אנטליה בין הרים וים

אנטליה הפכה שם נרדף לנופש, אבל היא גם בסיס מצוין לטיולים

88 שיתופים | 132 צפיות

בעשורים האחרונים התפתחה אנטליה, עיר החוף הים תיכונית, בקצב מדהים, בעיקר בזכות תעשיית התיירות. מיקומה בקצה מפרץ הקרוי על שמה, מישורי פמפיליה המקיפים אותה, נהרות האיתן היורדים מהרי טאורוס וחובקים אותה – כל אלה הפכו אותה לאטרקטיבית בעבר וגם כיום.

בירת הרביירה התורכית

בין אנטליה שבמערב ועד אחרי אלניה שבמזרח ובין הרי טאורוס לים משתרע מישור פמפיליה – "ארץ השבטים" – הפורה. ההרים "נופלים" אל הים לאורך מרבית רצועת החוף אבל מסביב לאנטליה הם נסוגים ומקיפים מישור רחב ידיים המשופע באדמות טובות ובמים חיים. אטאלוס השני, מלך פרגמון, עמד על יתרונות אלה ובמאה השנייה לפני הספירה ייסד במקום עיר וקרא לה על שמו – אטאליה. במשך השנים עברה העיר לשליטת הרומים, הביזנטים, הוונציאנים, הצלבנים והסלג'וקים, שנתנו לה את השם אנטליה. לבסוף נפלה העיר לידי העות'מנים ונכללה בשטחה של הרפובליקה התורכית. בשנות ה-60 החלו יזמים ואנשי עסקים לפתח את העיר ואת סביבתה, והפכו אותה לבירת הריביירה התורכית.

כיום מקיפה העיר החדשה את העיר העתיקה, ולמרות שחומות העיר העתיקה נהרסו ברובן כדי לאפשר פיתוח, קטעים מהן וחלק מהשערים עדיין עומדים על תלם. השער הקדום ביותר הוא שער אדריאנוס, שהוקם לכבוד ביקורו של הקיסר אדריאנוס ב-130 לספירה. השער מוביל אל סמטאות העיר העתיקה ומשם המרחק קצר עד לנמל העתיק של אנטליה, שכיום עוגנות בו סירות דייגים.

אזור הנמל תוסס אך אינטימי, ולמרות היותו הומה אדם זהו אחד מהמקומות היפים לבלות בהם כל שעה משעות היום. יש באנטליה עוד מבנים היסטוריים אך עיקר תשומת הלב מופנית אל השווקים, ואלה נמצאים בעיקר באזור הנמל. מכל שפעתה של תורכיה אפשר למצוא כאן. התורכים אוהבים להתמקח אבל תמיד ברוח טובה על כוס תה מתוק או תה תפוחים (התה הוא המשקה הלאומי בתורכיה ולא הקפה השחור).



