ליבה של אוסטרליה
העיר סידני מציעה למבקרים בה אטרקציות רבות
אוסטרליה, היבשת שנמצאת Down Under, משכה אותי מאז ומתמיד. תושביה המקוריים של יבשת אוסטרליה הם האבוריג'ינים, שהגיעו לאוסטרליה לפני כ-60 אלף שנה. קיימת נטייה לראות באבוריג'ינים אנשים פרימיטיביים שחיים רק במדבר, אך אין זה נכון. האבוריג'ינים מעולם לא חשו צורך להקים מבנים מפוארים או לפתח יישובי קבע. האדמה סיפקה להם את כל צורכיהם והמסורת ודרך החיים שלהם משלבות את האדם בטבע באופן מוחלט, ואוסרות על ניצולו או על פגיעה בו.
ממושבת עונשין למדינה עצמאית
האירופים הראשונים הגיעו לאוסטרליה ככל הנראה במאה ה-16, אם כי קשרי מסחר התקיימו לאורך אלפי שנים בין הפולינזים מדרום מזרח אסיה לבין האבוריג'ינים. ראשוני האירופים שהגיעו לאוסטרליה היו יורדי ים פורטוגלים, אך אין עדויות כתובות לכך. התיעוד הרשמי הראשון של הגעת האירופים לאוסטרליה היה במאה ה-17, אז עלו על אדמת היבשת האנגלים, הספרדים וההולנדים, והחלו למפות את החופים. בשעתו הייתה אוסטרליה ידועה בשם "הולנד החדשה" והוגדרה כאדמה לא מיושבת, תוך התעלמות מוחלטת מהאבוריג'ינים.
כאשר קפטן קוק הגיע לחופי סידני ב-1770 הוא הכריז על אוסטרליה כשייכת לאנגליה. הוחלט לנצל את המושבה החדשה של האימפריה הבריטית להקמת מושבת עונשין, שתתרום בטווח הארוך לפיתוח האי וליישובו. ב-1788 הגיע לסידני הצי האנגלי הראשון שכלל 11 ספינות ועליהן כ-160 אלף אסירים, אנשי צוות, אנשי תחזוקה ומנהלים. הפושעים הגיעו לכאן בעקבות האשמות חמורות כמו אונס ורצח, אך לעתים גם בעקבות גניבות קטנות, ונאסר עליהם לחזור לאנגליה. כך החלו האירופים ליישב את העיר סידני ואת אוסטרליה כולה. ב-1868 הופסקה פעילות מושבת העונשין וגלי הגירה החלו להגיע מאירופה בסוף המאה ה-19 בעקבות הבהלה לזהב ותעשיית הצמר, כמו גם בשל מחיריהן הנמוכים של חלקות האדמה. ב-1901 הכריזה אוסטרליה על עצמאות. סכסוך בין סידני למלבורן, שנאבקו על הזכות להפוך לעיר הבירה של המדינה, כמעט שהביא למלחמת אזרחים, ולכן הוחלט על הקמת עיר בירה חדשה באמצע הדרך בין שתיהן. כיום קנברה היא עיר הבירה הפורמלית ובה נמצאים כל מוסדות הממשלה והגופים הרשמיים.
עוד בימיה הראשונים של המדינה העצמאית, הכריזה הממשלה על אוסטרליה כמדינה נאורה המקבלת כל אדם ללא קשר למוצאו, אך באותה העת התנכרו המתיישבים האירופים לתושביה המקוריים של היבשת. האבוריג'ינים נטבחו ונצודו, זכות הבחירה נמנעה מהם, ילדיהם נחטפו והועברו לפנימיות נוצריות ואדמותיהם נגזלו. בנוסף הביאו איתם האירופים גל מגפות שקטל רבים מהאבוריג'ינים. מחאה אזרחית רחבה הובילה לשיפור משמעותי ביחס אליהם מאז שנת 1969, וכיום הם אזרחים שווי זכויות באופן פורמלי, אבל עדיין מדובר בעם שבור שחי בשולי הערים הגדולות או בעיירות קטנות ברחבי המדבר האוסטרלי. רבים מהם מכורים לאלכוהול, ולכן נטולי פרנסה ומידרדרים לפשע. מהמסורת ומהדת האבוריג'נית כמעט שלא נותר זכר, וכיום מתבצעים נסיונות לתעד את אחרוני הזקנים שעוד זכו לקבל את המסורת מהוריהם.
הפנינה של סידני
את מסעי באוסטרליה התחלתי בסידני, אחת הערים המרתקות והססגוניות ביותר בעולם. זוהי עיר מפותחת המציעה מגוון עצום של אטרקציות, ואני בחרתי להתמקם באזור שנקרא דארלינג הארבור. זהו אזור תיירותי ובו שלל מסעדות, בתי קפה וברים, ספינה וצוללת של הצי האוסטרלי שבהן ניתן לבקר, אקווריום ענקי המשמש כגן חיות ימי ועוד.
