חשיבותה של רצינות

נטלי איידלמן. צילום: יניב אדרי
נטלי איידלמן. צילום: יניב אדרי

הדוגמנית הבינלאומית נטלי איידלמן (17 וחצי), נציגת ישראל על המסלול של שאנל ובלנסיאגה, לא יכולה להרשות לעצמה לחייך בצילומים. "אם אני מחייכת אני יוצאת בתמונות כמו ילדה בת ארבע", היא מסבירה, אבל כבר עכשיו ברור שכשתגדל - היא תהיה גדולה. לפחות כמו בר ואסתי

88 שיתופים | 132 צפיות

פניה הרכות, הבובתיות כמעט של נטלי איידלמן הן הדבר הראשון שמושך את העין בפגישה עמה. יש הבדל עצום בין הפנים התיאטרליות והנוקשות שלה בצילומים לקנזו או על המסלול של שאנל, לאלה התמות והזכות של הנערה היושבת מולי: ילדה טובה קריית אונו, שחזרה מעוד יום של לימודים בכיתה י"ב. "על המסלול הפרצוף משתנה לי תוך שנייה", היא מסבירה בחיוך בדרך לבית הקפה, כשהיא עטופה בסקיני ג'ינס ובז'קט עור קצר בצבע בז' שמחמיא לגזרתה הדקה.

איידלמן היא דוגמנית עסוקה שמייצגת אותנו בכבוד בבירות האופנה. בחודש שעבר היא הצטלמה להפקת אופנה של "ווג" הצרפתי. בשבוע האופנה האחרון בפריז היא הייתה הישראלית היחידה בתצוגות של שאנל ובלנסיאגה, לצד דוגמניות על כמו קארה דלוין וג'יזל בונדשן. בקיץ שעבר הטיסה אותה חברת קנזו לשלושה ימי צילומים אינטנסיביים בפריז, שיועדו ללוק בוק שלהם. כבר עכשיו, בתחילת הדרך, קורות החיים שלה כוללים צעידה על מסלולים של מעצבי על כמו קארוון, Pascal Millet ,George Chakra אוסמן וקום דה גארסון. רשימה חלקית.

ובכל זאת, ברחוב הישראלי עדיין לא מזהים אותה. "זה בסדר", היא אומרת, "אני מעדיפה את הספייס. אני לא צריכה את זה. תמיד כיף להצליח בארץ שממנה באת, אבל אני לא חושבת שאני רוצה ללכת ברחוב ושצלמים יתקיפו אותי".

בגדול, אפשר לחלק את חייה, עד כה, ללפני ואחרי שאנל. "את בלנסיאגה ואת כל הדברים שהשתתפתי בהם עד שאנל אף אחד לא הכיר, אבל את השם 'שאנל' כולם מכירים", היא מסבירה. "בתיכון באים אלי בשוק ואומרים: 'מה, עשית את שאנל?!'. גם המורה לתנ"ך מאוד תומכת. פתאום היא באה ואמרה: 'שמעתי שעשית גם ווג, תראי תמונות', אז אמרתי לה: 'טוב, אז תאשרי אותי בפייסבוק'. מורים בדרך כלל לא חברים של תלמידים בפייסבוק, אבל היא אמרה: 'טוב, רק אותך אני מאשרת'.

מדובר בתצוגה האחרונה של שאנל, שהתקיימה בשבוע האופנה של פריז, זו שבה קארל לאגרפלד הפך את המסלול לסופרמרקט ענק, צבעוני ושיקי.  איידלמן פסעה שם לצד קארה דלוין וקנדל ג'אנר (לבית קרדשיאן) בין המדפים, כשהיא אוספת מצרכים לעגלה. "לא כל המצרכים שם היו אמיתיים", היא מגלה, "אבל מאחורי הקלעים ראיתי אפילו ביצים שהיה עליהן לוגו של 'שאנל'. אחרי שצעדתי לקחתי עגלה ושמתי בה קרטון של עוגה ומסור חשמלי מדהים, גם הוא עם סמל של שאנל. אמרו לנו לקחת מה שאנחנו רוצות לעגלה, אבל שלא יהיה יותר מדי".

