבקת מדבקה של "מס מותרות". מצאתי את השידה בשוק הפשפשים בכיכר דיזנגוף והתלבטתי אם לרכוש אותה אף על פי שהתאהבתי בה ממבט ראשון. כשסחבתי אותה בעצמי הביתה לא היה אחד שלא עצר אותי ברחוב והתעניין בשידה. מאז היא נקראת "שידת סלב".

* פוסטר שמורכב מטקסט של הספר האהוב עליי, "נשים קטנות". מצאנו את הפוסטר בחנות מקוונת בקנדה. רכשנו אותו ופוסטר נוסף של שרלוק הולמס. המשלוח עלה יותר מהפוסטרים.

שולחן מקוביות עץ. צילום: נעם עופרן

קצרים עם ענת:

בית חלומותיי: דירה מוצפת אור בתל אביב, על שטח של 200 מטרים רבועים ועם תקרות גבוהות, ובית בטון בבית ינאי
סטייה קטנה ואישית: אם נכנס חפץ חדש הביתה, אחד ישן יוצא
ליד המיטה: ספר ומגזין
פינוק בבית: צפייה בסרט עם בן זוגי
מצחיק אותי בבית: איתי ובל החתולה שתופסת פתאום "רייסים"
ישראלי בעיני בבית: איקאה
חורף או קיץ בבית: קיץ אינדיאני
הכי חשוב שהבית יהיה: לא עמוס

פינות אהובות בבית של ענת רן. צילום: נעם עופרן

• רוצים לקרוא על חברי מערכת "נישה" הנוספים? לחצו כאן