ארץ הקקאו

לאחר טיסה בת שש שעות הגעתי לחוף השנהב. בנסיעה משדה התעופה הבחנתי מבעד לחלון באלפי אנשים שהלכו ברחובות. נשים נשאו שקי תבואה אדירים על הראש בהליכה זקופה, וילדים חצי עירומים התרוצצו לכל עבר.

חוף השנהב שוכנת במערב אפריקה וגובלת עם גיניאה וליבריה במערב, עם בורקינה, פאסו ומאלי בצפון ועם גאנה במזרח. עד לפני שנים מעטות היתה חוף השנהב אחת המדינות היציבות והמשגשגות ביותר ביבשת. הצלחה זו אף הקנתה לה את הכינוי "הפנינה של מערב אפריקה".

עיר הבירה הרשמית היא ימוסוקרו (Yamassukro), למרות שרוב מדינות העולם מכירות באביג'אן (Abidjan), העיר הגדולה ביותר בחוף השנהב, כעיר הבירה. המדינה מחולקת לשלושה אזורים גיאוגרפיים עיקריים: בחלקה הדרומי נמצא מישור החוף ובו אקלים טרופי ויערות עד, חלקה הפנימי מתאפיין בסוואנות ובגבעות, ואזור הצפון הוא דמוי מישור אינסופי בו שורר אקלים מדברי. ההר הגבוה בחוף השנהב, הר נימבה, מתנשא לגובה של 1,752 מטרים ושוכן בגבולה המערבי.

ארץ הקקאו

עד העת החדשה שלטו באזור חוף השנהב ממלכות אפריקניות קטנות. במאה ה-15 הגיעו למקום הפורטוגלים ועסקו בעיקר בסחר בשנהב ובעבדים. ב-1843 הגיעה צרפת לאזור וביססה את חסותה על התושבים, וב-1893 נקבעו גבולותיה של המושבה הצרפתית החדשה. צרפת עודדה את הכלכלה ואת מערכת החינוך במטרה להקים בסופו של דבר מדינה עצמאית, ואכן בשנת 1960 זכתה חוף השנהב לעצמאות, אך המשיכה לקיים קשרים הדוקים עם צרפת ועם מדינות המערב השונות.

נשיאה המייסד של חוף השנהב היה הופאט בואני, ששלט בה במשך 33 שנה. עם פטירתו, ב-1993, ובעקבות לחצים בינלאומיים והפגנות מקומיות, התקיימו בחוף השנהב בחירות דמוקרטיות לראשונה בתולדותיה. קונאן בדיה עלה לשלטון והנהיג במדינה משטר רב מפלגתי.

חוף השנהב היא יצרנית הקקאו הגדולה בעולם – מיליון טונות וחצי בשנה (כמחצית מהצריכה העולמית), ולכן כאשר מחירי הקקאו בעולם ירדו לקראת סוף שנות ה-90, נקלעה המדינה למשבר כלכלי. משבר זה, אי היציבות הפוליטית והשחיתויות שהתגלו ב-1999 גרמו לתסיסה שהובילה להפיכה צבאית. הגנרל רובר גיי תפס את השלטון אך לאחר כמה חודשים אולץ לפרוש בעקבות מרי אזרחי. בבחירות הכלליות שנערכו בשנת 2000 זכה לורן גבאגבו, מי ששימש במשך כ-30 שנה ראש האופוזיציה. הבחירות התקיימו על רקע התנגשויות אלימות בין תומכי גבאגבו לבין תומכי אלסן אוטארה, שנאסר עליו להשתתף בבחירות עקב אי היותו איבוארי (יליד חוף השנהב) טהור.

ב-19 בספטמבר 2002 אירע נסיון הפיכה נוסף, בעקבות הצעת חוק ששללה זכות הצבעה או היבחרות ממי שאביו ואימו אינם איבוארים טהורים. המורדים הצליחו לכבוש יותר ממחצית שטחה של חוף השנהב ומאז המדינה חצויה. הצרפתים הציבו את חיל המצב שלהם כחיץ בין הצפון לדרום ומנעו את התקדמות המורדים לעבר אביג'אן. מאז נסיון ההפיכה ועד היום קוימו מספר ועידות שלום בחסות צרפת ומדינות איחוד אפריקה, אך אף אחד מהצדדים לא עמד בהסכמים. בלחץ צרפת נחתם ב-24 בינואר 2003 הסכם שלום עם המורדים, והוקמה ממשלת אחדות לאומית בהשתתפות נציגיהם. ההסכם נאכף על ידי חיילים צרפתים וחיילים של מדינות מערב אפריקה בפיקוח האו"ם ומאז חוף השנהב מפוצלת: הצפון נשלט על ידי מורדים מוסלמים והדרום על ידי הממשלה.



