דלתות ותבלינים
לחופה של טנזניה, על שלושה איים זעירים, שוכנת זנזיבר
"תחתום כאן!", אמר לי מנהל הנמל של זנזיבר והגיש לי נייר שתלש ממחברת. רציתי לצאת אל הים עם ספינת דאו עתיקה, ואף אחד לא הסכים לקחת אחריות למקרה שיקרה לי משהו. חתמתי, ורק אז עליתי על סיפון העץ החורק של הספינה.
מלחי הדאו התרוצצו יחפים על דופן הספינה. מפרש לבן ודהוי נמתח, והאוקיינוס ההודי חיכה לנו. ספינות הדאו משייטות באוקיינוס ההודי, בין המפרץ הפרסי לחוף המזרחי של אפריקה, כבר יותר מ-1,000 שנה. הרגשתי כמו סינבד המלח. שאלתי את בעל הדאו כמה עתיקה היא. "היא בסך הכל בת שנה", ענה. שנה, זה הכל. ובכל זאת הספינה נראתה כאילו יצאה מסיפורי אלף לילה ולילה.
אפילו מטאטא יורה
המלה זנזיבר היא שיבוש של שתי מלים בפרסית עתיקה, זנש ובאר, חוף הכושים והאתרים הארכיאולוגיים באי מלמדים על הידיים הרבות שהחזיקו בו: נסיכויות פרסיות-שיראזיות, שלטון פורטוגזי, סולטניות עומאניות, שליטה בריטית, תקופת עצמאות קצרה וב-1964 איחוד עם טנגניקה, היא טנזניה.
זנזיבר מתפרשת על שלושה איים זעירים, אונגוג'ה, פמבה ולטאהם שמול חופה הצפוני מזרחי של אפריקה, אולם רוב האנשים מכירים את האי אונגוג'ה בתור האי זנזיבר. שטחו של האי הוא 3,354 קמ"ר, אורכו 86 ק"מ ורוחבו 39 ק"מ. כ-400,000 תושבים מתרכזים בעיקר בצפון האי ובמערבו, ושם גם מרוכזת רוב הפעילות החקלאית. מזג האויר הטרופי וגשמי המונסון הפכו את איי זנזיבר לפוריים מאוד. האי מכוסה במטעי תבלינים, בעיקר עצי תבלין הציפורן, המספקים כ- 80 אחוז מתצרוכת הציפורן העולמית.
כשאני מסתובב בסמטאות העיר סטון טאון ("עיר האבן") אני מחפש את דמותו של סר ריצ'רד ברטון, מזרחן, בלשן וגיאוגרף בריטי מהמאה ה-19, שנדד במזרח התיכון, באסיה ובאפריקה, התאסלם והיה האירופי הראשון שנכנס למכה. בין היתר תירגם את ה"קמה סוטרא", ואפילו למד קבלה. בזנזיבר הוא פגש את ג'ון הנינג ספיק, איש צבא וחוקר בריטי, ושניהם יצאו לחפש את מקורות הנילוס. זנזיבר הייתה מקור הצטיידות חשוב של מזון, נשק ועבדים, ומשלחות גיאוגרפיות רבות החלו או סיימו את דרכן באי. אין ספק שהאווירה שמתאר סר ריצ'רד בכתביו עדיין שוררת ב"עיר האבן".
מי זה דופק בדלת
הסיור בסטון טאון מתרכז בסגנונות אדריכליים שונים, ובעיקר בדלתות העץ המגולפות. לזנזיברים יחס מיוחד לדלתות. בעבר הם נהגו להקים תחילה את המשקוף והדלת, ורק אחר כך את הבית כולו. עד היום מעידות הדלתות, בציורים וסמלים, על עושרו ומעמדו של בעל הבית. תבליטי ענפי ציפורן עמוסי הלקטים ודגים, למשל, יציינו בדרך כלל עושר ומעמד גבוה. פרחי לוטוס ירמזו על מוצאו ההודי של בעל הבית, ודקלי תמר יעידו על מוצא עומאני.
