העיר בין הגשרים
סטוקהולם מציגה לתייר סמטאות צרות מימי הביניים ועוד
העיר סטוקהולם בנויה על ארכיפלג בן 24 אלף איים וביניהם תעלות, גשרים ואגמים, שהקנו לה את הכינוי "ונציה של הצפון". העיר הנקייה והשקטה הזו מציעה לתושביה ולמבקרים בה חיי תרבות, מסעדות, מוזיאונים ואתרים מעניינים. בחורף קופאים האגמים הרבים והופכים למשטחי החלקה, ובקיץ משייטות מעבורות למרגלות המבנים.
אי הגזעים כפקק אסטרטגי
שוודיה היא אחת משלוש מדינות סקנדינביה (לצד דנמרק ונורבגיה) וסטוקהולם היא בירתה. המסמך המוקדם ביותר שמעיד על קיומה של סטוקהולם כעיר נכתב בשנת 1252 על ידי בירגר יארל, יורש העצר שתיעד את ביצור העיר, ששטחה כלל אז את האזור המוגדר היום כעיר העתיקה גמלה סטאן. אזור זה ממוקם על אי קטן, והוא פנינה תיירותית בה נשתמרה אדריכלות מהמאה ה-13 ומהמאות שלאחר מכן.
מקור השם סטוקהולם, "אי הגזעים" (סטוק – גזע, הולם – אי) הוא באגדה המספרת שבמאה ה-12 הייתה זו עיירה קטנה שהותקפה ללא הרף, ולכן הטמינו תושביה את תכשיטיהם בגזע עץ והשיטו אותו בים. הגזע סיים את מסעו בסמוך לאי סטאדסהולמן, ובמקום זה קבעו התושבים את משכנם. העיר העתיקה היא כמו פקק אסטרטגי בין אגם מאלארן לבין הים הבלטי, מוגנת בין אלפי איי הארכיפלג, ולכן היוותה מקום מצוין למסחר ולפעילות צבאית.
בין העיר העתיקה והאיים נמתחים מספר גשרים, ולכן הוענק לה הכינוי "העיר שבין הגשרים". שטח האי, שעליו בנויה העיר העתיקה, קטן במיוחד ונעים לטייל ברגל בין הסמטאות הצרות. הרחובות מרוצפים באבנים קטנות וחלקות ומרושתים בכיכרות קטנות, בפסלים, במסעדות ועוד. בשנות ה-20 של המאה ה-20 התאפיינה האדריכלות השוודית המודרנית בסגנון פשוט ואלגנטי המוכר בשם "חן שוודי". שורשי האדריכלות בסטוקהולם מגיעים עד למאה ה-13 ומבנים רבים מתקופה זו עדיין קיימים, הודות לעובדה ששוודיה לא השתתפה במלחמות העולם.
לא תמיד הייתה העיר העתיקה של סטוקהולם פנינה מטופחת. במאה ה-17 היה האזור ידוע בחזותו המוזנחת. בעשורים האחרונים, לעומת זאת, לאחר שיפוצים אינטנסיביים והכרזה על המקום כאתר מורשת עולמית לשימור מטעם אונסק"ו, הפכה העיר העתיקה לאטרקציה, והיכולת לרכוש בה דירה בת מאות שנים שמורה רק לבעלי הממון.
הפחד מאזורים ריקים
העיר העתיקה, גמלה סטאן, מציעה חגיגה אדריכלית – החל ממבנים מימי הביניים בסגנון בארוק, רוקוקו ואדריכלות צפון-גרמנית; עבור במאה ה-17, אז הגיעו לאזור תושבים רבים מדרום שוודיה ונבנו חומות מסביב לעיר, שמרביתן נהרסו; וכלה בסוף המאה ה-19, המציג סגנון בנייה מודרני יותר. העיר העתיקה מתאפיינת בסמטאות צרות ובמבנים מעוטרים: כניסות מוקפדות, דלתות ושערים מגולפים וידיות מפורזלות.
סיור רגלי באזור כדאי להתחיל מכיכר קונגסטרגורדן שבמרכז סטוקהולם, וממנה לחצות על גבי אחד הגשרים – ריקסברון או נורברון, המובילים לארמון המלך. האפשרות להגיע אל הארמון ברכבת התחתית, שחולפת בדרכה מתחת למים, יפה פחות.