נערים רבים מוצאים את עצמם עובדים כרוכלים בשוק

ניאוקולוניאליזם צרפתי

בשישה בנובמבר 2004 החליטה ממשלת חוף השנהב לתקוף את בסיסי המורדים במטרה לאלצם להתפרק מנשקם. במהלך התקפת חיל האוויר על בסיסי המורדים בעיר בואקה הופצץ בסיס צרפתי ותשעה מחיילי צבא צרפת נהרגו. הממשל המקומי טען שמקורה של ההתקפה בטעות, אך צבא צרפת השמיד בתגובה את חיל האוויר של חוף השנהב. המעשה עורר זעם רב, ורבים יצאו להפגנות נגד חיל המצב הצרפתי. אל ההמון הזועם הצטרפו כ-5,000 אסירים שברחו מבתי הסוהר ובזזו בתים של אזרחים לבנים באביג'אן. במהלך ההפגנה, ירו חיילים צרפתים לעבר המפגינים, והמצב הבטחוני במדינה הידרדר.

כוחות צבא צרפת נמצאים בחוף השנהב מתוקף חוזה הגנה שנחתם בין שתי המדינות ובמסגרת כוחות השלום של האו"ם. הצרפתים מגלים מעורבות ערה באבטחת האינטרסים הכלכליים שלהם במושבה לשעבר, ויש האומרים כי צרפת אף סייעה למורדים כדי שמשקיעים זרים יברחו מהמדינה בשל אי יציבותה המדינית, הכלכלית והבטחונית. צרפת למעשה שולטת בחוף השנהב ואת שליטתה ניתן להגדיר כמעין ניאוקולוניאליזם.

כלכלת חוף השנהב מתבססת בעיקר על יצוא חקלאי: כ-70 אחוז מתושביה עוסקים בחקלאות ומגדלים, כאמור, קקאו אך גם אננס, קפה, גומי, בננות ועוד. הסתמכות זו על החקלאות מסכנת את המדינה במידה שחלות תנודות במחירי מוצרי החקלאות שהיא מייצאת. מסיבה זו החליטה הממשלה לגוון את ההשקעות שלה, עובדה שמרגיזה מאוד את הצרפתים. הנשיא גבאגבו צירף את האמריקנים לסחר בקקאו ואיים ליטול מחברות צרפתיות את הזכיונות על חברות המים והחשמל של המדינה. בנוסף לכך הוחלט על פרסום מכרזים בינלאומיים המשתפים את ארצות הברית, סין, הודו ואפילו את ישראל, בשעה שבעבר היו המכרזים נחתמים אוטומטית עם חברות צרפתיות.

עיר אפריקנית-מערבית

ממבט ממעוף הציפור נראית אביג'אן כעיר מודרנית לכל דבר: גורדי שחקים, מערכת כבישים מפותחת ולגונה יפהפייה, אך ככל שמתקרבים לאדמה הזוהר נעלם. הצפיפות וריח מי הלגונה משכיחים את יופייה של העיר.

אביג'אן מציעה למבקרים בה את כל הפינוקים של העולם המערבי, החל בסופרמרקטים מודרניים וכלה במועדוני כושר ומקומות בילוי. חיי הלילה של אביג'אן תוססים מאוד, והבליינים מוזמנים לבחור מתוך מגוון מועדונים ולטעום מהבירה המקומית "פלאג". כנראה שהגלובליזציה לא פסחה גם על אפריקה. אביג'אן היא מקום מגוריה של הקהילה השיעית הגדולה ביותר במערב אפריקה וכיום חיים בה קרוב ל-200 אלף לבנונים. מסיבה זו אפשר למצוא בסופרמרקט מצרכים כמו שמן זית, חומוס, טחינה ולבֶנה, שיובאו ישירות מביירות.

גם למטבח המקומי יש מה להציע. למשל, אט'קה – שורש גדול שאותו מגרדים עד למרקם של קוסקוס ומגישים עם רוטב ובשר. מאכל פופולארי נוסף הוא אלוקו – בננה מתוקה מטוגנת, וכמובן האננס האגדי, מתוק יותר מכל סוכרייה שטעמתם.