הבתים כאן בנויים בדרך כלל בסגנון ערבי של ימי הביניים. מבנים ציבוריים רבים תוכננו על ידי ג.ה. סינקלר, המושל הבריטי של זנזיבר בחצי הראשון של המאה העשרים. הייחוד הארכיטקטוני של העיר זיכה אותה במעמד של אתר מוגן על ידי אונסק"ו.
הסיור בעיר כדאי שייערך עם מפה, ורצוי בלוויית מדריך מקומי. הסמטאות הצפופות והשילוט הלא תמיד ברור עלולים להטעות. כדאי להתחיל מבניין הבהרמאל בעל החזית המרתקת, ששימש את נציב המחוז. לא הרחק משם נמצא השוק המרכזי של עיר האבן, שבו ניתן לקנות בימי רביעי וראשון רהיטים ודלתות מגולפות במכירה פומבית.
היום יש בזנזיבר כ- 600 דלתות המוגדרות כבעלות ערך היסטורי. העתיקה שבהן (1695 לספירה) נמצאת במוזיאון של זנזיבר. דוגמה נהדרת לדלת מגולפת בסגנון ערבי נמצאת בבית המכס הישן ברחוב מיזנגיני, מול הים.
ים הציפורנים שמסביב
זנזיבר משופעת במבני דת הינדים, איסמאעילים, קתולים ופרוטסטנטים. מסגד בוהורה שברחוב פיפאלוודי, למשל, שווה ביקור, כמו גם הקתדרלה ברחוב מקונזיני, שנבנתה ב- 1873 ושוכנת בשוק העבדים האחרון שנותר בזנזיבר. מרתפי הכנסיה שימשו מכלאות עבדים לפני שאלה הוצגו ברחבת השוק.
מימיו הכחולים של האוקיינוס ההודי ניבטים מכל סמטה. לאורך החוף יש כמה מבנים מעניינים, ביניהם בית אלאג'יב (או בית הנפלאות), בניין בן שלוש קומות שנבנה ב-1883 על ידי סעיד ברגאש והיה המבנה הגבוה ביותר במזרח אפריקה. לקראת השקיעה כדאי להגיע אל בית אפריקה, אחד מבתי המלון הוותיקים באי. ממרפסתו נשקפים השקיעה וספינות הדאו. גם שוק האוכל הלילי שוקק חיים בשעה זו. עשרות דוכנים לאורך הטיילת מציעים פירות ים מטוגנים או צלויים על גחלים.
סיורים המאורגנים על ידי סוכנויות מקומיות יקחו אתכם אל מטע התבלינים של האי, לראות בפריחתם של הווניל, הקינמון, הפלפל השחור, הקרדמון (הל), צמח הלימון ותבלינים רבים אחרים. הסיורים מאפשרים לכם לטעום פולי קקאו טריים או לגלות עד כמה שונה טעמו של פרי הפלפל השחור הטרי מזה המיובש והגרוס. בין יולי לדצמבר מתמלא האי בריח ניצני הציפורן, ובסיורים מסוימים תוכלו לשתות חלב קוקוס שרק הורד מהעץ או לטעום ארוחת צהרים מסורתית הכוללת אורז מתובל בחלב קוקוס או בקארי ונתחי דג או עוף בקארי.
קופים הם לפעמים געגועים
כ- 35 ק"מ מדרום-מזרח לעיר, בדרך לקיזימקאזי נמצא המקום האחרון בעולם שבו ניתן לראות את קופי הקולובוס האדום – יער ג'וזני. ביער עצים טרופיים רבים, בעיקר עצי פיקוס ודקלים שונים, הוא משתרע על פני כעשרה קמ"ר ויש בו היום כחמש קבוצות של קופי קולובוס אדום. נכון להיום יש כ- 1,500 קופי קולובוס אדום בסכנת הכחדה. הרבה מהקופים נמצאו דרוסים על הכביש הסמוך. מומלץ לא להתקרב מדי לקופים כדי שלא להסתכן בנשיכות או להדביק אותם באחת ממחלותינו. כדאי לבקרם בשעות הבוקר, אז הם פעילים. תושבי זנזיבר מאמינים שהקופים מכילים רעל ושיש להם כוחות כישוף. רופאי אליל מסורתיים באי ובעיקר באי פמבה משתמשים בחלקי גוף של הקופים לצרכי רפואה וכישוף.