הנמל הריחני
הונג קונג, המושבה הבריטית לשעבר, ממשיכה לשמור על ייחודה
"הנמל הריחני" הוא התרגום המילולי לשם הסיני "הונג קונג" (Hong Kong), שניתו לנמל הרחב והשקט ביותר שבין ערי המסחר שנחאי וסינגפור. לפני כ-150 שנה, כאשר בריטניה הייתה אימפריה גדולה, היא קנתה מהסינים מוצרים רבים (משי, פורצלן וכדומה) אך לא הצליחה למכור אותם. היא כן הצליחה להכניס לסין אופיום ולגרום לסינים להתמכר לו. היא חשבה שכך תביא לאיזון בין הייבוא והייצוא בסין. פקידים בכירים בסין התנגדו לכניסת האופיום למדינה, ובעקבות כך פרצו מלחמות האופיום (1860-1840), וב-20 בינואר 1841 קיבלו הבריטים המנצחים את החזקה על האי הונג קונג . בהמשך השתלטו הבריטים גם על קואולון (Kowloon), החלק הדרומי של היבשת, וכן על 234 איים נוספים, ומאוחר יותר גם על השטח היבשתי המכונה "הטריטוריות החדשות" (New Territories). ארבעת השטחים האלו יחדיו נקראים כיום הונג קונג.
משדות שוממים לגורדי שחקים
הבריטים אילצו את שליטי שושלת צ'ינג לחתום על הסכמי ויתור לנצח על האי הונג קונג ובהמשך על קואולון, אולם הסינים התכחשו להסכמים. הטריטוריות החדשות הועברו לידי הבריטים בחוזה חכירה ל-99 שנים החל מהאחד ביולי 1898. תחת השלטון הבריטי התפתחו הונג קונג וקואולון כאזורי סחר אך תקופת הזוהר של הונג קונג התחילה בשנת 1949, לאחר עליית הקומוניסטים בסין.
שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-20 היו שנות המעבר לעיר המודרנית. החדש כיסה על הישן, הבניינים הגבוהים והמודרניים הסתירו את מסעדות הרחוב והשווקים (אך הם עדיין שם). המרדף אחר הכסף העיב על טיפוח המקדשים, האלים המקומיים והטיול עם הציפורים (וגם הם עדיין שם).
נמל הדייגים הקטן ששימש מקלט מפני רוחות וסופות הפך מאז לנמל מכולות מהגדולים בעולם. חברות רבות ממדינות שונות מיקמו בהונג קונג את המשרדים שלהן למזרח הרחוק, וכך הפכה העיר למרכז בנקאות וביטוח. הבורסה של הונג קונג היא אחת המרכזיות במזרח הרחוק. מאז ועד היום מאות ספינות פורקות מטענים או ממתינות לתורן, ומשני צדי הנמל ערים כמרקחה. כסף, עסקים, מסעדות, אנשים וחנויות… העיר נעה בקצב מטורף.
מצדו הדרומי של המפרץ, ממש מול ה"שפיץ" של קואולון, שוכן ה"סנטרל" (Central), אזור העסקים של הונג קונג היושב על חלקו המישורי היחיד של האי ומטפס כלפי מעלה אל ההר. יער של גורדי שחקים בצבעי אפור, כסף מתכתי מבהיק, ורדרד ושחור. מחירי הדירות והמשרדים באזור זה נאמדים במיליוני דולרים. כאן ממוקמים הבנקים החשובים, החברות הגדולות, תעשיות ההיי-טק. הארכיטקטורה של הבניינים מדהימה, הרחובות נקיים והומי אדם. רוב האנשים כאן מלוכסני עיניים, מיעוטם מערביים.
בצדו הצפוני של המפרץ – קואולון. האזור המסחרי-תיירותי, בתי מלון ברמות שונות, חנויות, מוזיאונים, מסעדות, רכבת תחתית… כולם מתחרים על עינו של התייר, מי יהיה בולט יותר. כשמתרחקים מדרך נת'ן (Nathan Road) הופכים המבנים צפופים יותר, מפוארים פחות. החלק הצפוני של קואולון הוא אזור תעשייתי. צפונה משם שוכנות הטריטוריות החדשות, שהיו בעבר ריקות מאדם עם שדות אורז רחבים. כיום זרועים כאן בתים גבוהים וצפופים שמאפשרים לכמה שיותר אנשים להתגורר על מטר רבוע. בין האי הונג קונג לקואולון אפשר לשוט במעבורת או לנסוע במנהרה מתחת לים.
