זמן לתה
בית התה היפני לובש ופושט צורה בהתאם לרוח המקום והזמן, מה עומד מאחורי הטקס המסורתי ואיך אדריכלים מיישמים את התכונות המיוחדות שלו בפרויקטים מודרניים
ייתכן שהסיבה לכך שאנשים כה רבים מגלים עניין באדריכלות היא ההזדמנות לראות ולחקור את האופן שבו מבנים עתיקי יומין לובשים ופושטים צורה בהתאם לרוח המקום והזמן. בית התה היפני המסורתי הוא אחת הדוגמאות הנפלאות לכך. בתי התה שהחלו להתפתח בצורתם המסורתית ביפן במאה ה-16 זוכים לעיצובים חדשים בידי חשובי האדריכלים היפנים כיום, דוגמת טדאו אנדו, ארטא איסוזקי וטרונובו פוג'ימורי. באירופה, בארצות הברית ובישראל נדיר עדיין למצוא בתי תה בגינת הבית, אך קיימים ניצנים למה שעשוי להפוך עם הזמן למגמה של יבוא תפיסות עולם ואורחות חיים שמקורם במזרח הרחוק, באופן שהוא עמוק ורחב יותר ממה שלעתים מכונה בהתנשאות "תרבות העידן החדש".
Black Teahouse (צ'סקה ליפה, הרפובליקה הצ'כית). אדריכלות:
Lenka Křemenová, David Maštálka / A1Architects
דרך הזן
ד"ר עתליה קרני היא אדריכלית, מרצה וחוקרת בתחום יחסי הגומלין שבין מזרח למערב ובתחום האדריכלות והגנים היפניים ומתכננת גנים יפניים בעצמה. ד"ר קרני כותבת כעת ספר המבוסס על חקירתה את טקס התה ובתי התה היפניים. לדבריה, "שתיית תה ביפן החלה במנזרים הבודהיסטיים כאמצעי לשמירה על ערנות כדי לא להירדם בשעות המדיטציה הארוכות. במאות ה-15 וה-16 התפתחה שתיית התה לטקס רב משמעות. אמן התה מורטה שוּקוֹ (1502-1423) קרא לטקס צ'ה-נו-יו (Chanoyu), שפירושו מים חמים לתה. הוא קבע לטקס התה ארבעה עקרונות שהיו מנוגדים לראוותנות ולהנאות הקולניות של חצרות הקיסרים ובני חסותם: הרמוניה (wa), יראת כבוד (kei), טוהר (sei) ושלווה (jaku), כולם נדרשים כדי להביא את טקס התה לסיום מוצלח. אמני התה ראו בסמליות של הבית הכפרי מודל של צורה מוסרית הנמצאת בהרמוניה גבוהה ביותר עם הטבע". צורת חיים זו נתפסה כמשקפת ערכים בודהיסטיים של הימנעות מעיסוק יתר בסיפוק תאוות, רצונות ותשוקות שהם בגדר הצד החיצוני וה"תפל" של החיים. בהתאם לתפיסה זו, חלל החדר שבו נערך טקס התה אמור לשמש דוגמה מושלמת לתכנון המבטא את רעיון ההארה של הזן, המבוסס על שחרור מוחלט מהסבל שהתאוות והמידות הרעות מביאות אתן.
