צלילי המוזיקה במוזיאון

העיר סאו פאולו שבברזיל היא מטרופולין ענק, עם יותר מעשרה מיליון תושבים, והיא נמנית עם 19 הערים העשירות בתבל. אף על פי שהעיר יקרה לתיירים ובאזורים מסוימים אף אינה בטוחה, עבור חובבי המוזיקה היא בגדר מוקד עלייה לרגל.

מגוון רחב של פסטיבלים ואירועי מוזיקה לצד היסטוריה מוזיקלית עשירה, הכוללת זמרים ולהקות אשר התחילו בעיר את דרכם, הופכים אותה ליעד מרתק בתחום זה.

ללמוד ולגלות

בחודש ינואר האחרון נפתח באחת השדרות המרכזיות בעיר מוזיאון מרהיב, המתעד מאה שנות היסטוריה מוזיקלית מקומית (2010-1910). במוזיאון אפשר למצוא יותר מ-2,600 עטיפות של תקליטים ישנים ועוד מאות רבות של דפי תווים, תמונות, איורים, קטעי עיתונות, ראיונות, מסמכים, תקליטים נדירים וקטעי אודיו – כולם פרי מחקרו של אוצר המוזיאון אסיס אנז'לו (Assis Ângelo), שנמשך 22 שנה.

המקום הוקם על ידי ארגון התרבות והחינוך הלא פורמלי, ה-SESC, הפועל זה שנים רבות בברזיל ומפעיל פרויקטים רבים התורמים לאוכלוסיות המגוונות המתגוררות במטרופולין. לדברי המתכננים, המקום מיועד לספק חוויה מלאה למגוון רחב של מבקרים בגילים ובמינים שונים. אחד משיקולי התכנון היה נגישות לנכים, ולכן המוצגים מופיעים בגבהים שונים באופן שמאפשר מעבר נוח לכיסאות גלגלים. למעשה מדובר בחלל אחד גדול ומרשים בעל צורה מלבנית, שאלפי עטיפות תקליטים ישנות משובצות ברצפתו, בקירותיו ובתקרה, ולוקחות אותנו למסע בזמן.

כרטיס ביקור *הפרויקט: Roteiro Musical De São Paulo Exhibition *שטח: 985 מ"ר *מיקום: 579 Luiz Dumont Villares, סאו פאולו, ברזיל * לקוח: SESC – Serviço Social do Comércio (מנהלת מחוז סאו פאולו) *אדריכלים: Estudio Guto Requena and Atelier Marko Brajovic *החלל: קומה אחת, שישה חללי תצוגה בחלל יותר מ-2,600 עטיפות של תקליטים ישנים ועוד מאות מוצגים *פתיחה: ינואר 2012

המראה המתקבל צבעוני מאוד ומזכיר פיקסלים של מחשב, בזכות עטיפות האלבומים הטבועות ברצפה בסדר שנראה רנדומלי לגמרי. חלק מעטיפות התקליטים מעוצבות בצורת קוביות בגבהים שונים, המאפשרות ישיבה ומגע בלתי אמצעי עם העושר הוויזואלי. שלטי הניאון הם רמז ברור ל-Rua Augusta, רובע האמנים הבוהמייני של סאו פאולו, שרבים מהאירועים המוזיקליים בעיר מתקיימים בו.

גודש הפריטים וצבעוניות התקליטים המבלבלת מתאזנים בזכות החלוקה לקיר כחול ולקיר כתום – צבעים המשלימים זה את זה ויוצרים תחושה של הרמוניה, ורצפות השומשום האפורות היוצרות מראה מוכר ורגוע (בדרך כלל הרצפה במוזיאונים ובמבני ציבור שונה מזו של חללים ביתיים).

חוויות אינטראקטיביות

מהחלל המרכזי, שנועד לגרות אותנו להתחיל במסע, מתפצלים חמישה אזורים אינטראקטיביים, בהם במת קברט המכונה Cabaret Arena. הבמה נמוכה, כך שגם ילדים וקשישים יכולים לעלות עליה בנוחות, וצבעה סגול חזק ומלכותי. מעליה ניצבות ספה ושלל כורסאות מרווחות ונוחות, אף הן בסגול עז. את הבמה מקיפים קירות ומדפים אדומים שנעשו בהם חיתוכי לייזר בסגנון הרוקוקו, באופן שיצר מראה כולל עשיר ודרמתי.

על המדפים ובין הנישות השונות מונחים מכשירי רדיו ישנים, מאמרי עיתונים ממוסגרים, מסכי פלזמה, אוזניות להאזנה, תיעוד של תכניות רדיו ישנות ופריטים נוספים כמו טלפון ישן גרמופון ופטיפון. משני צדי ארון הקברט הותקנו נורות קיר המזכירות את הנורות המאונכות בחדרי איפור של תיאטראות. הנורות מוסיפות לאווירת הקברט ומאירות את החלל כולו.

מול במת הקברט, במרכז החלל, תלויים מהתקרה 11 גלילים המוארים מבפנים ונראים כמו גופי תאורה ענקיים. למעשה, כל גליל מוקדש לעשור אחר בהיסטוריה המוזיקלית של סאו פאולו ומכיל תצלומים וטקסטים המלמדים על הנעשה באותה תקופה. את הגלילים אפשר להוריד ולהתאים לגובה המשתמש בעזרת ידית.

הצבעוניות של פנים הגלילים (טקסט לבן על רקע כתום) מאפשרת קבלה מהירה וברורה של מידע ועומדת בניגוד למראה החיצוני שלהם – גופי תאורה בגוון אדום-ורוד עמוק, שכאילו נלקחו ממועדון קברט מתחילת המאה שעברה דוגמת המולן רוז'. כאשר מעלים את הגלילים אל התקרה, מתקבלת רחבה פנויה שיכולה להכיל כיסאות וספסלים ולשמש כחלל הרצאות ל-60 משתתפים.

