חוצות ברצלונה
המוזיאון היפה ביותר בברצלונה הוא העיר עצמה
הירשמו לניוזלטרים של ifeel, וכל הכתבות הכי חמות בדרך אליכם
ברצלונה היא עיר עם סגנון. החזות המרשימה של העיר משלבת בין ארמונות וכנסיות, כיכרות, שדרות, שווקים, נמלי יאכטות וספינות דיג, גינות קטנות ופארקים גדולים וגם כפר אולימפי לשעבר, שב-1992 הביא למפנה בנופה של העיר. מאז ממשיכה ברצלונה להמציא את עצמה בכל פעם מחדש ומספקת למבקרים בה מאגר בלתי נדלה של אתרים וריגושים.
לעגל את הריבוע
כיכרות מרכזיות הן בדרך כלל מקום מצוין להתחיל בו סיור עירוני. הכיכר החשובה ביותר בברצלונה, הנמצאת בלב המוקד התיירותי, היא כיכר קטלוניה עצומת הממדים, המרכזת סביבה עשרות בתי קפה, מסעדות, חנויות כולבו, דוכני מזון מהיר ועוד. מהכיכר נמתחות מספר שדרות המייצגות נאמנה את ה"רחוב הברצלונאי", שכמעט מקדש את העיצוב: עמוד טלפון ציבורי נראה כמו מיצג אמנות אוונגרדי וחנויות ביגוד דומות יותר למקדש. סגנון העיצוב המוקפד חוזר על עצמו בכל חנות סדקית, בית מרקחת, מגדנייה ובר.
הרחובות היוצאים מכיכר קטלוניה לכיוון צפון-מערב מובילים לרובע איישמפלה, שהוקם באמצע המאה ה-19 על מנת ליצור מרחב אורבני חדש מצפון לעיר העתיקה. רובע זה בנוי ממארג של רחובות ישרים, שלאורכם הוקמו מכלולי מבנים התוחמים חצרות פנימיות. הקווים הישרים והנוקשים שאפיינו את הרובע התעגלו והתעדנו בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, בעיקר הודות לסגנון הבנייה הייחודי של ברצלונה הידוע בשם "מודרניסטה" (סגנון האר-נובו הקטאלני), שנציגו הבולט הוא האדריכל אנטוניו גאודי. גאודי סלד מקווים ישרים ובין הבניינים המפורסמים ביותר שהקים ברובע זה ניתן למנות את "קאזה מילה", בעל הקווים המעוגלים והארובות הסוריאליסטיות, ואת "קאזה באטלו", שחזיתו מזכירה צורות ואלמנטים מהעולם שמתחת לפני הים.
מצידה האחר של כיכר קטלוניה, לכיוון דרום-מזרח נמצא רובע בארי-גותיק, רובע בעל סגנון שונה לחלוטין, שיסודותיו הונחו על ידי הרומאים כבר במאה הראשונה לפני הספירה. ברובע סמטאות צרות ובתים בסגנון גותי, שהעתיקים שבהם נשתמרו מהמאות ה-14 וה-15. ברובע זה שוכנים מבנים ומוסדות חשובים כמו ה"אז'ונטאמנט", בית העירייה של ברצלונה, ומולו ה"ז'נראליטאט", ארמון ממשלת קטלוניה, המשמש כבית הפרלמנט של המחוז. במרכז הרובע נמצאת הקתדרלה הגותית הגדולה, שבנייתה הסתיימה רק במאה ה-19 ולא רחוק ממנה גם מקום משכנו של מוזיאון פיקאסו, שמוצגות בו חלק מיצירותיו המוקדמות.
שרידי הגטו היהודי המכונה "קאל" מציגים את "הקשר היהודי" של ברצלונה, ותבליט אבן מהמאה ה-14 בבית מספר אחת שברחוב מרליט נושא את הכיתוב בעברית: "אבן הקדש של רבי שמואל הסרדי", לזכר אחד מראשי הקהילה בעיר. לאחרונה נתגלו בסמוך לתבליט שרידים של בית כנסת עתיק, שהיה חבוי בתוך מרתף מתחת למפלס הרחוב. המקום שופץ זה לא מכבר ומנוהל כיום על ידי הקהילה היהודית של ברצלונה.