ואיך הייתה האווירה שם, מאחורי הקלעים? סיר לחץ?

"לא, ממש לא. הגענו בארבע בבוקר, כל אחת עם נהג, 80 דוגמניות שכל אחת הציגה אאוטפיט אחד. זה היה מקום ענק, הכל היה מתוקתק, עם מלא עמדות של איפור ושיער. בתצוגה עצמה לא ראינו את הקהל בגלל האור והמוזיקה, אבל אחר כך אמרו לי שריהאנה ישבה בשורה הראשונה. החברות שלי משתגעות איך לא ראיתי אותה, אבל מה לעשות, כשהתצוגה מסתיימת הם ישר נכנסים לאוטו ונעלמים. מה שכן, פגשתי שם את קארל (לאגרפלד) והוא מאוד מצחיק וחמוד. עשינו צחוקים כשהמתנו לתצוגה".

קונפירמד לשאנל

גובהה של איידלמן הוא 1.80 מ' פלוס, שיערה החום ארוך וחלק, עיניה היפות מלאות בשמחת חיים. אמה, אולגה, היא ארכיטקטית במשרד גדול, ואביה, יבגני, הוא בעל מוסך. יש לה אח־למחצה בשם ארתור, בן 30, שגובהו קצת יותר משני מטרים, ואחות־למחצה בת שלוש, אווה ("גם היא תהיה גבוהה, זה ברור"). הוריה גרושים, והפרשי הגילאים בין האחים נובעים מהעובדה שאביה נישא שלוש פעמים. "אצל אמא אני בת יחידה – וזה כיף", היא אומרת.

היא מתגוררת עם אמה בקריית אונו ולומדת בתיכון בן צבי. אביה מתגורר בנתניה, אבל היא מבלה אצלו הרבה בסופי שבוע (כשהיא בארץ, כמובן). הוריה עלו מאוקראינה בשנת 1990. היא עצמה נולדה בארץ, אבל היא שולטת בשפה הרוסית – מה שמאפשר לה לקיים שיחה גם עם דוגמניות רוסיות בינלאומיות מאחורי הקלעים.

נכון לעכשיו, אין לה חבר. "אין לי זמן לזה", איידלמן מסבירה, "אי אפשר לשלב גם לימודים, גם קריירה וגם חבר. זה מאוד לחוץ. אני יוצאת בעיקר עם חברות, ובמקרים נדירים לתל־אביב. אנחנו לא יושבות כל הזמן עם הטלפונים. אנחנו צוחקות על דברים, מספרות סיפורים, כמו פעם".

נטלי איידלמן בתצוגה של אורלה קיילי. צילום: Getty Images
נטלי איידלמן בתצוגה של אורלה קיילי. צילום: Getty Images

מאז ומתמיד היא חלמה להיות דוגמנית. "כשהייתי קטנה הייתי תמיד בוכה כשהייתי רוצה משהו ולא מקבלת", היא מספרת, "ברגעים האלה אמא שלי הייתה מוציאה מצלמה, ואז פתאום נעלמו הדמעות, וישר הייתי עושה פוזה למצלמה. תמיד אמרתי לאמא שלי שאני רוצה להיות דוגמנית, אבל היא הייתה חכמה ורק בגיל 13 היא הרשתה לי. נכון, זה גיל מוקדם, אבל זה הגיל להתחיל. לקח לי שלוש שנים עד שהכירו אותי. מה שצריך זה אמא תומכת, משפחה וחברים. אמא שלי גם טסה איתי לכל האודישנים והתצוגות".

לדוגמנות היא הגיעה בעזרת חברה של האם, צלמת. התמונות שלה נשלחו לבטי רוקאווי ומשם עברו לאלינור שחר, סוכנת הדוגמניות שהולכת איתה מאז. בגיל 13, לאחר שתמונתה הופיעה באתר הבינלאומי "מודלס.קום", היא קיבלה את הפנייה הרצינית הראשונה, מ-"פראדה".