הפירות והירקות של חוף השנהב ידועים בטיבם המעולה

בדרך לשום מקום

הכביש היוצא מאביג'אן הוביל אותי לאסייני (Assinie). אסייני היא עיירת קיט אטרקטיבית שיושבת על חופי האוקיינוס האטלנטי. דקלים ועצי קוקוס פזורים על החוף והחול הלבן כקמח "שורק" כשדורכים עליו ברגל יחפה. בעבר נהגו תיירים רבים לפקוד את ה"קלאב מד", אך זה נסגר לאחר נסיון ההפיכה בשנת 2002.

באסייני ישנם מלונות מערביים רבים. במסעדה שעל החוף מוגשים פירות ים טריים: שרימפס ענק, קלמארי ועוד מטעמים מנפלאות הים. על החוף ישבו סוחרים שהגיעו ממדבר סהרה, מוסלמים אדוקים עטופים בגלביות צבעוניות, על כתפיהם תלויים נאדות מים וחרבות מעוקלות.

אחד המקומות המרתקים בחוף השנהב הוא ימוסוקרו, עיר השוכנת במרחק של כ-240 ק"מ צפונית לאביג'אן. כבר בדרך הכינו אותי לכך שמדובר בעיר "מוזרה". בעבר היה זה כפר הולדתו של בואני, הנשיא הראשון של חוף השנהב העצמאית, שנחשד בנטיות מגלומניות. שאיפתו, אחת מני כמה, הייתה להפוך את ימוסוקרו לעיר הבירה של המדינה. הוא השקיע משאבים רבים והפך את הכפר לעיר גדולה, ללא כל התחשבות במספר התושבים, במיקום הגיאוגרפי ובאמצעי התחבורה. ביום שהנשיא בואני, חלה וסיים את כהונתו ויתרו יורשיו על הפרויקט וכיום נותרו רק "מזכרות", כמו כביש מואר בן שמונה מסלולים המוביל לשום מקום.

בימוסוקרו המוזרה שוכן אתר מיוחד, יוצא דופן. בלב יער שנכרת שוכנת בזיליקה מפוארת, מהיפות שראיתי בחיי. הנשיא לשעבר הקים פה את אחת הכנסיות הגדולות בעולם, המתנשאת לגובה של כ-120 מטרים ויכולה להכיל כ-18 אלף איש. השיש יובא מאיטליה, העץ המקומי נלקח לאיטליה לעיבוד והוחזר, והאפיפיור עצמו הגיע במיוחד לטקס חנוכת הבזיליקה. הכנסייה ממוזגת, ובנוסף לוויטראז'ים המרהיבים יש בה ארבע מעליות שנמצאות בתוך העמודים שתומכים בה.

חוף השנהב משלבת את הפשטות של אפריקה יחד עם הרצון לצעוד אל עבר העולם המערבי. המחלוקות הפנימיות מונעות ממנה להתקדם במהירות שהייתה רוצה, אך רוחם של תושביה לא נשברת והם שומרים על אותה שמחת חיים חשובה כל כך.

מדינה במלחמה

עם פרוץ המהומות בשנת 2004 הסתגרו תושביה הלבנים של חוף השנהב בבתיהם מחשש להתנכלויות ולביזה, ובמשך כשבוע עקבו בחשש באמצעי התקשורת (שלא צונזרו) אחר ההתפתחויות. כל פעילות המשק נעצרה וחנויות וסופרמרקטים נבזזו – דבר שהביא לחשש מכך שאספקת המזון תיפגע. בשל חוסר הוודאות החלו השגרירויות הזרות בפינוי אזרחיהן המתגוררים בחוף השנהב.

במדינה התגוררו באותה תקופה כ-16 אלף אזרחים צרפתים, והצבא הצרפתי פינה את אלה שבתיהם נבזזו או שנשקפה סכנה לחייהם, והם הועברו למחנה אוהלים שהוקם ליד שדה התעופה. בסך הכל הועברו בצורה זו כ-2,000 אזרחים צרפתים, רובם נשים וילדים.

משרד החוץ הישראלי פינה באותה תקופה מאביג'אן כ-30 ישראלים בסיוע הצבא האיטלקי. הישראלים שחולצו מאביג'אן השאירו מאחוריהם את כל תכולת בתיהם ועזבו עם תיקי יד בלבד. הם סיפרו כי בדרך לשדה התעופה הבחינו בחנויות שנבזזו, בכלי רכב שרופים בצדי הדרך ובמחסומי טנקים. האווירה הייתה של פחד מפני הלא נודע, שכתוצאה ממנו ברחו המוני לבנים לעבר שדה התעופה במטרה להימלט מהמדינה עד יעבור זעם.

אלון גרטי הוא טייל וצלם חובב, בעל תואר בתקשורת