- "וואבי וסאבי"- בדידות בטבע
סקירה של בתי תה המודרניים מעלה כי על אף השינויים שעברו, הם נותרו נאמנים בדרך כלל לעיקרון זה אשר ביטויו הצורני האסתטי מכונה "וואבי וסאבי". וואבי (wabi) הוא בדידות בטבע, האווירה של בדידות שקטה שנוצרת באווירת בית התה והגן שמסביבו, וסאבי ((sabi הוא אווירת התקופה (יושן, חלודת השנים). לדברי קרני, "בית התה המסורתי הקלאסי הוא מבנה רבוע שגודלו 2.70X2.70 מטרים, והוא מאורגן לפי 4.5 מחצלות טאטאמי שעליהן יושבים המשתתפים. עם זאת, יש גם בתי תה בני שתי מחצלות, שש מחצלות ועוד. המחצלות עשויות קש אורז דחוס בעובי של כ-5 סנטימטרים, וגודל כל מחצלת הוא כ-x18090 סנטימטרים. בית התה עצמו עשוי מחומרים טבעיים כמו טיח, בוץ ועץ חשוף. במרכזו נמצאת לרוב האח הקטנה (ה-ro) ועליה הקומקום. בכניסה לבית התה נמצאת הטוקונומה – גומחה דקורטיבית ובה מגילה, סידור פרחים ולעתים מבער קטורת. חפצי הנוי נבחרים בקפידה על ידי המארח כדי ליצור את האווירה המתאימה לסיבת ההתכנסות ולאופי הספציפי שלה (למשל, יופי העונה או יום השנה לאירוע כלשהו). הכניסה לאווירה של טקס התה מתרחשת כבר במעבר דרך גן התה. המבקר במקום נכנס דרך השער והולך בשביל הגן (ה-(roji לצד קני במבוק, שיחים, סלעים ופנסי אבן. השביל מוביל אותו אל תוך החלל המבודד של פנים בית התה – אל פנימיותו של האדם. הדלת הנמוכה של חדר התה המסורתי, הדומה לחלון קטן בגודל של כ-70 70xסנטימטרים, מחייבת את הנכנסים להתכופף ולכרוע ברך – רמז לשוויון או לאיבוד הבדלי המעמדות בין הנכנסים לבית התה. באופן מסורתי בית התה נועד להתכנסות של האדם פנימה, לתוך עצמו, ולכן הוא די אטום לסביבה שבחוץ ומאפשר להפנות את תשומת הלב לטקס התה עצמו.
Teahouse In the Garden (פראג, הרפובליקה הצ'כית)
אדריכלות: Lenka Křemenová, David Maštálka / A1Architects
זמנים מודרניים
בעקבות הקשרים התרבותיים והעסקיים והתיירות הענפה אל מדינות המזרח הרחוק, תושבים רבים במערב נחשפים אל טקס התה היפני המסורתי. האדריכלים לנקה קרמנובה ודוד משטלקה, אשר בנו בית תה בגינת ביתם, מספרים כי הם מתעניינים בתרבות ובאדריכלות היפניות אך הם אינם בודהיסטים וגם ביתם אינו מעוצב ברוח זו. "רצינו מקום נעים שנוכל לארח בו חברים באווירה אינטימית ורגועה", הם מספרים ומוסיפים, "שני לקוחות שתכננו עבורם בתי תה ולקוח חדש אשר פנה למשרדנו בעת האחרונה הם ילידי צ'כיה שראו את בית התה שלנו במדיה ורצו גם. השניים מסבירים כי בתחילת שנות ה-90, אחרי מהפכת הקטיפה (אשר הובילה לנפילת המשטר הקומוניסטי בצ'כיה), החלו צ'כים רבים לטייל בעולם ובתי תה (Tearooms, שהם המקבילה בתחום התה לקופי שופ או לקפיטריות) המגישים תה מיוחד ואיכותי (לאו דווקא יפני) החלו צצים בכל עיר קטנה בצ'כיה. "הם יותר נפוצים כאן מבמדינות אירופיות אחרות, כך שיש כנראה סיבה לכך שהקליינטים שלנו הם צ'כים. האתגר העיקרי שעמד בפנינו היה ליצור חלל שיהיה גם מינימליסטי וגם מהנה, ביתי ונעים מנקודת המבט האירופית שלנו. ביקרנו ביפן וראינו בתי תה מסורתיים, נפגשנו עם האדריכל היפני הגדול טרונובו פוג'ימורי ואף הזמנו אותו לצ'כיה, אבל לא ייבאנו באופן אוטומטי רעיונות מהמזרח הרחוק". בהתאם לאדריכלות בית התה המסורתית, שבה המבנה מורם כ-70-50 סנטימטרים מעל הקרקע כדי למנוע הצטברות של טחב ורטיבות, שני בתי התה בתכנונם בנויים מעל הקרקע.