מדינה אחת, שתי שיטות
בהונג קונג כשבעה מיליון תושבים שגרים ב-1,102 קמ"ר, כלומר כ-7,000 תושבים לקמ"ר בממוצע. באי הונג קונג, השני בגודלו מבין איי הונג קונג אך המאוכלס ביותר, הצפיפות היא 15 אלף תושבים לקמ"ר. במונג קוק (Mong Kok) שבמחוז קואולון הצפיפות עולה על 200 אלף תושבים לקמ"ר – אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם. מכלל שטחה של הונג קונג רק 25 אחוז פותחו, ואילו 75 האחוז שנותרו הפכו לפארקים ולשמורות טבע (שטחים הרריים, יערות, איים קטנים סלעיים, חופים בהם ההר יורד ישירות אל הים ועוד).
המאפיין הבולט בהונג קונג הוא החומרנות. משחר ימיה של עיירת הדייגים הפליטים, הספנים האמיצים וסוחרי האופיום, כולם הגיעו אליה כדי להרוויח כסף ו/או לפתוח דף חדש. ועד היום קיים מרדף תמידי אחר העושר. בכל דרך, בכל אמצעי כשר יותר או כשר פחות. זיופי מותגים, הלבנת כספים והברחות. הסוחרים בונים את עצמם על ה"תייר המזדמן". רוב התיירים שוהים בהונג קונג יומיים וחצי עמוסים והיסטריים של קניות וממריאים לארצם.
בסוף שנות ה-70, עם התקרבותו של תום מועד החכירה של "הטריטוריות החדשות", החלה ממשלת בריטניה לדאוג לעתידה של הונג קונג ולהשפעותיו על כלכלת המושבה. בריטניה לא הייתה אז אימפריה עם מושבות, וסין ראתה בהונג קונג שטח ריבוני שצריך לחזור לשליטה סינית. סיום חכירת הטריטוריות החדשות, שהיוו את מרבית שטח הקולוניה, היה הזדמנות להבטיח זאת.
ב-24 בספטמבר 1982, בעת ביקורה בבייג'ינג, נפגשה מרגרט תאצ'ר ראש ממשלת בריטניה עם דנג שיאופינג, מנהיגה של סין החל משנת 1978 ומי שהעלה את המדינה על דרך הכלכלה החופשית והפך אותה למעצמה כלכלית. בפגישה זו החל המשא ומתן על החזרת המושבה לרפובליקה העממית של סין. בריטניה ויתרה על שליטה בכל המושבה החל ממועד פקיעת החכירה. סין מצידה התחייבה לתת למחוז מעמד מנהלי מיוחד, ותחת הכותרת "מדינה אחת, שתי שיטות" להשאיר את הקפיטליזם בהונג קונג על כנו. ההצהרה המשותפת שפירטה את הליכי המעבר משלטון בריטי לשלטון סיני, נחתמה על ידי ראשי הממשלות של שתי המדינות ב-19 בדצמבר 1984.
דרקון רך ומתחשב
החזרה ל"אמא סין" לוותה בהרבה חששות אצל אנשי העסקים בהונג קונג. סין הצטיירה כדרקון ענק המסוגל לבלוע הכל. היו כאלה שהעבירו את עסקיהם לארצות הברית או קנדה, אך רובם לא יכלו לעשות זאת. "הסינים הם קומוניסטים בנפשם שינסו לעצור אנשים שלא ישתפו איתם פעולה", אמרה לי אחת מתושבות האי לפני שהונג קונג הוחזרה לסין. "אחרי מותו של דנג שיאופינג הכל ישתנה", אמר תושב אחר. לא מעט אנשים במערב ניבאו את דעיכתה המהירה של הונג קונג בעקבות החזרתה לסין, אך היו גם כאלה שבטחו במעמדה המיוחד והיציב של עיר המסחר החשובה והמשיכו להשקיע בה.
ב-30 ביוני 1997 בחצות הוסר הדגל הבריטי והונף הדגל הסיני. "האזור המנהלי המיוחד של הרפובליקה העממית של סין" – זהו השם המלא של הונג קונג כיום. במדיניות של "מדינה אחת, שתי שיטות" נהנית הונג קונג ממידה רבה של אוטונומיה תחת השלטון הסיני, וממשיכה לקיים מערכת משפט, מטבע, מכס והגירה משלה, כמו גם נהיגה בצד משמאל, כמקובל במושבות בריטיות (בניגוד למקובל בסין). רק מערכת ההגנה הצבאית והיחסים הדיפלומטיים נתונים תחת חסות הממשלה המרכזית בבייג'ינג. אכן, יהיה זה טיפשי להוציא את התרנגולת שמטילה ביצי זהב משיווי משקלה, והכי טוב לשדר "עסקים כרגיל". הסינים, אגב, הבטיחו לא לשנות דבר במשך 50 שנה.
