לוקאס, צייר לי ארון
האמן לוקאס רייס מציג ארונות מצוירים מרהיבים ביופיים. ביקור בסטודיו
הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם </p>
נראה כי הפיכת ארונות ליצירות אמנות היא המשך טבעי לדרכו של האמן לוקאס רייס (Lucas Rise) שגדל בבונוס איירס. בילדותו ובנעוריו עיטר רייס את קירות העיר בציורים מעשה ידיו, וכשבגר למד חמש שנים עיצוב גרפי באוניברסיטה בעיר. כיום הוא מחלק את זמנו בין הסטודיו שבעיר הולדתו לסטודיו שבקליפורניה.
בין לבין יוצא רייס למסעות ממושכים באירופה, בדרום אפריקה, בארצות הברית ובברזיל ובהם הוא שואב רעיונות לעבודותיו. כך, למשל, הוא מספר שאת ההשראה לארון Japanese Garden קיבל ממנורות אסייתיות שנוצרו בתחילת המאה ה-20. בנוסף על ההשפעה האסייתית הוא משלב בעיצוביו אלמנטים אתניים מטורקיה וממדינות נוספות במזרח התיכון, המוסיפים לעבודות מעין מסגרת ו"כובד". לרגעים נראה כי הארון שהוא יוצר מאבד את ממשותו כארון, רהיט כבד ופונקציונאלי המורכב מלוחות עץ ומדלתות שאפשר לפתוח ולסגור, והופך לנוכחות מיתית חסרת זהות מובחנת שכמו נלקחה מעולם אחר.
חלל בלתי מוגבל
רייס מספר שהוא אספן אובססיבי. ביתו וחדרי הסטודיו שלו מלאים בחפצים צבעוניים שהוא מלקט במסעותיו, והם מעניקים לו השראה ותורמים ליכולתו לחבר ולקשר בין אלמנטים מתרבויות שונות. הצצה בביתו מגלה אהבה עמוקה לצבע המתבטאת בכל החדרים המרווחים. התקרות הגבוהות, החלונות הצרפתיים הגדולים והרצפה החשופה משטיחים ממתנים את תחושת העומס והדחיסות שהיתה עלולה להיווצר בבתים קטנים יותר המלאים ברהיטים. הבית נראה כאילו יצא מסיפורי "אלף לילה ולילה" ומאחורי כל דלת ודלת מתגלות עוד הפתעות.
לדבריו, מוסיקה, ארכיטקטורה, אקרובאטיקה ומחול מקבלים ביטוי ביצירתו, המאופיינת ביכולתה ליצור במתבונן תחושה של קצב ותנועה. זוהי תחושה הדומה לתחושה הנוצרת מיצירה מוסיקלית שרק במבט שני או שלישי אפשר לזהות בה סדר מובנה, קפדני וגיאומטרי. לדבריו, העבודה על כל ארון נמשכת בין חודש לארבעה חודשים וכל ארון הוא יצירה ייחודית.
"כל אובייקט מייצג עולם אידיאלי המורכב מצורות גרפיות ומצבעים המכסים את כל הארון ולא רק את החזית", אומר רייס. "כך נוצרת תחושה של חלל בלתי מוגבל שבו נפגשות תרבויות שונות והחיים עצמם משתקפים בו. העבודה במדיום תלת ממדי היא תוצאה של תשוקה להגיע לחוויות ולהתנסויות שאינן אפשריות בדו מימד. מרגע שיצירת האמנות עומדת על הרצפה המרחק בינה לבין הצופה מתקצר, וישנה אינטראקציה שהיא מעבר להתנסות הוויזואלית".
גן עדן מחלומות, זיכרונות והתנסויות
רייס מגדיר את סגנונו מכאניזם אבסטרקטי (Abstract Mechanism), ונראה שהוא רומז בכך להשפעות של זרמי אמנות מתחילת המאה ה-20 שביטאו התלהבות מהטכנולוגיות התעשייתיות החדשות וראו בהן אלמנט משחרר. תפישה זו התבטאה בזרם הפוטוריזם שראה במכאניזם של התנועה ערך אמנותי בפני עצמו, וגם יוצרים כמו איש התיאטרון מאיירה ולד, שטען שהתנועה והפעולה קודמת לרגש ויצר תיאטרון פיזי ואקרובטי.
נראה שרייס שותף לתנופה האופטימית ולהתלהבות של תחילת המאה. לדבריו, הוא מנסה ליצור עולם אידיאלי ופנטסטי, "גן עדן עלי אדמות", המורכב מחלומות, זיכרונות והתנסויות. לשם כך הוא בוחר בתשומת לב רבה בצבעים שיספקו את תחושות הכיוון, המתח והמסה הרצויה לעבודה. אפשר לזהות זאת כאשר מסתכלים על ארונות שיצר, הזהים בגודלם אך מאופיינים בסקאלות צבעים שונות. כך, למשל, הארון Ocean Vitraux, 2009, משלב לדברי האמן השפעות מגאודי ומאמנות מרוקאית ונראה גדול וכבד יותר משני הארונות שלצדו. תחושת הגודל נוצרת משימוש בצורות גרפיות גדולות המתנגשות זו בזו ומטפסות זו על זו וצבועות בניגוד צבעים חזק, בצבעים בהירים וכהים המונחים זה לצד זה ויוצרים תחושת חלל דחוס ועמוס.
לעומת זאת, הארון Somewhere in Africa, 2006, מאופיין בצרות היוצאות מהמרכז החוצה והוא מביא אל הצופה סצנה גיאומטרית אורגנית המורכבת מקווים ישרים ומעוגלים. את הקווים הישרים אפשר לראות כמעין מבנים של מסגרות מרובעות והם המעניקים לעבודה סדר ברור המזכיר מגזרות נייר. בתוך מסגרת הבנויה מקווים מעוגלים המסודרים בריבוע נמצאים עיגולים, שמשות אפריקאיות ואלמנטים נוספים שעל אף הדרמתיות שלהם מונחים בסדר הרמוני, כך שהעבודה אינה יוצרת מתח.
לאתר של לוקאס רייס»
מתוך: מגזין נישה
לעשיית מנוי, לקבלת מגזין מתנה