יום בחייו של הקיסר יונגלה

הקיסר יונגלה הרים את ראשו מהמיטה הקיסרית ופיהק. מבעד לעפעפיו הפקוחים למחצה הבחין ברגל מציצה מבין שמיכות המשי. הוא ניסה להיזכר בשם הפילגש שאיתה הלך לישון, ולא הצליח. בארמונו היו כמה מאות פילגשים, שאת רובן לא פגש מעולם. הוא הביט לכיוון הווילון שהקיף את מיטתו, שקצהו היה מוסט מעט. באור הבוקר הקלוש הוא הבחין בדמות שעמדה ללא ניע, אחד מראשי הסריסים שלו שעמד שם דרך קבע, נחבא מאחורי הווילון, מוכן ומזומן ללחוש עצה, לוודא שיחסי המין של הקיסר תקינים, וכמובן לרשום הכל. הסריסים היו לשירותו תמיד, נושאים לכל אשר ילכו קופסת עץ קטנה ובה איבר מינם הכרות, וכך מבטיחים שכל איברי גופם יהיו ברשותם כשיגיע יומם לעבור מן העולם.

לא היה דבר שיונגלה רצה יותר מאשר לחזור ולהניח את ראשו על המזרן הרךאך הוא ידע שעליו לקום. מרגע שהיה ברור כי הוא זה שיירש את כס הקיסרות הכינו אותו המנדרינים, היועצים הקיסריים, לתפקיד. קולו של בכיר המנדרינים עדיין הדהד באוזניו: "מעתה כל פרט בחייך חשוב לגורל העולם כולו. מרגע שתיהפך לקיסר, תעמוד בראש שושלת מינג, מנהיגת האנושות. מעשיך ישנו את העולם, ישפיעו על מהלך השמים, ימנעו מלחמות ואסונות טבע, ישמרו על האיזון בעולם ועל יחס נכון בין יין ליאנג ובין חמשת היסודות שבטבע. אתה תהיה הדרקון של סין".

באחת חדלו חייו מלהיות שלו. הוא מצא את עצמו נתון במערכת נוקשה של ציוויים ומחויבויות שהכתיבו כל רגע מיומו. שעת היקיצה, תדירות יחסי המין שקיים עם פילגשיו ומועדיהם – כל פעולה בחייו הוכתבה ותועדה. ימיו היו מלאים טקסים שכללו מאות פרטים, קבלות פנים, עיון בדו"חות על הנבחנים למשרות המנדרינים בבחינות הקונפוציאניות, וסעודות ארוכות ומעיקות.

במטבחי הארמון רחשו יותר מ-100 תנורים, ועל כל אחד מהם הופקדו שלושה אחראים שרשמו כל פריט שהוכנס לתבשילים. ארוחות רשמיות בתחומי הארמון כללו עד 108 מנות, חלקן בבחינת לראותן בלבד. למרות כל העושר והשפע, אסור היה לקיסר לטעום פעמיים מאותה המנה, כדי שאיש לא יידע מה הוא באמת אוהב. המוות ארב מאחורי כל פנים.

היין והיאנג מחליפים משמרות

לא פעם התקנא יונגלה באחיו. מדוע התעקשה אמו להיאבק על לב אביו עד שהכריז עליו כיורש, חשב בלבו. השאלה הטורדנית קבעה את מושבה במוחו בעיקר בשלושת הימים האחרונים, שקדמו לביקורו במקדש הקיסרי החשוב ביותר, מקדש השמים.

במשך יומיים וחצי קודם לביקור היה הקיסר פטור מדיונים משפטיים. היה עליו להתנזר מיין, מבצל וממוסיקה ולהתכונן לטקס. התזמורת הקיסרית ניגנה, ושני מנדרינים האזינו לכל ניואנס, מקפידים שאף תו לא יחמוק מאוזנם, מנחים את הנגנים לדייק בעוצמות הנכונות.

היום השלישי שקדם לביקור הגורלי היה היום הקצר ביותר בשנה, שבו מגיע לשיאו האלמנט הנקבי של השנה, היין, ולאחריו יתחילו ימות השנה לצבור יאנג, הוא האלמנט הזכרי. יונגלה ידע היטב שכל דבר בעולם מורכב מיין ומיאנג, שני היסודות המשפיעים זה על זה וזורמים זה מתוך זה. האדמה היא יין, השמים הם יאנג. ביום הקצר ביותר בשנה היו היין בשיאו והיאנג בשפלו, ועל יונגלה הוטלה המשימה להגיע למקדש השמים ולהזמין את היאנג, החום והימים הארוכים לשוב אל העולם. עד כמה שידיעתו היתה משגת, מהלך העולם היה תלוי בו.

