על אי בודד במרינה בהרצליה

נוף למרינה בהרצליה | צילום: איה בן עזרי
נוף למרינה בהרצליה | צילום: איה בן עזרי

במקום לנהות אחרי המיינסטרים ולנסוע לחו"ל ניצלנו את חום אוגוסט כדי לנפוש בלב המרכז. מה אכלנו בעיניים ומה שכנע אותנו לעשות הכל כדי להפוך לאנשי עסקים עם ווילה במיאמי - ביקור במלון הרודס הרצליה

88 שיתופים | 132 צפיות

מה מלון הרודס בהרצליה.

מה הקטע מלון הדגל של רשת פתאל ברמת 5 כוכבים, שנפתח לפני כחצי שנה, הממוקם על שפת הים של אי מלאכותי במרינה בהרצליה. האדריכלים אילן פיבקו ורני זיס עיצבו שני בניינים עם חצר ביניהם על גבי שטח של כ-8.5 דונם בהשקעה של 300 מיליון שקלים והקונספט אמור לשלב נופש יוקרתי המכוון בעיקר לקהל העסקי, אך כזה שיעניק מענה יעיל והולם גם למגיעים לנופש עם המשפחה.

רושם ראשוני הכניסה למלון ממוקמת עם הפנים לים וליאכטות העוגנות באיזור מבודד במרינה של הרצליה. באופן מפתיע בריכה השחייה ממוקמת בכניסה למלון, וכדי להגיע לקבלה צריך לעבור בגשר העובר מעליה – קבלת פנים יוצאת דופן.

בריכה שעושה חשק לשחות בשמפניה | צילום: איה בן עזרי
בריכה שעושה חשק לשחות בשמפניה | צילום: איה בן עזרי

החדר במלון אפשר למצוא ששה סוגי חדרים בגדלים שונים, מחדרי אקזקיוטיב ועד סוויטות עם נוף למרינה ומרפסת עם דק. סוויטת האקזקיוטיב כללה שני חללים קטנים יחסית, בעיצוב מינימליסטי, אך עם זאת מאובזרים ביותר, כולל שני מסכי טלוויזיות, שולחן אוכל זוגי ומטבחון עם מקרר, מיקרוגל, קומקום ומכונת קפה שעבדה שעות נוספות. יציאה למרפסת עץ שהשקיפה על הבריכה ואל עבר המרינה בהחלט תרמה לשאיפות שלנו להפוך לבעליה החוקיים של יאכטה. בשעות הערב התאורה של המלון נצבעה בגוונים כחלחלים וגרמה לנו להרגיש מבודדים. העיצוב התכליתי מתאים מאוד למי שמנסה להימנע מרעש עיצובי בחופשת עבודה, אבל לא בטוח שיצית התלהבות בקרב מי שאטרקציות סגנוניות זה הקטע שלו.

חדר האמבטיה מעוצב במינימליסטיות וכלל ראש אמבטיה רחב ובנוסף לדוש גם אפשרות לרחצה בשפופרת, אבל הזרם היה קצת חלש והטמפרטורה לפעמים יצאה משליטה.

המזרן מרבית השהות ניסינו להתחמק ממזרן הקווין סייז הענק והמזמין, שהיה רך במידה הנכונה. היה ברור מהשנייה הראשונה לאן הוא מוביל: מרגע שכיבינו את האורות נפלנו שדודים לשנת לילה עמוקה.

מרבית החדרים משקיפים אל המרינה | צילום: איה בן עזרי
מרבית החדרים משקיפים אל המרינה | צילום: איה בן עזרי

הפינוקים בחדר חיכו לנו בקבוק יין ושוקולדים שכעבור 10 דקות מההגעה לא נותר מהם זכר. לצערנו הספא עדיין לא נחנך, כך שנמנע מאיתנו להקל את עול יומנו במסאז'.

הבריכה כבר כשחלפנו על פני הבריכה בכניסה, לכדו את מבטנו מיטות השיזוף הלבנות, שלא היו דומות לכיסאות בריכה מפלסטיק שניתן למצוא בכל מלון. המיטות עשויות משטח עץ אחיד ומונחות על גלגלים מסוגננים – שיחוק עיצובי שדורש התחרדנות לצד דלי צונן של קאווה במיטב גרדרובת הקאריביים שלנו. תכננו לתפוס כמה רגעי חסד בשמש, אבל על אף אשליית הבריכה הפרטית בווילה במיאמי, החום הכניע אותנו ולא התרחקנו מעל שלושה מטרים מהמזגן.

