על טעם ועל ריח

כבר בימי קדם התוודע האדם לצמחים בעלי תכונות מיוחדות של ריח וטעם, חלקם אף בעלי סגולות רפואיות. עדויות כתובות על שימוש בצמחי תבלין ובושם נמצאו במצרים של לפני כ-4,500 שנים. בתקופה זו, ואולי אפילו קודם, גילו גם עמי המזרח הרחוק צמחים בעלי תכונות דומות והשתמשו בהם לצורכיהם השונים. עם הזמן עלתה הפופולריות של התבלינים כל כך, עד שלעיתים שימשו עילה לפרוץ מלחמות.

בעבר היוו התבלינים גורם מרכזי במסחר כמטבע עובר לסוחר ואפילו שימשו כעילה למלחמות. הצלבנים השתמשו בהם כמקור עיקרי לשימור בשר במסעותיהם הארוכים לארץ הקודש, ויש המייחסים את גילוי אמריקה על ידי קולומבוס כפועל יוצא לחיפושו אחר דרך ימית להודו, מקור חשוב לתבלינים בתקופתו. כיום, עם העלייה ברמת החיים והתפתחות תרבות הפנאי, אנו עדים לריבוי תוכניות הטלוויזיה ולקורסי מזון שונים העושים שימוש רב בתבלינים יבשים וטריים, מסורתיים ו"חדשים".

גם בתקופה זו, בה רוב האנשים חיים בבתי דירות שאינם מאפשרים גידול צמחים בחצר פרטית, מוקצה שטח, גם אם הוא קטן, לגינון – פטיו, חצר קטנה ואפילו מרפסת שמש שבה ניתן לגדל צמחים במכלים קטנים או גדולים. הודות למגוון הגדול הקיים כיום של צמחי תבלין, ניתן לשלבם עם צמחיית הגן המסורתית. ישראל גם נהנית מיתרון משמעותי בגידול ביתי של צמחי תבלין, מאחר שמוצאם של חלק גדול מהם באזור הים התיכון, כך שמבחינה אקלימית הם נוחים יותר לגידול מצמחים שמוצאם באזורים קרים או טרופיים.

מלבד הניחוח הנעים ויפי הפריחה, זני תבלין רבים מהווים מוקד עניין, בשל צבעי העלווה המגוונים שלהם, כמו המרווה לסוגיה (סגולה, טריקולור, איקטרינה), קורנית (לימונית מגוונת, זהב) ואורגנו (זהב, דיקטמנוס, מגוון). בעונות השונות הם מציגים מופעי פריחה מרהיבים ביופיים ובצבעיהם השונים.