בערב השלישי יצא יונגלה מהעיר האסורה במרכבה רתומה לפיל. העיר האסורה היתה למעשה הכינוי לארמון האדיר, שהיה מחוץ לתחומם של רוב בני האדם. יונגלה היה דרוך כולו. על לבו ומוחו להיות שווים, ועליו להשתמש בכל מה שלמד על מנת להיות מאוזן מכל הבחינות. כדי שדעתו לא תוסח מהמשימה צוחצחו הרחובות, ועוצר הוטל על העיר כולה.

התהלוכה הגיעה אל החצר הראשונה של המקדש. כאן בילה יונגלה את מרבית הלילה, ובדיוק שעה ו- 45 דקות לפני הזריחה נכנס למתחם המקודש והחל בסדרה של תשעה טקסים, ביניהם זבח בעלי חיים, והבאת מנחות ותפילות לרוחות האבות שנפטרו.

כשהשחר החל מפציע, התקדם יונגלה אל המתחם הבא, שבו נשמרו טבלאות תפילות השמים. כל רחש נשמע במקום הזה בבהירות, בזכות חומה עגולה שהקיפה את המבנים המרובעים והעבירה כל צליל מצד לצד.

14 שנה נמשכה בניית מתחם מקדש השמים, שהיה עשוי כולו ריבועים ועיגולים, סמל לתפיסה שלפיה השמים עגולים והאדמה מרובעת. זו גם הסיבה לכך שהמנדרינים חובשים לראשם כיפות עגולות ונועלים לרגליהם סנדלים מרובעים. בכל מטבעות הכסף העגולים הקפידו לצרוב חור מרובע, מאותם טעמים.

יונגלה לקח בידיו את הטבלאות המקודשות והמשיך אל המבנה האחרון – אולם התפילה לקציר טוב. הוא נישא באפיריון לאורכן של שלושה גרמי מדרגות, תשע בכל אחד, תוך שהוא מרחף מעל לוחות שיש עצומים המעוטרים בעננים ודרקונים, סמל לקיסר וסגולה למזל.

הקיסר הביט במנדרינים שניהלו את הטקס. הוא ידע שבירח המלא הראשון של השנה יהיה עליו לשוב לכאן ולבצע בדיוק את אותו הטקס. ועדיין המתינו לו טקסי מקדש האדמה, מקדש השמש, מקדש הירח ושורה של טקסים אחרים.

עם חשכה, כשנדם הצליל האחרון, כל מה שיונגלה יכול היה לחשוב עליו היה מיטתו האהובה. עוד יום עבודה מפרך למען סין, העומדת בראש האנושות כולה, היה מאחוריו.

פנג שווי נגד שדים ורוחות

כאשר הקיסר יונגלה, השלישי בשושלת מינג, החליט ב-1402 לעזוב את הבירה הדרומית נאנג'ינג ולעבור לבייג'ינג, הבירה הצפונית, נשלחו מנדרינים לחפש אחר מקום מתאים. הבעיה התגלתה עד מהרה. המקום שיועד לבניית הארמון היה שטוח ובלתי מוגן מפני שדים. מומחי פנג שווי שהוזעקו למקום הגו פתרון, שסיפק הגנה פיסית ורוחנית כאחד. עוד לפני תחילת העבודות נחפר חפיר ענק, שהקיף את כל המתחם. כמויות העפר הגדולות נשפכו למכרה פחם מצפון לשטח המיועד, ויצרו גבעה מלאכותית, הנקראת עד היום "גבעת הפחם". את החפיר מילאו במים שהובלו במערכת תעלות מאגמים בצפון, ואלה זרמו לארמון בתעלה שקיבלה את התואר "מי הזהב". המים, הזורמים בקווים מעוגלים, השרו אנרגיה חיובית על הקיסר ומשכנו, ואילו הגבעה שמצפון למתחם הגנה עליו מפני שדים ואנרגיה שלילית.

מומחי הפנג שווי טיפלו גם במבנים הפנימיים של הארמון. הקירות נצבעו אדום, סמל לעושר ויוקרה חברתית, הגגות נצבעו בזהב, שהיה שמור לקיסר לבדו. בניינים רבים עוטרו בדרקונים, סמל הקיסר, ובעוף הפניקס, סמלה של הקיסרית. בכניסה לכל מבנה הוגבה הסף, כך שהכניסה לשדים חסרי הברכיים תהיה בלתי אפשרית. בכניסות למבנים החשובים הוצבו שני אריות, זכר ונקבה, ועל הגגות הוצבו יצורים מיתולוגיים במספרים אי זוגיים, תשעה לכל היותר. הספרה תשע, החוזרת בכל המבנים הקיסריים בעיר, נחשבה לספרה קיסרית. בעיר האסורה, כך אומרים, 9,999 חדרים.

24 קיסרים משושלת מינג וצ'ינג שלטו מהארמון. הקיסר האחרון, פו יי, איבד ב- 1912 את אחיזתו באימפריה ובמשך 12 שנה שלט רק בתחומי הארמון הקיסרי, עד נפילת המשטר ב-1924 והקמת הרפובליקה. היום הארמון ריק מאוצרות, שהועברו לטייוואן עם ניצחון הקומוניסטים.

