ארץ המים והאש

בקרב תושבי ניו זילנד מקובל לראות באי הצפוני את המיושב מבין שני האיים. לא רק בשל כמות התושבים, אלא גם מבחינת האופי. האי הצפוני ענייני, רגוע ומפותח יותר, הטבע "מתורבת" יותר, וגם הנוכחות המאורית הבולטת משווה לו חזות שונה מאחיו הפוחז שמעבר למצרי קוק. האי מלא הרי געש, חופי פלא ואינספור כבשים, עשיר בתרבות ובהיסטוריה, ושוקק פעילות פוליטית ותֶרמית. אזור "מיושב בדעתו" כבר אמרנו?

ים, אש ותמרות עשן

נמל הים של וולינגטון, לוע הר געש כבוי שנכבש על ידי הים, הוא שער כניסה מרשים אל האי הצפוני. וולינגטון, בירת ניו זילנד, דחוסה בין שני עמקים מוקפי גבעות, עליהן פזורים בתי עץ ויקטוריאניים. קצב נהדר פועם בעיר הזאת, שהיא ביתם של מוסדות הממשל הרשמיים והאוצרות הלאומיים, אך מאכלסת גם מרכזי תרבות ואומנות, בתי קפה ומועדוני בילוי.

כ- 350,000 איש חיים בעיר ובפרבריה, אך מי שמטייל בה חש שהוא נמצא בעיר קומפקטית, שקל להתמצא בה. ביקור בעיר חייב לכלול עלייה ברכבל לתצפית על המפרץ, ומשם ירידה לאורך "הגנים הבוטניים" דרך "גן השושנים של ליידי נורווד" עד לטיילת החוף. ביום סיור מבקרים בבתי הפרלמנט, ב"בניין הכוורת" שבו נמצאים משרדי הממשלה, ב"כנסיית סנט פול העתיקה" ובבתי הממשל הישנים. לאחר מכן ממשיכים לרובע ת'ורנדון המשובץ בארמונות עץ עתיקים, ועוד נשאר זמן לכוס קפה ב"קורטני פלייס", מרכז הבילויים הלילי. במרחק הליכה משם נמצא "טה פאפא", המוזיאון הלאומי המספר את תולדות ההתיישבות באי החל מימי הילידים המאוריים, תוך התמקדות בתרבותם ובאגדותיהם.

חמש שעות נסיעה צפונה, ומגיעים לעיר נפּייר, בירת הארט דקו העולמית. כנראה שאמא אדמה כעסה על תושבי נפייר, כעסה כל כך עד שרעדה מחימה בעוצמה של 7.9 בסולם ריכטר. ברעידת האדמה הגדולה שאירעה ב-1931 קרסו רוב בתי העיר וקברו תחתם תושבים רבים. את מה שלא חיסל הרעש כילתה האש שפרצה מצינורות הגז. אפילו הים נסוג לאחור, ומדף יבשה שלם התרומם והרחיק את קו החוף קילומטרים רבים צפון מזרחה. בשנתיים שלאחר מכן קמה בעיר תנופת בנייה חסרת תקדים, וכל בתיה הוקמו מחדש בסגנון המודרני של התקופה – סגנון הארט דקו. סיור בעיר הוא מסע קסום בין צבעי פסטל בהירים, עיטורים גיאומטריים וחלונות מעוצבים. מגזין עיצוב קלאסי-מודרני ב"לייב".

ביתו של הגייזר פוהוטו

נסיעה של שלוש שעות מזרחה מובילה אותי אל ליבו של האי הצפוני, שעדיין פעיל חלקית מבחינה געשית, בו נמצא אגם טאופו. זהו האגם הגדול ביותר בניו זילנד, וגם הוא תוצר של התפרצות געשית קדומה. האגם משמש כמרכז עולמי לדיג טרוטה וכאחד האתרים הפופולריים ביותר לצניחה חופשית. אולם גולת הכותרת של האזור היא "הפארק הלאומי טונגרירו", ביתם של הרי געש פעילים כגון הר רפאהו, שהתפרץ לאחרונה ב-1996. כאן נמצא מסלול ההליכה "טונגרירו קרוסינג", מסלול היום היפה ביותר בניו זילנד, שבו שזורים אתרים כגון "מדרגות השטן", "המכתש האדום", "אגמי האזמרגד" ו"בקעת המוות".