המקום רווי בהיסטוריה<br />צילום: stock.xchg" src="https://atmagil-static.s3.eu-central-1.amazonaws.com/misc/prev_images/pagemodule/image1/801/4801/380×144.jpg?1164125827" />                             </p>
<div>המקום רווי בהיסטוריה<br />צילום: stock.xchg</div>
</p></div>
<h2>עירו של סנטה קלאוס</h2>
<p>מערבה מאנטליה משתרע חבל ליקיה הקרוי על שם הליקיים, שנזכרים בכתבים מצריים כבר מסוף האלף השני לפני הספירה. נסיעה מפותלת מובילה אל מירה, עיר נמל ליקית אופיינית, שמעליה מתנוססים קברים חצובים בסלע גיר המעוטרים באלמנטים ארכיטקטוניים מקוריים. מירה היא עירו של הבישוף ניקולס, שבמאה הרביעית לספירה הפך לקדוש. בתקופה הצלבנית נחטפו שרידיו והועברו לאיטליה ומאז הפך לסנטה קלאוס, הפטרון החביב של יורדי הים, הילדים והגנבים. </p>
<p>מעט מערבה למירה נמצאת קאש, עיירת נופש שבתיה נבנו בין חורבות העיר העתיקה אנטיפלוס. מבני הקבורה החצובים במצוק שמעל העיר חושפים השפעה יוונית-פרסית. מקאש יוצאות ספינות אל האי קקובה, שבצידו הצפוני נותרו שרידי עיר ששקעה מתחת לפני המים ברעידת אדמה בשנת 240 לפני הספירה. הים כחול ומפתה. קשה להאמין שזה אותו ים כמו אצלנו, כאילו הזיהום, המדוזות והאצות לא שמעו על תורכיה.</p>
<p>ממזרחה לאנטליה, במרחק של 46 ק"מ לאורך החוף ובסמוך לנהר קופרלו, נמצאת העיר העתיקה אספנדוס, שהייתה המרכז המסחרי של האזור בעת העתיקה. בעיר התקיים מסחר במלח שהופק מאגם סמוך וכן במוצרי משי וצמר, ביין מכרמי המישור וברהיטים מעץ הלימון המקומי. העיר התפרסמה בזכות הסוסים המשובחים שגידלו תושביה, ואפילו המצביא אלכסנדר מוקדון סטה לשם ממסעו לפרס על מנת לצייד את צבאו ב-4,000 סוסים. במאה ה-18 ננטשה העיר וכיום מבקרים בה בעיקר כדי להתפעל מהתיאטרון, היחיד בעולם שנשתמר כמעט ללא שינוי מאז בנייתו במאה השנייה לספירה, ולצפות במופעים ובפסטיבלים המתקיימים בו בקיץ.</p>
<p>מצפון לאספנדוס הופך הנהר הרחב לקניון תלול, והמים זורמים בינות למצוקים ולצמחיה. אין זכר לחום וללחות. קרירות ורעננות ירוקה עוטפים את המקום ואפשר לטייל כאן ברגל וליהנות מהנוף.</p>
<p>כ-15 ק"מ מזרחה משם שוכנת העיירה סידה, שהייתה אחת הערים הגדולות והחשובות בפמפיליה. כיום נודעת סידה בעיקר בזכות מסעדותיה, חנויותיה, רחובותיה השקטים ואתריה הארכיאולוגיים. לא רחוק משם שוכנת העיירה מנבגאט, ומצפון לה יש קשת של מפלים בנהר, לא גבוהים אך מרשימים, ולצידם מסעדות דגים ודוכני מכירה. תורכים רבים נוהרים לכאן בעיקר בימי ראשון כדי לטבול את הרגליים במים, לנוח וליהנות ממוסיקה תורכית, ממאכלים מקומיים ומאווירה אותנטית.</p>
<h2>הבדידות המזהרת של טרמסוס</h2>
<p>כ-14 ק"מ מצפון לאנטליה נמצאת שמורת מפלי דודן היפהפיה. נהר דודן זורם מהרי טאורוס ובשלב מסוים הופכת זרימתו להיות תת קרקעית. לפני המצוק הנופל אל הים הוא מגיח שוב ויוצר מפלים שנופלים אל הים השקט והצלול. </p>
<p>שמורה דומה ואולי יפה יותר היא שמורת מפלי קורשונלו. אומנם הדרך אליה ארוכה מעט יותר אבל ניתן למצוא בה גן עדן פרטי עם מים צלולים, צל וברבורים, הרחק משאון ההמונים.</p>
<p>בין הנופים המרהיבים האלה שוכנת העיר טרמסוס, אחד האתרים הארכיאולוגיים הציוריים בתורכיה. העיר ממוקמת כ-34 ק"מ צפונית מערבית לאנטליה על הר גולוק, הוא הר סולימוס של העת העתיקה, בגובה 1,050 מטרים מעל פני הים. הומרוס מספר באיליאדה שאנשי סולימוס גילו גבורה רבה במלחמת טרויה, ובני העיר התגאו בכך שאלכסנדר מוקדון לא כבש אותה. בהמשך הפכה טרמסוס לעיר גדולה ומפוארת: הרומים העניקו לתושביה זכויות אוטונומיות ואפשרו להם לעצב את חייהם כרצונם, אך במאה החמישית לספירה היא ננטשה ומאז לא יושבה. </p>