בין מייקל ג'קסון לצ'ה גווארה
הרחוב התוחם את הרובע העתיק מדרום נקרא לה רמבלה. זהו הרחוב המפורסם ביותר בברצלונה, והוא שדרה רחבה באורך 1,300 מטרים החוסה תחת עצי דולב. תוואי השדרה עובר בערוץ נחל קדום שזרם במקום עד ימי הביניים, וכיום זורם בו נהר אנושי של מקומיים ותיירים המשתתפים בתיאטרון רחוב ססגוני. השחקנים הם ניצבים דוממים המחופשים לדמויות היסטוריות או דמיוניות. הם עומדים מבלי לזוז עד אשר אחד התיירים משליך לעברם מטבע, ואז הם פונים לעברו במחוות גוף עדינה. כשהלכתי לאורך הרחוב בפעם הראשונה ראיתי את מייקל ג'קסון, החלפתי מספר מילים עם צ'ה גווארה, קיבלתי שי מצמד מלאכים כסופים וצילמתי רקדנית פלמנקו. בימים הבאים מצאתי את עצמי חוזר שוב ושוב לרחוב כדי לבדוק מה השתנה, איזה ניצב נעלם והאם ישנה ברחוב דמות חדשה ומעניינת. ההמולה והאינטנסיביות של הרחוב גורמת לו להפוך לכר פעולה נוח לחבורות של כייסים, המהווים חלק מהפולקלור המקומי.
בערך במחצית הדרך בין כיכר קטלוניה למקום בו נושקת השדרה לים, מצידה הדרומי, בולטת חזית השוק העתיק והגדול של ברצלונה, הקיים מהמאה ה-14. תקרת המתכת היא תוספת חדשה יחסית מהמאה ה-19. בניגוד לשמו הלא מושך, "לה בוקרייה", שפירושו מעי של כבש, מזמן השוק למבקרים בו מראות אסתטיים ביותר. הדוכנים מקובצים בהתאם לסוגי הסחורות השונים: מוכרי הפירות והירקות מרוכזים באזור אחד, מוכרי הדגים ופירות הים נמצאים במקום אחר וביניהם דוכני גבינות, נקניקים וממתקים.
התיישבתי על הבר באחת מהמסעדות וזוג מקומי שישב לצדי והבחין שאני מתקשה לבחור מתוך התפריט, הצביע על מספר מנות מומלצות. זה המקום לציין שהברצלונאים הם בדרך כלל אדיבים ומסבירי פנים למרות כמויות התיירים הגודשות את העיר.
קולומבוס והכפר האולימפי
אם ראשו של רחוב לה רמבלה מתחכך בכיכר קטלוניה, רגליו טובלות במי הים התיכון סמוך לנמל העתיק. בכיכר שלפני הנמל ניצב פסלו של כריסטובל קולון, המוכר לנו יותר בשם כריסטופר קולומובוס, על עמוד בגובה 60 מטרים. המונומנט נועד להזכיר לכולם שברצלונה זכתה לארח את קולומבוס לאחר שגילה את אמריקה בסוף המאה ה-15.
בדיוק 500 שנים אחרי מסעו של קולומבוס, ב-1992, התרחש בעיר גילוי, הפעם גילוי מחדש, של חוף הים. מספר שנים קודם לכן, במסגרת ההכנות לאירוח המשחקים האולימפיים, החליטו פרנסי העיר לשקם את אזור קו החוף ולהפוך אותו לרצועה תיירותית. כתוצאה מכך "חוברה" העיר מחדש אל קו החוף, שלאורכו הוקמו ושופצו מרינות, חופי רחצה, מרכזי בילוי ומסחר וטיילת ארוכה. לאורך רציפי הנמל הישן עוגנות כיום ספינות המציעות לתיירים שיט מול חופי ברצלונה וגשר מחבר את אזור המזחים לרציף רחב שעליו קומפלקס מסעדות ודיסקוטקים.
קצת צפונה משם, על לשון יבשה, נמצאת שכונת ברצלונטה, שבה התגוררו מלחים ודייגים, עד שהאזור הפך לטיילת. בגבולה הצפוני של השכונה נמצא חוף הרחצה העירוני ובהמשך שוכן הכפר האולימפי שהוקם בשנת 1992 ואיכלס כ-10,000 ספורטאים. כיום זהו אחד מאזורי הבילוי הפופולריים בעיר והמונומנט הבולט ביותר בסמוך לקו המים הוא פסל ה"דג" של פראנק גרי, הנצבע בשעות בין הערביים בגוון מסנוור של זהב.