נסיעה של כשעה וחצי של צפונה מובילה לרוטורואה, הנקראת גם "עיר הגופרית". ריח הגופרית שעלה מהרחובות, מהצינורות ומהבריכות החמות שבמלון, ליווה אותי כצל. באזור כולו מתרחשת פעילות תרמית יוצאת דופן לה מייחסים חשיבות הן התיירים המגיעים לאי והן המאורים, שנוכחותם כאן בולטת, במיוחד ב"שמורת העמק התרמי פאקהרווהרווה", ביתו של הגייזר פוהוטו, המתפרץ אחת לשעה לגובה של עד 20 מטר.

מרוטורואה המשכתי דרומה, אל "ארץ הפלא התרמית וואיוטפו", אשר פירוש שמה במאורית הוא "מים קדושים". בכל יום ב-10:30 בבוקר מתפרץ לו גייזר "ליידי נוקס" שבכניסה לשמורה. כל האזור מכוסה במכתשים רוחשים, בבריכות בוץ מבעבעות, בגייזרים ובאדים הנפלטים מכל מקום. בלב ליבה של ארץ הפלאים הזו שוכנת "בריכת השמפניה": 60 מטרים עומקה ומימיה, הרותחים תמידית, צופנים מרבצים של זהב, כסף, גופרית, כספית, ומתכות אחרות, פולטים אדים רוויי רעל אל השמיים וצובעים את שוליה הבוציים ב"פָּלֶטָה של השטן".

מפגש קריר עם שוכני האוקיינוס

המשך המסע מוביל אותי כ-200 קילומטרים צפונה אל אוקלנד, העיר הגדולה ביותר ניו זילנד, כרך ענק במונחים מקומיים שבו חיים כמיליון בני אדם. ממרומי ה"סקייטאואר", מגדל התצפית שגובהו 328 מטרים הממוקם בלב העיר, נדמה שהעיר נמשכת עד לאופק ומעבר לו, אך אפשר גם להשקיף על האוקיינוס, המקושט באלפי מפרשים לבנים של סירות מפרש רבות. לא לחינם זכתה העיר לכינוי "עיר המפרשים".

נמל אוקלנד הוא נמל עצום שמהווה את לב העיר. חלק ניכר ממנו עבר הסבה לאזורי מגורים ובילוי, ושיטוט לאורך הרציפים בשעת שקיעה על רקע הג'אז המתנגן בבתי הקפה הוא בילוי מקומי מועדף. הנמל מייצג תרבות שלמה שעוסקת בים כדוגמת "מוזיאון הספנות" וכפר "גביע האמריקות", תחרות היאכטות היוקרתית ביותר בעולם.

מרכז העיר הוא רחוב קווין, שבו נמצאות חנויות המותגים הגדולות ודוכני המזכרות. הרבעים פארנל היוקרתי ופונסונבי האקלקטי הם אזורים זרועי בתים ויקטוריאניים, חנויות מיוחדות ומקומות בילוי. ב"מוזיאון אוקלנד" מוצגת תערוכה על התרבות המאורית והפולינזית, וב"מפגש האנטארקטי ועולם המים של קלי טארנטון" ניתן לפגוש בכל שוכני האוקיינוס, ואף להאכיל כרישים.

מזרחית לאוקלנד נמצא חצי האי קורומנדל, אזור שכל כולו חופים מרהיבים ומבודדים, הרים ויערות פראיים. החופים "האהיי" ו"מערת הקתדרלה", אליה ניתן להגיע רק בזמן השפל דרך מערה, הם מהיפים בכל האי. כאן גם נמצא "חוף המים החמים", שאם חופרים בו בור הוא יתמלא במי המעיינות הזורמים מתחת לפני הקרקע. ספא טבעי על החוף.