פרסי האופנה 2017: פרס מפעל חיים לבן לם
בן לם הכתיב את הטון בתעשייה המקומית במשך ארבעה עשורים, הכניס פסנתר כנף למים בשביל הפריים וצילם את טיירה בנקס בלי פוטושופ. על תרומתו האדירה לאופנה הישראלית בחרנו להעניק פרס מפעל חיים לצלם שעד היום מרגיש לא מוערך מספיק
בן לם לא תולה צילומים שצילם על קירות ביתו. את אלה הוא מסדר בקפדנות בערימות, בארכיון ביתי שאילתר. לם יודע מה הוא שווה: הצלם בן ה־76, שהתחיל לעבוד בשנות ה־60, נחשב במשך ארבעה עשורים לצלם האופנה המוביל בארץ. השנה הוצגה תערוכה שלו במוזיאון הרצליה שחשפה את האב הרוחני של צילום האופנה בישראל: צילומים מוקפדים, אוונגרדיים, מדויקים ומהפכניים שעיצבו את תעשיית האופנה המקומית.
בן ציון אלתרמן מעולם לא חיבב צילום באופן מיוחד, אבל ב־1964, אחרי החלמה של שנה בבית החולים בעקבות פציעה מפיצוץ מרגמה בידו, החליט שהוא נוסע לחו"ל ויהי מה. בליווי אשתו הטרייה אסתי נסע לאנגליה ללמוד צילום. שלוש שנים מאוחר יותר חזרו בני הזוג ארצה, ואלתרמן קיצר את שמו ל"לם".
התחנה הראשונה הייתה המגזין "דובשנית", עיתון נשים שהודפס על נייר משובח. ב־1967 הוקם המגזין "את", ו"דובשנית", על צוותו, נבלע בתוכו. כצלם האופנה היחיד במגזין בתחילת דרכו, נדרש לם לחדש, לצאת מהשבלונה, לעשות תחקירים ולהביא רעיונות שלא ייראו בשום מערכת עיתון מתחרה. עד היום הוא זוכר כל תמונה ותמונה.
דבורה לוין ז"ל, שהייתה עורכת האופנה והעיצוב של "את" ואחר כך עורכת המגזין, אימצה את לם כצלם הבית. בין השניים שררו יחסי אהבה־שנאה. יחד היו מתכננים הפקות מסובכות, הוגים רעיונות לצילום, ועושים סטיילינג לדוגמניות. בכל פעם חיפשו לספר סיפור מעבר לצילום הבגד עצמו. בימים שלפני הפוטושופ, זאת לא הייתה משימה פשוטה לביצוע. "הפוטושופ מקל על עבודת הצלם כי הוא לא צריך לקבל את כל ההחלטות ברגע שהוא מצלם", אומר לם היום. "בזמני היה מאתגר יותר לדייק, והיה צריך להתחכם".
השוק גדל והתפתח ולם הפך מצלם הבית, יקיר המערכת, לאחד מני רבים. הוא התחיל לבסס את מעמדו בעולם המסחרי וצילם מודעות יוצאות דופן. עם תקציב שהרגיש אינסופי ותשוקה לגרנדיוזיות, חברת גוטקס הביאה אותו לשיא. "אז לא צילמו סתם בחורה על רקע הים", הוא מחייך. "כל צילום היה מושקע ברמות מאוד מורכבות – מהדוגמניות ועד ההפקה עצמה".
לקטלוג שצולם בדהב שבסיני הוריד פסנתר כנף והציב אותו במים עם פסנתרן ודוגמניות ברזילאיות, לקטלוג אחר הביא במיוחד מלונדון כובעים סיניים ומניפות ענק. אבל האטרקציה האמיתית, הוא אומר, הייתה הדוגמניות. "בגוטקס זכיתי לעבוד עם טופ מודלס כמו אל מקפירסון וטיירה בנקס. "טיירה הייתה מדהימה, אישה יפה מאוד עם גוף יוצא מן הכלל. היא הביאה איתה ספר צמרת וסטייליסט משובח ובמשך שלושה ימים הייתי צריך רק לצלם אותה".
לפני 15 שנים עזב את עולם האופנה והיום אין לו אפילו מצלמה משלו. "האופנה לא כל כך חסרה לי", הוא מודה. "אף פעם לא התגעגעתי למה שנעשה בעבר כי אני תמיד חושב על הדבר הבא".
ומה אתה חושב על היחס לצילום אופנה בישראל?
"בכל העולם צלמי אופנה מציגים בכל המוזיאונים הכי גדולים, אבל פה צילום אופנה הוא מין ילד חורג של אומנות הצילום. זה מכעיס אותי".
צילום הפקות בן לם מתוך מגזין "את" בשנות ה־60-70
[tobutton text="%22%u05E8%u05E9%u05D9%u05DE%u05EA%20%u05D4%u05D6%u05D5%u05DB%u05D9%u05DD%20%u05D4%u05DE%u05DC%u05D0%u05D4%20%22" link="%22https%3A//atmag.co.il/ps/182326%22" theme="pink" target="blank" wrap="p" ]