עשן סיגריות וטאפאס
הברצלונאים, כמו כל הקטלנים, תופסים את עצמם כדומים יותר לאירופאיים (הצפוניים) מאשר לספרדים (הדרומים), ולמרות זאת, לפחות בדבר אחד הם מזכירים את המנטליות הים-תיכונית – בהרגלי העישון. בערב הראשון שלי בעיר נכנסתי לבר מקומי שישבה בו חבורה קולנית של צעירים שעישנו ללא הפסקה. "אני אודה לך מאוד אם תוכלי להפסיק לעשן", ניסיתי להעיר בעדינות לצעירה שישבה לצידי. היא הנהנה בהבנה והתכוונה לכבות את הסיגריה. צעירה אחרת, שהייתה הדומיננטית בחבורה, שאלה אותי מניין אני. עניתי שמישראל וחשבתי שהיא מתכוונת לפתוח בשיחה ידידותית, אבל מיד הועמדתי על טעותי. "אז שתדע, שבספרד מותר לעשן בכל מקום ציבורי", אמרה ביובש. במהלך הימים הבאים הבנתי עד כמה הייתה הערתי מנותקת מהתרבות המקומית. אין חלל ציבורי בברצלונה, כולל מעליות, שבו לא מעשנים.
מנהג רווח נוסף בברים של ברצלונה הוא אכילת טאפאס. מנהג זה, שפירושו המילולי הוא "לכסות", החל כשאורחי הברים הניחו פיסת נקניק על כוס היין כדי למנוע מהזבובים ליפול פנימה. היום, כשאומרים טאפאס מתכוונים לצלוחיות קטנות ובהן עשרות סוגים של מאכלים בעל טעם ביתי, שחלקם מוגשים על פרוסת לחם דקה: טונה, סרטנים, צדפות, סוגים שונים של נקניקים וגבינות, פלפלים מוחמצים ועוד. יתכן שהמנהג הוא תולדה של הנוהג באזור לאכול בשעות מאוחרות, כשבין הארוחות מוגשות מנות קלילות יחסית. הטאפאס מוגש בכל רחבי העיר ואת הברים הטובים ביותר ניתן לזהות לפי התורים הארוכים המשתרכים מאחורי בני המזל שהצליחו למצוא כיסא פנוי.
מיזם של הטבע והאדם
כיכר אספניה היא אולי האקלקטית ביותר מכל כיכרות העיר. מצידה האחד שוכנת ה"ארנה", מבנה בצורת אמפיתיאטרון, מעוצב בסגנון מורי-ספרדי, שנועד לשמש כזירה לקרבות פרים אולם משמש בעיקר למופעי מוזיקה ולאירועי תרבות. מצידה האחר של הכיכר ניצבים שני עמודים, מעין העתקים של מגדל הפעמונים בכיכר סן מרקו שבוונציה, כשבראש כל אחד מהם מבנה דמוי מקדש יווני. שני העמודים הללו הוקמו לקראת התערוכה הבינלאומית שהתקיימה בעיר ב-1929 ונועדו לקשט את הכניסה לשדרה רחבה, שמשני צידיה נבנו אולמות התצוגה הגדולים.
גולת הכותרת של הקומפלקס היא המזרקה המנגנת, הניצבת בקצה השדרה. המופע מורכב מעשרות סילוני מים בעוצמות שונות ובגובה שונה המוארים בזרקורים בשלל צבעים, כשקצב התזת הקילוחים מותאם לקצב המנגינה שברקע. מעל למזרקה משקיף ארמון בסגנון הבארוק שנבנה גם הוא ב-1929, ומשמש כיום כמוזיאון הלאומי לאומנות קטלנית. בחרתי לעמוד על מרפסת הארמון ולהשקיף מלמעלה על העיר בשעת השקיעה. לרגלי המרפסת זרם מפל מים רחב על פני מספר מפלסים, והתאורה הצהובה הפכה את התיירים לצללים כהים. מעבר למזרקה נראתה כיכר אספניה כשהיא מוארת באור פנסי כלי הרכב הרבים שגדשו אותה. מעל למיצג האורות והצבעים שקעה השמש ותרמה למופע עוד מספר גוונים של אדום וורוד. המיזם המשותף של הטבע והאדם עיצב אקורד סיום נפלא לביקור בעיר שיכולה להתהדר בתואר בירת העיצוב העולמית.
הכתבות הכי מעניינות שירתקו אתכם אל מסך המחשב עכשיו ב-Twitter