<p>בטרמסוס לא נערכו חפירות ארכיאולוגיות מסודרות. שרידי העיר פזורים בינות לחורש הים התיכוני, ומהשביל המטפס אליה ניתן לערוך תצפיות אל העמקים וההרים שמסביבה. תוך שיטוט בין השרידים ניתן להבחין בגמנסיון, באגורה, בתיאטרון ועוד, אך טרמסוס מיוחדת בכך שכמעט שלא בוצעו בה שיפוצים ושחזורים. עקב המאמץ הפיסי הכרוך בטיול בעיר ועקב מיעוט החפירות נהנית טרמסוס גם כיום מבדידות מזהרת. הנוף המרהיב ואוויר ההרים הצלול מבהירים מדוע בחרו אנשי טרמסוס לבנות במקום זה את עירם.</p>
<h2>מבצר הכותנה של הטבע</h2>
<p>במרחק של כארבע שעות מאנטליה, מעבר להרי טאורוס, נמצא פמוקלה או "מבצר הכותנה". אין זה מבצר ובוודאי שאיננו בנוי מכותנה, אבל כאשר רואים מרחוק את הסלע הלבן הבולט מעל המישור מובן מקור האשליה האופטית. הסלע הוא למעשה טרוורטין או נטף נחלים, שנוצר כתוצאה מהשקעת אבן הגיר הלבנה מתוך המים הזורמים על המדרון. כשהמים העשירים בפחמן דו חמצני מגיחים מן הסלע ובאים במגע עם האוויר הם מתאדים והחומר המומס מושקע. המים נאגרים בבריכות ובשל זרימתם מן המרכז אל הקצה מומס החומר ונערם מסביב, וכך נוצרת רשת של בריכות קטנות ולבנות שהמים זורמים בהן מהגבוהה לנמוכה.</p>
<p>במשך השנים הוקמו באזור בתי מלון רבים שנקזו אליהם את מי המעיינות וכך יבשו מרבית הבריכות. רבים יוצאים לטיולים רגליים על גבי הטרוורטין ואף טובלים במים, אך כאשר בריכות הגיר אינן רטובות הן מתפוררות ומאבדות את הבוהק וצורתן המיוחדת.</p>
<p>כמו כל מקום באסיה הקטנה גם פמוקלה רוויה בהיסטוריה. אאומנס השני, מלך פרגמון, יסד בה במאה השנייה לפני הספירה עיר נופש ומרכז מרפא וכינה אותה היראפוליס, "העיר הקדושה", בשל המקדשים הרבים שנבנו בה. במאה השנייה והשלישית עברה העיר לשליטת הרומים, והגיעה לשיאה. קיסרים רבים נפשו בה, ובבריכה שבמלון "פמוקלה" עדיין ניתן לחזות בשרידי העמודים הקורינתיים. גם הנקרופוליס, "עיר המתים" של היראפוליס, מיוחד. ניתן לראות שם מגוון של מבני קבורה: סרקופגים דמויי בית, קברי טומולי עגולים ששמשו כאחוזות קבר לאצילי העיר ועוד. רבים נהרו להיראפוליס בשל קדושתה ובשל המים בעלי סגולות המרפא. אולי לא כולם נרפאו אבל רבים מצאו בה את מנוחתם האחרונה.</p>
<h2>סופם של שודדי הים</h2>
<p>ממזרח לאנטליה, בקו התפר בין חבל פמפיליה לחבל קיליקיה, למרגלות צוק גבוה המזדקר אל הים בין שני מפרצים חוליים, שוכנת העיר אלניה. מעליה, על צוק תלול בגובה 300 מטרים, מתנוסס מבצר אדיר והעיר העתיקה מוקפת בחומה שמתוכה מזדקרים צריחי מסגדים. </p>
<p>את אלניה העניק המצביא הרומי אנטוניוס למלכה המצרית קליאופטרה, כבסיס ליצוא ארזים למצרים. כשההשפעה הרומית נחלשה הפך המקום לקן שודדי ים ידוע, בשל הצוק שמאפשר לכל מי שמחזיק בו לחלוש על החוף ועל הים. בשנת 65 לפני הספירה חיסל הקיסר פומפיוס את שודדי הים שפעלו באימפריה הרומית ותחנתו הסופית הייתה באלניה. במאה ה- הפך השליט התורכי-סלג'וקי עלא א-דין כיכובד השני את העיר לנמל צבאי חשוב וקרא לה על שמו – עלאיה. השם שובש והפך לאלניה, אך השרידים הסלג'וקיים – מספנה, אולמות מקומרים, מגדלי שמירה ועוד – עדיין ניכרים היטב. אלניה מציעה למבקרים בה סיור במבצר שבקצה הצוק או שיט מסביב לצוק. הסירות מובילות את התיירים אל תוך מערות טבעיות שנוצרו בסלע הגירני וגם כאן אי אפשר שלא להתפתות למי הטורקיז הצלולים ולקפוץ מן הסירה אל הים.</p>
<p>הביקור באנטליה ובסביבתה מקרב את מי שמוכן להרחיק מעבר לסיפו של בית המלון אל התרבות העשירה של אסיה הקטנה ואל הכובשים, הפולשים, הבנאים הגדולים והימאים עזי הנפש שחיו כאן. אנטליה מזמנת למבקרים בה אפשרות לצאת לטיולי טבע ולסיורי שווקים או פשוט להתרכז בנופש ובמנוחה בחופים יפים, ולבלות בקרב עם נחמד וידידותי שמרעיף על אורחיו אוכל טוב, אווירה נעימה ויחס חם.</p>
<p><strong><br /><em>הדס ניב היא מרצה</em>,<em> צלמת ומדריכת טיולים בישראל (בעבר הדריכה רבות בעולם)</em></strong></p>
<div class= 05.09.06

(עודכן ב – 24.02.09)