המשכתי בהליכה על פני גשר הולכי הרגל של דארלינג הארבור. אחרי כרבע שעה הגעתי לבסיסו של מגדל סידני, מגדל מחט המתנוסס לגובה של כ-90 קומות. כרטיס העלייה למצפה כלל כניסה ל-OzTrek, שאמור להיות סיור וירטואלי באוסטרליה אך בפועל התגלה כאטרקציה מיושנת ומיותרת למדי.
בראש המגדל מצאתי מצפה גדול ובו 360 מעלות של חלונות פנורמיים המשקיפים על כל העיר והסביבה. אלפי מפרשיות, סירות וכלי שיט עיטרו את מימי המפרץ, ומכיוון שהגעתי מעט לפני השקיעה הצלחתי ליהנות מהנוף באור היום, לראות את השקיעה ואז לחזות בעיר המתעוררת לחיי הלילה. סוף סוף הבנתי מדוע רבים טוענים כי סידני היא אחת הערים היפות בתבל. מדי פעם מתקיימים במצפה סיורים מודרכים, וזה שבו לקחתי חלק הוכיח את עצמו כיעיל מאוד וסיפק טיפים חשובים שעזרו לי בהמשך הדרך. אחת מהנקודות שבהן צפינו בסיור הייתה בית האופרה של סידני. החלטתי שזהו היעד הבא שלי. כשיצאתי מהמגדל כבר היה חושך. לקחתי מונית לבית האופרה בתקווה שלא אתאכזב מהמקום בלילה.
בית האופרה של סידני הוא מבנה יפהפה שמעוצב כמפרשים של ספינה. המבנה תוכנן על ידי יוארן אוטזון, ארכיטקט מדנמרק, שזכה בתחרות הבינלאומית לעיצוב בית האופרה. בנייתו, שארכה כ-16 שנה, הושלמה ב-1973 ועלות הבנייה עמדה על יותר מ-102 מיליון דולר אוסטרלי. מדובר ללא ספק בפלא ארכיטקטוני.
הרעיון להגיע בשעות הערב היה מוצלח למדי. מי המפרץ מכפילים את כל האורות של גורדי השחקים באזור הדאון טאון של סידני, והתאורה של בית האופרה והגשר הצמוד אליו מספקים תפאורה לאורות הכרך הגדול.
שמש, חול לבן, ואקשן
סידני בנויה משני צדיו של מפרץ ענק שחודר עמוק אל תוך היבשה. אינספור לשוניות ים קטנות יוצרות מפרצים וחופים קסומים. הים משחק תפקיד חשוב בחיי התושבים והספורט הימי נפוץ מאוד. שני החופים המפורסמים ביותר בסידני הם חוף בוֹנדָאי וחוף מֶנְלי, העמוסים, בנוסף לגולשים וגולשות שזופים, גם בשלל ברים, חנויות ומסעדות קטנות.
הנמל שממנו מפליגות המעבורות, כולל חוף מנלי, נמצא ליד בית האופרה. באזור זה מתקיימים מופעי רחוב וכאן גם פגשתי באבוריג'יני הראשון שראיתי, שהפליא בנגינה בדיג'ירידוּ – כלי נגינה העשוי גזע אקליפטוס חלול. הנסיעה במעבורת כדאית ולו כדי לחזות בבית האופרה במלוא הדרו, כפי שהוא נראה ביום. המבנה הזה נראה שונה מאוד מכל זווית, ובשילוב חווית השיט במעבורת זוהי התנסות מומלצת בהחלט.
באחד הערבים קיבלתי הזמנה למשחק רוגבי באיצטדיון האולימפי. בשנת 2000 אירחה אוסטרליה את המשחקים האולימפיים בסידני, והאולימפיאדה הפיחה חיים בעיר בדמות שיפור תשתיות, שיפוץ מלונות ותרומה משמעותית לתיירות ולספורט. האיצטדיון והכפר האולימפי מרשימים מאוד והרוגבי, הספורט הלאומי האוסטרלי, זוכה לפופולאריות רבה. למרות שלא הכרתי את החוקים, נהניתי מהמשחק המהיר.
בסידני יש עוד מגוון אדיר של אטרקציות: גן החיות טרונגה, שנחשב לאחד היפים בעולם; גנים ציבוריים כדוגמת ההייד פארק והמוזיאון האוסטרלי הסמוך לו; אזור קינגס קרוס, שבו מתאכסנים רוב התרמילאים; אתרים היסטוריים רבים שמתעדים את ראשית ההתיישבות האירופית ועוד ועוד. קשה שלא להתאהב בסידני כבר ממבט ראשון, אבל החלטתי לצאת לטיול מחוץ לעיר כדי להמשיך במסע להכרת אוסטרליה האמיתית.