טרקלין העסקים נראה כמו המקום לנהל בו פגישות מרשימות. הלאונג' משקיף אל נוף המרינה ופתוח לאנשי עסקים וחברות עסקיות המגיעים להתארח. אהבנו את היצע הכיבוד והנשנושים הקלים בצורת לחמים, מאפים וקישים אישיים עם ממרחים מגוונים שנראה שעונה על הצורך לנהל פגישות שקטות מבלי לדאוג להפרעות מסביב או למלצרים ששוכחים את ההפוך על בסיס חלב סויה. בשעות הערב הטרקלין מאכלס קבוצות המתארחות במלון ונהנות מדרינק של סוף יום.

עיצוב מינימליסטי ותכליתי בחדרים | צילום: איה בן עזרי
עיצוב מינימליסטי ותכליתי בחדרים | צילום: איה בן עזרי

חדר האוכל במלון שתי מסעדות, האחת חלבית הפתוחה לאורך כל היום, ומסעדת המלון. התרשמנו לטובה מהיצע ארוחת הבוקר העשיר, שמזכיר מלונות נופש "הכל כלול". אכלנו בעיניים ובאמת שניסינו לטעום מהכל, כי בכל זאת מסורת של בופה של מלון מייצרת את ההרגלים הפבלובים שלה, אבל קרסנו תחת השפע. ביחס לקהל היעד העיקרי של המלון – אנשי עסקים – לא יכולנו שלא לתהות איך אפשר לעבוד או לעשות עסקים אחרי ארוחת בוקר כל כך עשירה ומפנקת, ולא, נניח, ללכת לנמנם לאחר מכן, כאחרון הנופשים.

מה בסביבה מיקומו של המלון הוא אחד היתרונות הגדולים שלו. הוא נמצא במרחק דקות הליכה ספורות מקניון ארנה שיספק את תאוות השופינג היוקרתי או ירגיע את הצורך הבלתי נגמר של הילדים (ושלנו) בגלידה. מצידו השני של המלון נמצא חוף הים למי שמכור לארמונות החול, או לחילופין חפץ בטיול רומנטי בשקיעה, על אחד המזחים היפים עם סלעי ענק משוננים וסירות מפרש באופק שיגדילו בוודאות את רשימת העוקבים באינסטגרם. מי שרגיל לנהל את חייו מהרכב, יזכה בגישה נוחה וקרבה לאזורי הבילוי והמסעדות של הרצליה פיתוח, וכן ביציאה נוחה לאיילון ולכביש 2.

עושה תיאבון. חדר האוכל של הרודס | צילום: איה בן עזרי
עושה תיאבון. חדר האוכל של הרודס | צילום: איה בן עזרי

פחות אהבנו למרות השמות הגדולים האמונים על עיצוב המלון, לטעמנו מדובר דווקא בחלק החלש. המסדרונות בקומות החדרים צבועים באפור כהה ומוארים באור צהוב מהרצפה שיוצרים תחושה של קור וניכור ולא של יוקרה. המינימליזם בחלל הלובי והקבלה וכן באזורי הישיבה בפנים המלון אינם מזמינים, וקשה לנו לראות איך מי שמגיע לנופש ולא לצרכי עבודה יכול לחוש נינוח או מפונק בחללים אלה.

מדד הפרטים הקטנים הערך המוסף בהרודס הרצליה טמון בשירות המקצועי והלבבי של צוות המלון לכל אורך השהות, בהנחה שלא פונקנו יתר על המידה בחיוכים מוגזמים בשל הייחוס העיתונאי שלנו. אנחנו מניחים שמתייחסים כך לכל אורח, בין אם בקבלה, בבופה או בכניסה למלון כשהמאבטח בכניסה יצא מגדרו וליווה אותנו עד לשער היציאה לארנה בצד השני של המתחם תוך הסבר על המבנה ועל האיזור.

עיצוב בהשראת המרינה והים | צילום: איה בן עזרי
עיצוב בהשראת המרינה והים | צילום: איה בן עזרי

 

 

שורה תחתונה מלון מצוין להזמין אליו אורחים מחו"ל, משפחה מתמנע או חברים מנצרת עילית. קרוב לכל הרעש במרכז ועדיין מספק בועה של מנוחה ושקט.

טווח מחירים לזוג על בסיס חצי פנסיון (מחירי החדרים משתנים בהתאם לתפוסת המלון והעונה) החל מ-1,140 ש"ח לחדר דלקס ועד ל-3,6540 לסוויטת רויאל.

אי בודד בלב המרינה בהרצליה | צילום: איה בן עזרי
אי בודד בלב המרינה בהרצליה | צילום: איה בן עזרי

 

הכותבת הייתה אורחת המלון