ארמון הקיץ של הקיסרים קשור לדמותה חמורת הסבר של הקיסרית צ'ה שי, ששלטה באימפריה לקראת סוף ימיה. בנה, גואנג שו, יורש העצר, ישב כאן בכלא במשך עשר שנים וכנראה נרצח בפקודתה יומיים לאחר מותה. במהלך שנות שלטונה תקפו כוחות צרפתיים ובריטיים את סין שוב ושוב, כדי להבטיח את סחר האופיום. באחת הפשיטות, ב- 1860, נהרס הארמון לחלוטין. הקיסרית צ'ה שי הוציאה את הכספים שיועדו לחידוש הצי הימי ושחזרה את הארמון לפרטיו. באגם המלכותי היא בנתה סירת אבן ענקית ששימשה כתיאטרון, כמו גם את המסדרון הארוך ביותר בעולם – 728 מטר של מעבר מקורה, מעוטר בציורים, לאורך אגם המים.

עולם ישן עד היסוד נחריבה

החומה המפורסמת והגדולה בעולם נבנתה במשך תקופה בת יותר מ- 2,500 שנה, אך את חלקיה איחד לראשונה הקיסר צ'ין שי חואנג די, שכונה צ'ין, ומכאן השם סין. הסינים האמינו שהקיסר צ'ין בנה את החומה בעזרת סוסו, שהיה למעשה דרקון מחופש. למעשה, מיליונים שקדו על בניית החומה, שני קירות שביניהם מילוי של לבנים, עפר וגופות של פועלים שמתו תוך כדי העמל המפרך והוטלו פנימה.

החומה, כ-6,200 ק"מ אורכה, חצצה בין עמי הצפון הפראיים – מונגולים ומנצ'ורים – ובין הסינים. גבולה המזרחי הוא ים, ובקצה המערבי משתרע מדבר, ולאורכה הסתעפויות רבות, מבצרים ומגדלי שמירה. למרות עוצמתה, הצליחו המונגולים לחדור דרכה במאה ה- 13, ובמאה ה- 17 חיסלו המנצ'ורים את אחרון קיסרי מינג והקימו את שושלת צ'ינג, השושלת האחרונה.

היום החומה מפורקת ומתפוררת. צעירי המשמרות האדומים ב- 1968 הבינו את דבריו של יושב הראש מאו טסה טונג כפשוטם: "יש להרוס את העולם הישן כדי לבנות עולם חדש". מאות אלפים הגיעו אז אל החומה הגדולה ועקרו את הלבנים כדי לבנות בהן את המבנים הקומוניסטים של בייג'ינג.

הדרך לבייג'ינג, אוטוסטרדה שנבנתה במהירות, עוברת ליד קברי שושלת מינג, 13 קיסרים שאחד מהם היה יונגלה, בונה המבנים הקיסריים של בייג'ינג. מיקום הקברים המלכותי מושלם לפי חוקי הפנג שווי: הר מצפון, נחל מים מדרום. הדרך המובילה אל הקברים מרשימה, בעיקר קטע אחד ממנה, אורכו כקילומטר. זוהי "דרך הרוחות", או "דרך החיות", המעוטרת ב- 36 צמדי פסלים של בעלי חיים ובני אדם לכל אורכה. רוב הפסלים מסודרים ברביעיות – שניים עומדים ושניים יושבים, והשמועה מספרת שבדיוק בחצות הם מתחלפים ביניהם, על מנת שנשמותיהם בנות האלמוות של הקיסרים לא ייוותרו חסרות הגנה ולו לרגע.

לילה יורד על בייגי'נג. שלטים מעוצבים מבשרים על קיום האולימפיאדה של 2008 בעיר, וליד שער טיאננמן מתנוססים דגלים אדומים ופניו של מאו. המונים יורדים אל שוק האוכל הלילי, מעין מדרחוב ארוך שברצפתו מותקנת תאורה המאירה את הדוכנים מלמטה. הכל מתהלכים בתלבושת אחידה, והאוכל הוא חגיגה של ממש. הכל טרי, מהביל, מתבשל לעיני כל וזול להפליא.

אומרים שהסינים אוכלים כל מה שעף בשמים ואינו מטוס, כל מה שחי במים ואינו סירה, כל מה שיש לו ארבע רגלים ואינו שולחן, וכל מה שיש לו שתי רגלים ואינו אדם. אחד המאכלים החביבים על הגברים הסינים הוא שיפוד עקרבים, ובכלל מיני בעלי חיים ארסיים, הידועים בכוחם לשפר את כוח הגברא. אני מסתפק באטריות מטוגנות ושני חגבים.

גיא נוימן הוא מרצה ומדריך טיולים בארץ ובחו"ל