על אף שבתי התה המסורתיים הקלאסיים הם ריבועיים, בית התה שבגן (Teahouse In the Garden) מאופיין בצורה עגולה שהיא לדברי המתכננים אירופית במהותה. לדברי ד"ר קרני, "בשני בתי התה יש תשומת לב רבה לאח הקטנה (ל-ro) בדומה לאח שבמרכז חלל בית התה המסורתי הקלאסי. בבית התה שבגן הכיפה שקופה ומדגישה את מוקד החלל – האח, באמצעות קרני השמש שחודרות דרכה. הכיפה יוצרת חיבור לשמים, בעוד האח מבטאת את הבית. באופן דומה, בבית התה השחור (Black Teahouse) חבל המחבר בין החור הקטן שבגג לקומקום שבאח מדגיש את עוצמת המוקד שסביבה". בדומה לבתי תה מסורתיים, העיצוב במבנים אלו כולל שימוש בחומרים טבעיים כמו לוחות עץ וקש ארוג המאזכר את מחצלות הטאטאמי. עם זאת, נעשה שימוש גם בחומרים מודרניים כמו עמודי פלדה. המתכננים לא ייבאו חומרים מהמזרח, כך שבתי התה מקבלים את אופיים ממה שנמצא בהישג יד.
עם המבט החוצה
המשותף לשלושת בתי התה המודרניים הוא שכולם שואבים השראה מעיצוב בית התה היפני המסורתי ופונים החוצה אל הנוף שמסביב, כך שאפשר להשקיף על הנוף מבפנים וליהנות ממנו בזמן שתיית התה. רון סאות'וויק ממשרד האדריכליםDavid Jameson Architect מספר כי לקוחותיהם, אמריקאי ובת זוגו (סינית במוצאה), חשבו בתחילה להוסיף חדר תה לביתם אך החליטו לבסוף לבנות בית תה. הלקוחות הביאו תמונה של בית פארנסוורת' Farnsworth House)), מבנה יוצא דופן שתכנן האדריכל הנודע לודוויג מיס ואן דר רוהה, ושל פרויקטים שתכנן האדריכל היפני בן זמננו טויו איטו, וההחלטה העקרונית שהתקבלה הייתה לבנות מעין "פנס צף" מעל הקרקע, הבנוי כקונסטרוקציה של זכוכית וברונזה המשתלבות בסוגים שונים של קורות עץ. כך נוצר מארג הרמוני של צבעים, צורות וטקסטורות. מאחר שבית התה הוקם בגינה מוגבלת בגודלה, עלה הצורך ליצור הפרדה מחד גיסא וקשר מאידך גיסא בין "קודש לחול", בין האזור המדיטטיבי, הטקסי של הגן, ובין חלקו האחר. שני החלקים מופרדים באופן חד בקו שבו מסתיים הדשא ומתחיל שטח אבני חצץ חומות המקיפות את בית התה. הקשר האורגני בין שני האזורים נוצר באמצעות שביל הלבנים האפרפרות המחבר ביניהם. השביל המתעקל מתחיל עוד בדשא, ממשיך במסלולו מסביב לבית התה ומסתיים במדרגה שלפני בית התה. על מדרגה זו מונחים קבקבי העץ שישמשו לטקס (בדומה למדרגה בכניסה לפתח בית התה המסורתי). קני הבמבוק הגבוהים ברקע מוסיפים לאווירת הרוגע ולתחושת הפרטיות בבית התה ובגן שמסביבו, על אף השטח המוגבל של הגן.