כיום הונג קונג היא אחד משלושת המרכזים העירוניים הגדולים ביותר בסין עם תל"ג (תוצר לאומי גולמי) לנפש דומה לזה שבמדינות המתקדמות ביותר באירופה. להונג קונג כלכלה משגשגת, המבוססת במידה רבה על סחר בינלאומי, בעיקר מול סין. כיוון שאין לה משאבים טבעיים של ממש, כל המזון וחומרי הגלם מיובאים. שיעור העוסקים בענפי השירותים הולך וגדל בהדרגה ומהווה היום קרוב ל-90 אחוז מכלל התמ"ג (תוצר מקומי גולמי), וחלקו של מגזר הייצור התעשייתי הולך וקטן בהדרגה. במיוחד בולטת הונג קונג בהיקף הרחב של פעילות בנקאית המתרכז בה. במונחים של תמ"ג לנפש, הונג קונג היא האזור העשיר ביבשת.
לברוח מהרוחות הרעות
לפני מספר שנים הדרכתי קבוצות של ישראלים לסין ולהונג קונג באופן אינטנסיבי והגעתי לאזור אחת לחודש לערך. בהונג קונג עבדתי מספר פעמים עם אותו מדריך מקומי, וכיוון שכבר התיידדנו הוא סיפר לי שמנבא העתידות שלו יעץ לו לנסוע לזמן מה למקום רחוק, מפני שהרוחות הרעות מחפשות אותו. כחודש לאחר מכן שוב פגשתי את אותו מדריך ושאלתי אותו בבדיחות האם הצליח להתחמק מפגיעתן הרעה של הרוחות. "היה לי ממש מזל", הוא ענה בכובד ראש.
מסתבר שהבחור הרחיק עד בייג'ינג יחד עם אשתו למשך שבוע לערך והשאיר בביתו את שני ילדיו בגילאי העשרה. כשחזר גילה שדגי הזהב שהיו באקווריום שבבית מתו. על פי האמונה הסינית תנועתם המפותלת של הדגים היא כמו התנועה של הרוחות הטובות, בניגוד לתנועה בקו ישר שמאפיינת את הרוחות הרעות. מותם של הדגים היווה עבור הבחור הוכחה חותכת לכך שהרוחות הרעות היו בביתו, לא מצאו אותו ונקמו בדגים. כמובן שלא עלה בדעתו שילדיו העסוקים בענייניהם שכחו להאכיל אותם או לנקות את האקווריום, ולא עלה בדעתי לנסות ולהצביע על סיבות ארציות לאירוע.
אורח חיים מסורתי ניתן לראות גם באברדין (Aberdeen), נמל הדייגים הקטן שבאי הונג קונג. מכאן יוצאות סירות קטנות כדי להגיע אל הסירות הגדולות, עליהן חיים אנשים שמתפרנסים מדיג דגים ודיונונים, ייבושם בתלייה על הסירה ומכירתם בשווקים. הסירות הסיניות נמצאות בכפיפה למועדון יאכטות מפואר בו חברים עשירי עולם.
הבודהא הגדול בעולם
סנטרל, אזור העסקים, פנינה ארכיטקטונית מהנה גם למי שאין לו עניין בארכיטקטורה, הוא גם נקודת המוצא למסילת הקרונוע (קרוניות שנעות על גבי מסילות) הארוכה בעולם, 800 מטרים אורכה. נסיעה תלולה בקרוניות אלו או ברכב בכביש מתפתל תוביל לאחת הנקודות היפות בהונג קונג (ואפילו אחד מהמקומות היפים בעולם), ויקטוריה פיק (Victoria Peak), פסגת הר ויקטוריה שגובהו 400 מטרים. משם נשקף המראה הנהדר של האזור העסקי, המפרץ הצר והעמוק עם מאות כלי שיט, קודקודה הדרומי של היבשת הבנוי לתפארת (קואולון) ובצפון, נמוגות לתוך הערפל, הטריטוריות החדשות.
לנטאו (Lantao) הוא האי הגדול ביותר בהונג קונג, שהחל לשגשג לאחר פתיחת שדה התעופה במקום בשנת 1997. בלנטאו ניתן עדיין לראות על דלתות הבתים את תמונות השדים ששומרים על הבית, בחנויות עדיין נמכרים ספוגים ודגים מיובשים, אבל החוויה הרוחנית ביותר ללא ספק היא המקדש במנזר פו לין (Po Lin Monastery) ולידו פסל הבודהא הגדול בעולם. הבודהא יושב שקט ורגוע על רקע ההרים והמפרצים הטבעיים, מכניס לפרופורציה את כל מה שבא מעולם שבו רודפים אחרי הזמן והכסף. התבוננות פנימית, נפש ורוח, חיבור אל הטבע, פסק זמן – כל אחד יכול ללמוד מן הבודהא תובנות אחרות בהתאם לעולמו הפנימי ולערכיו.
הדס ניב – מרצה, צלמת ומדריכת טיולים בישראל (בעבר הדריכה רבות בעולם). עונה בדוא"ל: hadasniv@netvision.net.il