בצדו השני של החלל המרכזי, במקביל לבמה ולגלילים, נמצאים שבעה חלונות אדומים מ-MDF הנסגרים ונפתחים. שישה מהם מוקדשים לדמויות ידועות ואהובות במוזיקה של ברזיל, שאינן בהכרח מוכרות למי שגדל על מוזיקה מערבית פופולארית, כמו מריו אלבניז (Mario Albanese) וזיקה ברגמי (Zica Bergami). החלון השביעי מוקדש למוזיקת הסמבה.

חלונות אדומים הנסגרים ונפתחים מוקדשים לדמויות ידועות ואהובות במוזיקה הברזילאית

לדרוך ולשמוע

המבקרים מוזמנים לפתוח את החלונות, להתחבר אל מערכת השמע, לקרוא דברי הסבר קצרים, להאזין ליצירות המפורסמות ביותר של אמנים אלו ולראות תמונות הממחישות את מפעל חייהם. את החלונות מקיפים חיתוכי לייזר בצורת מגדלים גבוהים, שהם מסממני הנוף העירוני של סאו פאולו, ובצורת מפה המציגה את גושי הבניינים של העיר. כך נוצר שילוב מעניין המפגיש פרספקטיבות שונות של אותו מקום – חלונות של בתים הנפתחים ומשתלבים במפה של העיר.

שימוש מעניין ומוחשי יותר במפת העיר נעשה בחלל אינטראקטיבי אחר. שטיח תמים למראה, המציג מפה של סאו פאולו עם ציורים של הרבעים השונים ושל המקומות המוזיקליים המיוחדים שבהם (כמו אולמות קונצרטים ומועדונים מפורסמים), צופן הפתעה למבקרים: כשהם דורכים על אזור מסוים במפה, נדלק מעליהם אור והם שומעים שירים ומוזיקה המאפיינים את אותה סביבה. זהו חלל יפה במיוחד עם גופי תאורה שקופים, והוא מסתתר מאחורי מסכי בד שחורים וכבדים כדי שההתרחשות בו לא תפריע לשאר האלמנטים.

בעברו השני של חלל זה, במרחק ניכר מהמפה, ניצב בר קטן המכונה Football Pub. המבקרים בבר מוזמנים לעיין בתפריט המוזיקלי, שמורכב מהשירים הרבים שנכתבו על קבוצת הכדורגל של סאו פאולו. עטיפות האלבומים והחולצות של קבוצות הכדורגל שמעטרות את הבר משלימות את האווירה.

את הגלילים האינטראקטיביים (הנראים כגופי תאורה) אפשר להתאים לגובה המשתמש

מפה אינטראקטיבית שכשדורכים עליה נדלק אור ונשמעת מוזיקה המאפיינת את האזור

השפעות מן העבר

אחד הדברים הבולטים בפרויקט הוא הכבוד הרב שרוכשים המתכננים לא רק למורשת המוזיקלית של סאו פאולו אלא למורשת האמנותית ככלל. לדברי האדריכלים, תכנון המבנה הושפע רבות מיצירותיו של האמן הברזילאי העכשווי סילדו מיירלס (Cildo Meirelles), הידוע לא רק במיצגיו אלא גם בביקורת הפוליטית שלו. דוגמה ליצירה של מיירלס שעוררה בהם השראה היא "Desvio para o vermelho" (בעברית: "היסט לאדום"), מיצג של חללי בית שהכל בהם אדום – הרהיטים, מכשירי החשמל, התמונות ואף הנוזל היוצא מברז המים.

שם העבודה הוא שמה של תופעה פיזיקלית המאפשרת למדוד אורכי גל הנקלטים אצלנו מכוכבים ומעצמים אחרים בחלל. האדריכלים מספרים כי החללים השונים במוזיאון המאופיינים בגוונים אדומים עזים הם רמז ל"עולמות אחרים" – תקופות שונות במהלך ההיסטוריה.

מקור השראה אחר הוא תקופת הבל אפוק (Belle Époque), שנמשכה מסוף המאה ה-19 עד מלחמת העולם הראשונה.בייחוד השפיעו עליהם יצירותיו של טולוז לוטרק, אמן שמייצג בעיני רבים את רוח התקופה ההיא. לוטרק צייר בארים ומועדונים כמו המולן רוז' הידוע, ושילובי הצבעים החזקים והדרמתיים בעבודותיו מהדהדים בעיצוב המוזיאון.

מסע בזמן בין אוסף עטיפות תקליטים ומוצגים היסטוריים במוזיאון המוזיקה בברזיל

מבט כללי על החלל המרכזי

רלוונטיות בהווה

נראה כי מה שהופך את המוזיאון הזה למוצלח במיוחד הוא העובדה שהוא פונה לקהלים שונים – מאוהדי כדורגל שרופים ועד ילדים צעירים, ומציג להם בשפות שונות את ההיסטוריה המוזיקלית של העיר התורמת לגאווה המקומית של תושבי העיר באשר הם. השפה הוויזואלית הברורה, הצבעוניות החזקה והיכולת לאפשר למוצגים לדבר בעד עצמם בלי להרבות בטקסטים הופכים את הביקור למשחק חוויתי מהנה אשר תהליך הלמידה בו נטמע במבקרים מבלי שירגישו בכך.

הכל כאן אינטראקטיבי, כך שהמבקר במוזיאון עובר חוויה מוזיקלית מגוונת

במת הקברט מאפשרת מפגש אינטימי ונוח עם החומרים השונים המוצגים על הקיר

תצוגה מרהיבה על קירות המוזיאון