ארמון המלך, קונגליגה סלוטט, הוא מקום המגורים הרשמי של בני משפחת המלוכה השוודית. כאן ממוקמים המשרדים האישיים של המלך קארל גוסטב ה-16 ומשרדי מנהלת חצר בית המלוכה. הדגל מונף מעל הארמון בשעה שהמלך בבית ומורד כשהוא יוצא.
הארמון המקורי נשרף בשבעה במאי 1697, והארמון הנוכחי תוכנן בידי ניקודמוס טסין הבן. האדריכל אמר שדרושות לו שש שנים כדי להשלים את הארמון, אולם בפועל נסתיימה המלאכה רק לאחר 60 שנה, ב-1754. הארמון בנוי בסגנון בארוק איטלקי ומעוטר מבפנים ומבחוץ בקישוטים רבים, כחלק מה"פחד מאזורים ריקים", שאפיין את סגנון הבנייה באותה תקופה.
הכניסה לארמון, על 608 חדריו, היא מרחוב סלוטסבאקן, וכדאי לבקר במוזיאון הכרכרות שבקומה התחתונה, בדירות המלכותיות הסמוכות ובמיני-מוזיאון, בו מוצגים כל המטבעות שהונפקו בשוודיה אי פעם.
החלוקה הפנימית של הארמון מוגדרת כך שהצד הקרוב לים הוא הצד ה"נשי" ובו תיאטרון, ספריה וקישוטי ורדים ושושנים, בעוד הצד ה"גברי" פונה לחצר חילופי המשמרות, ובו קישוטי פירות ועלים. התקרות אופייניות לתקופת הבארוק, אולם מכיוון שתקופת הבנייה נתארכה הושפע העיצוב מסגנון הרוקוקו. עיקרון הבנייה של אותם הימים גרס כי לא מתחילים בבניית חדר חדש עד שהקודם אינו בנוי ומעוצב ולכן יש בארמון גם בחדרים שעוצבו בתקופת הקלאסיציזם החדש, המאופיין בשילוב עמודים יווניים ורומיים קלאסיים.
stock.xchng
ג'ורג' הקדוש ומלחמתו בדרקון
מכיוון שהבארוק הקדיש חשיבות לסימטריה, נבנתה לצד הארמון כנסיית סטורשירקן, "הכנסייה הגדולה", שהותאמה בממדיה לארמון. בתוך הכנסייה, המשמשת גם ככנסיית ההכתרה של מלכי שוודיה, ניצב הפסל העתיק ביותר בצפון אירופה, שנוצר בסוף המאה ה-15 ומתאר את נצחונו של ג'ורג' הקדוש על הדרקון, כסמל לניצחון השוודים על הדנים.
כיכר פינסקטורגט, הכיכר הקטנה בה נמצא הפסל, היא אחת מעשרות כיכרות המרושתות ברחבי העיר העתיקה, תוצר של תערוכה מ-1930, שיצאה נגד הבנייה הצפופה והטיפה להקמת בתים שימושיים ופשוטים עם מרווחים ביניהם.
הליכה קצרה מהכיכר מובילה לרחוב שופמנסגוטן, רחוב הסוחרים, הרחב ברחובות העיר העתיקה. רוחבו כשמונה אמות – פחות משלושה מטרים, נבע מרצונם של פרנסי העיר להבטיח מעבר של עגלות וסוסים בשני נתיבים. בבניינים רבים בעיר העתיקה מחופות הפינות באבנים משולשות שנועדו להגן על הבתים מפגיעת עגלות.
בתי הקפה הקטנים שבכיכר הסוחרים הסמוכה, שופמנסטורייט, הם מקום טוב למנוחה קצרה שבמהלכה כדאי לשאת עיניים מעלה. בדיוק בחיבור שבין הקומות הראשונה והשנייה של הבניינים, בין הרצפה לתקרה, ניתן לראות קשרי בריח. אלה הם עוגני ברזל, שחלקם שקוע בתוך המבנה ורק הקצה חשוף כלפי חוץ, שמטרתם לחזק את הבניין.