"הייתי בדיוק בהפסקה בבית הספר, ואלינור התקשרה ואמרה לי 'את יושבת? את נוסעת ביום שישי לאודישנים במילאנו לפראדה'", היא נזכרת, "בקיצור, חיכה לנו שם נהג ולקחו אותנו לאודישנים. היו שם מלא־מלא דוגמניות שהשתתפו באודישנים של שלושה ימים, וכל הזמן רק קיבלו 'לא'. אני הגעתי ממש לאחרונות, אבל שנייה לפני הסוף אמרו גם לי לא. זה היה מאוד מבאס, אבל עדיין הרגשתי ביטחון כי הם רצו אותי והגעתי רחוק. כל החברים והמשפחה אמרו 'אל תדאגי, בפעם הבאה את שם'. מאז, בכל פעם שהגעתי לפריז הייתי עושה אודישנים לשאנל – עד שבפעם האחרונה הבוקרית בסוכנות שלי בפריז עברה לידי ואמרה לי 'אה, כן, יש לך מחר שאנל'. אמרתי 'מה, מה אמרת?', והיא אמרה לי 'יש לך מחר מדידות, את קונפירמד לשאנל'. לא האמנתי".

הנסיעות לחו"ל כוללות, לעתים, לא פחות מ־14 אודישנים ביום, המסודרים בלו"ז קפדני ומלווים בהרבה מאוד מפחי נפש. "לפעמים קצת משגעים אותך", היא אומרת, "הייתי, למשל, באודישן לדיור שלוקח כמה שעות. יום אחד הסוכנות התקשרה אלי, אמרה לי לבוא עכשיו, לטוס לתצוגה בצד השני של העיר. באתי בריצה, ישר התחילו לעשות לי איפור ושיער, ופתאום עצרו. לא הבנתי למה. ואז הגיע מישהו ואמר 'סליחה, אבל אנחנו לא צריכים אותך', בקיצור, הפסדתי גם את דיור וגם תצוגה אחרת, קטנה יותר, שהחמצתי כדי להגיע לדיור. מתברר שדוגמנית אחת נעלמה להם, ואז היא פתאום הופיעה אחרי שלא ענתה לטלפונים".

ואיך הנסיעות משתלבות עם לימודים ובגרויות?

"בית הספר מאוד תומך. אני מדברת עם המחנך שלי אם יש לי צילומים, והם מבינים ומתחשבים. אני משלימה את החומר. היו לי עכשיו כמה שעות חופשיות במהלך התצוגות ב-'גינדי', וניצלתי אותן כדי לעשות בגרות באנגלית של חמש יחידות. הציונים בסדר. חשובים לי מאוד הלימודים וחשוב לי לעשות בגרות".

נטלי איידלמן. צילום: יניב אדרי
נטלי איידלמן. צילום: יניב אדרי

ומה עם צבא?

"אני רוצה לעשות צבא. אולי לא שירות מלא, אבל כן, אני רוצה להרגיש צבא. החלום שלי היה חיל הים, אבל זה ידרוש לגור רחוק, אז לא נראה לי שזה יסתדר".

ומה דעתך על בר רפאלי שהתחתנה ולא עשתה צבא?

"זו הבחירה שלה. אני לא בעד ולא נגד, כל אחד צריך לחיות לפי מה שהוא רוצה".

אף שרוב עבודתה של איידלמן מתרחשת בבירות האופנה, גם פה לא חסרה לה עבודה: היא השתתפה כמעט בכל התצוגות בשבוע האופנה 'גינדי תל־אביב' והיא מופיעה בקביעות על המסלולים של תצוגות האופנה של קסטרו ורנואר: "את בר רפאלי ואסתי גינצבורג עוד לא פגשתי, אבל את אור גרוסמן וגל גדות כן. הן מאוד חמודות ומדברות עם הדוגמנים האחרים. הן עדיין מרגישות דוגמניות".

ואיך זה לבוא אחרי ווג, שאנל ובלנסיאגה לדגמן בשבוע האופנה בתל־אביב?

"בתל־אביב זה מאוד נוח שכל התצוגות הן באותו מקום. בשבוע האופנה בחו"ל צריך לזפזפ ממקום למקום. זה היה מאוד מצחיק שכשהגעתי לאודישנים ב-'גינדי', כולם אמרו: 'בדיוק ראינו אותך עכשיו על המסך!'. היה להם שם מסך עם פאשן טי וי מאחוריהם ובדיוק ראו אותי בתצוגה".