שמן האקליפטוס וההרים הכחולים
ברחבי אוסטרליה חיים כ-20 מיליון תושבים. פיזור האוכלוסין והגעתם המאוחרת של האירופים מובילים לכך שהטבע נותר עדיין פראי, ובמרחק לא רב מסידני אפשר למצוא מראות טבע מרתקים ושלל עיירות קטנות.
במרחק כמה שעות נסיעה מזרחה מסידני נמצאת שמורת טבע שנקראת "ההרים הכחולים". השמורה יפהפייה ובה יערות אקליפטוס עצומים. השם "ההרים הכחולים" ניתן למקום בזכות הערפל הדק שנוצר מהתאדות השמן של עצי האקליפטוס. היערות ענקיים ובהם עשרות סוגים של עצי אקליפטוס. דובי הקואלה אוכלים את עלי האקליפטוס ורבים מהם מתגוררים בשמורת טבע זו.
מצאנו מקום לינה באחד מאזורי הקמפינג שבשולי הדרך ליד "סלע שלוש האחיות", הנקרא כך על שום דמיונו לשלוש דמויות. באוסטרליה אסור בדרך כלל לישון באוהל או בשקי שינה, ואסור להדליק מדורות בגלל השריפות האדירות שאירעו בעבר. הפקחים מקפידים מאוד בנושאים אלה, ולא כדאי שתמצאו את עצמכם במצב לא נעים.
המשכנו מ"ההרים הכחולים" דרומה עד שהתחברנו לקו החוף. מדי פעם זכינו לתצפית על האוקיינוס. הפרברים והשטחים הבנויים מתמעטים ככל שמתרחקים מסידני והנוף הופך כפרי וירוק יותר. בערב השני חיפשנו שעות אחר מקום לינה ומצאנו רק שטחים פרטיים. מכיוון שהטיול הוכרז כטיול קמפינג, מצאנו את עצמנו ישנים לבסוף בעיירה זעירה בשם גיארה על פיסת דשא הצמודה לשירותים ציבוריים אל מול מפרץ מרהיב. טיול קצר על החוף גילה אלפי סרטנים קטנים שהתחפרו מייד כשהתקרבנו. השקיעה והזריחה שחוויתי במקום ילוו אותי לנצח.
גן חיות בטבע
למחרת המשכנו בטיול לאורך החוף המזרחי, עד שהגענו לאחד המקומות המקסימים ביותר שראיתי באוסטרליה, ואולי אף בעולם – חוף פֶבְּלי, שנמצא ליד עיירה בשם בייטמנז ביי. חוף פבלי הוא מפרץ קטן שמולו אי יפהפה וירוק. מסביב לחוף יש יערות אקליפטוס ירוקים ובפינה הצפונית שלו פזורים סלעים שיוצרים בריכות קטנות ומהממות, שהגלים מתנפצים עליהן. על החוף עצמו רובצים קנגורו חביבים.
לרוב הקנגורו אינו ידידותי כלל, ורוב האוסטרלים רואים בו מטרד. זו חיה גדולה העלולה להיות מסוכנת במידה ש"דוחקים אותה לפינה", במיוחד אם היא רעבה או נמצאת בתקופת הייחום. בעיה אחרת היא שהקנגורו פעילים בעיקר אחרי השקיעה ויש להם נטייה לקפץ לאמצע כבישים. עם זאת, הקנגורו שבחוף פבלי רגיל לסביבת אנשים ולכן לא צפויה סכנה, כל עוד משתמשים בהיגיון בריא. כשעלינו מהחוף חיכתה לנו הפתעה. תוכים מסוג "רוזלה קשת בענן", "רוזלה אדומה" ו"רוזלה ירוקה", מגיעים בכל יום בשעות אחר הצהריים כדי לקבל אוכל מידיהם של מטיילים באזור החניון.
בחוף פבלי מצוי חניון קמפינג הכולל מקום נוח להקמת אוהל, מים זורמים ומקלחות משותפות, מקום חניה לרכב ועוד. מעבר לתוכים ולקנגורו נראות במקום גם חיות אחרות כמו ציפור הקוּקבּרה וגם לטאה ענקית העונה לשם גוּאנה. זו לטאה מרשימה אך גם מסוכנת אם מתגרים בה. כשהתעוררנו בבוקר גילינו שכמה קנגורו באו לאכול את כל השאריות. הם אכלו לנו ממש מהידיים והיו דוגמני צילום למופת.
אוסטרליה היא היעד החביב עלי בעולם, ואין כמעט אחד שלא חוזר משם אחרי שהתאהב עמוקות במקום המיוחד והמדהים הזה.
אמנון כרמל – טייל וצלם חובב, עונה בדוא"ל amnoncarmel@gmail.com. מידע נוסף ניתן למצוא באתר האינטרנט: www.AmnonCarmel.com.