חלונות מצוירים ו"מרחץ הדמים"
הכיכר הגדולה סטורטורגט, המוקפת בחנויות ובבתי קפה, נמצאת ממש במרכז העיר העתיקה. בלב הכיכר ניצב בניין בסגנון ניאו-קלאסי, שנבנה במקורו עבור האקדמיה השוודית בסוף המאה ה-18. הבניין נחנך בידי המלך גוסטב השלישי, שנודע בחיבתו לתרבות. כיום משמש הבניין את הבורסה של שוודיה.
העיר סטוקהולם בנויה על אדמת גרניט ובזכות אלפרד נובל, ש"המציא" את הדינמיט, אפשר היה לפוצץ את סלעי הגרניט הקשים ולסלול כבישים. נובל, שראה כי המצאתו הביאה למלחמות, הרס וחורבן, הכריז על חלוקת פרס עולמי מרווחיו בתחומים שונים ובראשם פרס נובל לשלום. ב-2001, בה צוינו "100 שנות נובל", נפתח בבניין הבורסה "מוזיאון פרס נובל" ובו תצוגת סרטים קצרים, ספרים, פסלים ותעודות על אודות למעלה מ-700 הזוכים בפרסי נובל במאה וקצת השנים האחרונות. המוזיאון נפתח כ"מוזיאון זמני" וריבוי המבקרים בו הביא להחלטה להותירו פתוח מספר שנים.
בנייני המגורים מתקופות שונות, שמקיפים את כיכר סטורטורגט, מציגים תופעה מעניינת: לצד חלונות אמיתיים יש על המבנה חלונות מצוירים. הסיבה לתופעה הזאת קשורה במדיניות המיסוי של עיריית סטוקהולם עד למאה ה-19 לפיה גובה המס נקבע לפי גודל החלונות ומספרם. על מנת לחסוך מסים ולשמר סימטריה אדריכלית ומראה אחיד נהגו האדריכלים להוסיף חלונות מצוירים לצד החלונות האמיתיים.
לפני חמש מאות שנה ראתה כיכר סטורטורגט טרגדיה אמיתית, המכונה בספרי ההיסטוריה השוודיים בשם "מרחץ הדמים". בתחילת המאה ה-16 הטיל המלך הדני כריסטיאן השני מצור על העיר. משפחת סטרייק מהאצולה השוודית פתחה עמו במשא ומתן, שבסופו הוסכם שבארבעה בנובמבר 1520 יוסר המצור וכריסטיאן השני יוכתר למלך שוודיה. לאחר ארבעה ימים של נשפים החליט כריסטיאן להעמיד את בני האצולה השוודיים למשפט, וערף את ראשם של כ-100 מהם בכיכר. בעצת אחד מכמריו אסר על תושבי העיר לגעת בגופות. גשם עז שירד על העיר שטף את הכיכר, השוכנת במקום הגבוה ביותר באי, ואת כל רחובותיה, בנהר של דם.
מעליות של מים
בקצה רחוב סטורהניגוטן שוכנת כיכר רידרהוסטורגט, ובה ממוקם מוזיאון כלי נשק במבנה מסגנון הבארוק ההולנדי, מפואר ומקושט. לא רחוק משם ניצבת כנסיית רידרהולמסשירקן, שהייתה פעילה עד 1807 ומשמשת היום כאחוזת הקבר של משפחת המלוכה השוודית וכאתר לטקסי זיכרון.
סכר סלוסן, המבדיל בין הים הבלטי לבין אגם מאלארן, ממוקם בקצה האי ומהווה אחד ממוקדי המשיכה של המבקרים. בכל 100 שנה לערך עולה גובה אדמת העיר בכחצי מטר, וכך נוצרים זרמים משני צדי האי. כדי להשוות את עומק הזרמים נבנתה לפני כ-700 שנה מערכת סכרים, המתפקדים כמעליות של מים. מי שיגיע אל העיר העתיקה מהאגם באמצעות סירה, יוכל לראות מקרוב את הסכר שתפקידו להשוות את גובה פני המים בין האגם לבין הים.
החזרה לעיר המודרנית, מרחק כמה דקות הליכה, תזמן לכם חוויות רבות נוספות. רק קחו אתכם מעיל חם ורך, עמיד בפני גשם, כי הקיץ השוודי מזכיר, יותר מכל, את החורף הישראלי.