בעבור סטייק טוב

עם קילומטראז' כזה ועם שאנל ברזומה, ניתן היה לצפות שמישהו כאן ירים את הכפפה ויהפוך גם אותה לפרזנטורית, אבל שום דבר, מתברר, לא מובן מאליו. "אני לא הולכת לאודישנים של פרזנטורים", מסבירה איידלמן, "אני מעדיפה שאוכל לעשות גם קסטרו וגם רנואר. זה מאוד מרגש אותי לעבוד עבור קבוצות שונות, ובכלל, זה יותר כיף להיות פרילאנס.

"אני חושבת שמחוץ לתל־אביב, בשאר הארץ, מחפשים את הברביות, ויופי, במקומות האלה, אומר בלונדינית. עובדה: לא התקבלתי בזמנו ל'תמנון', ל'הודיס'. האמת היא שלדברים מאוד מסחריים אני אף פעם לא נכנסת. אני לא 'הודיס'. אני לא יכולה לעשות פרסומות עם כל החיוכים. אם אני מחייכת אני יוצאת כמו ילדה בת ארבע, אז אני לא מחייכת בתמונות".

הצילומים לאחרונה ל-"ווג פריז" עוד טריים בזיכרונה. "צבעו לי שם את הגבות לבלונד ונראיתי קצת כמו חייזר, כי זה מאוד הבליט את העיניים ואת כל תווי הפנים", היא מספרת, "זו הייתה הפקה חורפית כזאת, והתמונות יצאו מאוד 'קרירות'".

איך נראה יום צילום ב"ווג"?

"הגעתי בשבע בבוקר וסיימתי בשבע בערב. פטריק דמרשליה צילם. לפני שהוא לוקח את המצלמה ביד הוא מסדר את הסט כמו שהוא רוצה, ואז הוא לוקח את המצלמה ועושה שלושה טיקים, ואז הולך למחשב לראות מה יצא. זה היה מדהים בעיני: הוא לא מצלם מלא תמונות. או שעוברים לתמונה הבאה, או שהוא משנה לגמרי את הכל".

ומה שונה בהתנהגות שלך בצילומים בחו"ל לעומת אלה שבארץ?

"שמתי לב שבאודישנים אני קצת סגורה, אבל בצילומים אני נפתחת ומתחילה לצחוק עם המאפרים והצלמים. שמים מוזיקה, אני מתחילה לרקוד וכולם צוחקים. גם ב'ווג' רקדתי. עשיתי להם שמח".

ההיסטוריה של אחורי הקלעים של תעשיית הדוגמנות מלאה בסיפורים על דוגמניות שמרעיבות את עצמן לפני תצוגה ואחריה. את איידלמן זה מרתיע. "שמעתי סיפורים שבנות אפילו אכלו טישו, אבל לא ראיתי את זה בחיים", היא אומרת, "לפי דעתי, להרעיב את עצמך זו ממש לא שיטה טובה. מישהי שרוצה לרזות לא צריכה להפסיק לאכול. שתעשה ספורט".

ואיך זה אצלך?

"אני עושה הרבה ספורט בחדר כושר ורוכבת על אופניים. חוץ מזה, יש לי חילוף חומרים טוב ואני אוכלת הכל. אין כמו לחזור בסוף יום מתיש של צילומים בחו"ל לדירה של הסוכנות שלי בפריז, כשאמא מחכה עם איזה סטייק טוב".

וממה את יותר נהנית: מצילומים או מצעידה על מסלול?

"אני אוהבת את שניהם. הצילומים זה לשדר בהבעת הפנים שלך את מה שאת רוצה. בתצוגה בחו"ל, מה שכיף זה לצאת מהבניין אחרי תצוגה כי תוקפים אותך צלמים. מלא־מלא צלמים שלא מפסיקים לצלם, ואת צריכה להיראות מדהים. אני, להבדיל מהרבה דוגמניות אחרות שאני מכירה, דווקא אוהבת את זה ומשתפת עם זה פעולה. זה ממש כיף".